האם ייתכן שבנק יעניק הלוואות בריבית נמוכה במיוחד, ובכל זאת יהיה רווחי מאוד? האם יכול להיות שעסק חברתי ירוויח יותר מעסק כלכלי שכל מטרתו היא מקסום רווחים? התשובה היא כן וכן. פרופ' מוחמד יונוס מבנגלדש הוכיח זאת כבר ב־1974, כשהקים את בנק גראמין, שמטרתו הייתה מיגור העוני בארצו. הבנק יצא לדרך כגוף עסקי חברתי שמעניק הלוואות קטנות לנשים מהאוכלוסיות החלשות ביותר, וכך מאפשר להן ללמוד ולהקים מיזמים עצמאיים כדי להתפרנס ולשפר את חייהן. בזכות ההכנסה שייצרו, הצליחו הנשים להחזיר את ההלוואות בתוספת ריבית סמלית, וכך יכול היה הבנק להמשיך ולפעול ללא תלות בתרומות או במתנדבים. החשיבה פורצת הגבולות של יונוס, שהוכתר כאבי העסקים החברתיים, הביאה אותו ב־2006 אל במת הזכייה בפרס נובל לשלום. הכבוד שהוענק לו היה הזרז לפתיחתם של מאות ואלפי מיזמים עסקיים חברתיים בעולם.
"בדרך כלל אנחנו מכירים דרך אחת לטפל בבעיות חברתיות: להקים עמותה, שהתקציב שלה יגיע מתרומות או מכספים 'מלמעלה'", אומר עופר פלין, יזם עסקי חברתי שבעשור האחרון עוזר לעסקים כאלו לזקוף קומה. "ברגע שאנחנו תלויים בברז של תרומה, כל שינוי בה עלול לערער את הפעילות שלנו, וכמובן גם את הקיימות שלנו לטווח ארוך. החשיבה שמאחורי יזמות עסקית חברתית בודקת איך ניתן בעזרת פעילות כלכלית לצמצם פערים חברתיים או סביבתיים. זו חשיבה שאומרת: תייצר פעילות עסקית שאתה אחראי לה, תספק שירות או מוצר שיהיו להם לקוחות, שיהיה להם ערך מבחינת השוק – והכסף שייכנס יאפשר לך למקסם את המטרה החברתית שהצבת לעצמך. יש כאן שילוב של שני אלמנטים חשובים: הראשון הוא ההשפעה שלי כאדם, ארגון או חברה על הקהילה ועל הסביבה; והשני – ההבנה שכדי לייצר משהו בר־קיימא, אני צריך מנוע כלכלי שהוא בשליטתי.
"המודל של העסק החברתי מורכב משתי שורות רווח. ישנה כמובן שורת הרווח הכלכלי, שבודקת האם הפעילות העסקית משיגה את היעדים הכספיים. מעבר לכך יש שורת רווח חברתי, שלשמו אנחנו מכוונים את הפעילות שלנו, וגם אותו אפשר למדוד".
איך מודדים דבר כזה?
"קודם כול, יש המון ארגונים וכלים שמייצרים מערכות למדידה. בישראל למשל פועל מכון ERI, שמתמחה במחקרים חברתיים ובונה את המדדים האלה. אבל היום כל עסק חברתי קטן יכול לבנות לעצמו 'מודל אימפקט', שבו בשלב ראשון מגדירים מהן המטרות שרוצים להשיג. למשל, אם אני עובד עם בני נוער בסיכון, איזה שינוי אני רוצה לחולל בחיים שלהם? האם אני רוצה שבזכות הפעילות שלי נערים יצאו ממעגלי פשע, סמים ואלימות? האם המטרה היא שיחזרו לספסל הלימודים וייגשו לבחינות הבגרות? איזה ממוצע אני רוצה שהם ישיגו? אחרי שהגדרתי את המטרות, אני בונה מודל שמבוסס על יעדים מדידים, ריאליים ובני השגה; יעדים שאוכל ליצור לגביהם שיוך, כלומר להראות שבאמצעותם הגשמתי את המטרות שלי. או בדוגמה שלנו – להראות שהעובדה שהנערים הפסיקו להשתמש בסמים ולנהוג באלימות, משויכת לפעילות שעשיתי איתם. בסופו של דבר כל זה מתורגם לגרף ממשי, מודל שמציג מטרות, יעדים, תפוקות ותשואות".
