ברוכים הבאים לדארקנט: עיר המקלט של הניאו-נאצים

לרגע קצר היה נדמה שהמאבק בגזענות ובאנטישמיות הפורחות ברשת רשם סוף־סוף ניצחון קטן. זה קרה באוגוסט 2017, אחרי עצרת הימין הקיצוני בשרלוטסוויל שבווירג'יניה שהסתיימה בתקרית קטלנית: פעיל ימין קיצוני דרס שם למוות את הת'ר האייר, צעירה בת 32 שהפגינה נגד התהלוכה. אתר האינטרנט הניאו־נאצי "הדיילי סטורמר" (The Daily Stormer) מיהר לפרסם תמונה של האייר בצירוף כינויי גנאי משפילים, ואנדרו אנגלין, מייסד האתר ומפעילו, אף קרא לגולשים להגיע ללוויה ולעורר שם מהומה. זו לא הייתה ההתבטאות המקוממת הראשונה של הדיילי סטורמר, שפרסם בעבר קריאות לאלימות כלפי יהודים, שחורים ושאר מיעוטים, אך דווקא ביזוי כבודה של המפגינה המנוחה היה קו אדום מבחינת חברות האינטרנט הגדולות. גוגל, יוטיוב, פייסבוק, גו־דדי ואחרות סירבו להמשיך לספק שירותי אחסון ותשתית לאתר, וכך הפכה כתובת האתר שלו לבלתי נגישה כמעט.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פגישה לאין קץ: הדמויות מאחורי "שעת נעילה" משחזרות
הלכה וקורונה: איך עושים ברית מילה ללא מוהל?
שוב בג"ץ ידון: האם נשים יזומנו למיוני סיירות בצה"ל?

אלא שהקול המסוכן של הדיילי סטורמר לא דעך. במהרה אנגלין מצא לתכנים שלו בית חדש, נטול גבולות וצנזורה – הדארקנט, הרשת האפלה. שם משגשג כעת האתר הקיצוני, ללא כל חשש מפני מגבלות חוקיות או לחץ של דעת הקהל. הגישה אליו נעשתה אמנם מעט קשה יותר, אבל לא זה מה שיפריע לאנשי "העליונות הלבנה" ולשוחרי תיאוריות קונספירציה.

ד"ר לב טופור: "האמריקנים מנהלים את תשתית הרשת האפלה, ויש להם אפשרות לעקוב לפחות אחר חלק מהנעשה בה, אבל הם מעדיפים רק לתחזק אותה. הם מניחים שזה כלי אסטרטגי שבאמצעותו פעילי זכויות אדם במדינות דיקטטוריות ידליפו מידע. מה עוד קורה ברשת? זה ממש לא מעניין אותם"

הדיילי סטורמר הוא רק דוגמה אחת מרבות. בעוד הרשויות דוחקות ברשתות החברתיות למגר תוכן אנטישמי וגזעני, עשרות אלפי ניאו־נאצים מתמקמים להם בנוחות בדארקנט, רשת אינטרנט ללא מגבלות, גן עדן לקיצונים ולגורמים מפוקפקים. איך מגיעים לשם? האתרים והפורומים שבדארקנט אינם נגישים באמצעות דפדפן רגיל, וגם מנועי חיפוש כמו גוגל לא יכולים לעלעל בהם. כדי לגלוש לשם צריך להוריד דפדפנים מיוחדים ומוצפנים – ועם זאת חינמיים.

השער המוכר והפופולרי הוא טור (Tor), דפדפן שנולד ככלי מודיעין של הצי האמריקני. בסוף שנות התשעים ביקשו האמריקנים ליצור ערוץ תקשורת מאובטח וסמוי למרגלים, סוכנים ומתנגדי משטר במדינות דיקטטוריות, ולשם כך פיתחו את טור. כיום זהו ארגון ללא כוונת רווח, שמאפשר לכל אחד לגלוש ברשת באלמוניות, בלי שנאסף עליו מידע.

"האמריקנים הפיצו את הדפדפן למען אזרחים שחיים במשטר שעוקב אחר הפעילות ברשת, או מטיל צנזורה – כמו בסין, ברוסיה, באיראן ובצפון־קוריאה", מסביר ד"ר לב טופור, חוקר סייבר ואנטישמיות ברשת האפלה. "הרשתות המוצפנות הללו נועדו לאפשר לפעילים פוליטיים לתקשר זה עם זה וגם להדליף מידע החוצה באופן מוגן, ללא פיקוח של השלטונות".

במה בעצם שונה הרשת האפלה ממקבילתה הגלויה?
"ברשת הרגילה, כשאת גולשת מהמחשב שלך לאתר כלשהו, יש לך כתובת IP – פרוטוקול אינטרנט. זו מעין תעודת זהות שמבוססת על נקודת הגישה שלך בבית. הנקודה הזו מחוברת לספק האינטרנט – בדרך כלל אחת מחברות התקשורת הגדולות – והוא רואה את כל פעילות הרשת שלך: לאן את גולשת, מה הקלדת במנוע החיפוש. כשאת נכנסת לאתר גם מפעילי האתר רואים זאת, וכך גם ספקי התקשורת שלהם. כלומר, לפחות שלושה גורמים עוקבים אחר הפעילות שלך".

בדפדפן טור, לעומת זאת, התקשורת בין מחשב המשתמש ובין האתר שהוא גולש אליו אינה ישירה אלא עוברת בתחנות ביניים. "את בעצם קופצת מכתובת לכתובת ועוברת במסלול שחלקו מאובטח, וכך צדדים אחרים לא יכולים לדעת מאיפה הגעת", מסביר טופור.

