כמה דקות עברו מתחילת הריאיון עד שהבחנתי מבעד למסך הזום בסרט הלבן על פרק ידו של פרופ' נתן קלר. "כן, נולד לנו תינוק הבוקר", הוא מחייך, ודוחה את הצעתי לקיים את הריאיון במועד נוח יותר. "חשבתי על זה והגעתי למסקנה שבהמשך השבוע יהיה לי פחות זמן לשוחח, כי בעזרת השם התינוק כבר יהיה בבית".
הרך הנולד, שמאז נקרא שמו בישראל בניה, הוא ילדם העשירי של נתן וחיה קלר. שני בני הזוג הם אנשי מתמטיקה – "ולמען האמת, לראיין אותה יהיה הרבה יותר מעניין מלראיין אותי", אומר פרופ' קלר, "אבל היא אוהבת להישאר מחוץ לתמונה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כתב האישום שחושף כמה קרובים היינו למלחמה בדרום
– שיתוף פעולה נדיר בין גפני ולפיד נגד המסיון הנוצרי
– שיתוף פעולה נדיר בין גפני ולפיד נגד המסיון הנוצרי
בינתיים תשעת האחים מתנהלים בשקט מופתי מעבר לדלת, ואנחנו יכולים לשוב לסיבה שלשמה נתכנסנו בזום בימי הסגר. לרשימת ההישגים המפוארת של קלר (38), חבר המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר־אילן, הצטרף לאחרונה טייטל חדש. אחרי שגרף את פרס ארדש ופרס קריל, עכשיו הוא גם חבר ב"אקדמיה הצעירה הישראלית", אחותה הקטנה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. לגוף האקסקלוסיבי נבחרים 30 חוקרים בלבד, על סמך מצוינות מחקרית ומעורבות חברתית. האקדמיה הצעירה, שכל חבריה מתחת לגיל 45, שמה לעצמה למטרה לקדם את המחקר ואת היכולות המדעיות, ולסייע בהתמודדות עם בעיות בעלות חשיבות לאומית ובינלאומית.
מה החברות הזו דורשת ממך בפועל? או שזה תואר לשם כבוד בלבד?
"ממש לא רק לשם כבוד. הדרישה העיקרית היא ליזום, לראות איפה במערכת האקדמית קיים צורך, איפה יש משהו שאפשר לשפר. דוגמה טובה לזה היא הפעילות שנעשתה בחצי השנה האחרונה בעקבות הקורונה. חוקרי האקדמיה הצעירה שמו לב שבתוך העולם האקדמי, אחת האוכלוסיות שנפגעות במיוחד מהשלכות המגפה אלה הפוסט־דוקטורנטים. אלה חוקרים שסיימו את הדוקטורט, נסעו עם משפחותיהם לחו"ל בידיעה שיש להם תקופה קצרה של בערך שלוש שנים להוכיח את עצמם – ופתאום חלק גדול מהמעבדות שבהן השתלבו, פשוט נסגרו. הרבה מהחוקרים המארחים ביטלו את המלגות של הפוסט־דוקטורנטים. פתאום אין להם ביטחון תעסוקתי, וקיים חשש שגם בהמשך האוניברסיטאות יצמצמו קליטה של חוקרים.
"האקדמיה הצעירה ארגנה מפגש זום ענק: מתוך אלף פוסט־דוקטורנטים שנמצאים בחו"ל, 600 לקחו בו חלק, וכן כל נשיאי אוניברסיטאות המחקר בארץ ומקבלי החלטות שונים. בהתחלה היה רב־שיח בהשתתפות הנשיאים, כדי להסביר מה קורה. אחר כך חילקו את המשתתפים לקבוצות לפי תחומים, וניסו לחשוב על פתרונות. בעקבות המפגש הזה עלו כמה יוזמות חשובות. אחת מהן הייתה הכרזה על מלגות חירום לפוסט־דוקטורנטים מצטיינים, כדי לתת להם עכשיו את אורך הנשימה שהם זקוקים לו. כרגע אני חדש בתפקיד, אז אני בעיקר מסתכל מהצד על פועלו של הגוף הזה ומתפעם. באופן כללי אני חושב שהאקדמיה בישראל היא נהדרת, ואנחנו מנסים לקדם אותה שתהיה עוד יותר נהדרת".
