אפליקציית וייז בעברית מכירה היטב את המיקום של אבו־גוש. המראה של יהודים תושבי ירושלים והסביבה מנגבים חומוס מדי יום שישי במסעדות הרבות בכפר הפך מזמן לשכיח. מי שביקר שם בלחות של אוגוסט יכול היה לפגוש גם נותני שירות דוברי ערבית רצוצה. אלו הם משתתפי התוכנית "בלנדר" שהגיעו לגור באבו־גוש למשך חודש כדי ללמוד את השפה הערבית, ועל הדרך להשתלב באוכלוסייה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות המגפה: ישיבות ואולפנות בציונות הדתית ייפתחו בשבוע הבא
– דעה: מדינת ישראל צריכה לחזק את האוטונומיה של החברה החרדית
– אנשי הטיפול: מתקשים לעמוד בעומס שיוצר המשבר המתמשך
עבורם, הכפר הוא לא רק חוויה קולינרית או ביקור תיירותי באווירה מזרח־תיכונית אותנטית, אלא בית ספר לשפות ולתרבות הערבית השכנה, וגם בית, לפחות למשך חודש שלם. את הבקרים ואת שעות הצהריים המוקדמות הם העבירו עם מחברות בכיתה מול הלוח, ובשעות אחר הצהריים הם הסתובבו בין בתי העסק בכפר; מי במספרה, מי בחנות הממתקים והבקלאווה ומי במשתלה. בלילה הם חוזרים ללון בדירתם הפסטורלית השוכנת מעל בוסתן הגפן של אבו עלי ממשפחת אבו־קטיש.
רגע לפני הסגר, בביקורי בלב המתנ"ס באבו־גוש, בוקעת מקירות המסדרון שירה ערבית חזקה. בשעות האלה משתתפי התוכנית הם על תקן תלמידים מן המניין, ובלהט של ילדי כיתה א' הם מפזמים את מילות השיר ומתופפים בחוזקה על השולחנות. כאן לומדים ברצינות, בין השאר גם שירים שעוזרים לזכור את השפה. אלו הימים האחרונים של הקורס, ובסוף השבוע, עם תחילתו של הסגר ועם בוא החגים, החבר'ה עתידים להתפזר איש־איש לביתו. בזמן שהם משננים מילים חדשות, אני מתיישבת לשיחה עם חן קופרמן, 29, יזם התוכנית שכבר גדלה לכדי עמותה, שהוא עומד בראשה. הרעיון התגלגל במוחו כשחזר מהטיול של אחרי הצבא במזרח. "לא הייתה לי משיכה לשפות קודם, אבל פתאום, בכל מקום שהייתי בו למדתי ברצינות את השפה המקומית", הוא משתף, "למדתי הינדי ובורמזית וגיליתי שאני עף על זה, ולא רק אני, גם המקומיים. ככה הבנתי מה הכוח של שפה, איך היא יכולה לפתוח דלתות ולגרום לך להבין טוב יותר את הסביבה והתרבות שבהן אתה נמצא. השפה יצרה לי חברויות ממש חזקות עם המקומיים, ועד היום, כמה שנים אחר כך, אנחנו עוד בקשר. כשחזרתי לארץ, עוד דלוק על הקטע של שפות, החלטתי ללמוד ערבית. אני במקור מחיפה, שבה חיים ערבים לצד יהודים, ופשוט עניין אותי להבין מה הם אומרים, במובן הכי בסיסי. אני שומע ערבית כל הזמן, אבל אפשר בקלות לפספס אותה".
לנצל את הוואקום
קופרמן למד במשך שנה במכון ללימודי ערבית בגבעת־חביבה, ערבית מדוברת, ערבית ספרותית "וגם קצת קוראן". במקביל לימד תלמידים בבית הספר בבאקה אל־גרבייה עברית. לדבריו, זו הייתה הנקודה שבה הבין שמשהו בלימודי הערבית חסר: "ראיתי שכשצריך לצעוק על תלמידים לשבת ללמוד, השפה משתפרת פתאום, וזה משהו שאתה לא יכול ללמוד בכיתה סגורה. אז הבנתי שזה מה שהפך אותי בסופו של דבר לדובר ערבית. שאלתי את עצמי איך זה שאין מסגרות שמשפשפות אותך באופן אינהרנטי עם החברה הערבית. ככלל, בתי הספר לערבית נמצאים בתוך ערים ישראליות, ואולי לפעמים יש שם מורים ערבים, אבל אין בהם אינטראקציה של ממש עם החברה הערבית עצמה. הרי לא אולפן עברית הוא שעוזר לעולים חדשים; להסתובב עם האוכלוסייה בארץ זה מה שגורם להם ללמוד עברית. אם אתה רוצה ללמוד ערבית, אתה חייב להיות באינטראקציה עם דוברי השפה".
בהיעדר מודל קיים, ניצל קופרמן את הוואקום. הוא יצר קשר עם ראש מועצת אבו־גוש, שנענה בחיוב, ובשנה שעברה יצא לדרך הפיילוט הראשון של "בלנדר". השם, איך לא, מעיד על מטרתה העיקרית – להתערבב באוכלוסייה הערבית כדי ללמוד את השפה. התנאי היחיד שהציבה המועצה: בלי פוליטיקה. רק לימוד ועשייה. קופרמן אסף בעצמו חבר'ה צעירים, רובם סטודנטים באוניברסיטה העברית, ומצא להם דירות ברחבי הכפר למשך חודש. "הרעיון היה לקחת חבר'ה לגור בכפר ערבי בזמן שהם לומדים. הבנתי שככה הם ממש יספגו את התרבות במקום. אבל בשביל זה כמובן לא מספיק רק לגור, צריך גם להיות באינטראקציה משמעותית עם התושבים". לצורך כך, מיד אחרי השיעורים יש שעות תרגול בקבוצות קטנות עם צעירים ערבים מהכפר. נוסף על כך, מתנדבים התלמידים בבתי עסק ובמוסדות ברחבי הכפר.
פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, מתפזרים המשתתפים בין משפחות הכפר. "זה כדי שתהיה המשכיות לקשר גם כשהם עוזבים", הוא מסביר. "חשוב לנו שהם יבינו את ההרכב החברתי של הכפר. כפר זה לא כמו מושב, יש פה משפחות שחיות ביחד מאות שנים ומתחתנות ביניהן. אתה צריך להבין איפה אתה נמצא. אלו דברים שלומדים באופן בלתי אמצעי דרך מפגש".
השפה מבחינתך היא המטרה או רק האמצעי שדרכו ניתן להתקרב לאוכלוסייה?
"זה ממש מעורבב, קשה לי להפריד. מבחינתי זה ביצה ותרנגולת. אני חושב שהדבר הבסיסי במיזם הזה הוא שהמון אנשים רוצים ללמוד ערבית, מכל קצוות החברה, וזאת דרך ממש טובה".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון"
