כשקיבלתי את הדוא"ל מפרופ' פרנק וון דלפט, שותף ותיק שלי למחקר מאוניברסיטת אוקספורד, לא היססתי באשר לתשובה. היה זה באמצע פברואר 2020, כשכבר היה ברור שהמגפה המסתורית דמוית השפעת שפרצה בסין עומדת להתפשט בעולם. "מצאנו את חלבון הפרוטאז המרכזי של נגיף הקורונה החדש. לשלוח לך אותו?", כתב לי פרנק. "בטח, שלח!", עניתי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רצון הילד או החוק: כיצד קובעים מי יגורש מהארץ
– פורשים וחוגגים: פצצה מתקתקת ושמה פנסיה תקציבית
– פרקליטי נתניהו ואלוביץ' תוקפים את הפרקליטות: "עושה דין לעצמה"
ההתכתבות הזו הובילה לשיתוף פעולה חובק עולם, שכולל כיום למעלה ממאה חוקרות וחוקרים באוניברסיטאות, חברות תרופות, חברות כימיקלים וחברת היי־טק. אנשים מישראל, מאנגליה, מאוקראינה, מהודו, מסין ומארצות הברית מאוחדים מאחורי מטרה אחת: לפתח לקורונה תרופה שתהיה זולה לייצור ונגישה לכלל אוכלוסיית העולם.
המעבדה שלנו במכון ויצמן למדע מפתחת טכנולוגיות למציאת תרופות מסוג מסוים מאוד: תרופות שמבחינה כימית הן "בלתי הפיכות". זהו תת־תחום חדש שקורם עור וגידים בשנים האחרונות, והוביל לאישור כמה תרופות פורצות דרך, בעיקר לסוגי סרטן. סוג הטיפול הזה עשוי להיות יעיל מול נגיף הקורונה, כי הוא מתאים במיוחד לפגיעה במנגנון פעולתו של הפרוטאז, אחד מחלבוני הנגיף.
לפרוטאז יש תפקיד חשוב בהתפשטות נגיף הקורונה בתוך הגוף. הנגיף הזה פולש לתאי הריאה שלנו, משתכפל בתוכם, ולאחר שנוצרו בתא די עותקים, התא מתפרק והנגיפים החדשים עוברים להדביק תאים נוספים. חלבון הפרוטאז של הקורונה הוא אחת המכונות שמאפשרות לנגיף לתפקד בתוך התא המודבק. אפשר לחשוב עליו כמספריים שגוזרים את החלבונים האחרים של הנגיף בדיוק במידה הנכונה לצורך שכפול והתרבות. אם נוכל לעצור את המספריים – הנגיף לא יצליח לשכפל את עצמו.
לא היה קשה לשכנע את הסטודנטים והפוסט־דוקטורנטים במעבדה להתגייס לפרויקט, וכולם נרתמו למאמץ מרוכז. ההרגשה הייתה שבכל רגע אנו עומדים להיכנס לסגר כללי, וחייבים להספיק למצוא אבטיפוס לתרופה לפני שזה יקרה
לא היה קשה לשכנע את הסטודנטים והפוסט־דוקטורנטים במעבדה להתגייס לפרויקט, וכולם נרתמו למאמץ מרוכז. ההרגשה הייתה שבכל רגע אנו עומדים להיכנס לסגר כללי, וחייבים להספיק למצוא אבטיפוס לתרופה לפני שזה יקרה. הצוות עבד לילות כימים מסביב לשעון, ובפרט ראויים לציון אפרת רזניק, ד"ר פול גרץ, ד"ר רמבבו רדי וד"ר רונן גביזון. סרקנו אוסף של כאלף מולקולות קיימות, והכנו מולקולות חדשות כדי למצוא נקודת התחלה לעיכוב החלבון. את כל הממצאים שלנו שלחנו לאוקספורד. כחודש לאחר ההתכתבות הראשונה פרסמנו יחד עם הקבוצה האנגלית את המבנים של 80 מעכבים ראשוניים לחלבון, שכל אחד מהם בפני עצמו יכול לשמש נקודת התחלה לתרופה. כמחציתם הם מעכבים "בלתי הפיכים", שהתגלו בזכות הטכנולוגיה של המעבדה שלנו.
בנקודה הזו יכולנו לעצור ולהגיד שעשינו את שלנו. התשתיות באקדמיה לרוב אינן ערוכות לצעדים המורכבים הנדרשים להבאת תרופות חדשות לשוק. אנחנו אמונים על המדע הבסיסי: הבנת התהליכים הביולוגיים בבסיס המחלות, פיתוח טכנולוגיות חדשות ופיצוח תעלומות היקום. ייצור תרופה מסחרית הוא כבר תהליך ארוך ויקר, שלוקח בממוצע יותר מעשור ועולה מיליארד דולר או שניים.
לכן אין על המדף תרופה לסארס. במגפה שפרצה ב־2003 נדבקו רק כ־8,000 איש ברחבי העולם – לא שוק גדול מספיק להצדיק כלכלית פיתוח של תרופה חדשה. למרבה האירוניה, אנזים הפרוטאז של נגיף הסארס זהה כמעט לחלוטין לפרוטאז של הנגיף הנוכחי. אילו נעשה מאמץ לפתח תרופה אז, לפני 17 שנה – הייתה בידינו כיום תרופה יעילה לקורונה, אך בשעתו זה לא נראה משתלם. כך קורה גם לגבי העמידות שחיידקים מפתחים מול האנטיביוטיקה: זו בעיה קשה שצפויה רק להחמיר, אולם לחברות התרופות אין כיום תמריצים כספיים מספיקים כדי להשקיע בפיתוח סוגי אנטיביוטיקה חדשים. כתוצאה מכך אנו עלולים למצוא מולנו חיידק קטלני שעמיד לכל סוגי האנטיביוטיקה הידועים, בלי שתהיה לנו יכולת להילחם בו. בעיות כאלה דורשות מודל חלופי לפיתוח תרופות, כזה שלא יפעל בהתאם לרווח אלא ישים לו למטרה את טובת הכלל. כמה כסף, כאב וחיי אדם היו נחסכים אילו כבר עמדה על המדף תרופה מוכנה לקורונה? כמה ייחסך אם תהיה תרופה כזו לזן הבא של הקורונה שיתפרץ בעוד כמה שנים?