האפשרות לגלוש בחופשיות, בלי ש"אח גדול" כלשהו יוכל להתחקות אחריך, הפקיעה את הדארקנט ממחוזות האידיאה הרומנטית שהאמריקנים שאפו אליה, ודרדרה אותה במהירות לעולם התחתון של הרשת. היום נערכות ברשת האפלה עסקאות בלתי חוקיות מכל הסוגים – סחר בנשים, רכישת סמים, נשק, פורנוגרפיית ילדים או איברים להשתלה או שכירת שירותיו של מתנקש. לפי מחקר שערכה חברת הסייבר webhose.io, כמעט מחצית מהתכנים המתפרסמים בדארקנט אינם חוקיים. "הרשת האפלה לא המציאה את הגלגל, אלא הגבירה תופעות קיימות", אומר טופור. "בעבר מכירת סמים הייתה נערכת ברחוב, כיום היא נעשית גם בדארקנט. אותו הדבר קרה לאנטישמיות ולגזענות. כל אנשי העליונות הלבנה והניאו־נאצים עברו לשם, כי זה הרבה יותר מאובטח ונוח. בגרמניה מי שמתבטא באופן גזעני צפוי לעונש קנס או מאסר, ואילו בדארקנט יש לו מרחב פעולה: הוא יכול להביע כל דעה קיצונית, להצטרף לקהילה פעילה של אנשים כמותו או לנהל אותה. בלי שהם חוששים להיתפס, ההתארגנות של הניאו־נאצים והגזענים נעשתה פשוטה הרבה יותר.

"בארה"ב יש יותר מאלף ארגונים גזעניים, מתוכם 90 אחוז ארגוני העליונות הלבנה וניאו־נאצים. ברשת האפלה יש כמה מיליוני אנשים ממדינות שונות שבונים קהילה מאוחדת. רוסים ואמריקנים משתפים פעולה, כי בקהילה הזו יש לאומיות אחת – שהיא עליונות לבנה".

לקלף את הבצל

ד"ר לב טופור (30) הוא דירקטור בחברת המודיעין העסקי ומחקר הסייבר OTB Intelligence Ltd, ועמית מחקר בכיר במרכז לחקר סייבר, משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה. השילוב הייחודי של עיסוקיו הוביל אותו לחקור את האנטישמיות ברשת האפלה, נושא שלא נבחן עד כה בעין אקדמית. מאמרו בנושא פורסם בשנת 2019 בכתב העת Journal of Contemporary Antisemitism, וזכה בפרס לחקר האנטישמיות מטעם האוניברסיטה העברית. בפגישתנו אנחנו משוטטים יחד בנבכיו של דפדפן טור ומציצים לאנטישמיות הגואה. כדי שאוכל להיכנס לדארקנט גם מהבית, אני מורידה את הדפדפן למחשב הישן ביותר שברשותי, על כל צרה.

צלילה למעמקי הדארקנט היא כמו מסע אל העבר. התפאורה הכללית לא מזכירה פרויקט סייבר מסתורי; היא דומה לזו של הרשת הרגילה, רק בסגנון שנות התשעים, עם אווירה של חנות משחקי וידאו בצבעים זרחניים וגרפיקה זולה ומיושנת. ואם העיצוב הוא שנות התשעים, התכנים יחזירו אתכם לאירופה של אמצע המאה שעברה. קריקטורות של יהודים בעלי אף ארוך, מסמכים מפורטים המפריכים את קיומה של השואה, תיאוריות קונספירציה ושוק מזכרות נאציות אותנטיות – זהו רק חלק מהשלל האנטישמי העשיר שתמצאו במרחבי הדארקנט.

בהיעדר מנועי חיפוש ידידותיים למשתמש, לא קל לשוטט ברשת האפלה. עשרות אלפי האתרים הפועלים בה מכונים "אתרי בצל" (ומשתמשים בסיומת onion), וזאת בשל מבנה השכבות של פעולת הדפדפן, שדורש מהגולש "לקלף" עוד שכבה ועוד אחת עד להגעתו ליעד. ככל שהתוכן קיצוני ואלים יותר, כך קשה יותר להגיע אליו.

טופור ואני מסתובבים תחילה בשכבות החיצוניות של הבצל, באזורים הפתוחים יותר. כאן אנחנו נתקלים למשל בדיונים בין ניאו־נאצים על נושאים כללים המעסיקים אותם. בפורום של אתר Hidden Answers, אחד מעשרת האתרים הפופולריים ביותר ברשת האפלה, מוצג עדיין סקר שנפתח ביולי 2018: "האם צריך להרוג את כל היהודים מחוץ לישראל?". פוסט שכותרתו "כמה כסף היהודים הרוויחו מהשואה?" מעלה תהייה חשבונאית: "ארה"ב וגרמניה העניקו ליהודים יותר מ־100 מיליארד דולר תמורת מה שמכונה לכאורה שואה. בהנחה שהיו באמת 6 מיליוני הרוגים – וכל אחד יכול לטעון למספר שטותי שכזה – זהו החזר השקעה נאה. מי יודע מהו הסכום הכולל של ההונאה הזו?"