לדברי פלין, תפיסת העולם של עסקים חברתיים אמנם הולכת ומחלחלת בארץ, והיום פועלים כאן 500־600 עסקים כאלה, אך בנושא הזה ישראל נמצאת כמה צעדים מאחורי מדינות אחרות במערב. "בארצות הברית אנחנו כבר מדברים על כמעט ארבעה אחוזים מהתל"ג, כלומר שוק שמגלגל כ־500 מיליארד דולר בשנה, נכון ל־2016. שם גם יש רגולציה מעניינת, שמאפשרת לקרנות להפנות אחוז מסוים מההשקעות שלהן לעסקים חברתיים או לעמותות בעלות מנגנונים מניבי הכנסה, וההשקעות הללו מוכרות לצורך מס".
כדוגמה לעסק חברתי שכזה מזכיר פלין את Goodwill, ארגון אמריקני שאוסף מאנשים בגדי יד שנייה ומוכר אותם הלאה. הוא מציין גם את מותג הנעליים TOMS ומותג המשקפיים Worby Parker, שעובדים ב"מודל רובין הוד" – קנה אחד, והיצרן יתרום כנגדו אחד לצדקה במדינות עניות. "בעסקים החברתיים הרציניים יותר, המודלים הרבה יותר חדשניים", אומר פלין.
למשל?
"ארגון Youth Uprising שפועל באיסט־אוקלנד, אחד מאזורי הפשע הקשים ביותר בארה"ב, ומפעיל שם כל מיני מיזמים עסקיים חברתיים קטנים – גינון, פרסום, הדפסת חולצות, שירותי הקלדה, שירותי לקוחות ועוד. העובדים הם בני נוער, והכסף שנכנס מממן את כל תהליכי השיקום, התמיכה הפסיכולוגית והחינוך שלהם. מדובר בכ־15 אלף צעירים שמועסקים ועוברים את התוכניות. העסק הזה צמח בצורה כל כך מדהימה, שהיום המדינה, רשויות הרווחה ותאגידים שותפים לעשייה שלו. בני הקהילה נרתמו לטובת העניין, והם רוכשים את השירותים מאותו אגד עסקים, כדי לקדם שינוי חברתי".
לנפץ את ההפרדה
המונח "עסק חברתי", אומר פלין, אולי נשמע כמו ארגון סעד שזקוק לתמיכה בעצמו, אבל בפועל גוף כזה מסוגל להכניס הרבה מאוד כסף. "יש הבדל בין רווחים וחלוקת רווחים, לבין מחזור. בתפיסה של עסק חברתי, אחרי שמשלמים משכורות, מיסים ואת כל ההוצאות ההכרחיות, הרווח הנקי שנשאר לא עובר לבעלי המניות, אלא מושקע בדרך כלל בחזרה בארגון כדי למנף את הפעילות החברתית שלו ולהתרחב. קח למשל את ארגון 'שכולו טוב' (שעוסק בשילוב אנשים בעלי התמודדויות נפשיות בתעסוקה ובקהילה – א"מ): הוא עושה מחזור שנתי של עשרות מיליונים – הכול שקוף ואפשר לראות את זה במספרים שלו – אבל הרווחים מושקעים בארגון עצמו כדי לפתח עוד תחומים ומיזמים".
הבעלים והמנהלים בגוף רווחי לא יקבלו משכורות גבוהות? מי קובע את זה בעצם?
"הבעלים של המיזם, מתוך תפיסה ואידיאולוגיה, לא ירוויחו משכורות מטורפות שיבואו על חשבון העובדים, אבל המשכורות בהחלט יהיו גבוהות יותר משל מנהלי עמותות. זאת מתוך תפיסה של 'אני לא בא להתנדב אלא לעבוד, וכדי לעשות עבודה מהותית אני צריך להיות מתוגמל כראוי'. אם אתה רוצה לקום בבוקר במשך שנים על גבי שנים ולעשות שינוי חברתי, אתה חייב רגל כלכלית שמאפשרת לך את זה. היופי במודל הזה הוא שכל הקולות הביקורתיים שנוהגים לומר 'למה שתרוויח כאלה סכומים', יכולים לראות במדדי האימפקט את השינוי המוכח, באמצעות שורת הרווח החברתי.
