גם בשיחת זום אי אפשר להחמיץ את התמונה הגדולה התלויה על קיר ביתה של העיתונאית שרי רוט, ומלווה אותנו במבט חודר לאורך כל הריאיון. זהו דיוקנו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, מגדולי הפוסקים של העולם החרדי־ליטאי, שנפטר לפני כשלוש שנים. כשאני שואל מדוע דווקא תמונה שלו נמצאת שם, ולא למשל של הרב חיים קנייבסקי ייבדל לחיים ארוכים, רוט הודפת בקלילות את הניסיון שלי לחלץ ממנה איזו אמירה ביקורתית כלפי גדול הדור הנוכחי. "הרב שטיינמן הוא הרֶבֶּה שלי", היא אומרת. "שלושת בניי למדו אצלו בישיבה, ונוצר קשר שאי אפשר לנתק. כשאני רוצה לשפוך שיחי כלפי השם, בערב יום כיפור לדוגמה, אני הולכת להתפלל על קברו. כשאני נמצאת בכל מיני צמתים אני שואלת כמובן רבנים חיים מה לעשות, אבל הוא נשאר המודל. איך לנהוג? כמותו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזקנים שבינינו: הקורונה העלתה את המודעות לאוכלוסייה המבוגרת
– בעזה מאותתים לישראל: השקט עומד להסתיים
– הדרמה אתמול בכנסת מוכיחה: בליכוד איבדו שליטה
מעניין. רֶבֶּה זה מושג חסידי, ואנחנו מדברים על מנהיג ליטאי.
"אומרים שהליטאים לקחו קצת מהלחלוחית החסידית בשנים האחרונות. אני לא רואה בזה משהו רע. הקשר שלי עם הרב שטיינמן הוא באמת יותר חסידי מליטאי, למרות שהוא לוקח אותי למושגים ליטאיים מאוד – כמו לחנך את ילדיי ללמוד תורה כל החיים. בתור אם חרדית, אני מוכנה לעשות הכול כדי שילדיי ימשיכו ללמוד, כולל קפיצה לכבשן האש. לא הגעתי לכדי הניסיון הזה, אבל מאמינה שאקפוץ אם אצטרך. זה באמת מה שחשוב לי. אני לא מסוג האנשים שחשוב להם מה יגידו השכנים. אם הייתי רוצה למצוא חן בעיני השכנים, כנראה הייתי נשארת מורה בבית יעקב בפתח־תקווה".
רוט, בת 53 – את גילה הסכימה לחשוף אחרי לא מעט מאמצים מצידי – היא אם לשלושה בנים נשואים וסבתא לתשעה נכדים. בעלה מנישואין שניים הוא דוד רוטנברג, אב לשני בנים משלו, שלומדים בישיבה בברוקלין. רוטנברג הוא גם שותפה לניהול אתר האינטרנט "חרדים 10". שיחתנו מתקיימת על רקע ההסלמה במתח בין המגזרים בישראל, שקשור במידה ניכרת בנחישות החרדית להמשיך את לימוד התורה כסדרו, ויהי מה. בקרב האוכלוסייה הכללית גוברת התחושה שהציבור החרדי עושה כרצונו ומפר את הנחיות משרד הבריאות באופן סיטוני, ושלא אכפת לו במיוחד מכל השאר. רוט, עיתונאית ותיקה שמעורה היטב בישראליות אך נאמנה מאוד לדרך החרדית, יכולה אולי לגשר על פערי ההשקפה ולהציג את זווית המבט של המגזר שלה בשפה מובנת למגזרים אחרים.
נשאל זאת בפן האישי: את מרגישה עכשיו שמתייחסים אלייך אחרת ברחוב הישראלי?
"לא ראיתי שמסתכלים עליי בעין עקומה – לא יודעת למה זה לא קרה לי, אולי אני צריכה לעשות חשבון נפש – אבל אני בהחלט רואה את זה קורה מסביבי. מבזים אנשים בתור בקופת חולים או בסופר, יש סיפורים קשים. התקשורת הצליחה להפוך אותנו למגזר שמפיץ מחלות, וגם חרדי שנזהר ונשמר כנראה נכנס בהכללה הגדולה והגסה הזו".
