מערכת המשפט בישראל יודעת סערות ושערוריות רבות, ועולה לא פעם לראש סדר היום של השיח הציבורי. באחרונה, לעתים מעל לפני השטח ולעתים מתחתיו, מתנהל מאבק איתנים בין לשכת עורכי הדין לבין המכללות למשפטים והסטודנטים. במוקד הוויכוח ניצבת השאלה כמה להרחיב או לצמצם את שערי הכניסה לעולם המשפט. שאלת משנה חשובה גם היא עוסקת בסוגיה האם בחינה סופית קשה במיוחד יותר משביחה את התחום, או מסננת אוכלוסיות חלשות ומשמר אותו בידי פריווילגים.
ראשית, מעט רקע. לאחר שסטודנטים למשפטים מסיימים את שלוש שנות הלימודים במוסד האקדמאי, הם ניגשים לתקופה של התמחות באחד ממשרדי עורכי הדין. שם, במשך כשנה וחצי, יעבדו בשכר מינימום ומטלות מקסימום. לאחר מכן עליהם לגשת ולהיבחן בבוחן ההכשרה של לשכת עורכי הדין אשר יקבע האם יקבלו את תעודת עורך הדין הנחשקת, וכתוצאה מכך את היכולת להיכנס לשוק העבודה המשפטי.
בעקבות הגידול במספר עורכי הדין בישראל, בלשכת עורכי הדין הבינו שהעלאת רף הקושי של הבחינה הסופית יסנן את מספר עורכי הדין בשוק, וממילא יכניס אליו את בעלי הציונים הגבוהים בלבד וישביח אותו. בעקבות תובנה זו וועדת הבחינות של הלשכה העלתה את הרף, וביוזמת שרת המשפטים ערכה שינויים מהותיים נוספים בבחינה שהפכה למשוכה מאתגרת במיוחד.
כמה מאתגרת? בבחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין שנערכה בחודש אוקטובר האחרון נכשלו 70% מהנבחנים. הנתון זעזע את עולם המשפט וועדת הבחינות התכנסה לדון בו. לאחר דיון ממושך מסרה ועדת הבחינות כי לאחר בחינה מעמיקה ופרטנית של כלל השגות הנבחנים בבחינת ההסמכה של חודש אוקטובר, שכאמור הייתה קשה במיוחד, החליטה הוועדה לקבל ארבע השגות שנגעו לארבע שאלות שנכללו בבחינות. כפועל יוצא מקבלת ההשגות עברו את הבחינה 169 נבחנים נוספים, ושיעור המעבר הכללי עלה מ-30% ל-37%. בסך הכול עברו את הבחינה לאחר ההשגות 915 נבחנים, כלומר, לאחר קבלת ההשגות שיעור הנכשלים עומד על 63%. הוועדה הודיעה כי ההחלטות הינן סופיות, וכי לא תדון בהשגות חוזרות על שאלות הבחינה. עו"ד אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין, בירך על ההחלטה, ומרבית הסטודנטים שניגשו לבחינה ומצאו עצמם נכשלים זעמו ודרשו פקטורים נוספים.
היו"ר שהכשיל אותי
אפי נווה הוא דמות מוכרת במסדרונות משכן הכנסת. אולם כאשר הוא עשה את צעדיו לשם החודש לדיון בוועדת חוקה, לראשונה התלווו אליו מאבטחים. והם לא טעו. רוחות הדיון התלהטו ונווה חטף מהלומות מילוליות רבות ממתמחים שהגיעו אף הם לדיון עם שלל טיעונים. "אני בוגר תואר כפול באוניברסיטת ת"א ואת ההתמחות עשיתי במשרד מוביל וגדול", אמר דרור טרופה, "המתכונת החדשה שביקשה לבחון הבנה ויכולת יישום, בדקה למעשה יכולת קריאה מהירה בלחץ זמנים. כ-50% היו שאלות פסיקה שאינן מלב הסילבוס במוסדות הלימוד, והייתה רק שאלה אחת שעסקה בנושא ליבה. שתיים עסקו בפסיקה מחוזית שלא הייתה ברשימה המחייבת – הלשכה לא פרסמה אפילו רשימת פסקי דין. זה כואב בצורה בלתי רגילה", הוסיף טרופה.