בפוסט אחר, שכותרתו "יהודים צריכים להיות מושמדים", נקבע ש"היהודים הם השטן, ועד שלא יושמד כל יהודי על הפלנטה, לא יהיה שלום בעולם. היהודים יצרו את הקומוניזם, את הפמיניזם, הם יביאו את מלחמת העולם השלישית. (…) כל דבר מרושע בעולם הומצא על ידי היהודים". האשמות ברוח דומה אפשר אמנם למצוא בקלות גם ברשתות חברתיות מוכרות, אך שם סביר להניח שהקריאה להרוג כל יהודי באשר הוא תוביל למחיקת הפוסט ולחסימת המשתמש. "בפייסבוק לגיטימי איכשהו לטעון שהיהודים שולטים בכסף, אבל תמיכה בהשמדתם תוגדר כ'תוכן פוגעני'", אומר טופור.

מי שעושה את צעדיו הראשונים כלאומן קיצוני יוכל לקבל בדארקנט סיוע והכוונה. "אני רוצה להפוך לניאו־נאצי, ולא מוצא חומר באינטרנט הרגיל", כותב המשתמש yaroslav. המגיבים ממליצים לו לקרוא את הגרסה האמריקנית של "הפרוטוקולים של זקני ציון" או את "מיין קאמפף", ויש מי שעושה לו חיים קלים וממטיר עליו קישורים למגוון אתרים ופורומים ניאו־נאציים.

אנחנו ממשיכים לגלוש ונתקלים בפוסט המבטיח לשלוח לכל המעוניינים את הסרטון המלא מהפיגוע שהתרחש סמוך לבית הכנסת בעיר האלה בגרמניה, ביום הכיפורים לפני כשנה. היורה, ניאו־נאצי בן 27, צילם את עצמו והעביר בשידור חי בפלטפורמת הווידאו "טוויץ'" את תיעוד מסע הדמים שלו, שבמהלכו רצח שני בני אדם ופצע שניים נוספים. הסרטון הבלתי מצונזר כבר הוסר מהרשת הרגילה ואינו זמין לצפייה; הדארקנט, לעומת זאת, היא המקום המושלם לתמונות קשות מהזן הזה. "כמובן, אל תנסי אפילו להוריד את מה ששולחים לך, כי יש פה וירוסים", מזהיר טופור.

פורום פופולרי נוסף, "Go beyond" שמו, מוקדש למגוון נושאים נוטפי גזענות ואנטישמיות, אך תחת מסווה אינטלקטואלי־משהו. פוסט שעוסק בשואה – או יותר נכון, בהכחשתה – מציג עוד ועוד מסמכים שנראים כאילו נשלפו זה עתה מארכיון מאביק, לצד צילומי מסך מגוגל. הכול מהודק להפליא ובעל חזות אמינה. בין השאר מפנה הכותב למסמכים המוכיחים כביכול שהרצל הוא ההוגה האמיתי של הפתרון הסופי, וממנו שאבו הנאצים את הרעיון. "יש כאן בעצם ניסיון לשינוי הנרטיב, באמצעות אנשים שלא יודעים היסטוריה" אומר טופור. "הכותב עושה את זה באופן שנראה מקצועי; הוא מפנה למקורות, מביא מסמכים שנראים אותנטיים. אם תקראי פוסט של מכחיש שואה, תחשבי שהוא סתם משוגע; כשמישהו עושה לכאורה עבודה יסודית וממוסמכת, זה נותן רושם לגמרי אחר. אנשים תופסים את המידע בדארקנט כאמין גם משום שזו במה המיועדת להדלפות, ופועלים בה הרבה לוחמים למען חופש המידע. גם אדם מן השורה שאינו גזען, עלול להאמין בקלות לחומר שמופץ כאן".

עזוב את הסכין, קח פצצה

"קצין המשמורת הראשי, מחלקת ענישה. תיבה פרטית 1206. ולינגטון 6140, ניו־זילנד". כתובת הדואר הזו פורסמה בפורום ניאו־נאצי בדארקנט עבור הגולשים המעוניינים ליצור קשר עם ברנטון טרנט. במרץ 2019 טבח טרנט במו ידיו לא פחות מ־51 בני אדם בשני מסגדים בניו־זילנד. בעיני אנשי העליונות הלבנה, האיש הוא מודל לחיקוי, כוכב בקנה מידה עולמי. וכיאה לכוכב שכזה, הם שולחים לו מכתבים וחבילות.

כפי שממחיש מועדון המעריצים של טרנט, הסכנה החמורה ביותר בדארקנט איננה הפצת שנאה או העלאת מידע היסטורי מפוברק. אנשי הימין הקיצוני והעליונות הלבנה לא כאן רק כדי להשמיע הגיגים תיאורטיים, אלא כדי לשאוב השראה מרוצחים, להחליף עצות מעשיות, להתאגד בקבוצות ואף לתכנן פיגועים. כל זה מתרחש בפורומים קיצוניים, שרבים מהם נקראים chans. חלקם פעלו תחילה ברשת הפתוחה, עד שנאלצו לרדת למחתרת. הלקסיקון הפנימי של הפורומים הללו מכיל מגוון כינויי גנאי כלפי מיעוטים, כשאחת הדרכים הפופולריות להתייחס ליהודים היא לסמן שלושה סוגריים כתחליף למילה המפורשת. בימי הפעילות ברשת ה"רגילה" הייתה זו דרך להימנע מניטור התוכן, וגם בחסות הדארקנט מוסיפים להשתמש בה כסממן תרבות.

