הבית // 186 מ"ר במפלס אחד. בחלל אחד גדול יש מטבח ופינת אוכל, סלון ויציאה למרפסת חצי תלויה ופרגולה. בהמשך יש פינת משפחה עם טלוויזיה ומשחקים לילדים, מסדרון עם פינת עבודה, חדר הורים ושלושה חדרי ילדים. בחצר דשא סינתטי, צמחים ופינת מנגל. הם עברו לבית לפני ארבעה חודשים: עד אז התגוררו כחמש שנים בקרוואן ביישוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "מוכנים לכל תרחיש": צה"ל מסכם את תרגיל חץ קטלני
– 5 עובדות שחשוב לדעת על לימודי כלכלה
– חצי יובל לרצח רבין: מליאה חצי ריקה וקריאות נגד נתניהו
הבוקר // במשך השבוע שי יוצא מוקדם, בין חמש וחצי לשבע, תלוי במחלקה שהוא עובד בה בבית החולים באשקלון. שי: "כשאני יוצא מאוחר אני פוגש את הילדים בבוקר ומשתתף בהכנות, מוציא את הכלבה לטיול ומעורב בשאר ענייני הבוקר".
רותם מתעוררת בדרך כלל עם הילדים, מארגנת אותם ומוציאה את יהב וקדם לגנים ביישוב. לביא וראם יוצאים בהסעה לבית הספר האזורי ביישוב סוסיא (כשבית הספר פועל). לאחר מכן רותם יוצאת לעבודה בערד (כשבתי הספר סגורים היא מלמדת באופן מקוון מהבית).
בית ספר // רותם היא מחנכת כיתה י"ב בתיכון אורט ערד, ומרכזת את מגמת הביולוגיה בתיכון. "למדתי הנדסה ביו־רפואית באוניברסיטת בן־גוריון, תואר מאתגר, ובשנה האחרונה לתואר עבדתי כמתרגלת בכיתות 'אומץ' באחד התיכונים בבאר־שבע, והתאהבתי בחינוך. הרגשתי שזה המקום בשבילי".
סטאז' // שי סיים את לימודי הרפואה לפני שנה וכעת הוא בעיצומו של הסטאז' בבית החולים ברזילי. "אני מתפקד כרופא לכל דבר, אך תמיד בפיקוח של רופאים מתמחים ומומחים. בשלב הזה אני צריך להראות תוצאות ולעבוד. זו הזדמנות מצוינת לקבל אחריות, לתרגל את כל מה שלמדתי ובעיקר להבין כמה עוד צריך ללמוד. עולם הרפואה אינסופי והידע גדל בכל יום, אז תמיד צריך להישאר מעודכנים ולהקדיש זמן ללמידה".
תורנויות // "מעבר לעבודה השוטפת היומיומית בין שמונה לארבע, יש גם תורנויות – יום שבו מגיעים לעבודה בשמונה בבוקר ויוצאים בעשר בבוקר, ביום המחרת. אנחנו משתדלים לנמנם כמה שעות במהלך התורנות אבל זה לא תמיד קורה. לא פשוט להישאר עירני ומרוכז אחרי עשרים שעות עבודה. כשנגמרת התורנות נוסעים הביתה כדי לנוח וחוזרים לעבודה למחרת. בסטאז' עושים 4־6 תורנויות בחודש, כולל בשבתות וחגים, אבל בתקופת ההתמחויות מספר התורנויות גדל ויכול להגיע גם ל־9־10 בחודש. התורנויות משפיעות גם על המשפחה כמובן".
התמחות // בעוד כמה חודשים יתחיל להתמחות בהרדמה, התמחות שנמשכת חמש שנים. "זה תחום פחות זוהר מאחרים, אבל חיפשתי התמחות רחבה ולא ספציפית, שתתאים לי לאופי. בכל יום פוגשים בה מטופלים שונים עם בעיות מגוונות – ילדים, מבוגרים, נשים בהיריון – וחייבים לדעת מצוין איך עובד הגוף שלנו בשגרה ומה קורה לו בזמן ניתוח ותחת השפעת חומרי ההרדמה. צריך להכיר כל תרופה כדי להימנע משילוב מזיק של תרופות, לדאוג שהחולה יעבור את הניתוח על הצד הטוב ביותר עם מינימום כאב, ולדעת לבצע המון פרוצדורות רפואיות ולהתמודד עם מצבי חירום מורכבים וקשים. המקצוע הזה בדרך כלל לא באור הזרקורים, אבל החשיבות והמורכבות שלו לא מוטלות בספק".