"תמיד חינכו אותנו שיש הפרדה – בעסק כלכלי אתה דואג רק למקסם את שורת הרווח, ואילו במיזם חברתי אתה צריך להתפשר על השכר, או בכלל להתנדב. התפיסה העסקית־חברתית מנפצת את ההפרדה הזו, וגורסת שאין בעיה שתתפרנס ויחד עם זה תפעל למען החברה".
הפוטנציאל הכלכלי בעסקים חברתיים יכול להגיע לזה של עסקים רגילים?
"לדעתי הוא גדול אפילו יותר, בזכות האימפקט החברתי. בוא ניקח מקרה מבחן – עסק חברתי שהמטרה שלו היא העסקת נשים חד־הוריות. הן יוצרות תכשיטים, הארגון מוכר אותם בצורה מקצועית, והכסף שנכנס עוזר לקידום הסוציו־אקונומי של אותן נשים, מאפשר להן השלמת בגרות וכדומה. ברגע שהעסק הזה בודק את המדדים שהושגו ורואה שהם מצוינים, הוא יכול לשאול את עצמו – למי עוד יהיה עניין בתוצאות האלה? המיפוי של בעלי העניין יכול להוביל לשותפויות אסטרטגיות. לדוגמה, אם העסק החברתי אומר 'אני פותר פה בעיה של אבטלה שמעניינת את המדינה' – המדינה עצמה יכולה להיות שותפה. אפשר גם לחשוב אילו ארגונים חברתיים ועמותות פועלים במגזר החברתי למען אותן נשים, ולשתף איתם פעולה. אפשר לפנות לגוף במגזר העסקי שמעוניין לקדם נשים מוחלשות, ולהציע לו להיות שותף בכסף או בשווה כסף, כדי שהדבר הזה יצליח.
"בעסק רגיל, מודל ההכנסה תלוי רק בלקוחות; בעסק חברתי לעומת זאת, כל זמן שאני ממשיך לקיים את האימפקט החברתי, השותפות האסטרטגיות ממשיכות לתמוך בי, וזה מוביל ליציבות כלכלית. גם אם יש ירידה בהכנסות שלך ממכירות, השותפים האחרים עדיין מגבים אותך. אנחנו רואים שהמודל הזה של שותפויות ושל תמיכה רק הולך ומעמיק".
פלין עצמו מעורב כיום בכמה מיזמים במקביל. "עם עמותת 'קרן רות ורובל' (שמובילים גיא תבורי ושירי פקרמן) אני עובד על הקמת מנגנון מניב הכנסה משמעותי, בתוכנית שמעניקה תמיכה הוליסטית למשפחות של חולים מרותקי בית. המטרה היא לייצר גוף שדואג לכל הצרכים העיקריים של המשפחה ושל החולה – מרמת התמיכה הרגשית והפסיכולוגית, דרך שינוע והקפדה על לקיחת התרופות והתייצבות לטיפולים, ועד לייעוץ פיננסי במקרה של צורך בקניית תרופה שאינה בסל. מיזם נוסף שאני קשור בו עובד עם קשישים על צמצום הפערים הטכנולוגיים בעידן הסמארטפון – איך להשתמש בוואטסאפ, בסקייפ, באינסטגרם וברשתות החברתיות. כל זה מתוך מטרה להקטין את הבדידות שלהם. היזם המקסים שעומד מאחורי זה הוא דניאל מרמלד, שסיים פיילוט מעולה באשדוד. מדדנו את האימפקט והיעדים, והתוצאות הן מדהימות".
איך מודדים את זה, למשל?
"בודקים את היקפי השיחות שלהם, מספר הכניסות לרשתות החברתיות, השיתופים שלהם, כמה פעמים הם יוצרים קשר עם אחרים, כמה שיחות וידאו הם עורכים. המשתתפים ממלאים שאלונים אישיים על התחושה שלהם, ומדווחים למשל האם הם מרגישים כעת קשר רציף יותר עם המשפחה והחברים".