מתמחה אחר, משה שפירא, שיתף ואמר: "לקחתי הפסקה מהחיים בגיל 60 ללמוד משפט לתואר שני, וניהלתי מאבקים רבים כולל זה של משפחות החטופים בלבנון בשנות ה-2000. אפשר להחליט שמקימים לשכה נוספת. צריך להוציא את התחום הזה מלשכת עורכי הדין למשרד המשפטים. הלשכה טיפסה על העץ הגבוה הזה, והגיע הזמן לפעול". בדומה לשפירא, גם המתמחה אבי קורצברג אמר: "אני בן 52, אב לארבעה. הבחינה לא הייתה מידתית – הורידו לי חמש נקודות על ניקיון וסדר בתשובה שעליה קיבלתי 10 נקודות מתוך 15". ליזי בן עמי, המייצגת קבוצת אקדמאים שנכשלו, אמרה כי "חלק מהכיתות קיבלו תוספת זמן של 15 דקות, חלק של 10 דקות וחלק לא קיבלו תוספת כלל. 45% מהשאלות היו איזוטריות ביחס לבחינות הקודמות".
אלא שאת המהלומות המשמעותיות יותר קיבל נווה דווקא מחברי הכנסת. מה שבלט בעיקר בדיון שעסק בתוצאות בוחן לשכת עורכי הדין הקשה, הוא לכידות נדירה במיוחד בין חברי הכנסת מכל סיעות הבית. "אם יש תקופה חשוכה שאני זוכרת מחיי הרי זו תקופת הלימודים לבחינות הלשכה", שיתפה בדיון חברת הכנסת רויטל סויד מהמחנה הציוני ועורכת דין פלילית בכירה בעברה, אשר מקורבת גם היום לנווה, "שינוי מבנה הבחינה היה אמנם מתבקש, אבל צריך לבדוק מה קרה בבחינה הזו. אין ספק שיש להפיק לקחים מהותית לבחינות הבאות וגם לראות מה עושים עם 66% נכשלים שזה לכל הדעות שיעור מוגזם. מהפניות הרבות עולות טענות לתוספת של 2000 מילים למבחן, פער גדול בין הכנת המתמחים למבחן שהיה שונה בפועל. צריך לבחון את הנושא, ולהבא חייבים להכניס את המל"ג ולאפשר לכולם לצאת לדרך עם דרישות לימוד זהות".
גם חבר הכנסת עיסאווי פריג' ממרצ פנה לראש הלשכה עו"ד נווה ואמר: "מאוד לא נעים שאנחנו צריכים להתערב בקביעה מי יהיה עו"ד, אבל השטח זועק. כשאני מסתכל על נתונים ושומע סיפורים אני מגיע למסקנה שמשהו לא בסדר. נבחרת על הססמה שתילחם בהצפת השוק, אבל למה הסטודנטים צריכים להיות הקורבן? הלכת על האיש המסכן שחסך כל השנים ללימודים ותפסת אותו? ללכת על המתמחים המסכנים ולא לטפל בבעיה מהשורש? אני מבקש תכנית עבודה של הלשכה לטיפול בהצפה. האם המל"ג לא צריך להיות כאן? האם קבלני התארים במכללות לא צריכים להיות כאן?" חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מש"ס הביע גם הוא את דעתו: "בשנה האחרונה נפגשתי עם עשרות מתמחים שהעלו טענות קשות, והוועדה צריכה להקים ועדה בלתי תלויה שלא קשורה ללשכת עוה"ד שתבחן ותביא מסקנות. אנשים חכמים מאוד לא מצליחים לעבור את הבחינה, וזה אומר שיש כאן כשל. אנשים איבדו את פרנסתם ולא היו בבית. כמעט אין אדם שקם להגן על השיטה החדשה".