אי אפשר להתכחש לכך שקבוצות גדולות במגזר החרדי התעלמו מההוראות, אפילו באופן מתריס.
" לא עליהם שיחתנו. אנשים שהולכים ברחוב בלי מסכה – את זה אף רב לא אמר לעשות, ולכן אני בהחלט כועסת עליהם. בגלל זה הפכנו לעיר אדומה, בגלל זה נכנסנו לסגר, בגלל זה אנחנו מסומנים, ובגלל זה נוצר הקרע הגדול עם שאר הציבור. אני רוצה לדבר על מי שכן ביקשו לשמור על ההנחיות אבל לא לוותר על לימוד תורה, ואף אחד לא בא לקראתם.
"היום החרדים מתוסכלים, נתניהו מתוסכל, הציבור כולו מתוסכל – התסכול חוצה מגזרים וקווים. אם המדינה הייתה חכמה, היא הייתה צריכה להגיע למתווה מוסכם. הישראלי הוא הרי חוכמולוג, לא מוכן לצאת פראייר, והגישה שלו אומרת 'אם בבלפור מותר להתקהל, אז למה אני לא'. גם החרדים הם עם חכם, והחוכמה שלהם היא לרועץ לפעמים, מתחכמים יותר מדי. היו צריכים להגיד 'אם אחרים רוצים להרוג את עצמם – שיהרגו, למה שאנחנו נעשה את זה לעצמנו'. אבל זה האופי הישראלי, שגלש גם לציבור החרדי".
אין התפרקות ואין התפקרות
עד פרוץ הקורונה לחיינו נראה שהיחסים בין החברה הכללית למגזר החרדי נמצאים במגמת שיפור, או לפחות שנשמר שקט תעשייתי. מכאן אפשר להסיק, אני אומר לרוט, שההתלקחות לא מבוססת על שנאה גזענית, אלא על כעס ופחד בעלי סיבה טובה. "קודם כול, גם אני מפחדת", היא משיבה. "אני לא מתחמקת, זה נכון שיש מגזרים בתוכנו שידוע שאינם שומרים על ההנחיות. מישהו סיפר לי שאם הוא נכנס לבית הכנסת שלו עם מסכה, מכנים אותו בלעג 'ציוני'. עצוב לי לשמוע דבר כזה. אני יכולה להבין שאתה נפגע אם המדינה מוציאה אותך מבית הכנסת, אבל לשים מסכה? מה הבעיה, למה צריך להתפלסף? הרי כשהרופא אומר לך לקחת אקמול, אתה לוקח. אז גם אני מפחדת.
"הבעיה, כמו שאמרתי, היא ההכללה. כשאני הולכת ברחוב, איש לא יודע להגדיר אם אני מהנשמרים או מהבלתי נשמרים. מצד שני, אני לא יכולה לכעוס על מי שלא יודעים להבדיל בין החרדים ומפחדים מכולם. לא כתוב לי על המצח 'אני מהמגזר שהרבנים שלו אמרו לשמור על ההנחיות, והבנים שלי רקדו בשמחת תורה ארבע שעות על הכביש עם מסכות על הפנים כי בית הכנסת שלהם היה סגור'.
"אני גאה להיות חלק מהמגזר ששומר, אבל אני מבינה שחילונים לא יודעים לקטלג. אני לא מאשימה אותם בשנאת חרדים, אבל אני אומרת שמעבר לפחד ה'טכני', התפתח גם עליהום שיצא מפרופורציה".
זו הצטברות של כעס, שהתפוצצה בגלל מה שקרה במגזר הליטאי – ההוראה של הרב קנייבסקי וסביבתו לפתוח מוסדות לימוד לבנים בלי שום מתווה מסודר.
"אני רוצה להתעכב על המילה 'סביבתו', או 'בני ביתו', כי יש בזה יותר מרמיזה שלא הרב קנייבסקי עצמו מחליט, אלא אנשים אחרים, בעלי אינטרס. השאלה היא, למה שמישהו מבני ביתו של הרב יקום בבוקר ויאמר 'בא לי לפתוח את תלמודי התורה'? לא היה עדיף להם לפרסם שהרב הורה לפתוח את מוסדות החינוך רק כשהמדינה תאשר זאת?