עסק חברתי נוסף שפלין גאה בו הוא "סלטה", מיזם מנהיגות תזונתית שייסדה אפרת מיכאלי. "התוכנית פועלת עם בני נוער בסיכון תזונתי – השמנת יתר או תת־משקל. באוכלוסיות מוחלשות נפוצה מאוד התופעה של השמנת יתר, כי התזונה של הילדים מתבססת ברובה על לחם ושוקולד, והדבר יכול להתפתח לסיכון בריאותי. אנחנו בונים עם מוסדות החינוך תוכנית ארוכת טווח שבה התלמידים לומדים מהו מזון בריא, איך לנהל תקציב ולקנות מזון כזה בזול, איך להקים סביבת בישול נכונה, איך לבשל ואיך לארח. הדגש של המעטפת הוא 'איך אני הופך להיות מנהיג תזונתי' – כי לאחר שאני יודע מה מזין, ומבשל לעצמי בצורה נכונה, אני גם מפיץ את הבשורה לאחרים. סלטה כבר עובדים עם רשת אורט ועם עוד המון מוסדות אחרים, וכרגע הם בפיילוט עם עיריית באר־שבע ותאגיד 'אדמה'. השאיפה שלהם היא להפוך לתוכנית בפריסה לאומית".
איך אתה עוזר בפועל למיזמים חברתיים?
"אני עובד עם יזמים פרטיים, עמותות, ארגונים עסקיים, גופים בפריסה לאומית ורשויות על הקמה בפועל של עסקים חברתיים ופעילות עסקית חברתית. אפשרות אחת של העבודה שלי מתחילה משלב זיהוי הצורך: נניח שעמותה מחליטה שהיא רוצה לפתח מנגנון הכנסה עצמי, אבל אין לה מושג או רעיון איך לעשות זאת – אני יכול להיכנס לתמונה, לעזור לה למצוא הזדמנויות, ולעבור איתה את כל בדיקת ההיתכנות והפיתוח. אפשרות אחרת היא שיזם פרטי יגיד לי 'אני עובד על רעיון, אבל זקוק לעזרה מקצועית כדי לבדוק את ההיתכנות שלו', ואז אני עוזר לו למצוא את השותפים ולפתח את המוצר ואת השירות. כלומר, אני נמצא על כל הרצף שבין שלב הרעיון ועד למיזם שפועל בשוק, בהתאם לתוכנית עסקית חברתית שבנינו יחד".
העזרה שלך היא ייעוץ בלבד?
"אני מאמין יותר בפעילות משותפת, ופחות במודל של ייעוץ שבו אני אגיד מה לעשות והצד השני ייקח עליו את כל האחריות. למה? כי ברוב המקרים זה לא יבוצע. לעמותות אין הידע העסקי הדרוש לפיתוח מיזמים, והן גם לא צריכות להתעסק בזה. יזמים רבים חסרים את הניסיון, הקשרים והידע, או שיש להם אבל הם לא רוצים לעשות את זה לבד. לכן אני עובד איתם בצורה של 'שותף לדרך' שאינו שותף למיזם. אני עושה יחד איתם את כל הפעולות – מרים טלפונים, מבצע מחקרי שוק וכן הלאה. אני מאמין בלהפשיל שרוולים ולעבוד ביחד עם היזם בשטח כדי להגשים את המטרה החברתית".
שופינג לטווח ארוך
מי שמגיע אל פלין, נדרש לעיתים למאמצי שכנוע כדי לרתום אותו לרעיון. "אני מקבל המון פניות, אבל רוב האנשים והרעיונות פחות מתאימים, כי אני באמת משקיע הרבה זמן ומשאבים ואני רוצה הצלחה. ההצלחה שלהם תהיה הצלחה שלי, ולהפך. יש מיזמים שאני מאמין בהם לחלוטין, ונכנס כשותף מלא על חשבון הזמן והסיכון שלי. אני תמיד דואג שיהיה לי מיזם אחד כזה בבדיקה, כחלק מהחברה שלי. הקו המנחה העיקרי שלי הוא לעבוד עם ארגונים ויזמים בשלים ולייצר תיאום ציפיות. לא למכור איזו הבטחה על פעילות עסקית חברתית שאקים להם, אלא לומר – מצוין שאתם רוצים שזה יקרה, גם אני רוצה, אבל בואו נתקדם בצעדים קטנים ובטוחים, בלי להשתגע ובלי לסכן יותר מדי".
