התבקשתי לכתוב כמה מילים על החוויות האישיות שלי מהשנה האחרונה, שמשקפות במידת מה את הטלטלה העולמית שראשיתה בסין. כשגריר ישראל בבייג'ינג, השנה הזו התחילה בציפיות לפריחה וחיזוק בקשרים שלנו עם סין – שותפת הסחר השנייה של ישראל. משקיעים סינים כבר הזרימו מיליארדי דולרים לחברות ישראליות, חברות סיניות הוציאו לפועל מיזמים ענקיים בישראל, מעל 150 אלף תיירים סינים הגיעו לארץ בשנה שעברה, קשרים אקדמיים נוצרו והתהדקו – וכל אלו היו אמורים להמשיך ולצעוד קדימה. אלא שמעט לפני ראש השנה הסיני, ב־24 בינואר 2020, השתבש הכול.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פרקליטי נתניהו ואלוביץ' תוקפים את הפרקליטות: "עושה דין לעצמה"
– ערב ראש השנה: פיצויים לעולים חדשים שנפגעו כלכלית בשל הקורונה
– ללא מחסה ואספקה: חסידי ברסלב מעוכבים בגבול אוקראינה
כבר בסוף דצמבר 2019 שמענו וקראנו על מחלה מוזרה שהתגלתה בעיר ווהאן בפרובינציית חוביי. מדיווחים שהתפרסמו בעיקר ברשתות החברתיות עלה חשש שמדובר במחלה שלא הייתה מוכרת עד כה. מספר הנדבקים הלך וגדל, עד שלקראת ראש השנה הסיני יצאו השלטונות לפעולה מסיבית נגד הנגיף. העיר ווהאן בודדה למעשה, וסגר הוטל עליה. בתי חולים חדשים נבנו בן לילה. במקביל הלכה והעמיקה הדאגה בקרב הציבור בסין, וגם מעבר לגבולותיה. בעולם הגדול עדיין לא נתגלו חולים בשלב הזה, אבל מדינות רבות הודיעו על הפסקת קשרי התעופה עם סין.
אנחנו בשגרירות התחלנו להתארגן לקראת הלא נודע. בתיאום עם בכירי משרד החוץ בישראל התקבלה החלטה על פינוי הדיפלומטים ובני משפחותיהם לארץ. בראש השנה הסיני שהיתי במדינה אחרת, ומאחר שהתנועה ממנה לסין הופסקה, טסתי לארץ וכעבור כשבועיים עשיתי את דרכי חזרה לסין. הצלחתי להגיע בטיסה מתל־אביב לסיאול, בירת דרום־קוריאה, ומסיאול הספקתי לטוס לבייג'ינג לפני שגם הנתיב הזה נסגר. התפרצות המגפה בסין הייתה אז בשיאה, ובירת המעצמה נראתה כמו תל־אביב ביום כיפור. בשגרירות נותרו עובדים בודדים, והחדרים הועמסו במסכות, קופסאות שימורים ובקבוקי מים לימי חירום. הטיסות בין ישראל לסין הופסקו גם הן בצעד בלתי נמנע, והסינים קיבלו זאת בהבנה.
בשיחת טלפון תמימה לכאורה ממשרד החוץ בירושלים, נשאלתי באיזו טיסה בדיוק הגעתי מתל־אביב לסיאול. אז נפל לי האסימון: איתי במטוס היו חברי קבוצת הצליינים הדרום־קוריאנים שביקרו בישראל, ובהם כ־30 חולים מאומתים. בירושלים החלו דיונים קדחתניים בין מנכ"ל משרד החוץ, מנכ"ל משרד הבריאות וגורמים נוספים שטיכסו עצה מה לעשות. ההערכה הייתה שקיימת סבירות גבוהה שנדבקתי בקורונה, אלא שאשפוז בבייג'ינג נראה כאפשרות מורכבת. הוחלט כי אכנס מיד לבידוד, כדי לא לסכן את הצוות המצומצם שנותר בשגרירות. אחרי דיון התקבלה החלטה אחרת: מכיוון שאני גם בקבוצת סיכון, יצא מטוס מיוחד להביא אותי לישראל.