"מה שקרה בפועל הוא שהרב קנייבסקי – הרב עצמו, ולא מישהו במקומו – לא היה יכול לקבל את הסגירה של מוסדות התורה. קח דג, תסביר לו שהמים עכורים, שיש בהם חומרים לא בריאים, שאם הוא ימשיך לשהות בהם החום שלו יעלה ל־39 מעלות ואולי הוא אפילו ימות, כי אפס־נקודה־משהו אחוזים מכלל הדגים כבר מתו כשהיו במים האלה – והדג יענה לך בפשטות: אם אתה מוציא אותי מהמים, אין לי חיים. אני מכירה משפחות שמאז חודש אדר שהו בבית, בבידוד מרצון, בגלל ילד בסיכון. יותר מחצי שנה בדירה לא גדולה, עם ילדים שובבים. בראש חודש חשוון, בפעם הראשונה, הם שלחו את הילדים לחיידר. למה? כי הרב קנייבסקי אמר. הם יושבים ורועדים מפחד, אבל קיימו את הוראת התורה. אני מעריצה אנשים כאלה, שאומרים 'קניות אני אזמין הביתה באמצעות הטלפון, אבל כדי שהילדים ילמדו תורה אני אשלח אותם החוצה'".
שאלת מה האינטרס של "מקורבי הרב" לפתוח את מוסדות החינוך. אגיד לך מה שמעתי: חלק גדול מתקציב הת"תים מגיע מההורים ולא מהמדינה. אם אין לימודים – אין משכורות. מכאן לכאורה האינטרס לתמרן את הרב שיורה לפתוח.
"אחרי כל צרור הסיבות המגוונות ואפילו המצחיקות ששמעתי, זו חדשה מבחינתי. אין בזה שום היגיון. אני מכירה את הנתונים, אני לא מקבלת את הדברים שאומרים לי כמובנים מאליהם – ויעידו טורי ביקורת שכתבתי על הציבור החרדי – ואחרי זה אני אומרת לך שאין שמץ של אמת בטענה הזו. רוב ההורים המשיכו לשלם שכר לימוד, ואם היית צודק, כל הרבנים היו צריכים להורות כך.
"לגבי הדיבורים על כך ש'מתמרנים את הרב' – גם אני שמעתי את כל הריכולים, ורציתי לדעת באמת מה קורה שם. לא נכנסתי אף פעם אל הרב קנייבסקי כי אני אישה, אבל הבן שלי כן היה אצלו לא מזמן, והוא סיפר לי ממקור ראשון. הוא שאל את הרב שאלה רפואית מסובכת, והרב ענה תשובה חד־משמעית וברורה, שהייתה נגד דעת הרופאים. בני, בחור פיקח, הקשה עוד ועוד, הוסיף עוד פתק עם קושיות ושאלות. הרב הקשיב בנחת, והשיב בכל פעם תשובה קצרה וחכמה שמשלימה את התשובות הקודמות, אבל לא נסוגה מהתשובה הראשונה".
לא מופרך לחשוב שהוא לא יודע הרבה על הקורונה וסכנותיה. אנחנו מדברים על אדם מבוגר מאוד, ששקוע בלימוד הגמרא שלו. לא צריך חלילה לזלזל בו כדי לחשוד שמישהו מנסה לתמרן אותו.
"כל גדולי ישראל שקועים בדפי הגמרא. כך היה גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שזכיתי לראיין אותו. הם שואבים מהגמרא את הגדלות שלהם, והגיל לא משחק שם תפקיד, הם צלולים לגמרי. כשאומרים לי היום על אדם כמו הרב קנייבסקי שהוא לא יודע מה הולך סביבו, וסתם עונה תשובות – זה מקומם, כי זה פשוט לא נכון.
