אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את הדמויות הבדיוניות ששמן מוכר יותר משמו של ג'יימס בונד. מחקר על קולנוע וגיאופוליטיקה שפורסם ב־2008 העריך שמאז הופעת הסרט הראשון, "ד"ר נו", השבוע לפני 58 שנים, כ־25 אחוזים מאוכלוסיית העולם צפו לפחות באחד מסרטי הביון הקלאסיים בכיכוכבו של הסוכן אפס־אפס־שבע. באביב אמורים עוד עשרות ומאות מיליונים לראות את הסרט ה־25 בסדרת הסרטים הבלתי נגמרת – אחרי שהפצת "לא זמן למות" (או "אין זמן למות", בתרגום נכון יותר) נדחתה פעמיים בגלל מגפת הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פיצוץ אוכלוסין: ממשלת מצרים פותחת במסע להפחתת ילודה
– בניגוד לחוק? אסירים בטחוניים ממשיכים לקבל כספים מרש"פ
– פרשת הכלב מבת-ים: הראליטי של הפשע
השפעתו של ד"ר נו על עולם הבידור הייתה עצומה. בעקבות הסרט קם עולם שלם של סרטים וסדרות שעוסקים בסוכנים סמויים שמנסים לעצור מזימות בינלאומיות זדוניות; אבל לסרטי בונד הייתה השפעה דרמטית על התרבות והאופנה, ואפילו על שירותי המודיעין. גברים רצו לענוד שעון כמו שענד בונד, או לרכוש רכב יוקרה כמו שלו. סגנון האופנה של הנשים הרבות שנפלו שבי לקסמיו גרם דרך קבע לזינוק בפופולריות של בגדים מסוימים. סוכנויות ביון דיווחו על עלייה בהתעניינות ב"משרת סוכן סמוי".
מי שמתיישב לצפות בד"ר נו כשהוא מכיר את הרקע הזה, אך צפה בעיקר בסרטים החדשים, ובמיוחד בכמה מהסרטים העדכניים בכיכובו של דניאל קרייג, כנראה מצפה לחוויה מסוימת: סרט שנפתח באקשן ולא מפסיק עד השנייה האחרונה; פיצוצים ואפקטים מרהיבים אחרים; התפאורה היקרה ביותר והלוקיישנים המבוקשים ביותר בכדור הארץ. לא תמצאו את כל אלו בסרט בונד הראשון.
ד"ר נו הופק בתקציב צנוע. הוא היה סרט ניסיוני שהתבסס על דמות אלמונית. החזון של היוצרים היה מעט תמוה, וסגנון הקולנוע ב־1962 היה שונה מאוד מסגנון הקולנוע של היום. התוצאה היא סרט שחלקים נכבדים ממנו מצולמים על רקע תפאורה קריבית צנועה, ללא סכנות אדירות ומרוצי מכוניות דרמטיים. באחד הרגעים המסוכנים ביותר, כשעה לאחר פתיחת הסרט, אויביו של בונד מנסים להתנקש בו באמצע הלילה בעזרת עכביש. על המסך נראה שהעכביש פשוט מונח על השמיכה שלו. ההתמודדות שלו עם האיום הנורא זהה לאופן ההתמודדות של כל אדם – להוציא ארכנופובים – עם עכביש קרוב מדי.
על שורש כף היד של הבונד הזה, בגילום שון קונרי האגדי, לא תמצאו שעון ששווה משכורת שנתית, וגם לא תראו אותו משתתף בקרבות ירי מסוכנים. ובכל זאת, הוא מספק היטב את המצרך החשוב ביותר בסרטי בונד. מהרגע שהוא מופיע על המסך, בקזינו הומה אדם, במהלך משחק הימורים אינטנסיבי מול "נערת הבונד" הראשונה סילביה טרנץ', הוא בונד ברמ"ח איבריו. רגוע, מסוכן, פלרטטן, אצילי ונדיב: היוצרים וקונרי הצליחו להגדיר בתוך בפחות משלוש דקות את דמותו של ג'יימס בונד מאז ועד עולם.
שאר הסרט כולל היכרות עם כוכבי סוכנות ב־MI6 האחרים, שבונד ימשיך לעבוד איתם בסרטים הבאים; עוד שתי נערות בונד; האנטגוניסט ד"ר נו וארגון "ספקטר" שהוא משתייך אליו; וכמובן המרטיני בשיטת ההכנה האהובה על 007 ("מנוער, לא מעורבב").
אבל שורשו של הסרט הזה, ושורשם של 25 הסרטים (ועוד) שבאו לאחריו, טמון בשלוש המילים הנצחיות שנאמרות כבר בפתיחה מעל שולחן ההימורים: "בונד, ג'יימס בונד".
