היורה לא התאחר בסתיו 95'. גשמי ברכה ירדו מצפון הארץ ועד צפון הנגב כבר ביום חמישי 2 בנובמבר, ט' במרחשוון תשנ"ה, יומיים אחר שציבור המתפללים החל לבקש "טל ומטר". בסיום יומן החדשות של ערוץ 7 ששודר באותו יום תוזכרו הנהגים להישמר מהחלקה בכביש רטוב, כביש מסוכן שבעתיים עם בוא הגשם הראשון. הם גם התבשרו שהגשם ייפסק ביום שישי בבוקר. לו נמשך עוד יממה־שתיים, אפשר שיצחק רבין היה מת בשיבה טובה. מארגני עצרת השמאל בכיכר מלכי ישראל היו דוחים אותה בשבוע־שבועיים, או בכלל מבטלים, וכך טורפים את תוכניותיו הקטלניות של יגאל עמיר. אולי היה נמלך בדעתו בינתיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזקנים שבינינו: הקורונה העלתה את המודעות לאוכלוסייה המבוגרת
– בעזה מאותתים לישראל: השקט עומד להסתיים
– הדרמה אתמול בכנסת מוכיחה: בליכוד איבדו שליטה
האם עמיר האזין לנו בצהרי יום חמישי ההוא? אין לי מושג. האם האזין מעת לעת לערוץ 7? מסתבר. תחנת הרדיו המיטלטלת על הגלים מול חופי תל־אביב שימשה אז מפלטו של הימין מהתקשורת הממוסדת, תחנה יחידה שסירבה לשאת את כלונסאות חופתה של ממשלת ישראל עם כנופיית ערפאת. עד עצם ימינו טרם קם לה יורש רדיופוני יבשתי, אבל לפני עידן הרשתות החברתיות היא הבהיקה עוד יותר בבדידותה, קול ימני בודד בתקשורת האלקטרונית, עצם בגרונם של קברניטי תהליך אוסלו וחסידיו המושבעים. לכן המיטה על עצמה רדיפה מצד השלטונות והתקשורת. בשבועות הסוערים שלאחר הרצח הם תיארו אותה כגורם הסתה מוביל של המתנקש מהרצליה, כמעט היד שמאחורי האצבע על ההדק.
כותבי שמאל דלו אמירות ארכיון בוטות, בעיקר מתוכניתו הלוחמנית של אדיר זיק ששודרה מדי יום שישי. זיק, שנמנה בעבר עם מקימי הטלוויזיה הישראלית, אמנם לא היה רך־לשון, בלשון המעטה. כך למשל הוא תיאר באותם ימים את קואליציית רבין, אחרי שגונן שגב ואלכס גולדפרב ערקו אליה מימין: "חמישה ערבים פלסטינים נציגיו בכנסת של הרוצח ערפאת, ושני בוגדים שנקנו בכסף, הכריעו את הכף בדמוקרטיה של המדינה היהודית. בפעם הראשונה בהיסטוריה נתן ציבור יהודי את ליבה של ארץ ישראל לאויבים". אגב, הציטוט הזה הופיע בנאום של שרת התקשורת שולמית אלוני, שנועד להוכיח את עוצמת ה"הסתה" של ערוץ 7 (דברי הכנסת, 27.11.1995). סביר להניח שאפילו היא הייתה מודה היום שבוטותו אינה חריפה יותר מהרטוריקה השגורה והנסלחת של מפגיני בלפור ושאר מתנגדי נתניהו.
"כשאני קורא לנתניהו 'אגו־מניאק', הוא יכול להיעלב מזה, אבל זו לא הסתה לרצח או לפגיעה בשלומו", אמר לאחרונה כרמי גילון, ראש השב"כ בזמן רצח רבין. גם הימין הישראלי של סתיו 95' החזיק בדעה דומה. שלושה חודשים לפני הרצח הבהיר זיק בשידור: "חס ושלום, לא אלימות. לא באיומים. להיזהר. לא לבוא בנשק (להפגנות). מה שהשלטון מחכה זה לפרובוקציות. הם מחכים שמישהו חס ושלום יעשה משהו. לכן שלא יקרה שמישהו בתוך המאבק האזרחי הזה יעשה משהו נוראי" (11.8.1995).