"החרדים ביקשו מתווה שוב ושוב אך לא נענו, והסיבה לכך היא פוליטית: יש היום ממשלת טרלול עם שני ראשים שלא הולכת לשום מקום. הציבור החרדי הבין שהמדינה לא מסוגלת להגיע איתו לפתרון, ולכן הוא אמר – אין בעיה, נמצא לעצמנו פתרונות"
"זכיתי ושלושת בניי הם תלמידי חכמים עצומים. אני מתייעצת איתם, ולאנשים שצוחקים עליי אני מסבירה שאני לא מתייעצת איתם בתור ילדים שלי, אלא כתלמידי חכמים ששקועים בתורה. הם שומעים את השאלה ויודעים מתוך דפי הגמרא לתת לי את התשובה המבריקה והחכמה. אני רוצה לקבל תשובות מאדם שיושב מהבוקר עד הלילה ולומד תורה, שהופכת אותו לאדם טוב יותר. אני לא באה מרקע בני־ברקי, אלא מהעולם הפתוח יותר של הפריפריה. גדלתי בקריית־אתא והיו לי קשרים עם שכנים חילונים. התווכחתי עם חילונים כבר כילדה בת שלוש, שחוקרת ודורשת. אהבת תורה זה משהו שהתפתח אצלי".
אני חוזר לנושא הקורונה ואומר לרוט שבמגזר שלה טוענים בין השאר שפתיחת מוסדות הלימודים הכרחית, משום שבתקופת הסגר משפחות קרסו וצעירים התפקרו. האם החברה החרדית עד כדי כך מעורערת, אם שמונה חודשי משבר גרמו לה להתפרק? מחקר שהתפרסם לאחרונה מאשש את הטענה שהתגלו בקרב הצעירים החרדים תופעות שליליות מאוד בחודשים האחרונים, אבל רוט מכחישה זאת: "אני לא חושבת ככה ולא רואה את זה קורה. לאח אחד שלי יש 11 ילדים, לאחות שלי יש תשעה, ולא ראיתי אף אחד מתפרק. בהחלט קשה, אבל ככה זה אצל כולם. אני לא חושבת שזה היה השיקול מאחורי הוראת הרבנים לפתוח את מוסדות הלימוד. הם חושבים שהמערכת צריכה להיפתח כי כמו שהסברתי, דג חייב להיות במים".
אם אין התפרקות, למה הציבור החרדי צריך להיות שונה משאר המדינה?
"לא רק הוא. אם תגיד לי שלימוד התורה חשוב מאוד לציבור הדתי־לאומי, ואתה מוכן שהבנות יישארו בבית ומבקש מהמדינה למצוא מתווה לבנים – הייתי תומכת גם בכך. החרדים ביקשו מתווה שוב ושוב אך לא נענו, והסיבה לכך פוליטית: יש היום ממשלת טרלול עם שני ראשים שלא הולכת לשום מקום. הציבור החרדי הבין שהמדינה לא מסוגלת להגיע איתו לפתרון מוסכם, ולכן הוא אמר: אין בעיה, נמצא לעצמנו את הפתרונות".
מה לדעתך היה אומר הרב שטיינמן על פתיחת מוסדות הלימוד?
"זו שאלה מעניינת, וחשבתי עליה לא פעם ולא פעמיים. בזמן הוויכוח על חוק הגיוס היו רבנים גדולים שלא הסכימו שתלמידי הישיבות יתייצבו בכלל בלשכות הגיוס, ובסופו של דבר כולם התיישרו לפי דעתו של הרב שטיינמן, שפסק להתייצב אחת לשנה ולסדר את דחיית השירות. קשה להשוות בדיוק בין הדברים והתקופות, אבל אני בטוחה שגם פה היה יישור קו, וכולם היו שומעים בסופו של דבר לרב קנייבסקי. מעמדו של הרב קנייבסקי גבוה היום עד כדי כך שברור לי שדעתו הייתה מתקבלת על ידי הרב שטיינמן, גם אם אולי בהתחלה היה חושב אחרת".
לא רוצה להיות כלב
שרי רוט מלהטטת בתווך בין העיתונות החרדית המסורתית לעיתונאי דור האינטרנט. היא פעילה בעיתונות הרשת של המגזר, אבל התבטאויותיה וחשבון הטוויטר שלה מתונים יותר וסנסציוניים פחות מהמקובל בתת־הז'אנר הזה.
