עוד מעט, בראש השנה, נלך אל מקורות המים ונשליך במצולות ים כל חטאותינו. עולם מוכה וחבול עומד מול הים. כל משבריך וגליך עליי עברו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מאשים את הסגר, מסתיר עניינים פנימיים: ליצמן התפטר
במסווה של חדשות, המהדורות הפכו לגיא פינס
חברות הסלולר הצטוו: פריסה מלאה גם ביו"ש
> אחד מחצי מיליון. 52 ימים היה פרנסיסקו אספנה  מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ. קורונה. גם ספרד מתמודדת עם גל שני של הנגיף. מספר המאובחנים מאז ראשית המגפה גבוה מחצי מיליון, ומניין המתים על סף השלושים אלף.
> עכשיו מעונן. אבל פרנסיסקו בן ה־60 דווקא נמצא בדרך להחלמה, ולצד ההתאוששות הגופנית גם הנפש צריכה רפואה. נוהלי הבידוד המחמירים בבית החולים מנעו ממנו מלהיפגש עם בני משפחה וחברים, והבדידות קשה. אספנה לא זוכר הרבה מימי האשפוז. את זכרונותיו מהימים הקשים הוא תיאר כ"מעוננים". כדי להשתקם צריך קרן אור של תקווה.
> אל השמש. רופאי בית החולים "דל מאר" ("הים") פיתחו בשנתיים האחרונות תוכנית מיוחדת לטיפול אנושי בחולים המאושפזים במחלקת הטיפול הנמרץ. הקורונה עצרה הכול, כולם התגייסו למאבק ושקעו בו, אך כעת הגיע הזמן לדאוג לרווחתם הנפשית של החולים ולבחון אם גם לתהליך ההחלמה מהקורונה יכול לסייע בילוי באוויר הצח.
> העתק הדבק. כמו שהוא, על מיטת חוליו, עם כל המכשור  הצמוד אליו, פרנסיסקו גולגל אל חוף הים  מבית החולים שמעבר לרחוב. עולמות קרובים ורחוקים כל כך. כשרופא ושתי אחיות  מפקחים עליו, אספנה יצא לאגור אל קרבו אוויר צח ואור שמש.
> חתיכת שמיים. רק עשר דקות בילה פרנסיסקו בטיילת. לראות. לנשום. לחלום. הים התיכון. "זה אחד הימים הטובים ביותר שאני זוכר", הוא סיפר. "יש פה מיטה מתקפלת / אם נרצה שלושתנו לישון / את, אני והילד / מול חלון משקיף לים התיכון", כתב יהודה פוליקר.
> פלא. אחד הציורים המייצגים את הזרם הרומנטי מהמאה ה־18 הוא "הטייל מעל לים הערפילים"  מאת קספר דוד פרידריך. אנחנו לא רואים את הבעות פניו של הטייל בציור, אך מרגישים את השתאותו מול הנוף הפלאי. הוא נפעם. מרום גובהו האנושי הוא מביט על הסביבה ועל המציאות. האדם הוא נקודת ההתייחסות. האנושי מתרומם אל הנשגב. ואולי זה מה שעושות עשר דקות לחולה המבקש רפואה מול הים, או למתפלל מול חטאיו המושלכים למים: הן מרחיקות את המבט מן המצולות אל האופק  המופלא, שכמו קסם עמוס ויטמין D ממלא באושר מחלים.