בקרוב: בג"ץ ייאלץ להכריע
הסטודנטים הנכשלים הבינו כי הכוח לשינוי המצב נמצא בעיקר בידיו של נווה או של שרת המשפטים איילת שקד, והחלו במחאות נמרצות. הפגנה אחת נערכה מול ביתו של שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, מאחר והוא מכהן כיו"ר ועדת הבחינות של הלשכה. הפגנה נוספת נערכה גם מול ביתו של נווה עצמו. ההפגנות קנו להן את השם "מאבק המתמחים", והם מבחינתם לא מתכוונים לוותר. באחרונה אף הודיעו אלה כי שכרו את שירותיו של עורך הדין הבכיר אילן בומבך במטרה להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין, ומבחינתם אם תדחה העתירה הם ימשיכו ויערערו לעליון. עו"ד בומבך שימש בעבר כראש לשכת עורכי הדין בתל אביב, ורק בחודש אוגוסט האחרון ייצג למעלה מ-900 סטודנטים לחשבונאות פיננסית במאבקם מול מועצת רואי החשבון, מאבק שנשא פרי והוביל בסופו לכך ש-83 אחוז מהם עברו את הבחינה.
"אני שוקד כיום על כתיבת עתירה שבמסגרתה נבקש פקטור משמעותי, שיתן תוספת לציון בגלל כל הכשלים", אומר עו"ד בומבך, "בכנסת הייתה אחדות דעים נדירה, וחברי הכנסת שלרוב מגבים את הלשכה מאוד התרעמו הפעם על התנהלותה. לטעמי הייתה פה הכשלה מכוונת. אומרים למתמחים שהחומר הוא מסוים עם בחינה לדוגמא, ובפועל הם קיבלו משהו שונה לחלוטין. אנחנו נביא בעתירה חוות דעת של מרצה בכיר, פרופסור, שהיה בצוות ההכנה של הלשכה בעבר ומכין לבחינות כיום. הוא כותב שהוא עצמו לא היה מצליח לעבור את הבחינה הזו. בעקבות העתירה אני מקווה שייעשה פה שידוד מערכות רציני. לא יכול להיות שלשכת עורכי הדין תתנהל באופן שמטיל צל כבד על טוהר הבחינות, זה לא מתקבל על הדעת".
וועדת הבחינות עשתה מבחן קשה, זה לגיטימי. עכשיו גם תלמידי תיכון יעתרו נגד מחברי הבגרויות?
"לא מדובר רק במבחן קשה. אני בעד מבחן קשה, בעבר אני בעצמי הכנתי לבחינות של הלשכה. בחינות צריכות להיות קשות אבל גם צריכות להיות הוגנות, שאפשר לעבור אותן, ולא יכולות להיות מכשילות. הן לא יכולות לבחון על נושאים איזוטרים שלא נמצאים בחומר. לטעמי לא הייתה כאן בחינה אלא מסע הטעייה שלא היה כמוהו. 'המתמחה', שהיא חברת בת של הלשכה מכינה את התלמידים, ובפועל מתקבל משהו הפוך לחלוטין. מרצים שישבו בצוות ההכנה הודו שהם לא עברו את הבחינה ואמרו שהיא בלתי פתירה. בנוסף, היו כאן הטיות, מחיקות של עשרות בחינות – יש לי כ-100 טפסים של בחינות שאנשים היו אמורים לעבור בציון 65, ופתאום יש מחיקה וציון 64. רואים בבירור הטייה כלפי מטה של המכללות, וזה מאוד מטריד".
מדובר על האשמות פליליות חמורות. בראש ועדת הבחינות יושב שופט עליון.
"אני לא חושד חלילה בשופט שביצע משהו או אפילו ידע או הושפע בדרך כלשהי. אבל כן, יש פה עניינים פליליים, אולי לוועדת חקירה. לכן ארבעה מתמחים הגישו תלונה במפלג חקירות הונאה במשטרת תל אביב נגד לשכת עורכי הדין. אסכם ואומר, לא זו הדרך להילחם בהצפת המקצוע".
אשמת המכללות
שעה קלה לאחר שקיימנו את השיחה עם עו"ד בומבך, חגגה לשכת עורכי הדין את טקס הסמכתם של 1,086 עורכי דין חדשים בבנייני האומה בירושלים. בנאומו של יו"ר הלשכה בטקס הוא סיכם את האשם העיקרי מבחינתו במשבר שנוצר: "התרעומת שלנו היא על התנהלות חלק מהמכללות", אמר נווה, "גם בנוגע לרמת הלימודים, גם בשל היעדר פיקוח על נוכחות ובשל היעדר סינון כלשהו בקבלה. כשיש מכללה שרק שמונה אחוז מבוגריה עוברים את הבחינה ומכללה אחרת שרק עשרה אחוז מבוגריה צלחו אותה, מי שצריך לתת את ההסבר לתוצאות העגומות האלו הן אך ורק אותן מכללות ולא הלשכה או ועדת הבחינות. הצעתי למכללות לקבוע סף קבלה ומבחן בסוף שנה א', אך הן סירבו".