בידוד מזויף
קלר נחשב לעילוי שזרח בשמי המתמטיקה מגיל צעיר מאוד. שמו מעטר קרוב למאה מאמרים אקדמיים שהתפרסמו בכתבי־עת וברשומות של כנסים מדעיים בינלאומיים. ביוני האחרון העניק לו האיגוד הישראלי למתמטיקה את פרס ארדש, מייסודו של המתמטיקאי הנודע פאול ארדש עצמו. פרופ' אריה צבן, נשיאה של אוניברסיטת בר־אילן, אמר אז כי "השילוב בין ההשפעה של פרופ' קלר על דורות של מתמטיקאים לעתיד, לצד מחקר פורץ דרך שהוביל אותו לקבל את הפרס, הופך אותו למדען של המאה ה־21: משפיע, סקרן ומצוין”.
עמיתיו מגדירים אותו כ"בעל מגע זהב". "קודם כול, הוא מגדל מתמטיקאים מצוינים", אומר אחד מהם. "לא כל מתמטיקאי משקיע כל כך הרבה אנרגיה בטיפוח הדור הבא. המעורבות שלו בתוכנית האקדמית לנוער של אוניברסיטת בר־אילן וקידום המצטיינים שבה לתואר שני, יחד עם דור תלמידי המחקר שהוא מטפח – אלה לא דברים שגרתיים. תלמידים שלו עושים חיל בארץ ובעולם, וזה בהחלט מדד להצלחה.
"שני ההורים שלי בחרו במתמטיקה בלימודים האקדמיים שלהם, ואלה היו נושאי השיחה בבית. עוד כשהייתי בגיל הגן חדו לי חידות מתמטיות, ואני זוכר שהייתי חושב עליהן. זה קשור במידה מסוימת לחוגים שהמשפחה שלי השתייכה אליהם – שכבת 'האינטליגנציה היהודית' ששאפה להרחיב את ההשכלה"
"ברמת המחקר המתמטי, הפרסים היוקרתיים שהוא קיבל ומענק ה־ERC של האיחוד האירופי ואחרים, מעידים שהוא מדען מוביל בשני תחומים שונים, שזה לא דבר שכיח. קלר יוצר מהפכות של ממש בתחומים שהוא נכנס אליהם. הוא הוכיח משפטים מרהיבי עין, שחלק מהם היו בגדר בעיות פתוחות במשך שנים רבות. מספר המאמרים בחתימתו הוא הישג יוצא דופן בגילו, כמות שיכולה לכבד קריירה שלמה. ברמה האישית הוא מוערך מאוד בעולם המתמטי”.
זה המקום להבין על מה בדיוק שוקד קלר. התחום הראשון הוא קומבינטוריקה הסתברותית. מהי בדיוק, ומה לנו ולה? "ענף הקומבינטוריקה מתעסק בדברים בדידים, להבדיל מדברים רציפים", מסביר קלר. "אם את מודדת אורך גל, הוא יהיה רציף. אם את מודדת ציונים במבחן, הם יהיו בדידים ויכללו רק ערכים שלמים. התחום הספציפי שלי משתמש בכלים מתמטיים כבדים יחסית, מתחום שנקרא אנליזה פונקציונלית, כדי לנתח מבנים שמופיעים בשימושים מגוונים בחיי היומיום. אני יכול למשל לספר לך שלפני כמה שנים הוחלט בבריטניה לערוך משאל עם על שינוי שיטת הבחירות. השיטה שם היא מחוזית: מבין כל המתמודדים במחוז מסוים, זה שמקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר זוכה במושב בפרלמנט. נניח שיש שתי מפלגות שמאל, שכל אחת מהן מקבלת שלושים אחוזים מהקולות, ומפלגת ימין אחת שמקבלת ארבעים אחוזים – מועמד הימין הוא זה שזוכה, על אף שהשמאל הוא למעשה הרוב. השמאל הבריטי הרגיש שהוא מפסיד כל הזמן בגלל השיטה הזו, ובאמצעים פוליטיים הוא הצליח להביא למשאל עם הצעה לשינוי. כאן היו מתמטיקאים בכירים ששיחקו תפקיד חשוב: הם הראו שבשיטת הבחירות הנוכחית עדיף לאנשים רבים לא להצביע למועמד שהם מעדיפים, ושבקלות נבחרים אנשים שרוב הציבור לא רוצה בהם. מתברר שאת כל הבעיות האלה אפשר לנסח בצורה מתמטית בעזרת טענות בקומבינטוריקה, שהן חלק ממה שאני חוקר".
והמשימה הושלמה בהצלחה?
"בסופו של דבר הצעתם של המתמטיקאים לא התקבלה. היא הייתה מסובכת מדי, והעם לא קנה אותה".