ב"לוח" שמוקדש לרוצח המוסלמים מניו־זילנד, נכתב כך: "הלוח הזה בא לשרת כארכיון לברנטון טרנט; מכתבים כלליים של טרנט; דיונים על המעשים שלו; דיונים לגבי מעשים שקיבלו השראה ממנו". בחלון נלווה יכולים הגולשים למצוא קישורים לסרטונים וכתבים של טרנט, האתר של עורך הדין המייצג אותו ועוד. "תזכרו אותו ואת מעשיו. אף פעם אל תרפו, אל תתעייפו. אף פעם אל תאבדו אומץ ואל תאבדו תקווה", חותם הגולש שפתח את הפוסט. טרנט עצמו היה פעיל בפורומים של הימין הקיצוני, כמו 8chan, והותיר שם מניפסט ארוך לפני שיצא לבצע את זממו.

השרשור נפתח ביוני 2019, ועד לימים אלו ממשיכים הגולשים להעלות תמונות, גיפים וסרטונים של טרנט ולשוחח על מעשיו. לא כולם, כך מתברר, מסכימים איתו במאה אחוז. כך למשל מבקר אותו גולש אנונימי: "הוא שכח את הבעיה האמיתית. אני חושב שטרנט הוא עוד חייל במשחק של היהודונים. כי כך הם היהודונים: הם מביאים אויב משום מקום, וגורמים לנו להילחם בטחנות רוח. הם הקימו את אל־קאעידה ואת דאעש כדי ליצור אנטגוניזם לאסלאם. הם הביאו לגל הגירה המוני באמצעות מלחמות אינסופיות במזרח התיכון, וגרמו לנו לחשוב שהבעיה הכי גדולה שלנו היא מוסלמים שפולשים למדינות שלנו, כדי שנסיח דעתנו מהבעיה האמיתית. ואנחנו נפלנו. אנחנו משחקים את המשחק היהודוני במזרח התיכון ובארצנו. בזמן שאנחנו מתלוננים על שהסנד־ניגרים (כינוי גנאי לערביי המזרח התיכון – א"ש) פולשים אלינו ורוב אירופה תילקח על ידם – ה־kikes לוקחים את הפופקורן ונהנים מהמופע. טרנט היה צריך לדעת לא ליפול לזה. הוא היה צריך לזכור את האויב האמיתי. אני מעריך את האומץ, אבל אם הוא היה תוקף בתי כנסת במקום מסגדים, הייתי מאמין שהוא באמת מבין את הבעיה כאן".

דוגמאות נוספות לשיח המבהיל המתנהל בפורומים כאלה קיבלנו מחברת הסייבר webhose.io. בפוסט שהועלה בחודש יוני ב־9chan, מצהיר הכותב האלמוני: "אני מתכוון להרוג יהודים ואי אפשר לעצור בעדי", ומבקש להתייעץ עם חבריו לגבי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. "איך אני יכול להרוס את המערכת באופן היעיל ביותר: התנקשויות או 'הסרה' המונית? אני לא יכול לקנות רובים באופן חוקי, ולהכין פצצות זה מסוכן מדי. אין לי שום דבר לחיות בשבילו, מלבד לפעול למען הריסת ה־zog (הממשלה הכובשת הציונית).

"…כרגע אני יכול להתחמש רק באלת בייסבול ובסכין. זה לא יעיל להרג יהודונים בהיקף רחב. המטרה היא לחנוק את החיה, לפרק את התשתית, לחסל את השוטרים, להרוג (((אותם))) ברמה הגבוהה ביותר. לא נוכל לנצח במלחמה בהגנה. אנחנו חייבים להיות התקפיים. חשבתי כל הזמן למה אף אחד לא עושה שום דבר, עד שהבנתי שאני צריך לפעול בעצמי".

הפוסט זכה לתגובות תמיכה רבות, ואחד הגולשים העניק לכותב הכוונה – אילו יהודים כדאי להרוג, וכיצד. "אתה חייב לבחור מטרה שההרס שלה יהיה בעל השלכות לצמיתות. ההצעה שלי היא – רוטשילד או משהו כזה. זה יגרום להדים בתוך המערכת היהודית וימשוך תשומת לב כלפי הרוטשילדים והפעילות שלהם. הרבה מאנשי האליטה היהודית כמו מארק צוקרברג וג'ורג' סורוס הפכו להיות מטרות, אבל למעשה הם רק היהודים בעלי הפרופיל הכי גבוה. החשובים באמת הם אלה שדואגים שפשוטי העם לא ידעו את השם שלהם.

"אם אתה רוצה ללכת בגדול, אתה צריך להתגבר על הפחד שלך מלהכין פצצות. המטרות הגדולות צריכות להיות בנייני ממשלה חיוניים. אל תצא לחיסול המוני, אלא אם כן אתה יכול בדרך נס למצוא איזה ועידה של רוטשילד, או לפגוע בכמה פוליטיקאים בבת אחת".

ב"לוח שיחות" העוסק במשחקי וידאו, פורסם באותו חודש פוסט הטוען כי אחד מהמשחקים בפלייסטיישן 5 יכיל בוט "nigger", שיכול לבעוט באנשי ימין קיצוני. התגובות היו חריפות: "שיט כמו זה הוא הסיבה לכך שאנחנו צריכים להתחיל לעשות לינץ' בילדים יהודים והומואים ברחובות. תמצא כמה שיותר קווירים ויהודונים באזור שלך, ותענה אותם. תזיק להם, תהרוג אותם, כל מה שצריך בשביל להיפטר מהם"; "אני שונא אותם כל כך, הם הרקיבו את החברה שלנו והטרידו את הילדים שלנו. האוליגרכיה מגינה עליהם ממשפט כי (((הם))) הבעלים של הכלכלה. הרוג את כולם, אני אומר. שרוף את הבתים שלהם. אנוס את הילדים שלהם. גרום להם לשלם על מה שעשו. שום אדם לבן לא צריך לסבול את חוסר הכבוד של החיות הרעות האלה". ומשתמש נוסף כתב: "זה תמיד בסדר לענות ולהרוג יהודים, ליברלים, מזרח־אסייתים וגם את הילדים שלהם".