בתקופה האחרונה נווה משמיע את טענותיו כמעט מעל כל במה. גם לחברי הכנסת השיב כי "אין ללשכת עורכי הדין שום אג'נדה נגד מתמחים. מעולם לא נפגשתי עם ועדת הבחינות, האם יש מי שמעלה על דעתו שהוועדה מקבלת הוראות ממני? אף פעם לא ראיתי את הבחינות לפני שהתפרסמו, הבחינה נבנתה בליווי משרד המשפטים והמרכז הארצי לבחינות והערכה. נתוני פילוח התוצאות צריכים לעמוד בפני כולם. יש מכללות מצוינות שהולידו עורכי דין מצוינים, ומנגד יש כאלו שתוצאותיהן עגומות, כמו מכללה ששולחת 156 סטודנטים ואחוז המעבר עומד על שמונה בלבד. מי שצריך לתת הסברים לתוצאות העגומות הם ראשי המכללות הללו והדיקנים שלהן. אי אפשר לטאטא את הנתונים. בחלק מהמכללות לא מקפידים על דברים מהותיים כמו נוכחות ואיכות החומר הנלמד. במכללת קריית אונו, ששולחת מאות סטודנטים לבחינה, יש נוהל A4 שאומר שבבחינות שמוגדרות עם חומר סגור, כל סטודנט יכול לבוא עם דף A4 ולכתוב עליו כל מה שהוא רוצה. בבחינות ההסמכה אין נוהל כזה".
בהתייחסו לטענות על אנונימיות הבחינה ועל הטיות אמר נווה כי "על כל טופס בחינה אמנם ישנה מדבקה עם שם המתמחה, אבל הבוחנים רואים אותה רק בפרק הפתוח ולא בפרקים האמריקאים. הבוחנים הם אנשי פרקליטות, עוזרים משפטיים שהוכשרו במיוחד לבדוק את הבחינה. הם קיבלו טפסים אנונימיים עם מספר מבחן בלבד. יש רק 187 בחינות שבהן בפרק הרלוונטי (הפתוח, נ"ב) נעשו תיקונים. 101 שונו כלפי מטה ו-86 שונו כלפי מעלה. התוצאה הייתה שרק ארבעה מקרים נכשלו כתוצאה מהתיקונים ושלושה עברו, אז בואו נפוצץ את הבלון הזה של 'הזיופים' ו'השמות החשופים'. אף בוחן לא ידע את השמות. אתם שומעים סטודנטים שמדברים מדם לבם, אבל ההנהגה שמאחוריהם מתנהגת בצורה אלימה". לבסוף הבטיח נווה לשבת ולדבר עם הסטודנטים, ואמר כי יפנה לוועדה הבוחנת לבדוק האם יש פרמטרים שאפשר להקל בהם, אך במקביל הזהיר כי "בכוח תושג מטרה הפוכה".
"כן, לקבל את כולם"
המתקפה של נווה נגד המכללות איננה באה בחלל ריק. בשנים האחרונות נפתחים יותר ויותר מסלולים ללימודי משפטים במכללות שונות, שמציבות רף כניסה נמוך יותר מאשר חברותיהן לאקדמיה – האוניברסיטאות. כיום, מרבית הסטודנטים שלומדים במשפטים באקדמיה עושים זאת דרך מכללות ולא דרך אוניברסיטאות.
"המכללות הן הדבר הכי טוב שקרה למערכת המשפט בישראל", פוסק פרופ' יובל אלבשן, דיקאן המסלול למשפטים בקרייה האקדמית אונו, והמשמש גם כראש המכללה שניצבת בראש הביקורת של לשכת עורכי הדין. "הודות למכללות נכנסו לעולם המשפט אוכלוסיות שלא היו יכולות להיכנס אליו קודם. אני לא מדבר רק על חרדים וערבים שיש להם העדפה מתקנת, אלא אוכלוסיות מוחלשות אחרות שהשערים היו סגורים בפניהן בגלל שיעור הקבלה המצומצם של האוניברסיטאות".