והנה עוד דוגמה עכשווית לשימוש בתחום: "אנחנו כרגע מדברים בזום, רוצים לשמוע זה את זו, אבל יש הרבה רעשי רקע. איך מפתחים מנגנון שיצליח לסנן את הרעשים ולאפשר לנו לשוחח בצורה הטובה ביותר – גם זו שאלה ששייכת לתחום בקומבינטוריקה שאני חוקר. יש לנו כאן שתי דוגמאות די רחוקות זו מזו, אבל שתיהן קשורות למה שאני עושה. אפשר לדמות את זה לעכביש שטווה רשת של קורים, פורש אותם לכל הכיוונים, ובכל פעם תופס משהו אחר. כך בדיוק המחקר שלי עובד: אנחנו בונים תשתית של ידע בתחום מסוים בקומבינטוריקה שנקרא אנליזה של פונקציות בוליאניות, והוא מתקשר להמון תחומים. לאחרונה למשל אנחנו עובדים על משהו שקשור בחישוב קוונטי. בכל פעם יש כיוון אחר למחקר, ולכן התחום הזה כל כך מסקרן, ולא דומה בכלל לקומבינטוריקה שלמדת בתיכון".
תחום עיסוקו השני הוא קריפטוגרפיה, הצפנה, וכאן קל יותר להבין את הרלוונטיות לחיינו. "התחום הספציפי שלי הוא קריפטואנליזה – שילוב של ניתוח (אנליזה) וצופן (קריפט). אני עוסק בניתוח בטיחות של צפנים, ובאופן מעשי המשמעות היא שאני בודק אם האקר יכול לשבור את הצופן. כולנו משתמשים בצפנים עשרות פעמים בכל יום בלי לשים לב – אם זה בשיחה שלנו בזום, בתשלום בכרטיס אשראי, בתיקוף כרטיס רב־קו באוטובוס וכאשר אנחנו שולחים מייל – וככל שהשימוש במכשירים חכמים מתרחב, כך אנחנו חושפים את עצמנו לסכנה. על ידי שבירת מערכות ההצפנה, גורמים עוינים יכולים לשבש את החיים התקינים שלנו. היום בכל תרגיל רציני של צה"ל שמדמה מלחמה, כוללים בתרחיש גם תקיפות סייבר. כלומר, במקום לשלוח גדודי טנקים כמו שהמצרים והסורים עשו במלחמת יום כיפור, האויב שלנו עלול להפיל את החשמל בכל צפון הארץ, או לשבש את הרמזורים בעיר שלמה. ההגנה על התשתיות האזרחיות מפני תוקפים – בין אם מדובר בפושעים, ובין אם זו מדינה עוינת – נעשית קריטית יותר ויותר. התפקיד שלי הוא להגן על המערכות, והדרך שבה אני עושה את זה היא הכיפית ביותר: אני מתחזה בעצמי להאקר ובודק אם אני יכול לשבור אותן".
אתה יכול לגלות לי על אילו מערכות עבדת, או שזה סודי?
"הדברים שאני עובד עליהם באקדמיה לא סודיים. עבודה שלנו שעוררה רעש לפני כמה שנים, עסקה במערכת ההצפנה של הדור השני של הטלפונים הסלולריים. הראינו שאפשר לשבור אותה, להאזין לשיחות ולגנוב שיחות – והכול ממש בקלות, ובעזרת ציוד שעלותו אפסית. כתוצאה מכך, לקראת המעבר לדור השלישי הַתְקִינָה האירופית החליטה על החלפת הצופן בכל המערכות. היו יותר ממיליארד משתמשים במכשירים, מאות אלפי אנטנות, וכל המערכת הזו הוחלפה בתהליך שלקח כמה שנים והתבצע בכל רחבי אירופה. במאמר אחר הראינו שאפשר לשבור בקלות את מערכת האימובילייזר בכלי הרכב של רוב החברות המובילות.
"ממש לאחרונה מכון התקנים האמריקני הודיע שהוא רוצה לבחור סטנדרט הצפנה חדש, ונפתחה תחרות. לגבי שניים מהמועמדים אנחנו הראינו איך באופן פרקטי אפשר לשבור אותם. הם כמובן יצאו מהתחרות, ואנחנו מקווים שהצפנים שיישארו בסוף יהיו בטוחים".
גם הקורונה, אומר קלר, מדגימה את היישומים המעשיים של המתמטיקה. "כל מדיניות הממשלה בתקופה הזו נקבעת לפי מספרים – כמה חולים חדשים יש, כמה נפטרים, מה אחוז החיוביים וכן הלאה. כדי להבין את המספרים האלה בצורה נכונה חייבים להבין בסטטיסטיקה, ולשם כך צריך לפנות למתמטיקאים. אפילו כתבתי טור לעיתון בנושא הזה, יחד עם עמיתי פרופ' עוזי וישנה, אחרי שראינו יותר מדי פרסומים שבהם הנתונים לא פורשו נכון".