תוכנית הרדיו של זיק הייתה פובליציסטיקה. מחלקת החדשות של הערוץ הייתה מופקדת על העובדות, בעיקר על אלו שהודחקו ברשתות הממסדיות. שידרנו כארבע מהדורות ליום ויומן צהריים בן שעה, חמש פעמים בשבוע. עבודת דיגיטציה מקפת שנעשתה בשנה החולפת לארכיון הערוץ, על ידי הארכיבר ואיש המחלקה לשעבר יוסף מנטינבנד, מאפשרת לשחזר את יומני החדשות בשבוע שקדם לרצח – שבוע של רגיעה יחסית בחזית ימין־שמאל, אופוזיציה וממשלה. הוא נפתח באסון נורא: אוטובוס אגד החליק במוצאי שבת בין צומת אלמוג למצפה־יריחו, כנראה בגלל נהיגה פרועה של הנהג. שמונה נוסעים נהרגו. יו"ר ועד העובדים של חברת החשמל יורם אוברקוביץ' נחקר בחשד שמימן באופן בלתי חוקי את קמפיין מפלגת העבודה בבחירות להסתדרות. תקציב המדינה לשנת 96', בסך 170 מיליארד שקלים, הונח על שולחן הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה. בג"ץ ביטל את דו"ח מבקרת המדינה מרים בן־פורת בעניין פרישתו של המפכ"ל יעקב טרנר, מכיוון שהמבקרת התעלמה מטענת טרנר כי שר המשטרה משה שחל תבע ממנו לפטר את חוקרי השר אריה דרעי. דרעי, נזכיר נשכחות, היה נדבך קואליציוני חשוב של ממשלת רבין־מרצ. ראש הממשלה דאז ואנשיו התאמצו בכל מאודם למנוע את הפללתו.
וגם זה קרה בשבוע הראשון של נובמבר 95', השבוע האחרון בחיי יצחק רבין: הרב יצחק כדורי אסר על מעריציו להשתתף במפקד האוכלוסין הכללי. דוד רובינגר, בכיר צלמי העיתונות בישראל, איים לתבוע את ועד היישוב היהודי בחברון לאחר שזה השתמש ללא רשותו בתצלום של דוד בן־גוריון לצורכי הסברה. תושבי חברון מצידם זעמו על כרזה פוליטית שחברת אגד התירה להצמיד לאוטובוסים שלה – "מי יגרום לפינוי חברון? מרצ". קטעים מספרו החדש של חיים אסא, יועצו הבכיר לשעבר של רבין, פורסמו בידיעות אחרונות, והניעו את ראשי ההוצאה לאור – ספריית הקיבוץ המאוחד – להבהיר שמדובר בטיוטה בלבד. אסא קבע כי לאחר שלוש שנות שלטון, "הולכת ומתרסקת" התקווה הגדולה שנתלתה ברבין עם ניצחונו בבחירות 92'. "בתחומי הפנים כמעט לא נעשו שינויים", כתב בין השאר. "אין תחושה בציבור שהממשלה הזאת בונה דבר חדש. עשיית הממשלה נראית כמו תוהו ובוהו, ולא כמו מדיניות". את סביבת היועצים של ראש הממשלה הגדיר אסא כ"חבורה בינונית" המתאפיינת ב"בולשביזם דיקטטורי. בכל פעם שאתה עושה משהו מעל רמת התעמולה שלהם, הם מאיימים ומפטרים. הם לא מסוגלים לקיים ויכוח פוליטי טהור".
המ"פים ידבררו את אוסלו
חודש לפני כן אישרה הכנסת על חודם של שני קולות את הסכם אוסלו ב', שישראל התחייבה בו לסגת מכל ערי יו"ש, חרף מרחץ הדמים שהמיט עליה הסכם אוסלו א' ("עזה ויריחו"). הנסיגה עצמה עמדה להיערך בתחילת החורף, והימין ברובו המכריע כבר הסכין לה נפשית. הוא קיווה לשוב לשלטון בבחירות שנועדו להתקיים כעבור שנה. הסקרים ביססו את תקוותו. הימין שלט כבר ברחוב. אלפים התקהלו במשמרות המחאה שלו ברחבי הארץ. רבבות השתתפו בעצרות הסוערות שארגן. לכן התעורר בשמאל צורך פוליטי ונפשי לארגן עצרת המונים נגדית. התאריך שנקבע לה: מוצאי שבת 4 בנובמבר 95', אור לי"ב במרחשוון תשנ"ו.