מצד אחד אתה פותח את הלימודים לאוכלוסיות מוחלשות, מצד שני, גובה מהן שכר לימוד כפול מהאוניברסיטאות. אין סתירה בדברים?
"יש הבדל בין מוחלשות לעוני, ולא תמיד העניים הם המוחלשים. בני גילי מבת-ים לא סיימו בגרות אך הצליחו לעשות קריירות אחרות ומפרנסים טוב מאוד את משפחותיהם. ועדיין, היה להם חלום ללמוד ורק עכשיו הם מגשימים אותו דרכנו. הם יכולים לשלם 30 אלף שקל בשנה כשכר לימוד, אבל לא היה להם שום סיכוי להיכנס למערכת המשפט שראתה בהם אויב".
מערכת המשפט רואה במזרחיים אויב?
"כן, אני מדבר על ש"סניקים ומזרחיים. זה נכון גם הפוך – אני גדלתי במקום שבו מערכת החוק הייתה דבר שצריך לבוז לו. לצערי ישראל בנויה על זה. כאשר ייכנסו למערכת המשפט אוכלוסיות שגדלו מתוך החוויות האלה, הן אלה שיעשו לה טוב. אני מייחל ליום שבו יכהן שופט עליון שיש לו עדיין משכנתא, או שבצעירותו היה פעם עצור. אלו חוויות שחשוב ששופט עליון יחווה. במובן הזה אני שמח שאסתר חיות היא הנשיאה. היא גדלה במעברה ללא אבא ובעיקר לא שכחה מהיכן היא באה. המכללות פתחו את הפתח הזה".
הטענה היא שאתם מקבלים כל אחד, מספיק שלאדם יש דופק והוא מתקבל ללימודי משפטים.
"יותר מזה, אני מוכן לקבל גם אדם בלי דופק אם מישהו יוכיח לי את תחיית המתים. אני מאוד גאה בכך, ומקפיד שאצלנו נקבל כמעט כל אחד. לא כל אחד צריך לסיים, אבל חייבים לתת לכולם הזדמנות. הבעיה היא שהגילדה יושבת על הבחינה במקום משרד המשפטים, נניח, או משרד החינוך. החתולים אחראים גם על הפרה וגם על השמנת, ולא פלא שהם מנסים לקחת לנו גם את היוגורט. אני בעד שלא יהיה סינון. זהו מנגנון שתמיד יתבסס על נתונים לא הוגנים ולא יאפשר שוויון הזדמנויות".
להיפך, הסינון הוא נטו על פי הציון. רק מי שטוב מתקבל. מה הבעיה?
"אין לי בעיה להעלות את רף הבחינה, ויש שינויים שנערכו בה שהם סופר חשובים. השאלה היא איך עושים את זה. אין לי בעיה לכתוב בחינה שאף אחד לא יעבור אותה. אני אוכל גם לומר מראש מה יהיה הציון הממוצע, וכך כל מרצה מנוסה. גם לא נכון שתלמידי אוניברסיטאות עוברים, יש שם אחוזי כשלונות גבוהים מאוד. בנוסף, אצלנו מרבית הסטודנטים הם אנשים עובדים, בעלי משפחות שלא יכולים להתפנות וללמוד מהבוקר עד הלילה.
השאלה היא אם אנחנו רוצים בעולם המשפט רק אנשים עם כסף שבאמצעותו הם יכולים לשנן כל רבע פינה בכל פסק דין אבל עם חוויית חיים של אנשים פריווילגים בלבד כמו עד עכשיו, או לפתוח את השערים. אני מוכן לעשות הרבה שינויים, אבל שאלה לא יתבצעו על ידי לשכת עורכי הדין. עורכי דין זה העם הכי קפיטלסיטי, שמאמין בשוק חופשי עד שהדבר מגיע למקום העבודה שלו עצמו. אז פתאום הם רוצים את הרגולוציה של לשכת עורכי הדין. המציאות שבה מנפנפים – עורכי דין רעבים בגלל הצפת השוק – אני מסרב להאמין לה. צריך עוד ועוד עורכי דין במקומות הנכונים, למשל בסנגוריה הציבורית או בסיוע המשפטי במשרד המשפטים".