אפשר לומר שאתה קרן הון־סיכון של אדם אחד.
"תראה, השירותים שלי ניתנים בתשלום, כך שזה פחות מקרן הון־סיכון שמשקיעה את הכסף שלה. חלק משמעותי מהתמיכה שאני נותן היא רגשית, כי הפעילות היזמית עמוסה באתגרים רגשיים – לשנות פרדיגמות ותבניות חשיבה, לבצע משימות שלא הורגלת אליהן, להתמודד עם תשובות 'לא'".
הפעילות שלו כשותף לדרך מתחילה בתיאום ציפיות עם היזם – "איך הולך להיראות המסע המשותף, מה הדינמיקה בינינו, ומהן המטרות לטווח הקצר ולטווח הארוך. כל פעילות היא מותאמת לקוח, אין איזה שטנץ קבוע או רשימת סעיפים שצריך לבצע לפי הסדר".
יש גם דד־ליין? תאריך סופי לטיפול?
"אנחנו עובדים על דד־ליינים של נקודות ביקורת: אחרי כל נושא מסוים שנעסוק בו, או תקופה מסוימת של עבודה, נעצור ונשאל את עצמנו האם לפי התמונה הקיימת אנחנו רוצים להתקדם הלאה. בדרך כלל השלבים הראשונים הם להגדיר את המטרות החברתיות ולבנות את מודל האימפקט, ובהרבה מקרים זה פתאום מערער את היזם, שמצידו הגיע עם מחשבה אחרת כלשהי. יש יזמים שכבר מדמיינים איך ההצלחה שלהם תיראה, ורוצים להשקיע יותר במיזם – ולפעמים הם קולטים שזה לא בדיוק מה שהם חשבו וציפו.
"בהמשך כמובן מגדירים קהלי יעד ומבררים מה הצורך שלהם. אתה יכול לצאת למחקר שוק של חודש־חודשיים, לערוך סקרים, לראיין, לבנות מאגרי מידע – ואז פתאום להבין שאין פוטנציאל עסקי או ביקוש למוצר שלך. במקום הזה עוצרים כי אין טעם להמשיך. אתה יכול לתכנן מה שאתה רוצה ואז לצאת לשוק, והשוק יגיד את שלו, אבל יש נקודות ביקורת ועצירה כדי להיות ריאליים ולא לבזבז את הזמן והכסף של האנשים שאנחנו עובדים איתם".
חלק מהעסקים החברתיים הפעילים בישראל, אומר פלין, מוגדרים כעמותות. "אם לחזור אל 'שכולו טוב' – זהו עסק חברתי אף שהוא נחשב לעמותה. מדובר בעצם בארגון שתחתיו פועלים כעשרים עסקים חברתיים. או למשל עמותת 'נגישות ישראל': למעלה משמונים אחוז מההכנסות שלה הן עצמאיות, כלומר אינן מגיעות מתמיכה או מתרומות. היא מוכרת שירותים בכסף: ייעוץ הנגשה, אסטרטגיית הנגשה ועוד. הכסף שנכנס מאפשר לה להמשיך בפעילות ולמקסם את ההשפעה החברתית".
לפעילות העסקית־חברתית, אומר פלין, יש פוטנציאל גבוה במיוחד במגזר הדתי והחרדי. "דוגמה מקסימה היא 'רַבטֶק', עסק חברתי שמשלב גברים חרדים בשוק ההיי־טק תוך שמירה על אורח החיים שלהם. המנטליות הקיימת במגזר הזה והתמיכה הקהילתית יוצרות מודעות גדולה לכך שצריך לקנות מהשכן ולא מהתאגיד, מה שיכול להועיל לעסקים חברתיים. זה לא בא רק ממקום של תרומה, אלא מהבנה שכאשר אני רוכש במכולת השכונתית, אני בעצם מבטיח שתהיה לי גם בעתיד חנות כזו – קרובה אליי, נוחה ושמכירים אותי בה. ואם כתוצאה נלווית אני גם תומך בבעל המכולת ובמשפחה שלו, זה מעולה".