המתמטיקה, הוא אומר, חשובה לא רק לצורך הערכת המצב, אלא גם לשם מציאת פתרונות. "ד"ר ברוך ברזל, חברי למחלקה, יצר מודל מתמטי שמאפשר לצאת מהסגר בצורה שמצד אחד תמזער את הפגיעה בכלכלה, ומצד שני תקטין את הסיכוי לגל נוסף. את המודל הוא הציע בתקופת הסגר הראשון; אולי כדאי לנסות אותו עכשיו. ועוד דוגמה אחת, קרובה יותר למחקר שלי – משרד הבריאות השיק אפליקציה בשם 'המגן', שעוזרת לאנשים לגלות האם הם נחשפו לחולה קורונה מאומת, לפי נתוני הטלפון הסלולרי שלהם. באפליקציה כזו יש כמובן סיכוני בטיחות משמעותיים. למשל, מישהו עלול לנסות לזייף את האותות מהסלולרי של אדם אחר, כך שאותו אדם יצטרך להיכנס לבידוד. לכן צריך לדאוג שלמערכת כזו תהיה הצפנה בטוחה, ושותפי מחקר שלי עסקו בכך".
דילמות במלון
אם תחפשו את שמו של קלר ברשת, תמצאו אותו גם במחוזות שאינם מתמטיים: הוא חתום על מאמרים שעוסקים במעמד המנהיג בימי השופטים, בקדושת שביעית ובפרשת דוד ונבל הכרמלי. מתברר שלצד השכלתו האקדמית הוא למד בכולל "ארץ חמדה" והוסמך לרבנות. "היום אני משתדל להשקיע בלימוד תורה עד כמה שאני יכול, ומנסה לראות אם בדברים מסוימים אולי יש לי אולי איזשהו ערך מוסף על פני תלמידי כולל שיודעים הרבה יותר ממני, ואוכל לשתף בידע שלי. פעמיים בשבוע אני מעביר שיעור תורה שעוסק בתפר שבין הלכה לבין טכנולוגיה ושאלות שעולות במציאות המודרנית. בזמן האחרון דיברנו למשל על המעמד ההלכתי של חברה בעירבון מוגבל, לפני כן למדנו על רפואה, על חשמל בשבת ועוד. הקהל שמשתתף מורכב בעיקר מאנשי אקדמיה, רופאים וכלכלנים שהתחומים האלה מעניינים אותם".
קלר גם חבר בוועדה שמייעצת בענייני טכנולוגיה לשו"ת "במראה הבזק" שיוצא ממכבשי כולל "ארץ חמדה" ועוסק בשאלות של רבנים בתפוצות. "יש לי הזכות להיות בוועדה הזאת לצד אנשים שגדולים ממני עשרת מונים, כמו הרב פרופ' אברהם שטיינברג ופרופ' דרור פיסקלר, שניהם תלמידי חכמים גדולים". בין כותלי האוניברסיטה הוא יזם קבוצת לימוד שנפגשת אחת לשבוע ועוסקת בהתמודדויות דתיות שאנשי אקדמיה נתקלים בהן. "למשל, אם נוסעים לכנס בחוץ לארץ ונשארים שם בשבת – מה עושים לגבי בעיות הלכתיות שונות במלון, שזו שאלה שהופכת מאתגרת יותר ויותר. או למשל, האם חייבים להביא את כל האוכל איתנו, או שיש מאכלים שניתן לאכול. המסגרת האקדמית עלולה להיות שוחקת מאוד מבחינה דתית, וכשאנחנו נפגשים ביום ראשון על הבוקר, אנחנו מתחילים את השבוע עם משהו תורני. היה גם אדם לא דתי שהצטרף אלינו: הוא אמר שהוא רחוק מאוד משמירת מצוות, אבל מעניין אותו לראות באילו שאלות אנשים כמונו מתלבטים. הוא תרם לשיח את נקודת המבט שלו, והייתה הפריה הדדית".
