הבית // קרוואן 48 מ"ר ישן אך מטופח ומעוצב במעונות מכללת אורות. שני חדרי שינה, חדר כביסה, שירותים, מטבח וסלון. תמונות שחן ציירה תלויות על הקירות. "חשוב לנו שהקרוואן יהיה יפה, נעים וכיף. השקענו בו המון כשעברנו, ואנחנו משקיעים בו כל הזמן. הבית שלנו תמיד פתוח, אנחנו אוהבים מאוד לארח, ואנחנו משתדלים תמיד למצוא פתרון שיהיה נוח. לפעמים אנחנו מבקשים קרוואן מחברים או מזיזים את השולחן לסלון. בקיץ אנחנו מבלים הרבה בגינה עם חברים ועורכים לא מעט ארוחות משותפות עם השכנים".
פי שניים // כשהתחתנו התגוררו בחצי קרוואן, 24 מ"ר. חודשיים לפני שגפן הודיה נולדה הם עברו לקרוואן הגדול.
בוקר טוב // בתקופת הקורונה הבוקר שלהם רגוע יחסית. גפן הודיה מגיעה אליהם למיטה, הראל קם לתפילה ואז הבנות קמות ומצטרפות אליו להתארגנות וארוחת בוקר. אחרי האוכל הם יוצאים לגינה לשתות קפה, לשוחח ולשחק עם השכנים, עד שחם מדי והם חוזרים הביתה לאכול ולנוח. "בימי שגרה הבוקר די לחוץ. מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר ובאזור שבע וחצי לוקחים את גפן הודיה למעון וממשיכים לעבודה או ללימודים". חן לא אוהבת לאכול בבוקר, ומסתפקת בקפה ועוגה. רק בעשר בבוקר היא אוכלת ארוחה גדולה יותר.
בריאות // הראל מתחיל השנה ללמוד מנהל מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל. הוא גם מתנדב באיחוד הצלה ועובד בקופת חולים כללית, ויוצר קשר עם לקוחות. בתקופת הקורונה הוא גם יוצר קשר עם מטופלים שחלו ובודק מה שלומם ואיך אפשר לעזור להם.
תלמידות // חן היא מחנכת כיתה ט' באולפנת דרכי נעם בפתח־תקווה ומורה למקצועות הקודש. היא לומדת במכללה קידום נוער והוראת תושב"ע, יום בשבוע. בתקופת הקורונה היא מלמדת הכול בלמידה מרחוק ויוצרת קשר טלפוני עם התלמידות. "הלמידה מרחוק מאתגרת, אבל אני משתדלת לשמור כמה שיותר על שגרה תקינה".
סיכון // כשהחלה ללמוד חינוך היא הייתה בטוחה שתעבוד עם נוער בסיכון, והשקיעה בזה במהלך הלימודים. לקראת הסטאז' ולאחר מחשבה, חן החליטה שבשלב הזה היא עוזבת את התחום והולכת לעבוד באולפנה, בחינוך רגיל. אבל יודעת שבהמשך החיים היא תחזור לתחום של הטיפול בנוער בסיכון.
הים // הראל נולד בארה"ב, הרביעי בין שבעה אחים. משפחתו עלתה ארצה כשהיה בן שנתיים. הם גרו באפרת, והוא למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר ולמד במשך שנה בישיבת ההסדר באופקים. אחרי שהתגייס לצבא שירת בחיל הים, בתור מנהל מוקד התמיכה וההדרכה במערך כוח האדם.
הסניף // חן גדלה בפתח־תקווה. היא הבכורה משלוש בנות. אביה אשכנזי ואמה טריפוליטאית. היא למדה באולפנית ישורון ושירתה שירות לאומי כקומונרית בסניף עזרא בשעלבים. "אני זוכרת את הסניף כמשפחתי וחם, והיו משפחות שממש היו שותפות לתהליכים בסניף. אלו היו שנתיים מדהימות".