בעבר היא עבדה כמורה בבית יעקב, אחר כך עברה לתחום התכנות ומשם התגלגלה לתקשורת. אחרי תקופה ככתבת במגזיני הדפוס "משפחה" ו"בקהילה", עברה לאתר "בחדרי חרדים". לפני שבע שנים הקימה עם בעלה את "חרדים 10", והיום היא הכתבת הפוליטית של האתר.
קשה להגדיר את הבית שלכם כבית חרדי קלאסי. שניכם עיתונאים, מנהלים אתר אינטרנט, ומה שיוצא דופן במיוחד – את ליטאית והוא חב"דניק.
"זהו בית של דו־קיום. הביטוי הזה לא נכון רק לחיים משותפים של דתיים וחילונים או ערבים ויהודים, אלא גם לליטאים וחב"דניקים. לא החלטנו מי משנינו אמיץ יותר, אבל בכל מקרה זה לא פשוט – בטח לא בשכונה הכי ליטאית בעיר ליטאית כמו קריית־ספר. חשוב לי להדגיש שדוד הוא חב"דניק לא משיחיסט. להפך, הוא מהלוחמים בהם. התחברנו בנישואין שניים אחרי שהתייעצנו עם הילדים, וכמובן שאלנו רבנים. סיכמנו שנושא ההשקפה לא ידובר בבית – לפעמים זה כן עולה, אבל כל אחד מאיתנו למד לכבד את היופי בהשקפה של האחר ולקחת ממנה את הדברים הטובים. דוד מכבד מאוד את הלימודים של הילדים שלי, ולי חשובות תכונות כמו שמחה ואהבת הבריות, שמזוהות עם החסידות".
תקשורת האינטרנט החרדית היא בעינייך גשר בין המגזר הזה לאוכלוסייה הכללית, או שהיא רק מעמיקה את הקרע, בגלל הסגנון הלוחמני שלה?
"תלוי מי. כמו בכל נושא, יש חכמים יותר וחכמים פחות. יש מי שאני רואה ציוצים שלהם ואומרת 'איזה שטויות הם כותבים, הם רק גורמים נזק', ויש כאלה שעושים הסברה נהדרת".
איך הזרם החרדי המרכזי מתייחס אליכם, עיתונאי האינטרנט? הוא רואה בכם שגרירים שנלחמים את מלחמתו בחוץ, או שבאבניקים שלא מסוגלים ללמוד אז הלכו להיות עיתונאים, נבעך?
"זה תלוי מאוד בסגנון. אני למשל מטילה הרבה הגבלות על עצמי. לא תמצא אצלי בטוויטר צילום של עשרה אנשים בבית כנסת ושאלה 'איפה המשטרה שתפנה אותם'. לא אתן את ידי למלשנות מהסוג הזה. אני לא עובדת במשטרת ישראל, ולא אעשה את זה גם לגברת שלא לובשת מסכה".
ואת לא מועלת בתפקידך כעיתונאית, אם את מחליטה לא לפרסם מידע שהגיע לידייך?
"אני לא נמנעת מביקורת על המגזר. אני כותבת הרבה טורי ביקורת, אבל לא תמצא אצלי חלילה קריאה נגד אדמו"ר שהורה להפר את ההנחיות או ערך טיש צפוף, ולא תמצא הלשנה על חבר כנסת שפשע, גנב או מעל".
למה בעצם?