תחת הכותרת "ניגר שאני רוצה להתמודד מולו" מופיע שמו של האדם, שכונת מגוריו ופרטים כמו גובה, מוצא ואפילו צבע שיער ועיניים. "הרקע: הוא הניגר שראיתי ברחוב ולא אהבתי את הפרצוף שלו", כותב הגולש. "אני באמת אעריך אם מישהו יכול להפיל אותו על הרצפה, תודה". נרשמו 2,452 צפיות לפוסט הזה

אחת הפרקטיקות הנפוצות לעידוד פעילות אלימה באמצעות הרשת נקראת Doxxing: פרסום פרטים אישיים של אדם כלשהו כדי שגולשים אחרים יטרידו אותו או אף יפגעו בו פיזית. "לפעמים הפצת פרטים כאלה היא עבירה על החוק", אומר טופור. "גם כאן, הפלטפורמה של הרשת האפלה מאפשרת לעשות זאת בלי להסתכן בענישה. ניאו־נאצים מצביעים על יהודי מסוים – פעמים רבות זה יהיה איש ציבור או מוביל דעה, אבל לא בהכרח – ומבקשים משאר הגולשים לעזור לטפל בו. יש רשימות שמציינות את כל הפרטים האישיים, כולל עץ משפחתי, כתובת, מספר טלפון, דוא"ל ומקום עבודה. לרוב התוצאה מסתכמת בפגיעה ובהטרדה דרך הרשת, אבל במקרים מסוימים זה מגיע לאלימות פיזית או השחתת רכוש".

דוקסינג אפשר לעשות למשל באמצעות Pastebin – "אתרי אחסון שאת מקבלת מהם כתובת בלעדית, ויכולה 'להדביק' בה מידע אנונימי עם תאריך תפוגה. בגלל זה מנועי חיפוש בדארקנט הם לא ממש יעילים, כי אחרי כמה ימים התוכן כבר יימחק. בדרך הזו אפשר להעביר מסרים בלי שניתן יהיה לאתר את המקור. רק מי שקיבל הכוונה מראש, ידע להיכנס לשם". אתרי ה־Pastebin, אומר טופור, הם כלי פופולרי מאוד לצורך העברת התכנים הקיצוניים יותר של הרשת, כמו פורנוגרפיית ילדים, סחר בבני אדם או פרטים לצורך הונאה פיננסית. אם תרצו, זו הרשת האפלה שבתוך הרשת האפלה.

את תוצאותיו של דוקסינג שנעשה באמצעות אתר הדבקה חוותה לורן ג' (השם המלא שמור במערכת), יהודייה תושבת פורטלנד. חיפוש בגוגל מעלה שהיא פעילה בפדרציה היהודית המקומית – וזו ככל הנראה הסיבה לכך שניאו־נאצים בחרו בה כמטרה להטרדה. בפוסט "Jewish family looking for offer" שהעלה משתמש אנונימי לאתר Deepaste בחודש פברואר נכתב כך: "שלום, אני לורן ג'. תמורת תשלום אני מתכוונת למכור את שני בניי, ג'ק ואוון. בבקשה צרו איתי קשר בכתובת הטוויטר *** לצורך מחיר ומיקום. ג'ק הוא בן 13 ואוון בן 11". על פי המונה המופיע באתר, הפוסט הזה נצפה 2,143 פעמים. חשבון הטוויטר המצוין בו אכן שייך ללורן אך כדי לעקוב אחריה או לשלוח לה הודעות יש צורך באישור מצידה. אפשר בהחלט לשער שהחשבון אינו פומבי בשל הטרדות רבות שהופנו אליה.

לורן וילדיה כיכבו בפוסט נוסף, שעלה בחודש ינואר, וכותרתו Kike Family – “משפחת יהודונים". כאן מפורטים שמותיהם של בני המשפחה, גילם, כתובת המגורים  ומספרי טלפון. הפוסט הזה צבר 2,456 צפיות.

כמובן, לא רק יהודים נגררים אל המוקד של אנשי "העליונות הלבנה". בפברואר שימש אתר ההדבקות הזה לדוקסינג כלפי אדם שחור, או כפי שהוגדר שם – "ניגר שאני רוצה להתמודד מולו". בגוף הפוסט מופיע שמו של האדם, שכונת מגוריו, ופרטים כמו גובה, מוצא ("מעורב שחור אסייאתי") ואפילו צבע שיער ועיניים. "הרקע: הוא הניגר שראיתי ברחוב ולא אהבתי את הפרצוף שלו", כותב הגולש. "אני באמת אעריך אם מישהו יכול להפיל אותו על הרצפה, תודה. אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו, תעשו איתו משהו". 2,452 צפיות נרשמו לפוסט זה.