החלטנו להמשיך במיזם. גם למקרה הקיצוני והמפחיד שבו כל מגוון החיסונים לקורונה שנמצאים בפיתוח ייכשלו, וגם כדי לבדוק את האפשרות של מודל חלופי לפיתוח תרופות. עיקרון מרכזי שעובר כחוט השני בפרויקט שלנו הוא התנערות מקניין רוחני; אנחנו דבקים בשקיפות ובמדע פתוח. כל הנתונים שאנחנו מפיקים בניסויים מתפרסמים בזמן אמת ברשת ופתוחים לכלל הציבור ולקהילה המדעית בפרט. אם מישהו רוצה להשתמש בנתונים שלנו כדי לפתח תרופה נוספת, כזו שאולי תתחרה בפיתוח שלנו – לבריאות!
במגפת הסארס שפרצה ב־2003 נדבקו רק כ־8,000 איש ברחבי העולם – לא שוק שמצדיק כלכלית פיתוח של תרופה חדשה. למרבה האירוניה, אנזים הפרוטאז של נגיף הסארס זהה כמעט לחלוטין לפרוטאז של הנגיף הנוכחי. אילו נעשה מאמץ לפתח תרופה אז, הייתה בידינו כיום תרופה יעילה לקורונה
כדי לזרז את התהליך, גייסנו את חוכמת ההמונים. היות שכל המידע שאספנו פורסם בצורה גלויה, לא עמדו מולנו מכשולים של זכויות יוצרים, הסכמי סודיות או חסמים משפטיים. חברת PostEra מסן־פרנסיסקו הקימה למעננו פלטפורמת רשת שמאפשרת לכל כימאי לתרום רעיונות משלו. היה לנו מזל: באמצע חודש מרץ העולם היה בסגר, ומאות כימאים שנותרו נעולים בבית חיפשו דרך לסייע למלחמה בנגיף. ההודעה שפרסמנו ברשתות החברתיות התפשטה במהירות, ובתוך שבועיים־שלושה קיבלנו מאות רעיונות. נכון להיום כבר הצטברו יותר מ־13 אלף הצעות.
כדי להחליט אילו מהרעיונות לבדוק, הקמנו צוות של יועצים לפיתוח תרופות, שתורמים לנו מזמנם הפנוי ומניסיונם העשיר בתעשייה. גם קבוצות מחקר וחברות שונות התגייסו לעזור. כמה חברות לכימיקלים תרמו חומרים, אנשי סגל או שעות עבודה במחירי עלות, כדי להכין את המולקולות הדרושות. אנחנו והקבוצה באוקספורד התחלנו לקבל מדי שבוע משלוח של מולקולות חדשות לבדיקה. כשנפח העבודה נעשה גדול על מידותינו, גייסנו את עזרתו של ד"ר חיים בר מהמרכז הישראלי הלאומי לרפואה מותאמת אישית על שם ננסי וסטיבן גרנד, כאן במכון ויצמן. לרשות הצוות של ד"ר בר עומד מכשור רובוטי שמאפשר ביצוע של ניסויים רחבי היקף בצורה אוטומטית.
בתוך חצי שנה הכנו אלף מולקולות חדשות, שלא היו קיימות קודם לכן. סרקנו 200 אלף מולקולות מסחריות, פענחנו 200 מבנים של החלבון בעודו קשור למולקולות שעיצבנו, והצלחנו לשפר עשרות מונים את נקודות ההתחלה הבוסריות שגילינו בחודש מרץ. בימים אלה המולקולות הטובות ביותר שלנו נבחנות כנגד הנגיף בכמה מעבדות ברחבי העולם – במכון הביולוגי בנס־ציונה, באוניברסיטת אוקספורד, באוניברסיטת שיקגו ועוד. הניסויים האלה יגלו לנו אם הפעילות שאנחנו רואים נגד החלבון הבודד במבחנה, תיתרגם לחיסול הנגיף השלם בתאים חיים.
גם אם המולקולות יחסלו את הנגיף בתאים, הדרך עוד ארוכה. מאוד. אחרי הוכחת הפעילות בתאים בתרבית, יש לערוך ניסויים בבעלי חיים, לוודא שהמולקולות שלנו נותרות יציבות בגוף חי, לראות שאין להן תופעות לוואי, לבדוק אם הן מגיעות לנגיף שבתוך הריאות ועוד. לבסוף כמובן יידרשו ניסויים קליניים בבני אדם. לכשנגיע לשלב הזה, נצטרך למצוא שותפים אסטרטגיים למימון ולהוצאה לפועל של הליכים יקרים וארוכים אלה. על אף כל הקשיים, אנחנו חושבים שהמטרה – תעודת ביטוח נגד מגפות קורונה עתידיות, ופתרון אפשרי, גם אם לא מיידי, למגפה הנוכחית – מצדיקה את המאמץ. 
ד"ר ניר לונדון הוא חוקר במעבדה לכימיה אורגנית במכון ויצמן למדע
