רק זה היה חסר לנו באמת. הרי הכול כל כך יציב כאן בימים אלה, שרק טרמיט בעל יכולות כרסום פנומנליות ומושבות ענק אקספוננציאליות, זה מה שהיינו צריכים על הראש. או על המשקוף. או בתוך תעלות באי במטבח.
רק זה היה חסר לפתח־תקווה, כאילו מלאי הבדיחות על העיר המנומנמת לא עולה גם כך על גדותיו. אז עכשיו מתהדרת אם המושבות בטייטל חדש – אם המושבות. של הטרמיט הפורמוזני. ואני כבר מדמיינת את הדורות הבאים מעיינים בספר החלוצים של אבותיהם הפורמוזניים: פה בכפר־אברהם תקענו יתד, כאן הכול התחיל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אפקט עבאס: פירוק הרשימה המשותפת קרוב מתמיד
– הפגישה הלילית של נתניהו בסעודיה היא קצה הקרחון
– הרשויות הערביות: אין אצלנו אכיפה משטרתית של הבידוד
העניין הוא שזה היה יכול להיות מצחיק, אם זה לא היה כל כך עצוב. המלחמה במינים הפולשים – מינים שלא אמורים להיות פה, ופוגעים אנושות במאזן האקולוגי – לא ממש מצליחה. עצי השיטה המכחילה, שבכלל צהובה, משתלטים על צידי הדרכים; נמלת האש הקטנה עוקצת, צורבת ועושה שמות; ותוכיי הדררה, שמשום מה מנוכסים בתודעה המקומית לנוף הארצישראלי, דוחקים ממנו את הציפור הלאומית שלנו, גם כן זאתי. ועכשיו גם בא עלינו טרמיט־על ממרחקים, שרד את מחלת הים או את המטוס שנתן לו טרמפ, והוא מכרסם כאן רגלי פסנתרים, פרגולות, דלתות, מטבחים וחוטי מחשב. הנזק מגיע לפעמים לעשרות אלפי שקלים, והעיר פתח־תקווה נבוכה.
מה לטרמיט שמוצאו מטייוואן – פורמוזה בפורטוגזית – ולפתח־תקווה, אתם שואלים? האם הטרמיט הרעבתני עומד לאכול גם את המשקופים של יתר ערי ישראל? האם הוא באמת הגיע לכאן בספטמבר האחרון, או שאולי מכונת יח"צ דחפה אותו לכל מהדורה מרכזית כשלמעשה הוא כבר סגר פה תקופה?
כדי לענות על השאלות האלה אני יוצאת למסע בעקבות הטרמיט ההרסני. לא מימנו לי כרטיס לפורמוזה, תרגיעו, אבל החזרים על נסיעות למקום הנחת אבן הפינה לסניף הישראלי אני מניחה שאקבל.
פרק א: חלוצים בארץ הקודש
בבוקר לח בשנת תשפ"א אני שמה פעמיי לפארק קטן מקושט עצים, בלב ליבה של שכונת כפר־אברהם בפתח־תקווה. "זה המקום הכי קרוב לנקודה ההתחלתית שבה מצאנו את הטרמיט הפורמוזני", אומר לי תומר לו, מומחה לטרמיטים ובעליה של חברת "טוטאל הדברה". "שימי לב שאנחנו לא נמצאים בתוך בית נגוע. לא סתם קבעתי איתך כאן: אחד הדברים שמייחדים את הטרמיט הפורמוזני לעומת טרמיטים אחרים, הוא שהמין הזה תוקף גם בתים וגם עצים חיים. כלומר, גם המקום שבו אנחנו עומדים, נמצא בסכנה של נזקים איומים".
תקציר הפרקים הקודמים: ב־23 בספטמבר 2020 לא היה מבזק חדשות אחד שלא עסק בגילוי של הטרמיט הפולש. המגישים היו ספק חמורי סבר ספק משועשעים מהעניין, והרשו לי לנחש שאף אחד מהם לא מתגורר בפתח־תקווה. למשך יממה אחת, תפסו החרקים את סדר היום שלנו. חלפו הימים, חיסונים אושרו, טנקים התהפכו ורקטות נפלו, ואף אחד לא התעניין עוד בטרמיט, שמצידו המשיך במה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לכרסם.
תומר לו, מומחה לטרמיטים: "המשקופים של הבית שהגעתי אליו נראו קרועים לגמרי, חלולים. לטרמיט מקומי לוקח זמן להגיע לרמה כזו של נזק. הדייר מספר שהמטבח הוחלף רק לפני שנתיים – ואתה רואה שהשיש פשוט קורס על הפורמייקה. בית אחר בית, מצאנו נזקים מהירים מאוד וקשים מאוד. היה ברור לנו שמדובר במין פולש ואגרסיבי ממדרגה ראשונה"
לו הוא כנראה הישראלי הראשון שראה לפורמוזני את הלבן בעיניים. באחד הימים הוא הובהל לטפל בבית שספג נזקים מעשה לסתות טרמיטים, וחשב שהוא עומד לפגוש עוד טרמיט שגרתי, אחד מ־13 המינים שחיים בישראל. "חלק מפרוטוקול העבודה שלנו בחברה הוא שאנחנו אף פעם לא מבצעים טיפול לפני שזיהינו את הטרמיט שלפנינו. הרי לא ניתן רצפט לחולה לפני שבדקנו מה בדיוק יש לו, נכון? זה הנוהל. אני מגיע לבית ורואה נזק שלא אופייני לטרמיטים המקומיים. דמייני את ההבדל בין קיר שנכנס בו שופל, לקיר שנכנס בו רכב; הפגיעה תיראה אחרת. אותו דבר עם הפורמוזני, הוא השופל שלנו. גם בלי לראות את הטרמיטים עצמם, הבנתי שזה לא משהו שאנחנו מכירים. טרמיטים ניזונים מתאית, צלולוז, שהיא אחד ממרכיבי העץ. המשקופים של אותו בית, שהיו עשויים מעץ מסיבי, נראו קרועים לגמרי, חלולים. לטרמיט מקומי לוקח זמן להגיע לרמה כזו של נזק. בכלל, האנשים שביקרנו בבתיהם תיארו פרקי זמן שלא תאמו את מצב הנזקים. אתה מתחקר את הדייר, הוא אומר לך שהמטבח הוחלף רק לפני שנתיים – ואתה רואה שהשיש פשוט קורס על הפורמייקה, נזק מהותי ברמה שאין טעם לתקן, עדיף כבר להחליף מטבח. שוב ושוב, בית אחר בית, מצאנו נזקים מהירים מאוד וקשים מאוד".