בכל יום הייתי משוכנע שאני חש תסמין נוסף של הקורונה. למרות זאת ביקשתי לדחות את הטיסה המיוחדת, בתקווה שיתמזל מזלי ויתברר כי לא נדבקתי. כל בוקר בדקתי את עצמי, בציפייה שיגיע היום ה־14 המיוחל – אז התברר שברוך השם, אני בריא.
בשיחת טלפון תמימה־לכאורה נשאלתי באיזו טיסה בדיוק הגעתי מתל־אביב לסיאול. אז נפל לי האסימון: איתי במטוס היו חברי קבוצת הצליינים הדרום־קוריאנים שביקרו בישראל. ההערכה הייתה שקיימת סבירות גבוהה שנדבקתי בקורונה, אלא שאשפוז בבייג'ינג נראה כאפשרות מורכבת
לקראת סוף חודש מרץ חזר סגני מהארץ לבייג'ינג, החליף אותי בשגרירות ואני שוב טסתי לישראל. בסין נראה שהמגפה כבר תחת שליטה, בזמן שבישראל מספר החולים גדל במהירות. עם נחיתתי בארץ נכנסתי שוב לבידוד, ומשם התחלתי לעבוד עם אנשי המשל"ט, מרכז השליטה המנהל את המאבק בקורונה. הם העבירו לי דרישות ובקשות לרכישת ציוד מגן ומכונות הנשמה מסין, ואני הפעלתי את הצוות בשגרירות. כולם עבדו מסביב לשעון. זה היה הזמן להפעיל את כל הקשרים שטיפחתי במרוצת השנים ולהיעזר בהם כדי להשיג ציוד יקר ערך, להתגבר על בעיות בירוקרטיה ולקבל מאות אישורי נחיתה למטוסים ישראליים לצורך איסוף הציוד והבאתו ארצה. היה נהדר לראות את נציגי כל המשרדים והרשויות משלבים ידיים ופועלים בנחישות ובדבקות כדי להתגבר על המגפה ולהציל חיי אדם.
חשוב לציין שעם תחילת ההתפרצות הראשונה בסין פעלו ישראלים רבים, לרבות עבדכם הנאמן, כדי לעזור לסינים לאתר ברחבי העולם ציוד נחוץ שהיה חסר להם; כאשר התהפך הגלגל, והמגפה הכתה בארץ, הסינים בעלי הניסיון עשו רבות כדי לעזור לנו באופן דומה. כשגריר הקפדתי להעביר להם את הערכתי על תפקודם במהלך המשבר, ובראיונות לכלי תקשורת בשתי המדינות העליתי על נס את יחסי הידידות והסולידריות בין העמים. ברשתות החברתיות הסיניות יש לנו מיליוני עוקבים, ואנחנו פרסמנו בהן סרטוני תמיכה וזכינו להדים חיוביים.
כשהמצב בארץ התייצב, חזרתי לסין במטוס מטען מיוחד. לרוע מזלי, בדיוק אז התעורר בבייג'ינג חשש לגל שני. הרחובות שוב התרוקנו, בתי עסק נעלו את שעריהם, סגרים הוטלו באזורים מסוימים. בתוך כמה שבועות התגברו הסינים בנחישות על ההתפרצות המחודשת. כל המשפחות והדיפלומטים חזרו לבייג'ינג, והחיים שבו אט־אט למסלולם. ראוי להודות למנהלים ולעובדים במשרד החוץ בירושלים שסייעו לדיפלומטים בזמן שהותם בסין, ובעיקר סייעו לדיפלומטים ולבני משפחותיהם ששבו לארץ.
בימים אלו הגעתי לארץ לרגל חופשה, נכנסתי לבידוד נוסף – וכמובן נקלעתי בפעם הרביעית להתפרצות של המגפה הארורה הזאת. חלומות היצירה והשגשוג של השנה החולפת נגוזו והוחלפו במאבק עיקש נגד מחלה קטלנית. אוכל רק לאחל לכולנו שעד ראש השנה הסיני הבא, הקורונה תהיה מאחורינו. 
צבי חפץ מכהן זה ארבע שנים כשגריר ישראל בבייג'ינג. לפני כן שירת כשגריר במוסקבה, בווינה ובלונדון