כל הסיבות השגויות
פלין (38), נשוי ואב לשניים, מתגורר עם משפחתו בנס־ציונה. הוא נולד בראשון־לציון, לאב גרפיקאי ולאם שעבדה כמנהלת לשכה במכון הווטרינרי. "ממנה שאבתי את הערך של 'לקום בבוקר עם חיוך'", הוא אומר. "עד טקס הפרישה היא נהנתה, וחייכה כל יום".
בתיכון הוא למד בוויצו נחלת־יהודה במגמת זואו־טכנולוגיה, ואחר כך שירת כרכז מודיעין במצ"ח. כשהשתחרר מצה"ל עבד במלצרות, והכיר את אורן פפולר, לימים מנכ"ל "ארומה תל־אביב". פפולר, יוצא רשת ארקפה, תכנן להקים רשת של בתי קפה איכותיים בתחנות של סונול. "אורן לימד אותי מא' ועד ת' איך עובדת כל המערכת של ניהול בתי קפה. הוא אמר לי: 'בשלושת החודשים הראשונים אתה תלמד מה זה קפה טוב ומה זו הקצפה טובה, ורק אחר כך תוכל להתקרב למכונת קפה'. אני השתגעתי מזה, אבל הוא הבטיח: 'בסוף תודה לי'. וזה מה שקרה. במשך הזמן אורן הכניס אותי למחסן לעשות בדיקות מלאי, ולימד אותי לעבוד מול ספקים ולקוחות. אחר כך הוא הפך אותי למנהל משמרת ולמנהל סניף. עם הזמן הבנתי כמה ערך הוא נתן לי. מבחינתי זה היה בית ספר לניהול ולהקמה של עסק".
אחרי שעזב את הרשת של סונול טס פלין כמה פעמים לחו"ל, וכשסיים את מסעותיו החל ללמוד תקשורת במכללת ספיר. לפרנסתו ייעץ לבתי קפה בהקמה, ובמקביל עבד עם חברים בחברה שסיפקה את שירותי הקייטרינג לגני התערוכה ופארק הירקון. "אלו היו הפקות ענק מול עשרות אלפי אנשים. עסקנו בכל השירותים של הקמת הברים ואספקת האלכוהול, האוכל והקפה – שבועות שלמים מרוכזים, משש בבוקר עד שתיים־שלוש בלילה, כשאתה רק משרת, עובד, מנהל קופות, צוותים, לקוחות, מלאי. זה היה טירוף. התפרנסתי אז בצורה נפלאה, צברתי המון ניסיון, אבל הבנתי שאין סיכוי שאני ממשיך בתחום. זה שוחק, שיעורי הרווח נמוכים, ולא ראיתי שם את העתיד שלי".
מה הציק לך בעצם?
"העומס, הלחץ, ובכלל – זה לא עניין אותי ולא בער בי. יחד עם זאת הייתי טוב במה שעשיתי, למדתי המון, והחלטתי להעביר הלאה את הניסיון היזמי שצברתי, לאנשים שרוצים להקים עסק קטן".
ואכן, פלין פתח חברה לייעוץ ולשיווק לעסקים קטנים. בהתחלה, הוא מודה, עשה כמעט כל טעות אפשרית. "הקמתי את העסק הזה מהסיבות הכי לא נכונות – כי אני לא רוצה בוס, אני רוצה שעות לעצמי, אני רוצה להרוויח יותר ולעבוד לפי מה שנוח לי".
למה זה "לא נכון"?