ההיכרות // בשנה השנייה שחן הייתה קומונרית היא הוציאה את הסניף למסע פסח, והראל היה החובש במסע. חן הייתה עם החניכים ובכלל לא הייתה בקשר עם הראל. יום לאחר המסע, בשש בבוקר, הראל שלח לחן הודעה: "היה מסע מהנה, פנויה ורוצה לצאת?". חן כמובן לא הייתה ערה בשעה הזאת ולא ראתה את ההודעה; חברה של חן מדירת השירות ראתה את ההודעה והחליטה לענות להראל. הם דיברו במשך שלושה ימים, כאשר החברה כותבת במקום חן, וחן לא ידעה דבר. אחרי שלושה ימים החברה אמרה לחן שביום מסוים בשעה מסוימת היא צריכה ללכת להיפגש עם מישהו… אחרי חצי שנה הם התארסו, בחג סוכות. חן: "הבנו מהר מאוד שאנחנו רוצים להתחתן, ורק חיכינו לסיום השירות שלי. חודש לפני החתונה הראל התגייס".
מעונות // במשך ההיריון, עד החודש השישי חן הייתה לבד, כי הראל שירת בבסיס סגור והיה מגיע הביתה פעם בשבועיים. לקראת הלידה הוחלט שהראל צריך להחליף תפקיד ולהיות יותר בבית. "ההחלטה לגור במעונות הייתה בעיקר עניין של נוחות – ידענו שחן תהיה הרבה לבד וחיפשנו מקום קרוב למכללה שיש בו חברה. ברוך השם זכינו בשנים האלה לגור במקום מדהים". הם גרים במעונות כבר שלוש שנים. "כשהגענו המעונות היו בתפוסה מלאה, ובכלל לא היה בטוח שיהיה לנו מקום. כשהודיעו לנו שיש חצי קרוואן שמחנו מאוד".
קהילה // במשך היום, בעיקר בקיץ, רבים מבלים במרחב בחוץ, ולא בתוך הקרוואנים. "בשבתות אנחנו עושים בכל שבת קידוש ביחד. לפני כמה חודשים זכינו להקים ולבנות במו ידינו בית כנסת לקהילה ולהעצים את הפן הרוחני והתורני במעונות. אנחנו לא מעורבים ביישוב עצמו – כל אחד מהתושבים במעונות הגיע ממקום אחר בארץ, מביא קצת מהאופי של המקום שהוא הגיע ממנו, וביחד אנחנו יוצרים את האופי והצביון שלנו. אנחנו מקבלים כל משפחה חדשה בזרועות פתוחות ומשתדלים לתת הרגשה טובה כבר מההתחלה. חשוב לנו שכולם ירגישו שהם חלק מאיתנו וייהנו מהתקופה כאן".
בועה // הראל: "זו קהילה מלאה חברים, הרגשה של משפחה. כרגע חן אחראית על הארוחות ליולדות, וכיף לראות איך כולם רוצים לעשות טוב לכולם. בתקופת הקורונה אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בסוג של בועה. כולם ביחד, דואגים זה לזה, שומרים על הילדים יחד ומעסיקים אותם".
סוף // חן תסיים את הלימודים בסוף השנה והם יצטרכו לעזוב את המעונות. "אנחנו מחפשים את משכננו החדש. חשוב לנו לשמור על התחושות הטובות שהיו לנו פה ואנחנו מחפשים מקום עם קהילה חמה, חברים והרגשה של משפחה".
אוכל // שניהם באו מבתים עם סגנון אוכל שונה לחלוטין. בבית של חן מגישים בערב שבת סלטים מבושלים, מנה שלמה בארוחה. "כשהראל הכיר את סגנון האוכל הזה הוא פשוט התאהב בו, ואימץ את זה לבית שלנו. בכל ארוחת שבת אנחנו לא מוותרים על כמות סלטים מכובדת, גם אם אנחנו לא מארחים".
צליאק // הראל חולה צליאק, ולכן נדרשת התארגנות מיוחדת מצידם להכנת האוכל. חן מבשלת בבית כל מה שהראל אוכל, אופה לו לחם ואפילו מכינה את הקמח בבית. הראל: "הבית שלנו נקי כמעט לגמרי מגלוטן. לעיתים רחוקות חן מכינה ארוחה אחת בהמון סירים, כדי שיהיה גם אוכל רגיל וגם ללא גלוטן. כשאנחנו יוצאים למסעדות אנחנו מבקשים תמיד תפריט ללא גלוטן". חן: "הוא מקפיד מאוד".
