החיילים שהצטופפו בבונקר המחניק ידעו היטב שבעוד רגעים אחדים יגיע הסוף הבלתי נמנע. מים, מזון ותחמושת לא נותרו כמעט. ציוד רפואי לצורך טיפול בפצועים, ובהם מפקד הכוח, לא היה כלל. מרשת הקשר נשמעו מדי פעם הבטחות לפעולת חילוץ קרובה, אך הנצורים כבר הבינו שהן אינן עומדות להתגשם. אחרי שעות אינסופיות של לחימה מול הטנקים הסוריים שתקפו אותם גלים־גלים, הם נואשו מלקוות שעוצמתו הידועה של צה"ל תתגלה פתאום ותושיע אותם. כעת שמעו את חיילי האויב סוגרים על המוצב – עוד נקודה אסטרטגית שתיפול לידיהם בדרך לכיבוש רמת הגולן כולה. אבל רגע לפני שהדלת תיפתח בקול מבשר רעות, החליט חייל אחד, יצחק נגרקר שמו, לצאת לפעולת הטעיה חסרת סיכוי, בניסיון להציל את חבריו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ניתן מענה לכל התיירים": הקהילה בדובאי מפתחת מערך כשרות
– עדיין אין הכרעה, אך ביידן במרחק נגיעה מהנשיאות
– יקודם בדרגה: פשרה בין דובי שרצר למדינה
45 שנה אחר כך עמד בתוך הבונקר ניר עתיר, אחד מהנצורים ההם, ושחזר את מה שאירע במקום. אנשי הטלוויזיה שהגיעו מאזור המרכז הקשיבו היטב לתיאוריו ולזיכרונותיו, בתל סאקי ובנקודות אחרות ברמה. עתיר הראה להם היכן הטנקים הישראליים תפסו עמדות, הסביר כיצד לחמו ובאיזה שלב לא נותרו עוד פגזים לירות. "כשהייתי איתם בבונקר, תפס את עיניי מישהו שיושב וכותב כל מילה", מספר לנו עתיר. "זה היה עומר פרלמן. ירון זילברמן, הבמאי, עמד לצידו ואמר לו 'תרשום, תרשום הכול'. לא ייחסתי לזה חשיבות, עד שעומר ניגש אליי ואמר 'אני משחק את סמל המחלקה, אשמח שנשוחח'. כך נוצרו הקשרים בינינו. עומר הגיע אליי הביתה כדי ללמוד את ההיסטוריה שלי ולהכיר את המשפחה שלי, ובהמשך גם אימרי ביטון הגיע. עלינו לרמת הגולן יחד, נכנסנו לטנקים שעומדים שם וביצענו תרגולת, כשאימרי התותחן ועומר המפקד".

"פגשתי את ניר כדי להבין מי זה נמרוד כספי, הדמות שאני מגלם", מספר השחקן עומר פרלמן. "רציתי לדעת מה התרבות שלו, מה הרקע שלו, מי בעצם היה כספי שלפני התופת. המפגש עם ניר היה חשוב. מצאתי אדם מלא הומור, אינטליגנט, מסקרן מאוד. סיירנו יחד בקיבוץ אפיקים, והוא הראה לי איפה היה רוכב על הסוס, מהיכן הם נהגו לברוח לכנרת כילדים, מה היה ההווי החברתי שלהם. גם המפגש עם ארבעת ילדיו ואשתו היה חשוב ונתן לי המון. נמרוד כספי, עד לימי הלחימה, הוא אדם מלא חדוות חיים – ובזה הוא באמת דומה לניר. אבל אחרי שכספי חוטף הלם קרב, הסיפור מתרחק מניר שנות אור".
הפקת הענק "שעת נעילה" (כאן 11) מעוררת שיח מרגע עלייתה לשידור. כל פרק גורר שלל תגובות ברשתות החברתיות ואינספור השוואות בין המתרחש על המסך ובין מה שאירע במציאות. קווי עלילה מתפתחים בה במקביל – אב מחפש את בנו בחזית; חיילי מודיעין מסתתרים מפני חי"ר סורי במוצב בחרמון; צוות טנק סופג פגיעה קשה ועוד. את הסדרה עתירת התקציב כתבו רון לשם, עמית כהן ודניאל אמסל עם הבמאי ירון זילברמן, והיא נרכשה על ידי ענקית הטלוויזיה האמריקנית HBO. ימי הקרב של מלחמת יום הכיפורים, הפחדים ותחושת חוסר האונים מוצגים על המסך בפירוט ובלי הנחות, כשמעל לכול מתנוססת הרעות בין החיילים שהוטלו באחת לתוך המערכה הגורלית.
עתיר, ש־47 שנים אחרי המלחמה ההיא לא מפסיק לספר עליה, נענה ברצון להצעתנו להשתתף במפגש עם פרלמן וחבריו. למרות ההתרעה הקצרה יחסית והמרחק הרב – שעתיים וחצי נסיעה מקיבוץ אפיקים – הוא התייצב בשמחה במועד שנקבע. כמו ב־73', גם הפעם יצחק נגרקר נסע יחד איתו. למרות השנים שחלפו, העמדות הפוליטיות שהשתנו והטראומות שנחוו, אחוות הלוחמים שרירה וקיימת. הם נרגשים מאוד לפגוש את השחקנים שמגלמים בסדרה צוות טנק בחזית הגולן – עומר פרלמן, אימרי ביטון (בתפקיד ג'קי אלוש) ועופר חיון (מרקו דולזי). הפעם האחרונה שהתראו הייתה בתחילת העבודה על הסדרה, וכעת הם מתאפקים לא להתחבק, בשל מגבלות הקורונה.
רגע לפני שידור הפרק הראשון, מספר פרלמן, הוא אזר אומץ והתקשר לניר עתיר. הוא הודה לקיבוצניק הוותיק, שסייע רבות לצוות ואפשר להם להבין מה מתחולל בראשו ובחייו של בחור צעיר שיוצא אל הקרב. "באותה נשימה אמרתי לו: תזכור שזה לא אתם. המחלקה היא לא אתם. הבמאי והתסריטאים לקחו את הסיפור שלכם כאבן יסוד, ומשם השתוללו. אל תחפשו את עצמכם".
"היה לי קשה לשמוע את הדברים של עומר", מספר עתיר על תחושותיו בשיחה ההיא. "הוצאתי מראש התרעה לכל בוגרי חטיבה 188, שלא יצפו לראות סרט דוקומנטרי אלא סדרת דרמה, וככה צריך להתייחס אליה. זה לא עזר. כולם חיפשו דברים שקרו לנו באמת".
הסיפור האמיתי של צוות הטנק הוא סיפור של גבורה ועמידה איתנה, אבל לא מעט סצנות בסדרה מציגות את הלוחמים כמי שרוצים להימלט מהקרב. זה לא עושה עוול לחיילים שהיו שם?
"בעיניי, החיילים לא מוצגים כחסרי חוט שדרה אלא כאנושיים, שזה הדבר הכי חשוב בשביל דמויות בדרמה", אומר עופר חיון. "אני חושב שהפחד במצבים כאלה לגיטימי לחלוטין. עם זאת, מי שיראה את הפרקים המתקדמים של הסדרה, ייווכח לדעת שלחיילים יש לא רק חוט שדרה אלא גם אומץ וגבורה יוצאים מן הכלל".
הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במוסף "דיוקן" של מקור ראשון