"כי כשאתה פותח עסק עצמאי, כל הדברים האלה לא יתממשו. אתה צריך להיות הבוס הכי קשוח של עצמך, ובהתחלה תשקיע יותר שעות משכיר שבא ליום עבודה. ייקח גם זמן עד שתראה כסף, ויותר מזה – אם לא תלמד לנהל את הכסף, הוא ינהל אותך. בנוסף יש גם התמודדות רגשית. צריך לצאת מאזור הנוחות כדי להצליח, לשנות הרבה תפיסות חשיבה ודפוסי התנהגות. למזלי הגדול זה התפוצץ לי בפנים אחרי שנתיים־שלוש, ובזכות אשתי היקרה הבנתי שאני לא בכיוון הנכון. אמנם היו לי לקוחות וכל הזמן עבדתי, אבל זה היה כמו לעמוד במקום. לא באמת צמחתי ולא הבנתי לאן אני רוצה לגדול.
"העיסוק הזה גם הוביל אותי לעבוד עם לקוחות שלא האמנתי בהם. ידעתי שאני עוזר להם למכור מוצרים שאני לא הייתי עומד מאחוריהם. זה תסכל אותי. היום אני יודע שזה מאוד פגם בערכים ובמוסר שלי. הרגשתי שכל יום נראה כמו זה שלפניו, ואז התחלתי לחשוב: רגע, ככה נראים החיים שלי? מה אני עושה פה? הנחמה שלי הייתה שבשביל הערכים ובשביל הלב והנפש, עבדתי עם עמותות – אם זה בתחום של נוער בסיכון, נשים מוחלשות או מתמודדי נפש. זה מילא אותי וסיפק לי התלהבות וחשק. הרגשתי שאני נותן להם ערך".
וזה גם פרנס אותך?
"לא. שם הייתי צריך להתפשר על מה שמקובל במגזר החברתי – אין כסף, אין תקציבים ואין הבנה עסקית. בהתחלה העיסוק הזה מדהים וכיף, אבל אחר כך ההתלהבות דועכת ונעלמת. גם שם נעשיתי מתוסכל: יש לי תוכניות וחלומות למיזמים האלה, אבל אף אחד לא מוכן להסתכן איתי. מעבר לזה, אני צריך לעבוד בחצי התנדבות. נקלעתי למציאות שבה אני מתפרנס ממשהו שאני לא נהנה ממנו, ואילו הדבר שאני כן נהנה ממנו לא מייצר לי הכנסה. ובינתיים אני מתבגר, ויש מחויבויות שהן לא רק כלפי עצמי – ארנונה, שכירות, חשמל ואפילו אוכל במקרר.
"הימים עברו וחשתי יותר ויותר תסכול. השיא מבחינתי היה פרויקט שבו עבדתי עם קבוצת נשים חד־הוריות ממעמד סוציו־אקונומי נמוך מאוד. ליווינו אותן עם צוות של עובדת סוציאלית ופסיכולוגית, במטרה לעזור להן להקים מיזם קטן מהבית, כך שיוכלו לייצר הכנסה. ממש לקראת הסוף, כשהיינו צריכים לצאת לשוק עם המיזמים, הודיעו לנו שנגמר התקציב ובעצם אי אפשר להמשיך את התהליך. מי שנפגע הכי הרבה היו אותן נשים. זו הייתה מבחינתי הנקודה שבה אמרתי: אני לא ממשיך ככה יותר. החלטתי שאני עוצר ומחפש משהו שמשלב בין תחושת השליחות והשינוי החברתי שאני כל כך אוהב, לבין היכולת להתפרנס".
ואיך מצאת את זה?
"אני חושב שזה מצא אותי. התחלתי לקרוא, ישבתי מול מחשב ופשוט חיפשתי בגוגל 'איך לעשות טוב ולהרוויח כסף'. ופתאום אני קורא – עסקים חברתיים, תאגידים חברתיים. אמרתי: וואו! אני רוצה למצוא כאלה בארץ! החלטתי שהמשרה הבאה שלי תהיה בתחום הזה. חיפשתי באתר 'שתיל', שמציע משרות בעולם החברתי. התוצאה הראשונה שקפצה הייתה הצעת עבודה של עיריית ראשון־לציון, והיא לא התאימה לי מכל מיני סיבות. עברתי למשרה השנייה, ושם היה כתוב 'בית הספר לעסקים חברתיים מחפש מנהל שיווק'. תקרא לזה גורל, קארמה, יד מכוונת – זה היה שם, ולא במקרה".