"אומרים שעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ואני לא רוצה להיות כלב. אני רוצה להמשיך להיות בנאדם שיכול להסתכל על עצמו במראה, ולא להיות זו שרואים אותה במסדרונות הכנסת ומיד בורחים ממנה, כי אולי היא תפרסם איזו מילה כדי לעשות כותרות. אם אני יושבת עם ח"כ שלא בורר את מילותיו, ושומעת ממנו משהו שיגרום לו המון נזק אם יתפרסם – אני מרחמת עליו ופשוט מעמידה פנים שלא שמעתי. אז אולי מעלתי בתפקידי העיתונאי, ויכול להיות שיגידו שאני לא עיתונאית בגלל זה. אני לא נוהגת כך מתוך החלטה מקצועית, אלא כי אני לא מסוגלת אחרת. הייתי צריכה להיוולד מחדש כדי להיות רעה. במבחן התוצאה, בטווח הארוך, זה דווקא עוזר לי במקצוע העיתונות, כי עיקר החוזק שלי הוא טורי עומק שמגיעים מהמקורות ומהגורמים הכי בכירים. אני תמיד ניזונה ישירות מהם, ולא דרך עוזרים, כי יודעים שאפשר לבטוח בי וסומכים עליי שלא אפר הסכמים. כך אני מקבלת דברים שאחרים לא מקבלים, והעבודה שלי טובה ומדויקת יותר".
"כשש"ס ויהדות התורה היו מחוץ לממשלה. האם התקופה הזו השפיעה לטובה על יחסי חרדים־חילונים? לדעתי לא. יאיר לפיד העניק ריאיון ראשון לעיתונות החרדית רק כשנבעט לאופוזיציה. דווקא אז מצאתי אותו מפויס יותר. כך שהוצאת החרדים מהממשלה לא בהכרח תועיל, היא יכולה להביא גם להקצנה"
איך עיתונאים חרדים פותרים לעצמם את הדיסוננס בין השתייכותם המגזרית ובין העובדה שהם מחזיקים טלפונים חכמים וחשבונות ברשתות החברתיות, ואפילו מפרסמים כתבות באינטרנט – דברים שהרבנים החרדים מתנגדים להם בכל תוקף?
"חרדי שמחזיק בבית אינטרנט, אני בטוחה שהוא התייעץ קודם עם רבותיו. מתחילת דרכי הלכתי ושאלתי על המון נקודות כאלה, וקיבלתי תשובות. אני תמיד אומרת שאם נגיע למצב שאין יותר שבאבניקים, ואף חרדי לא גולש באינטרנט, וכולם לומדים בישיבה – לא יהיה לי שום היתר להמשיך לתפעל את האתר, ובאותו יום אסגור אותו. אלא מה, במציאות הקיימת יש כל כך הרבה 'אנשי נייעס' וחרדים שגולשים באינטרנט, אז במקום שיגלשו במקומות אסורים או אפילו באתרי עיתונות חרדית שיכולה להיות צהובה וזולה, עדיף שיגלשו באתר כמו שלנו. אני מאמינה ש'חרדים 10' הוא מקום מכובד, שיש בו ערכים ורוח ממלכתית. בתקופת הקורונה למשל אנחנו מגבים מאוד את שמירת ההנחיות.
"בסופו של דבר כל אחד מוצא את הדרך לפעול, ואני לא מחנכת אחרים. נכון שהעיתונאים אצלנו, לא כולם הם מיטב המגזר. מיטב בנינו יושבים בהיכלי הישיבות והכוללים ולומדים. לפני שבע בערב אני לא יכולה לתפוס את הילד שלי כי הוא באמצע הלימוד, ובשמונה כבר ילך לעוד שיעור. מי שלא מסוגל לשבת וללמוד, מוצא תעסוקה. אחד קופאי בסופר, אחד עיתונאי. אני מכבדת כל אחד בדרכו".
כך נהפוך למותק
כבר שנים רבות החרדים הם לשון מאזניים בין ימין לשמאל בכנסת. רבים מדברים על תחושת מיאוס ציבורית מההנהגה הפוליטית החרדית, שיודעת תמיד לקבל את מה שהיא רוצה. יכול להיות שהקורונה היא בעצם הקש ששבר?
"ברור שהדי־אן־איי של המגזרים שונה, והמגזר החרדי נוטה יותר להתבדלות. כבר הספקנו לשכוח את חוק הגיוס, שהיה נושא בוער. עד לא מזמן שאלו כמעט כל חרדי ברחוב 'למה אתה לא מתגייס', 'למה הבן שלי צריך למות והבן שלך לא'. הנושא הזה בער לא פחות מהקורונה. לומר שהילדים שלי ילמדו תורה כל החיים, היה גרוע יותר מלומר היום שאני לא עוטה מסכה. הציבור החרדי ידע גלים של ביקורת קשה, והוא יעבור גם את הגל הזה.