"אנחנו כרגע מדברים בזום, רוצים לשמוע זה את זו, אבל יש הרבה רעשי רקע. איך מפתחים מנגנון שיסנן את הרעשים – זו שאלה ששייכת לתחום בקומבינטוריקה שאני חוקר. המחקר שלי עובד כמו עכביש שטווה רשת של קורים, פורש אותם לכל הכיוונים, ובכל פעם תופס משהו אחר: אנחנו בונים תשתית של ידע, והוא מתקשר להמון תחומים"
וכאילו יש די שעות ביממה, קלר גם עומד יחד עם פרופ' עוזי וישנה בראש התוכנית האקדמית לנוער של המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר־אילן. הוא עצמו סיים תואר ראשון בגיל 17 ותואר שני בגיל 18, כך שהעניין לא זר לו. "בזמנו שאלתי מסקרנות כמה אנשים עשו מסלול דומה, ואמרו לי שיש עשרה בשנתון. אולי לא רצו שארגיש שאני מיוחד מדי, כי האמת היא שהיו רק שלושה. היום, לפי הנתונים הרשמיים של צה"ל, 600 צעירים מכל שנתון מסיימים לפני גיל 19 תואר ראשון במתמטיקה או במקצוע שקשור בה. אני חושב שזה אתגר חשוב. יש חבר'ה מוכשרים מאוד, ומוטלת עלינו אחריות גדולה לחשוב איך אנחנו מפתחים אותם בדרך נכונה – מכיוון שלא פעם הכישרון מתפרץ, אבל עדיין אין להם הבגרות שנדרשת כדי ללמוד דברים כמו שצריך ולבנות ידע מסודר. לפעמים, בשל הלהט להתעסק במתמטיקה, הם עלולים לוותר על חיים חברתיים ודברים אחרים שמתמטיקה לא יכולה לספק, ולכן חשוב לארגן להם מסגרות הולמות. יש לי הכבוד להיות בין האנשים שמנהלים היום את התוכנית לנוער, שקמה לפני עשרים שנה. אלה חבר'ה שאחר כך הולכים ליחידות העילית של צה"ל, עוזרים למדינה משם, ובהמשך משתלבים בכל מיני עמדות חשובות בהיי־טק ובאקדמיה. אנחנו משתדלים מאוד לפתח אותם, מתוך מחשבה על העתיד".
השאלה שעולה תמיד היא האם נכון לקחת ילד בן 16 ולשים אותו בכיתה בין סטודנטים בוגרים. איך הייתה החוויה שלך?
"אהבתי את התקופה הזו, היה לי כיף, החברים תמיד היו נחמדים אליי. צריך להגיד שאני למדתי בטכניון, ושם תמיד היו שתי אוכלוסיות – העתודאים והסטודנטים המבוגרים יותר. הפער ביניהם היה אדיר, גם מבחינת הגיל וגם מבחינה מנטלית. לכן אני חושב שהמרחק ביני לבין הסטודנטים לא היה משמעותי, הייתי פשוט כמו עוד עתודאי, צעיר יותר. כשבגיל 17 התחלתי לתרגל כיתה, זה כבר היה חריג, ולקח להם זמן להתרגל לכך. אני בכל מקרה נהניתי ולא הרגשתי חריג".
סדר סודי בעיר הסודית
נתן קלר נולד בשנת 1982 בעיר פרם שבהרי אורל, ברית המועצות – "עיר סודית שהכניסה אליה הייתה אסורה לזרים, מכיוון שהיו בה תעשיות ביטחוניות. רק ברוסיה, עיר של יותר ממיליון בני אדם יכולה להיקרא סודית", הוא צוחק. הוא גדל בשלהי עידן, כאשר הפיקוח השלטוני הסובייטי כבר החל להראות התרופפות. "המשפחה שלנו הייתה המשפחה הדתייה היחידה בעיר, וזה היה דבר יוצא דופן וקשה מאוד. כשהייתי בן חמש כבר התחילו להרשות לקיים חיים יהודיים, אבל יש זיכרון מוקדם אחד שצרוב אצלי – בליל הסדר היינו מגיפים את כל התריסים כדי שאף אחד לא יגלה, חס וחלילה. חלק גדול מהמצוות בכלל לא הכרנו, שמענו עליהן לראשונה כשהגענו לארץ. סבא שלי גדל בזמן השלטון הקומוניסטי, כשהכול היה אסור, ושילם על אורח החיים שלו מחיר. לא היה לנו ממי ללמוד, אבל ידענו דבר חשוב ומהותי: אנחנו יהודים דתיים, יראי השם, ששומרים מצוות. אם ילמדו אותנו עוד מצווה, נשמור גם אותה".
יש לך זיכרונות מחיי היומיום בפרם?