רבין עצמו לא התלהב מהרעיון, אך נעתר להפצרותיהם של המארגנים ושל אנשיו. אחד הבולטים שביוזמי העצרת היה שלמה להט (צ'יץ'), ראש עיריית תל־אביב־יפו לשעבר, שגם הנחה את האירוע. ביקשנו לראיין אותו ביומן הצהריים האחרון שלנו לפני העצרת והוא נענה בחיוב, אף שידע היטב כי קלושים הסיכויים שריאיון כזה יגדיל את מספר המשתתפים בהפגנה.
הריאיון עם להט שודר במחצית השנייה של היומן. המחצית הראשונה ומהדורת החדשות שקדמה לה הוקדשו לשאר ענייני היום, עניינים לא של מה בכך. זכרם טושטש בעקבות הרצח בכיכר, אך הם היו תפאורתה המובהקת של התקופה: פיגועים, פיגועים, פיגועים.
"שלום לכם, קובי סלע כאן עם חדשות השעה אחת מערוץ 7. חבר הכנסת אריאל שרון אומר שפעילות הרשות הפלסטינית בעזה נגד הג'יהאד האסלאמי והחמאס נועדה לצורכי תעמולה בלבד והיא חסרת תוחלת. שרון אמר זאת בסיירו בצהריים באזור הפיגועים שהיו הבוקר בגוש קטיף. בשני הפיגועים נפצעו תשעה אזרחים וחיילים. כמו כן נהרגו שני מחבלים מתאבדים שביקשו לפגוע באוטובוס אגד ובאוטובוס שהסיע פועלים מהנגב לגוש קטיף. מכוניות התופת רוסקו לחלוטין, ומכאן מסיקים שהן נשאו מטען גדול במיוחד.
"לשכת הליכוד מתכנסת אחר הצהריים לדון בפיגועים בחבל עזה. חברי הלשכה ידונו גם בדברים שראש הממשלה הטיח אמש בליכוד במסגרת התוכנית 'מוקד' בערוץ הראשון. יצחק רבין אמר כי לא נענה להצעת בנימין נתניהו להיפגש עמו כיוון שהליכוד עומד, לדבריו, מאחורי ההפגנות נגדו והקריאות 'בוגד'.
"ולתגובה נוספת לפיגועים בגוש קטיף, תגובת המפד"ל: 'כתמי הדם והטרור בגוש קטיף ובכוכב־יעקב הם כתמי הקלון של הסכם אוסלו ב' ותמרור אזהרה מפני המשך הדרך. המפד"ל מקווה שמפגיני השמאל בעצרת במוצאי שבת ידעו לכוון את חיצי מחאתם נגד האלימות, הטירוף והטרור האמיתיים, ובעד שלום שאינו עובר בבתי קברות'".
הפיגוע בכוכב־יעקב, שהוזכר בדברי הגינוי של המפד"ל, התרחש אור ליום רביעי באותו שבוע. תושב היישוב, הרב עוזי נבו, נפצע מאש מחבלים שנורתה לעברו. בהמשך המהדורה נמסר כי הוא נותח ומצבו בינוני.
ידיעה אחרת הוקדשה לעניין בלתי ייאמן במונחי ימינו, אך לא במונחי הימים ההם:
"מפקדי פלוגות בשירות קבע יסבירו בקהילות ישראל בחוץ לארץ את הסכם אוסלו. לערוץ 7 נודע כי עשרים מפקדי פלוגות, היוצאים בעוד ימים אחדים לבריטניה ולצרפת, יתבקשו לשנן את הסכם אוסלו ב' לקראת פגישות הסברה שיקיימו שם עם יהודים. מקור צבאי בכיר אמר לכתבנו קובי פינקלר כי צה"ל שולח מדי שנה מפקדי פלוגות לחופשה בחו"ל, וכי במסגרת זאת הם מתבקשים לפרקים להסביר מהלכים מדיניים או כלכליים שקיבלו את הסכמת הכנסת. המקור אמר כי צה"ל אינו כופה זאת על אותם מפקדים".