העובד נשחק, הבוס מרוויח
פלין הצטרף לבית הספר שייסד ניר גורדון, שמאז עבר מיתוג מחדש והפך ל־ESCO. "החברה הזו מקימה ומפתחת עסקים חברתיים וסביבתיים, ולי הייתה שם חוויית למידה אדירה. דרך הפעילות הזו הגעתי להיות מי שאני היום". במהלך שש שנות עבודתו ב־ESCO הוא היה שותף לפרויקטים רבים – פעילות עם מרכזי הצעירים (גופים עירוניים האחראים על קידום צעירים בגילאי 18־30), עבודה בשיתוף הג'וינט על קידום עסקים חברתיים עירוניים, פיתוח עסק בשם "חלום חדש" לבניית מנהיגות ששמה דגש על הגנת הסביבה, ועוד. לאחר מכן החליט פלין לפרוש כנף לטובת עסק משלו, והקים את מיזם For purpose, שיושק בחודש הקרוב.
לפי אינספור הפעילויות שפלין קשור בהן, נראה לכאורה שמדובר באדם שאין לו יום ואין לו לילה. אלא שפלין מפתיע ומספר כי הוא מסתפק בחמש־שש שעות עבודה יומיות, תוך הקפדה על סדר יום אפקטיבי. "שיפרתי את ההתנהלות היומיומית שלי, כדי שאוכל להשיג יותר בפחות שעות. זה נשמע מוזר, כי לימדו אותנו שאם נשקיע יותר שעות ונישאר אחרונים במשרד, נרוויח יותר. אבל האמת היא שככה הבוס מרוויח יותר ולא אנחנו. אנחנו רק נישחק ונשתעבד לעבודה, עד שנשבור את הכלים".
מה זה אומר בפועל? איך נראה סדר היום שלך?
"השעתיים הראשונות בכל יום מוקדשות אך ורק למשימות המשמעותיות ביותר שיקדמו אותי. לאחר מכן מוגדרים לי ביומן זמנים שבהם אני נכנס לפייסבוק, לאינסטגרם וללינקדאין, וחוזר למיילים. אני עובד עם כלים דיגיטליים ולא־דיגיטליים שעוזרים לי לתעדף משימות ולעשות סדר, ומשתמש במתודולוגיה של get things done, איך לייצר סדר יום כמו שציינתי. מתודולוגיה נוספת היא מינימום מיילים שעומדים: אם יש מייל שאני יכול לתת לו מענה תוך שתי דקות, אני אעשה זאת. מה שלוקח יותר זמן – יעבור לרשימת תעדוף. כך לא תהיה לי הסחת דעת בגלל מיילים על גבי מיילים שאני צריך לעבור עליהם.
"בנוסף לזה, צריך לשנות הרגלים – גם לראש, גם לגוף וגם לנפש. אני מקפיד על אימוני כוח וריצה שלוש פעמים לפחות בשבוע, בהבנה שזה יעזור לי לשבת שעתיים ולבצע משימות. אני גם עובד המון עם אנשי מקצוע על שיקוף וצמיחה אישית, כדי ללמוד מטעויות שלי ולנתח אותן".
חלום או חזון שתרצה להגשים?
"החזון שמוביל אותי הוא לייצר שינוי חברתי שאוכל להתגאות בו ולומר שאני והשותפים לדרך השגנו אותו. אני פועל מתוך אידיאולוגיה של שאיפה לייצר מציאות טובה יותר עבור דור ההמשך. מבחינתי הצלחה תהיה כאשר נראה פה מגזר רביעי (שעיקרו עסקים חברתיים למטרות רווח – א"מ) חי ובועט כמו שיש באנגליה, באוסטרליה או בגרמניה. בשביל זה צריך רגולציה מתאימה, משקיעים יציבים, תמריצים והטבות לעסקים חברתיים. באופן אישי, אני שואף למנף את הפעילות שלי בארץ, שכוללת גם הקמה של עסקים חברתיים וגם הכשרה של דור המשך. מעבר לזה אני מכוון לפעילות בינלאומית של המתודולוגיה שלי בתוך שנה. זה אמור לעזור לי להגשים את החזון ולייצר שינוי משמעותי בכלכלה ובחברה הישראלית".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