"מהילדות המוקדמת נשארו לי רק שברי תמונות. אני זוכר את עצמי הולך עם אבא שלי בתחילת הפשרת השלגים באביב ומשיט גפרור בתוך המים שזרמו שם. הייתי אז בן ארבע כנראה. מסביבות גיל שבע יש לי כבר יותר זיכרונות, והרבה מהם קשורים לחוויות של חיים יהודיים. בשנת 1988, כשכבר היה מותר לעסוק ביהדות בפרהסיה, סבא וסבתא שלי הקימו קהילה יהודית בעיר. הם היו הראשונים שהעזו לכנס יחד את כל היהודים, אחרי שבמשך עשרות שנים אף אחד לא עשה דבר כזה. 600 איש הגיעו לאולם, וצפו במיצג על ההיסטוריה היהודית. כינוס אחד נערך בחנוכה והשני בפורים. בכינוס של פורים אמא שלי הייתה הבימאית, ואז גם אני ואחותי שיחקנו תפקידים".
מתי הבנת שתהיה מתמטיקאי? זה משהו שקשור בבית, במקום שבו גדלת?
"כן, זה לגמרי מהבית. שני ההורים שלי בחרו במתמטיקה בלימודים האקדמיים שלהם, ואלה היו נושאי השיחה בבית. עוד כשהייתי בגיל הגן חדו לי חידות מתמטיות, ואני זוכר שהייתי חושב עליהן. זה קשור במידה מסוימת לחוגים שהמשפחה שלי השתייכה אליהם. הייתה ברוסיה שכבת אוכלוסייה, אפשר לקרוא לה 'האינטליגנציה היהודית', ששאפה להרחיב מאוד את ההשכלה. הייתה הכוונה למצוינות, היה מקובל לנגן ולשחק שחמט, והיה מקובל לעסוק במקצוע טכנולוגי או מדעי. ההורים שלי לא מתעסקים היום במחקר מתמטי בפועל – אמא שלי עובדת בהוראת מתמטיקה וחוקרת את התחום, ואבא שלי מהנדס מחשבים – אבל אני, מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שאני רוצה להיות מתמטיקאי".
ההכוונה למצוינות פלוס הכישרון הטבעי עבדו אצלו היטב. במולדתו קפץ קלר בן ה־8 שלוש כיתות, מכיתה ג' לכיתה ו'. כשהגיע לישראל מיקמו אותו שוב בכיתה ג', בהתאם לגילו. "אני חושב שאם סופרים גם את הקפיצות למטה, אני שיאן קפיצות הכיתה", הוא אומר. גם כאן בארץ קיפץ שוב כלפי מעלה: "בהתחלה בעקבות מבחן שעשיתי העבירו אותי לכיתה ד', ובהמשך קפצתי מכיתה ט' ל־י' באמצע השנה".
נקפוץ רגע אנחנו חזרה לעיר הסודית. בתחילת שנות התשעים נפתחו השערים בעקבות התמורות בברית המועצות, ולפרם הגיעו שלושה שליחים ישראלים: בני זוג ממצפה־נטופה בשם יצחק וברכה תור, ובחור צעיר מירושלים בשם שי ניצן – כן, זה שאנחנו מכירים, פרקליט המדינה לשעבר. בשנה שבה חדלה ברית המועצות להתקיים רשמית, עלתה משפחת קלר לישראל. "שלושתם הציעו לעזור לנו בארץ – סבא וסבתא שלי הלכו לגור בירושלים, שם שי ניצן וההורים שלו סייעו להם להיקלט בעיר; ומשפחת תור הזמינה אותנו לבוא לגור במצפה־נטופה. חיינו שם קצת פחות משלוש שנים והיה נחמד מאוד. בסוף עברנו לעיר כי אנחנו טיפוסים עירוניים יותר, אבל אהבנו את מצפה־נטופה. הכרנו שם הרבה אנשי חסד שעזרו לנו, ויש לנו חברים מהיישוב עד ימינו אלה".
"כל תרחיש של מלחמה כולל גם תקיפות סייבר. במקום לשלוח גדודי טנקים, האויב עלול להפיל את החשמל או לשבש את הרמזורים בעיר שלמה. התפקיד שלי הוא להגן על מערכות, ואני עושה את זה בדרך הכיפית ביותר: אני מתחזה בעצמי להאקר ובודק אם אני יכול לשבור אותן"
בשנותיו כתלמיד השתתף קלר בשלל תחרויות מתמטיקה בארץ, וגם ייצג את ישראל באולימפיאדות מתמטיות בארגנטינה ובטאיוואן. "זו הייתה חוויה אדירה, קודם כול מבחינה חברתית. יש אימונים של כמה שבועות במהלך השנה, שהשתתפו בהם עוד אנשים צעירים ומבריקים. עבורי זה היה סוג של מסגרת חברתית שאהבתי. אגב, את פרס ארדש חלקתי עם דורון פודר, שהשתתף יחד איתי בשתי אולימפיאדות והיה בעצם החבר הכי טוב שלי בנבחרת. זו הייתה ממש סגירת מעגל".