לסיום שודרה ידיעת חוץ:
"בבסיס צבאי סגור במדינת אוהיו שבארה"ב נפתחו אמש שיחות שלום בין נשיאי יוגוסלביה, בוסניה וקרואטיה. מזכיר המדינה האמריקני וורן כריסטופר הביע בפתח השיחות תקווה שיעלה בידי הצדדים לשים קץ למלחמת האזרחים הממושכת בת השלוש שנים".
בין מהדורת החדשות ליומן הצהריים שודרו פרסומות. שלוש מהן היו בעלות אופי מסחרי, אחת חצי פוליטית. כבדרך אגב היא מפריכה את הטענה כאילו ציון יום פטירתה של רחל אמנו בחודש מרחשוון הוא המצאה ימנית־דתית מאוחרת שנועדה לטשטש את ימי הזיכרון לרבין:
"ביום חמישי ט' במרחשוון, סמוך למועד פטירת רחל אמנו עליה השלום, החל השנה בשבת, נתכנס ברבבות עם ליד קבר רחל בבית־לחם, בשעה חמש בערב, לעצרת תפילה וזעקה כנגד המזימה למסור את בית־לחם לידי ארגוני מחבלים חמושים. הסעות בתשלום מירושלים ושכונותיה בימי חמישי שישי ומוצאי שבת. לפרטים: מטה מאמ"ץ, אפס שתיים שש חמש שתיים שתיים אחת אחת אחת".
את היומן נהגנו אז לפתוח באינסרט (תחיב), רצועת הקלטה קצרה של הקול הבולט ביממה האחרונה. ביום חמישי ההוא זה היה קולו של יורם אלון, נהג אחד האוטובוסים שהיו יעד למתקפת המחבלים ברצועה בבוקר ("איך שהתחלנו לנסוע אחורה ברוורס, התפוצצה המכונית"). הטכנאי יואב פינקל הצמיד אליו את הזמריר התורן מתוך קבוצת הזמרירים שנהגנו לשדר עם תחילת היומן, ובו נשמע קולו של יצחק רבין על גבי שטיח מוזיקלי: "אני רוצה להביע הערכה ליכולת העמידה של התושבים ביישובים באזור עזה".
הקלטנו אותו חודשים אחדים קודם לכן, במהלך מפגש נדיר של רבין עם תושבי נצרים. ראש הממשלה ושר הביטחון בא אז לביקור עבודה בבסיס צה"ל סמוך לנצרים, וכשהשמועה על כך פשטה ביישוב, התארגנה במהירות משלחת רצון טוב של מבוגרים וילדים. הם קידמו אותו בשירה, פנו אליו בדברי כיבושין והזמינו אותו לקפוץ ליישובם. רבין התנצל ואמר שלוח הזמנים אינו מאפשר לו להיעתר להזמנה, אבל הכביר עליהם מחמאות.
לא היה עוד כדבר הזה בכל שנות כהונתו השנייה כראש ממשלה. פגישותיו המעטות עם מנהיגי המתנחלים היו קשות והתקיימו בלשכתו בלבד. אף לא פעם אחת ערך ביקור בהתנחלות ביו"ש.
בין 40 אלף לחצי מיליון
בשעה 13:19, לסיכום הכתבות והפרשנויות על הפיגועים בדרום – שהיו מעשה נקמה של הג'יהאד האסלאמי על חיסולו של ראש הארגון פתחי שקאקי באי מלטה, ימים ספורים קודם לכן – הועלה על הקו ראש מועצת חוף עזה. המגיש, החתום מעלה, שוחח איתו על ההתרחשויות האחרונות:
צהריים טובים לצבי הנדל.
"צהריים טובים, ככל שניתן".
אומרים לי שבעקבות הפיגוע הבוקר אתם עדיין בעוצר, יישובי גוש קטיף.
"פותחים מדי פעם את הציר למקרה חירום, אבל בעיקרון יש מידע על רכב חשוד נוסף. אני מקווה שבזמן הקרוב גם הסיפור הזה ייגמר".
אתה הודית היום לחיילי צה"ל, שאבטחו את האוטובוסים.
"אכן כן, אני חייב להגיד שדווקא בגלל עבודתם הטובה, הניגודים הם עצומים, בין החיילים בשטח לבין המנהיגות ששולחת אותם… קראתי אתמול בעיתון שרבין אומר שגם אנחנו מפירים את ההסכם (עם הפלסטינים) מדי פעם. איזו חוצפה ועזות מצח… הם הרי לא מקיימים אותו במאומה. בשום תחום שהוא".