לבנות דמות במשך שנים

איתור עבריינים במרחב אנונימי הוא משימה מורכבת, אך גם הרשת האפלה אינה מספקת מחסה מושלם. "הלקוחות שמקבלים את המידע שלנו הם אנשי החוק", מסביר לירן סורני, מנהל תחום הסייבר ב־webhose.io, הפועלת בתחום איסוף איומי סייבר, מפשעים באמצעות הרשת ועד לארגוני טרור וקבוצות שנאה. "אנחנו לא עובדים ישירות מול אנשי החוק, אלא דרך חברות העוסקות בניתוח נתונים ממידע שמופץ ברשתות האפלות. את המסקנות שלהן הן מביאות לגורמים הרלוונטיים".

מה מאפיין את הפעילות הניאו־נאצית ברשת?
"לעולם של הנאציזם יש לא מעט אתרי תוכן מוגני סיסמה, שרק מי שיש לו אווטאר מתאים (דמות משלו ברשת – א"ש) יכול להיכנס. וגם אז, הכניסה למעגלים הסגורים היא רק אם מכירים אותך, ואם יש לך כבר רקורד. אנחנו פיתחנו שיטות פעולה ייחודיות כדי להיחשף למידע באתרים מהסוג הזה".

מה בעצם אתם מנסים למצוא?
"אנחנו צריכים לאתר שיחות ואזכורים של פעולות לא חוקיות. בשלב הראשוני, אנליסט שלנו לומד את המושגים הרלוונטיים, הכינויים, 'שפת הרחוב'. אחר כך הוא מחפש ברשתות סגורות עוד מידע, ומוצא כיוונים מעניינים".

יש אתרים שהכניסה אליהם מותנית בריאיון אישי, כדי לוודא שהגולש העומד בשער הוא אדם המזדהה עם תפיסת העולם של החבורה הפועלת באתר, ולא גורם מודיעיני. סורני ואנשיו עוברים את שומר הסף בעזרת שיטות מיוחדות, "ואז, כשכבר נכנסים פנימה, יש לנו בוטים מיוחדים שמתחילים לסרוק את המידע ולאסוף אותו. אנחנו נשארים פסיביים אך נחשפים למידע. אנחנו יודעים לאתר את השיח הקיצוני. אם יש לך מערכת אנליטית, את יכולה לעבור על התוכן ולזהות אנשים שמתחילים להקצין. את יכולה אפילו להעריך מה יקרה לאדם מסוים, האם הוא עובר 'המרה' לקיצוניות גדולה יותר. כך אנחנו מביאים מידע שמצביע על המפגעים העתידיים".

משתמשי הדארקנט נוהגים להחליף דמויות. איך אתם יכולים לאתר את הזהות האמיתית שלהם?
"לתחום הזה קוראים פרופיילינג. כדי לגלות מידע נוסף על משתמש, אפשר לבדוק אם השם שלו מופיע בעוד פורומים, ולחפש אם הוא ציין כתובת דוא"ל באחד הפוסטים שכתב בשנים האחרונות. כל אדם משאיר מאחוריו שובל, ואנחנו בונים פאזל עד שמתקבלת תמונה מלאה של המאפיינים שלו. בשלב הזה, כדי ליצור איתו קשר, אני בונה דמות שמדברת על הנושאים שמעניינים אותו בפוסטים רלוונטיים ורוכשת מוניטין. כך אני מייצר דמות מלאה ולא שטוחה, וכשאני כבר פונה אל אדם מסוים, הוא רואה שיש לי היסטוריה. 'גידול' של דמות כזו, יגידו לך המומחים, יכול לקחת שנים".

אחת המטרות של פעילות הארגונים הקיצוניים בדארקנט, אומר סורני, היא לגייס חברים חדשים לארגון ולחזק אותו באמצעות השיח ברשת. "הרבה פעמים זה מתחיל מדפים של מידע כללי שהם מניחים ברשתות כמו טור. אחר כך הם מפרסמים כתובת ביטקוין: אם אתה תומך ברעיונות של הקבוצה – תרום. באנונימיות כמובן. כך הם משיגים כסף, מתחזקים, ויכולים לצאת בקמפיין, לארגן אנשים ולהצטייד בכלי נשק. בשלב הבא אנחנו רואים סרטונים שמתאימים לעולם שלהם, כמו אלימות מוגזמת כלפי מי שהם לא סובלים. את כל זה הם משלבים במסרים חזקים ואידיאולוגיה".

שרון וגנר, חברת הסייבר SixGill: "אדם לא יודיע בקבוצה 'ניפגש מחר ליד הכיכר ונלך לרצוח יהודים'. אבל אתה יכול להבין שמשהו מתרחש, לזהות עלייה בהחלפת מסרים, כתיבה בבלוגים ופרסום ממים פוגעניים. אם אתה אוסף את המידע הזה אתה יכול להביא למעצרו של המפגע"

איפה מתרחש הגיוס המסיבי של פעילים לארגוני השנאה – ברשת האפלה או בזו הפתוחה?
"הארגונים מחפשים את הטראפיק (מספר הכניסות לאתר – א"ש), וזה קיים בעיקר ברשתות החברתיות כמו אינסטגרם וטיק־טוק, המקומות שבהם נמצאים הצעירים. תראי כמה הטיק־טוק פרח במחאת ג'ורג' פלויד. אז מצד אחד קל מאוד לייצר ברשתות האלה תנועת מחאה, ומצד שני יש בהן מנגנוני זיהוי אוטומטיים, בינה מלאכותית שמאתרת בתוך דקה תכנים בעייתיים. בדארקנט, לעומת זאת, גם אם אעלה את התמונות הכי אלימות, הן יוכלו להישאר. בנוסף, ברשתות החברתיות עלולים לזהות אותי: לא משנה איזה שם משתמש ארשום, פייסבוק תדע מה ה־IP שאני משתמש בו. לכן פעילים שמחפשים לגייס 'חיילים', ילכו על שתי הזירות".