ולחץ לא היה שם?
"התחרות עצמה היא מסגרת מלחיצה. עד היום אני זוכר מה הייתה הטעות המתמטית הקטנה שבגללה לא קיבלתי מדליה שכל כך רציתי. אבל אני גם זוכר את ההשתתפות כאתגר מפרה".
מזל טוב להולדת האפסילון
במקביל ללימודיו בישיבה התיכונית יבנה בחיפה, החל כאמור קלר ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה בטכניון, ובגיל 18 השלים תואר שני ללא תזה. אז עבר לישיבת מרכז הרב לשש שנים, ובמקביל שקד על התזה, בהנחיית פרופ' דניאל הרשקוביץ. במסגרת הישיבה הוא גם התגייס לצה"ל, ושירת בחיל המודיעין בפיקוד הצפון. הרבה הוא לא יכול לספר על תפקידו שם, מעבר לאמירה ש"בצבא עושים דברים נהדרים, וחשוב לעזור ולתרום כמה שאפשר". את הדוקטורט שלו הוא עשה במכון איינשטיין שבאוניברסיטה העברית, ובגיל 27 הפך לדוקטור. גם את הפוסט־דוקטורט בחר לעשות בישראל, במכון וייצמן. בגיל 30 הצטרף לאוניברסיטת בר־אילן, וכיום הוא משמש בה חבר סגל בכיר.
גם שלושת אחיו, אגב, נעים סביב תחומי המדע. "אחות אחת היא מחנכת ומורה למתמטיקה. האח הבא בתור משלב תורה ומדע – הוא רב במכון הר־ברכה, ובמקביל הוא מסיים תואר שני בלימודי המחשב. אחותי הקטנה, שכבר נולדה בארץ, עובדת ברפאל ומסיימת תואר ראשון במדעי המחשב".
לפני חודשים אחדים, בכתבה שהתפרסמה מעל דפי מוסף זה, סיפר חתן פרס ישראל פרופ' אלכס לובוצקי כי הוא חש שיש לאורך השנים התמעטות במספרם של חובשי הכיפות שחובשים את ספסלי המחלקות למתמטיקה. אני שואלת את פרופ' קלר האם הוא שותף לתחושה הזו, והאם הוא סבור שבציבור הדתי־לאומי יש הסללה לעיסוק בחינוך ובמקצועות שנחשבים "ערכיים" יותר, ולא למדעים המדויקים. "זו שאלה מעניינת", הוא משיב. "קטונתי מלהתווכח עם אלכס, שהוא לא רק מתמטיקאי גדול אלא גם אדם חכם במיוחד בתחומים רבים אחרים. אני חושב שלפחות מכון איינשטיין הירושלמי הוא פחות דוגמה לתהליך כזה, מכיוון שרבים מהיהודים הדתיים בדור הבוגר שלו הם כאלה שעלו מחוץ לארץ – כמו דוד קשדן, הלל פורסטנברג, הרשל פרקש, בנג'י וייס וישראל אומן. גם היום חלק מחברי הסגל הדתיים הם 'חוצניקים', אז אני לא בטוח שהמספר השתנה לאורך השנים.
"יכול להיות שבמקומות מסוימים יש באמת הכוונה לחינוך. בצבא היה איתי בחור הסדרניק שאמר לי – 'אני מוכרח לשאול אותך, אתה נראה לי אידיאליסט, איך אתה יכול להתעסק במתמטיקה?'. שאלתי אותו מה רע במתמטיקה, והוא אמר שזה לא דבר שתורם לאנושות ומקדם אותה. כששאלתי מה כן מקדם אותה, הוא ענה לי: 'ברור, להיות מורה'. אותו בחור אכן נהיה מורה, ובנוסף הוא נהיה עוד כמה דברים. אולי את מכירה את השם שלו – חיים גורן (חבר מועצת העיר תל־אביב, ופעיל בשכונות הדרום – י"א). הוא באמת אידיאליסט ועושה המון דברים נהדרים, ואני בטוח שהוא אחלה מורה. אנחנו עדיין נפגשים מפעם לפעם במילואים".