יש כבר חשמל אצלכם, צבי הנדל? שמענו שרשת החשמל נפגעה בעקבות אחד הפיצוצים.
"יש אצלנו חשמל, תרתי משמע. בעזרת השם, יחד נעשה ונצליח. אני רק חייב לשלוח מכאן איחולי החלמה לכל אלה שנפגעו, בעיקר טראומטית, כי גופנית, ברוך השם, אין פגיעות קשות. יש לנו כמה מקרים טראומטיים קשים, ושהקב"ה ייתן להם כוח לצאת מזה".
צבי הנדל, תודה.
"שלום, שלום".
אחר כך הייתה אתנחתא מוזיקלית ("תפוחים ותמרים" של רמי קלינשטיין), לא לפני הערה קצרה של המגיש:
"יום של ניסים היום: שלוש רקטות נורו לפני הצהריים לעבר נמל חיפה. הן נפלטו בטעות מספינת טילים של חיל הים שעגנה בנמל. אחד הטילים נחת סמוך לבסיס צבאי, אך לא נגרם כל נזק. חיל הים מפגיז את חיפה…"
באחת ושלושים לערך עברנו לריאיון עם שלמה להט. כשהקשבתי לו עכשיו שוב, אחרי חצי יובל שנים, חשבתי שהוא מוכיח את קיומם של גשרי הידברות באותם ימי קיטוב סוערים בין ימין לשמאל. לא כל הימין צעק כל הזמן "בדם ואש את רבין נגרש", כפי שאפשר להבין מהמוצרים הדוקומנטריים השגורים על האווירה ערב הרצח. אפילו לא רובו. גם בתוכניות האקטואליה של ערוץ 7 התנהל רוב הזמן שיח תרבותי, אפילו מפויס, בין שני הצדדים. רבין עצמו לא התראיין, גם לא שמעון פרס או יוסי ביילין, אבל בכירי שמאל אחרים נעתרו מעת לעת להשיב אצלנו לשאלות שעל פי רוב לא נשאלו בערוצי תקשורת אחרים.
מירי אלוני, יעל אבוקסיס, הגבעטרון, יפה ירקוני, אחינועם ניני, חיה סמיר, דורית ראובני ועוד בהופעה חינם במוצאי שבת בכיכר מלכי ישראל, במסגרת העצרת הגדולה של השמאל – "כן לשלום, לא לאלימות". שלום לשלמה להט, ממארגני העצרת.
"שלום רב. יהיו אגב עוד אמנים, שנפרסם אותם (בעיתוני) מחר, אבל פשוט לא פרסמנו כי הם עוד לא נתנו תשובה סופית".
בשביל מה צריך זמרים בהפגנה? אחרת אנשים לא באים?
"תשמע, אנחנו רוצים לעשות הפגנה שיש לה צביון אנושי, תרבותי, לא רק דיבורים. אז באים אמנים שהם מתנדבים, והם אנשים שמושכים קהל".
כמה מפגינים אתה צופה שישתתפו?
"לא מפגינים. אנחנו עושים עצרת. מה שמך הפרטי בבקשה?"
חגי.
"חגי. חגי, זה לא הפגנה, זאת עצרת".
מה ההבדל?
"הו, הפגנה זה דבר שלילי, עצרת זה דבר חיובי".
הפגנה זה תמצית הדמוקרטיה. בכל מקרה, כמה אנשים אתה צופה שישתתפו בעצרת?
"אני מאמין באמונה שלמה שיבואו רבים, כי כל מי שבפועל לא בא, הוא בעצם מזדהה עם המחנה השני. הרי מה קרה? אנחנו עדים לכך שבשנה האחרונה יש הפגנות ויש סיסמאות ועומדים בצמתים ועומדים עם כל מיני שלטים, ויש כל מיני פעילויות של צד אחד (הימין), של האנשים שהם אמנם אומרים שהם בעד שלום, אבל הם נגד התהליך (אוסלו). וכתוצאה מכך הצד השני, בעצם העובדה שהוא לא מגיב, גורם לכרסום בקרב מחנה שוחרי השלום. אנשים רבים, לדאבוני, שאני פוגש מדי פעם בפעם, אומרים 'תשמע, אם אתם לא מגיבים, ואתם לא מתייחסים, סימן שחלה אצלכם איזה תהייה. אתם לא בטוחים, אתם חוששים'. ובכן, אנחנו רוצים להוכיח שזה לא נכון; לתת ביטוי לרוב הדומם. ולכן עושים את העצרת הזאת, וכל מי שלא יבוא – בעצם מזדהה עם הצד השני".