"האם כתוצאה ממשבר הקורונה הפוליטיקה הישראלית תעניש את המפלגות החרדיות ותגיד להן 'צאו בחוץ, שבו ותירגעו באופוזיציה'? לא מן הנמנע. בל נשכח שליברמן וכחול לבן רכבו על העניין של ממשלת אחדות חילונית. אנחנו לא רואים היום את ליברמן וכחול לבן משגשגים בסקרים, אבל ממשלה חילונית בהחלט יכולה לקרות. האם זה יהיה אסון? לא בטוח. אני מאמינה שנוכל לשרוד".
אולי נפתלי בנט, הכוח העולה בסקרי החודשים האחרונים, יכפה את צירוף החרדים לממשלה גם אם השותפות האחרות לא ירצו בכך.
"לדעתי בנט מחכה לנו בסיבוב, ובצדק. לטעמי, המפלגות החרדיות עשו לו מעשה מכוער. הגוש של בנט, דרעי, ליצמן ונתניהו היה שידוך, משפחה שבה אתה סולח גם אם נאמרים או נעשים דברים שאינם בדיוק לרוחך. ואז, יום בהיר אחד שקד ובנט התעוררו והבינו שהחרדים נטשו אותם. אני מכירה את כל התירוצים, אבל זו הייתה נטישה, וזה משהו שלא עושים. המפלגות החרדיות היו צריכות לומר 'אם הם לא בפנים, אנחנו לא בפנים', ואפילו לשלם את המחיר. ראשי מפלגת ימינה יהיו פראיירים אם יתעלמו ממה שקרה. איך אפשר לסמוך שוב על מי שנטש אותך?"
מבחינת הציבור החרדי, זה בסדר שהמפלגות שלו יהיו קצת באופוזיציה לצורך הרגעת הרוחות מול שאר חלקי החברה הישראלית?
"בוא נחשוב על השנים 2013־2015, כשש"ס ויהדות התורה היו מחוץ לממשלה. האם התקופה הזו השפיעה לטובה על יחסי חרדים־חילונים? לדעתי לא. יאיר לפיד העניק ריאיון ראשון לעיתונות החרדית – ואני זכיתי בו – רק כשנבעט לאופוזיציה. דווקא אז מצאתי אותו מפויס יותר. שאלתי אותו: למה לא דיברת איתנו קודם? למה היית יהיר ולא הסתכלת עלינו? הוא הודה שטעה. כך שהוצאת החרדים מהממשלה לא בהכרח תועיל, היא יכולה להביא גם להקצנה".
לאן הולכים מכאן יחסי החרדים והחברה הישראלית?
"אני לא יודעת מה יכול להרגיע אנשים שנמצאים על חבית של עצבים. הילדים בבית מטפסים על הקירות, המון ישראלים איבדו את הפרנסה ולא יודעים מה יאכלו מחר, וכשכועסים מחפשים שעירים לעזאזל. אז החרדים אשמים, וביבי אשם. אני לא יכולה לשפוט אנשים במצב הזה, רק להבין ולחכות שהכול יירגע. מתי זה יקרה? לצערי, לא מחר בבוקר, אבל זה גל שיחלוף.
"אגיד לך בסוד שאם החרדים מאפשרים מחר לבני גנץ להיות ראש ממשלה, ונותנים ללפיד ולשלח ולליברמן להיות מה שהם רוצים – תראה איך אפילו הבעיה של חוק הגיוס נפתרת מיד, ובכלל החרדים הם מותק של אנשים ששומרים על הכללים גם כשהם לא שומרים. הפוליטיקה היא עולם ציני מאוד, והחרדים נמצאים עכשיו באמצע סצנה של כיפוף ידיים בין נתניהו לגנץ. יש גלים, הם תמיד יירגעו ואז יחזרו, ובוא נודה על האמת – החרדי אף פעם לא היה אהוב מדי במדינה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