לכוכב יאיר, א' // שי הוא הבן הבכור, ויש לו ארבעה אחים קטנים (הצעיר שבהם בן 12). אביו מהנדס אלקטרוניקה ואמו הייתה מורה ומנהלת בית ספר, ואחרי שנים רבות במערכת החינוך עשתה הסבה לעיצוב אירועים והפקתם. הוא נולד בנתניה, והמשפחה שלו עברה לכוכב־יאיר כשהיה בן חמש. בכיתות ז'־ח' למד בישיבת בני עקיבא בנתניה, ואז עבר לתיכון מדעי בכפר־בתיה.
לכוכב־יאיר, ב' // גם רותם היא הבת הבכורה ויש לה ארבעה אחים קטנים. אביה מתכנת וסטארטאפיסט ואמה יועצת השקעות בבנק גדול. היא נולדה בכפר־סבא, וגם המשפחה שלה עברה לכוכב־יאיר כשהייתה בת חמש. היא למדה בתיכון רבין.
ההיכרות // הם נפגשו במהלך התנדבותם במד"א במהלך התיכון. שי: "אחרי כמה משמרות יחד התחלנו לצאת".
הצבא ואחריו // שי למד במכינה בפדואל והתגייס לגדוד 890 של הצנחנים ("כמו אבא שלי לפניי ואחי אחריי"). רותם שירתה בתפקיד מ"כית טירונים בבסיס ניצנים. אחרי השירות שי עבד בתור נהג ועוזר אישי של איש עסקים אמריקני שחי בישראל: הוא טייל והסתובב המון בארץ, במושבים וקיבוצים. היא עבדה שנתיים באל על, בתפקיד קצינת מבצעים, והיא ושי זכו כך בלא מעט כרטיסי טיסה לרחבי העולם בהנחות ניכרות. הם גם יצאו יחד לטיול ארוך במזרח: "זו חוויה בלתי נשכחת ומומלצת לכל זוג צעיר".
הדת // שי מגיע מבית דתי, ורותם לא. כשהתחתנו החליטו לשמור על אורח חיים דתי. רותם: "אני שלמה מאוד עם ההחלטה. תמיד הייתי מחוברת לדת".
דרומה // הם עברו לבאר־שבע. "הגענו מהמרכז ללמוד באוניברסיטת בן־גוריון, והתאהבנו בנגב, בנופים, ברוגע ובאנשים. החלטנו שאנחנו לא חוזרים למרכז". רותם החלה ללמוד לתואר ראשון בהנדסה ביו־רפואית, ומיד כשקיבלה תואר מהנדסת המשיכה לתואר שני בחינוך עם תעודת הוראה במתמטיקה. שי בינתיים שיפר בגרויות (ועבר שלושה מבחני פסיכומטרי), עד שאחרי שנתיים התקבל ללימודי רפואה.
חלום // שי התחיל לשאוף להיות רופא בזמן ההתנדבות במד"א, מאז שהיה בן 15. החלום התגבר במשך השנים, והוא התחיל את הלימודים בגיל 26. "בשש שנות הלימודים עבדתי לא מעט – רוב הזמן איישתי 3־4 תפקידים במקביל: מתרגל ומרצה באוניברסיטה ובמכללה, שיעורים פרטיים, עוזר רופא בבית החולים סורוקה, מגוון תפקידים באגודת הסטודנטים ואפילו צילום באירועים קטנים. כל זה במקביל להתנדבות במד"א כחובש ונהג אמבולנס, ומגוון פעילויות חברתיות במסגרת מלגות".
קהילה וחסד // הם חיפשו קהילה קטנה, שמעו על סנסנה מחברים, ועברו כשרותם סיימה את התואר הראשון. "הקהילתיות מורגשת בכל פינה, גם בימי הקורונה. ערבי לימוד, מעגלי שיח, הרצאות אורחים. בכל קיץ בלי קורונה יש טיול יישובי של שלושה ימים בצפון, ולאורך השנה אנחנו יוצאים לטיולים קצרים יותר. סנסנה מובילה את 'פרויקט כרובית', שמספק בחגים ארוחות מבושלות וארגז מלא בכל טוב, לאנשים באזור שידם אינם משגת. פרויקט אחר הוא ליווי ניצולי שואה, שבזכותו נוצרו קשרים חמים בין משפחות ביישוב לניצולי שואה. זכינו ללוות זוג ניצולים מבאר שבע – בביקורים, בשיחות טלפון ואפילו בשיחות וידאו. הם ממש הפכו לחלק מהמשפחה".