זאת התחייבות מסוכנת מבחינתך. נסים זווילי (מזכ"ל מפלגת העבודה) מצפה לחצי מיליון בני אדם. זאת אומרת שאם יגיעו פחות…
"סליחה, עם כל הכבוד לנסים זווילי, ממני לא שמעת מספרים. לא חצי מיליון ולא רבע מיליון. נכון?"
אז כמה? מה המספר שלך?
"אני לא נוקב במספרים. אני אומר שיבואו בכל הכיכר. כדאי שתדע, אני פרופסור לנושא, אף פעם לא היו שם 400 אלף, לא שם ולא ברחובות הסמוכים. לכיכר עצמה נכנסים באופן ממוצע – עם הרחובות הקרובים, המשיקים, אבן־גבירול, פרישמן, כיכר מלכי ישראל – באים לשמה בערך בין 40 ל־50 אלף איש. עכשיו, אם תהיה צפיפות, אז זה עוד עשרת אלפים, 60 אלף. בערך 60־70 אלף איש".
ילדים יהיו בעצרת?
"אני מקווה".
כי אתה יודע, הייתה ביקורת על הימין, שהוא מביא ילדים להפגנות שלו.
"אני לא יודע. למה לא? שיבואו ילדים, שיבואו צעירים, כל המרבה הרי זה משובח".
אני רוצה לשאול אותך, שלמה להט, שאלה שנוגעת לדעות המדיניות שלך. הרי אתה בעבר היית חבר הליכוד…
"כן".
בסופו של דבר, הם הוציאו אותך מהליכוד, נכון?
"סליחה, אף פעם לא. מי שיצא זה אני".
יצאת אתה מרצונך?
"כן, מרצוני החופשי".
מה דעתך היום לגבי עתיד ההתנחלויות, למשל?
"זה לא נוגע לעצרת. אחרי העצרת, אם תרצה, אני אומר לך כל אשר על ליבי. אני רק רוצה שתדע, לי יש יחס של כבוד והערכה למתנחלים. אני חולק על דעתם בדברים רבים, אבל לעצם המעשה שהם עשו, והאנשים, אני חושב שהם אנשים מאוד־מאוד מכובדים, שצריך להתייחס אליהם בדרך ארץ".
ולעצרת מחר תהיה אמירה לגבי המתנחלים?
"אני לא חושב, אנחנו מחר עוסקים בנושא אחד: במכנה המשותף של שוחרי מחנה השלום. כל מי שבעד השלום, בעד המשך התהליך ובעד חיזוק האנשים שעומדים בראש המערכת של השלום, שם מקומו. ומי שעומדים בראש המערכת, אנחנו יודעים, זה ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס".
אז מה נאחל לך לקראת העצרת?
"שנצליח ושיבואו רבבות".
אני מאחל לך בהצלחה.
"תודה רבה. כל הכבוד, חגי".
משהו נורא קרה
במחלקת החדשות לא רק איחלנו ללהט הצלחה בעצרת, אלא גם יצאנו לסקר אותה. קובי סלע ואני נסענו עם צאת השבת לתל־אביב, כשבידינו מכשיר הקלטה וטלפון נייד. שנינו היינו על הבמה כשרבין נאם את נאומו האחרון ומירי אלוני שרה את שיר לשלום. שעה קלה אחר כך הספקנו לראיין על אי תנועה באבן־גבירול את יו"ר הכנסת שבח וייס, להצטחקק איתו, ולצאת חזרה לגב ההר. עוד לפני שעזבנו את תל־אביב השיגה אותנו (בביפר וברדיו) הידיעה שמשהו נורא קרה בכיכר.
ישראל לא הייתה עוד מה שהייתה רגע לפני כן. הזעזוע הכללי והשיח הפוליטי השוצף עיצבו תודעה קיבוצית חדשה וזיכרון סלקטיבי. כמעט הכול נשכח, מלבד "ההסתה שקדמה לרצח". מי בכלל זכר את התסכול הימני העמוק בסתיו 95'? את אטימות הלב של ממשלת השמאל לתסכול הזה? את שגב וגולדפרב? את השיחה הלבבית שקיימנו עם שלמה להט?