השיח בדארקנט, מוסיף סורני, הוא ערש לידתן של תיאוריות הקונספירציה הגדולות ביותר – למשל שהיהודים הפיצו את הקורונה, או שהם עומדים מאחורי מחאת "חיי שחורים נחשבים". "כל מה שעולה ומפעפע במרחבי הפייסבוק והטוויטר כבר נטחן היטב ברשת האפלה, לפעמים חודשים לפני כן. גם כשמתרחשת מתקפת סייבר על חברת ענק כמו אמזון, יש הרבה עדויות לכך שהאקרים תכננו את זה מראש בדארקנט. המידע הזה לא תמיד עולה למעלה במהירות, ורשויות החוק מתקשות לאתר את המקור".

גם בחברת הסייבר SixGill, שעובדיה הם אנשי תוכנה ומהנדסים, מדעני נתונים ואנשי מודיעין, מנטרת את הרשת האפלה. "בנינו מוצר דאטה שאפשר לחשוב עליו כמעין גוגל מאוד אינטליגנטי ומתקדם, שיודע לחפש מפגעים פוטנציאליים", מסביר שרון וגנר, מנכ"ל החברה. "אלה יכולים להיות גם האקרים מדרום־קוריאה, מסין או מרוסיה, שמתכוונים לפגוע באיזשהו בנק ולגנוב ממנו פרטי כרטיסי אשראי. אנחנו מנסים להתחבר איתם באמצעים אוטומטיים דיגיטליים לגמרי, מעין אווטארים שמתפקדים כמו בני אדם. המערכת שלנו אוספת מהם מידע ומוציאה מסקנות, והמנויים שלנו יודעים לנתח אותן ולזהות מודיעין רלוונטי.

"אנחנו עובדים עם רשויות החוק. המטרה שלנו היא לתת להן אינדיקטורים על אנשים ספציפיים שהן מחפשות. זה יכול להיות גם בתחום הסמים, סחר בנשים או ניצול ילדים – עולמות שכף רגלו של האדם הנורמלי לא דורכת בהם בדרך כלל. קלטנו למשל דו־שיח שעסק בהברחות סמים, ובאמת הרשויות לקחו את המידע וזה נגמר בתיק בבית משפט בארה"ב".

אפשר ככה למנוע פשעי שנאה ולעצור את המפגעים בעוד מועד?
"אדם שמתכוון לבצע פשע שנאה, ב־99.9 אחוז מהמקרים לא יספר שהוא עומד לעשות זאת. אף אחד לא יודיע בקבוצה 'ניפגש מחר בעשר בבוקר ליד הכיכר, ונלך לרצוח יהודים'. אבל אתה יכול להבין שמשהו מתרחש באזור מסוים, לראות בתוך הקבוצות עלייה בהחלפת מסרים, בכתיבה בבלוגים ובפרסום ממים פוגעניים. קחי לדוגמה את פיגוע הירי באל־פאסו שבטקסס, שנרצחו בו בשנה שעברה 22 בני אדם. היורה, איש ימין קיצוני, פרסם לפני כן בפורום 8chan פוסטים שקשורים בעליונות הגזע הלבן, והביע תמיכה באירועי טבח קודמים. אם אתה אוסף את המידע הזה אתה יכול להביא למעצרו של האיש. זה לא הליך פשוט, במיוחד אם לא רוצים ליפול על אדם חף מפשע. בכל מקרה, השלבים האלה כבר לא תלויים בנו. הסיכול הוא באחריות רשויות הביטחון, אנחנו רק שמספקים להן או לחברות פלטפורמת חיפוש וחקירה לצורך השגת המטרות שלהן".

אחת הבעיות ברשת האפלה היא שאתרים ויוזרים נמחקים בתדירות גבוהה. איך אפשר כך להתחקות אחר עקבותיו של אדם?
"זה נכון. המפגע הפוטנציאלי יכול לפרסם משהו, ושעה אחר כך למחוק. זה קורה כל הזמן – מפרסמים שאלה, מקבלים תשובה, מוחקים. אף אחד לא רוצה להשאיר עקבות. לכן אנחנו יודעים לתפוס את זה במהירות ולשמור אצלנו את המידע, שיכול לשמש אחר כך גם כעדות".

לייבש את הים

בעקבות ביקורת חריפה שנמתחה עליה, הכריזה פייסבוק לאחרונה על מדיניות חדשה שבמסגרתה יוסרו וייחסמו תכנים של אנטישמיות והכחשת שואה. אך אם ברשת הפתוחה יש כלפי מי להפנות את הביקורת, בדארקנט כמובן אין מבוגר אחראי. במאמריו מכוון ד"ר טופור אצבע מאשימה לעבר הרשויות שמטאטאות את הבעיה אל מתחת לשטיח. "עצם העובדה שפעילים רבים נחסמים ברשתות החברתיות אך ממשיכים לפעול ולקדם את השנאה ברשת האפלה מעלה ספקות לגבי יעילות החוק. כשסילקתם את הפושעים מהרחובות הראשיים, בסך הכול העברתם אותם לסמטאות החשוכות, כך שהבעיה לא באמת נפתרה אלא רק שינתה פלטפורמה. יש כאן התעלמות מאנטישמיות ומגזענות", הוא מאשים.