אבל גם אתה מורה, אני מקשה על קלר – שבשנים האחרונות הוכתר פעמיים כמרצה מצטיין. "אני בן של מורה שזכתה בפרסי הוראה רבים, אח של מורה וגיס של מורה, ומאז ומעולם הוראה נתפסה בעיניי כדבר חשוב", הוא משיב. "יש ציטוט מסרט שאומר על אנשי האקדמיה – 'בסופו של דבר, כולנו מורים'. אני מאוד מזדהה עם האמירה הזו. אני לא חושב שאני מתמטיקאי כזה טוב, אבל אני מקווה שבתור מורה טוב אני אתרום למתמטיקה, ולו מפני שכבר עכשיו לפחות שניים מהתלמידים שלימדתי הם רמה־שתיים־שלוש־שמונה מעליי. ולעניין ההכוונה כביכול בציבור הדתי – אני רק יכול לומר שכאשר אנחנו מסתכלים על ילדינו שלומדים בבתי הספר, אנחנו מתמלאים הערכה למורים ורואים עד כמה המקצוע הזה חשוב ומשפיע. אני לרגע לא מצטער על כך שטובי הבוגרים של החינוך הדתי הולכים יותר בכיוון הזה".
"לא מזמן כתבתי עם אשתי מאמר משותף ראשון, שהיה שילוב של הדברים שמעניינים אותי עם הדברים שמעניינים אותה. על מה מדברים אצלנו בארוחת ערב? נראה לי כמו אצל כולם – על החדשות, על פילוסופיה, על אירועי היום. אבל כשהילדים שאלו כמה שוקל התינוק החדש, אמרנו להם 'ארבע פחות אפסילון גרם', וכולם ידעו כמה זה"
לחיה, נצר למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא נשוי מגיל 22. גם היא כאמור מתמטיקאית; סיימה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון, וכיום היא חברת סגל במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת אריאל. את עשרת ילדיהם הם מגדלים בשכונת קריית־משה הירושלמית.
איך נראה בית של שני מתמטיקאים? מעבירים את ארוחות הערב בשיחות על קומבינטוריקה הסתברותית?
"קודם כול, זה כיף גדול. אנחנו יכולים לשלב את מה שאומרים בדרך כלל שאסור לערבב – ביזנס ופלז'ר. כל אחד מבין את העבודה של האחר, ולא מזמן אפילו כתבנו מאמר משותף ראשון, שהיה שילוב של הדברים שמעניינים אותי עם הדברים שמעניינים אותה. זה התחיל מהעבודה של שותפיי על אפליקציית המגן: שמתי לב שאת הבעיה הקריפטוגרפית שעלתה שם, אפשר בעצם לראות כבעיה גאומטרית – התחום שחיה חוקרת. הצעתי לאשתי לחשוב על הבעיה הזו, ומכך התפתח המאמר.
"על מה מדברים אצלנו בארוחת ערב? נראה לי כמו אצל כולם – על החדשות, על פילוסופיה, על אירועי היום. אבל כשהילדים שאלו כמה שוקל התינוק החדש, אמרנו להם 'ארבע פחות אפסילון', וכולם ידעו כמה זה".
איך מגדלים עשרה ילדים, ועוד כששני ההורים הם אנשי אקדמיה בכירים?
"זו שאלה קשה. הרב טוביה בר־אילן, שאיתו יש לי הזכות ללמוד בחברותא כבר 16 שנה, אומר שגידול ילדים הוא 90 אחוז סייעתא דשמיא ו־10 אחוזים תפילה. זו כמובן קצת הקצנה, אבל אנחנו באמת מרגישים שאנחנו מנסים לעשות ככל יכולתנו, ומקווים שהשם יעזור ואיכשהו זה יצליח. חשוב לציין שבנוסף למה שאנחנו מנסים לעשות, הילדים מקבלים המון מהאחים שלהם. זה בולט עכשיו בזמן הסגר – גם אם לא יכולים לצאת מהבית, לא מרגישים בדידות ואפילו לא שעמום, כי יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בבית שמלא באחים".
מישהו מהם כבר מראה נטייה לתחום של ההורים?
"חלקם מתעניינים במתמטיקה במידה כזו או אחרת. הבת הגדולה שלנו סיימה בגרות במתמטיקה בכיתה ט'. כרגע השאיפה שלה היא דווקא להיות מורה, זה מושך אותה יותר, ואני בעד שאנשים ילכו לתחום שמתאים להם ולמקום שבו יתרמו הכי הרבה. אני מודע לכך שאצל הילדים שלנו יש חשש שתהיה הסללה מסוימת, ואנחנו לא רוצים לסחוב אותם דווקא לשם. שכל אחד ימצא מה שטוב לו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