אחרי הריאיון עם להט, כמנהגם של מגישי תוכניות אקטואליה אז והיום, הוספתי עוד כמה מילים בעניין ההפגנה בתל־אביב. בימים ההם לא היה כלי תקשורת אלקטרוני אחר שאִפשר לשדר מידע ודעה שכאלו:
"ילדים מקיבוצי התק"ם וחניכי תנועת הנוער העובד יובאו במאורגן להפגנת השמאל במוצאי שבת בתל־אביב. חברי קיבוצים התקשרו אלינו היום והתלוננו שהתק"ם והנוער העובד מארגנים בשבת יום כיף לילדים בפארק הירקון, אשר בסיומו הם יובאו להפגנה. שלמה להט, כך שמענו עכשיו, אמר כי אינו רואה פסול בשיתוף ילדים בהפגנות. עוד נודע לנו כי ועדי עובדים במועצות מקומיות שבהם שולטת מפלגת העבודה, מארגנים הסעות חינם להפגנת השמאל במוצאי שבת. ארגון ההסעות נעשה במהלך שעות העבודה של העירייה, על ידי עובדי עירייה. כתבה מעניינת על כך אנחנו מקווים לשדר במסגרת חדשות השעה ארבע.
ובינתיים, התקשורת די מפרגנת להפגנה של השמאל במוצאי שבת בתל־אביב: שלמה להט התארח השבוע אצל דן שילון בערוץ השני, ואתמול גם ראינו את ז'אן פרידמן (היוזם והמממן של העצרת) בתוכנית התקשורת 'שטח הפקר' של רם עברון בערוץ הראשון. לא כל כך ברור מה שייך ז'אן פרידמן לאותה תוכנית, שעוסקת כאמור בענייני תקשורת, אבל אם אפשר להגיד בטלוויזיה עוד כמה מילים על ההפגנה הזאת, אז למה לא?
"והנה משהו שאנחנו מוצאים היום במדור ביקורת הטלוויזיה של מעריב; גם שם פרומו לקראת ההפגנה במוצאי שבת. כותב מאיר שניצר, במסגרת ביקורת על הופעתו של יצחק רבין אתמול בתוכנית 'מוקד' בטלוויזיה: 'דומה שקבלת הפנים החמה והמפתיעה לה זכה רבין שלשום כשקפץ לרגע לטקס חלוקת האוסקר הישראלי, אכן שימשה עבורו זריקת עידוד. עובדה שהוא עצמו ציין זאת באוזני אהוד יערי ושות'. נראה שהופעתו הבוטחת במוקד תשרת כהלכה את מארגני הפגנת התמיכה במדיניות הממשלה שתתקיים במוצאי שבת הקרובה. החזאית שרון וקסלר' – כותב מאיר שניצר במדור טלוויזיה – 'מבטיחה מזג אוויר נוח'".
בהמשך היומן דיברנו גם עם נתן שרנסקי, לרגל הכרזתו על הקמת מפלגה חדשה בראשותו, ישראל בעלייה. ראיינו את תושב רמת הגולן ירוחם קנטמן, שעמד לארגן למחרת בהר דב טקס של שחזור מעמד ברית בין הבתרים, לקראת שבת פרשת לך־לך. זה היה האייטם הלפני־אחרון ביומן ערוץ 7 של ערב רצח רבין – ניסיון התחקות אחרי מסלול הגעתו של אברהם אבינו מחרן לארץ ישראל. טרחנו גם ליידע את המאזינים ששער הקנייה של הדולר הוא שני שקלים ו־94 אגורות, ושער המכירה שלושה שקלים וחמש אגורות, ללא עמלות. ממש לקראת סיום נגענו שוב בחדשת החוץ המרכזית – פתיחת שיחות השלום בין נשיאי יוגוסלביה, בוסניה וקרואטיה. השיחות ההן הובילו להסדר שלום שמחזיק מעמד עד היום. הסכם אוסלו, לעומתו, נתפס היום בעיקר כמפח נפש עקוב מדם. בסופו של דבר, גם יצחק רבין היה אחד מחלליו.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