יוגב קרסנטי, ראש תחום המאבק באנטישמיות במשרד התפוצות, מסביר כי אחת הבעיות היא פערי החקיקה בין המדינות השונות. בעוד באירופה, ובפרט בגרמניה, אנטישמיות אסורה לחלוטין, בארצות הברית חופש הביטוי מעניק מרחב רב יותר. "אם מישהו שנמצא בבולגריה קורא להרוג אדם שנמצא בארצות הברית, עולה השאלה איך סוגרים את הפערים החוקתיים האלה. האם הדברים שלו חוסים תחת חופש הביטוי או לא? הגבולות של האינטרנט לא חופפים את גבולות החקיקה, והדין הבינלאומי לא מתקדם דיו ליישם אותו ברשת. בין הסדקים האלה, קבוצות קיצוניות ממשיכות לפרוח. אנחנו רואים חיבורים של קבוצות ניאו־נאצים ועליונות לבנה בין ארה"ב לאירופה. הפעילים יוצרים קשרים בינלאומיים ועורכים 'כנסים אידיאולוגיים' ברשת: המשתתפים מקבלים מספר טלפון שהם צריכים להתקשר אליו ולהזדהות דרכו, ורק אז מועבר להם הקישור או המיקום. זו תופעה שמקיפה מעל 100 אלף איש.

בחודש יוני הצהיר גולש אלמוני בפורום 9chan: "אני מתכוון להרוג יהודים ואי אפשר לעצור בעדי. איך אני יכול להרוס את המערכת באופן היעיל ביותר: התנקשויות או 'הסרה' המונית? כרגע אני יכול להתחמש רק באלת בייסבול ובסכין. זה לא יעיל להרג יהודונים בהיקף רחב"

"לפני שלוש שנים רוב הקבוצות האלה פעלו בטוויטר ובפייסבוק, אבל היום הפיקוח שם הרבה יותר הדוק, וכל הגולשים פשוט עברו לרשתות הקטנות והלא מפוקחות", מתריע קרסנטי. "ראינו את זה קורה בזמן אמת. כדי להבין את רמת האיום הנשקפת מהרשת, אפשר להיזכר למשל בפיגוע בהאלה. המפגע שם קרא את הצוואה של ברנטון טרנט, המחבל מניו־זילנד, ולמד באמצעות האינטרנט להכין את הפצצות שטרנט הכין. למזלנו הן לא היו טובות, אבל זה היה מקור ההשראה".

מה אתם, כגוף ממשלתי, יכולים לעשות?
"יש לנו אנליסטים שיושבים במרכז ניטור, והתפקיד שלהם הוא לנטר אלימות ברשת ולזהות מגמות. אנחנו לא סוכנות ביון, האנליסטים שלי לא אחראים למצוא את הפצצה המתקתקת, אבל הם כן אמורים לתת תמונה של מה שקורה בעולם – איזו אנטישמיות מגיעה מהיכן, ומי המחוללים העיקריים שלו. מה שמעניין אותנו זה בעיקר הזרם המרכזי ברשתות החברתיות, ופחות האיתור של קבוצות שנאה ספציפיות, אבל בגלל החפיפה בין העולמות אנחנו נתקלים לעיתים קרובות בחומרים כאלה ומעבירים אותם הלאה. בסופו של דבר, את הים הזה אי אפשר לייבש בעזרת כפית. אני יכול למצוא את האנטישמי ההוא ואנטישמי אחר, אבל מדובר במאות אלפים. המטרה שלנו היא בעיקר לקדם מדיניות שתעזור לייבש את הים. אני חושב שמדיניות יכולה לגרום לשינוי. במקביל, גופי האכיפה והמודיעין של כל מדינה ומדינה אחראים לטפל בחוליגנים שלהם. כי אנטישמיות זו לא רק בעיה יהודית, זו בעיה של החברה שבה היא מתקיימת. אני יכול אמנם לזהות שבמדינה מסוימת יש תופעה נרחבת של הכחשת שואה, אבל הרשויות שם הן אלה שיכולות לעקוב אחר הנעשה ולהטיל עונשים".

טופור סבור שהאמריקנים, שבנו את טור, צריכים לגלות אחריות. "הם שולטים ברשת האפלה, זה פרויקט שמקבל בעקיפין תרומות מהממשל. הם מנהלים תשתית ויש להם אפשרות לעקוב לפחות אחרי חלק מהנעשה בה, אבל הם מעדיפים רק לתחזק אותה ולא להתעסק במה שמתרחש על גבה. זה כמו מישהו שמהנדס כביש, ולא מפקח אחר כך על התנועה בו – אם יהיו תאונות, זה לא מעניין אותו. האמריקנים עדיין מתחזקים את טור כפלטפורמת תקשורת מאובטחת ואנונימית, מתוך ההנחה שזה כלי אסטרטגי שבאמצעותו פעילי זכויות אדם ידליפו מידע. מה עוד קורה שם? האם פועלים ברשת גם אנטישמים וסוחרי סמים? ברמה האסטרטגית זה ממש לא מעניין אותם. הם גם לא חולקים את הכלים שלהם עם הרשויות בכל מדינה. רק לגופים כמו הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) והמודיעין הצבאי יש הכלים הטכנולוגיים והידע שמאפשרים לאתר את זהות הגולשים. לכל הארגונים האחרים, כולל אף־בי־איי, אין כמעט שום דבר שהם יכולים לעשות. הם יכולים רק לשתול סוסים טרויאניים, להציף את הרשת בסוכנים סמויים וליצור מלכודות דבש לקיצוניים".