והטרמיטים איפה? יצאו לשוח?
"חכי עם הטרמיטים. עוד הרבה לפני שראינו אותם, די היה להסתכל על צורת התעלות שלהם, שלא דומות לתעלות של טרמיטים אחרים. הערכתי שמדובר בטרמיט מסוג קופטוטרמס (Coptotermes), רק עוד לא ידעתי באיזה מהמינים שלו מדובר. חשבתי בהתחלה שאולי נתקלנו בהיימי (heimi), שגם זה משהו שאתה מעדיף שלא יגיע לבקר בבית שלך. כך או כך, זה לא היה משנה את חומרת המצב. שניהם פיטבולים. דבר אחד היה ברור – לפנינו מין פולש ואגרסיבי ממדרגה ראשונה.
"המראה של הטרמיט עצמו כבר סגר את הפינה. יש הרבה סימני זיהוי שמבדלים את הטרמיט הפורמוזני: גודל הראש וצורתו, מבנה הגוף, המנדיבולות, כלומר הלסתות. מי שבקי יודע לראות את זה, בדיוק כמו שאדם שמבין בכלי רכב יבחין מיד בין ברלינגו לקנגו".
האמת שלי אישית אין מושג מה ההבדל בין ברלינגו לבין קנגו, אבל לא אני האישיו פה. בעל בית מקדיש את מיטב כספו לבניית דק איכותי בגינה או גלריית עץ מושקעת לילדים, ופתאום מגלה שהטרמיט שזכה לתואר "המזיק ביותר בעולם" מתיישב אצלו ולא יודע שובע.
מה בדיוק התפריט שלהם?
"כל דבר שיש בו צלולוז הוא קורבן, וככל שהעץ איכותי יותר הוא גם טעים יותר מבחינתם. יש להם טעם טוב, לטרמיטים. אגב, גם אדני רכבת אהובים עליהם מאוד".
מתי הבנת סופית שזה הפורמוזני?
"יצרתי קשר עם מעבדה באוניברסיטה מוכרת בארה"ב כדי לאמת את החששות שלי. שלחנו תמונות ממיקרוסקופ בינוקולר כדי שיהיה זיהוי מיידי, שלחנו דגימות, וקיבלנו אישור למה שידענו: מדובר בקופטוטרמס פורמוזני".
הפסקה מתודית לעדכון. מאמר אקדמי שבו מככב שמו של לו – לצד שני חוקרים מאוניברסיטת פלורידה – התפרסם לפני כמה ימים ב־Check List, כתב־עת מקוון שעוסק במגוון הביולוגי בעולם. כותרת המאמר בישרה על הופעתו של הפולש בארץ הקודש. במבוא הוזכרה הפעם הראשונה שבה נראה הטרמיט מחוץ לאסיה – הוואי 1909, אם תהיתם – ומשם בקפיצה לרגע ההיסטורי הבא: "אנו מדווחים בזאת על התבססותו של הק' פורמוזנוס בפתח־תקווה". אנחנו על המפה, רבותיי. לצד תיאור סבב ההופעות שלו בעולם – אוגנדה, קניה, ארה"ב, איי הבהאמה ועוד – ניתן במאמר מידע חשוב על המבנה של הטרמיט, עד רמת הגנטיקה.
כאן המקום לדבר על טרמיטים בכלל. קן של טרמיטים יכול להכיל מפרטים בודדים עד מיליונים, והפורמוזנים ממוקמים היטב בקצה העליון של הסקאלה. מבחינה ביולוגית, הטרמיטים הם קרוביהם של התיקנים – ואכן אפשר לראות כמה קווי דמיון, כיעור למשל. מצד שני, סגנון החיים שלהם הוא חברתי, כמו הנמלים והדבורים. אין אצלם אינדיבידואל – יש קבוצה. אבל אל תתלהבו מהרוח הקיבוצית: יש גם קאסטות בארגון. בכל מין של טרמיטים הסיפור קצת שונה, אבל בגדול – לכל קן יש מלכה אחת (או יותר), והיא זו שמביאה צאצאים לעולם. לצידה חיים מלכים שתורמים את שלהם בייסוד הדור הבא. הפועלים במושבה הם הסנג'רים שאוספים מזון, מטפלים בתינוקות ודואגים למשפחת המלוכה. החיילים, כוח המגן של המושבה, מאובזרים בלסתות מסיביות ולעיתים גם בחומרים כימיים שאותם ישפריצו על אויבים, אבל בבית? שייח'ים סעודים, אוכל צריך להביא להם.
ומכאן לנשף הגדול של השנה, שרק בעלי כנפיים יזכו לקחת בו חלק: מעוף הכלולות. נסיכות ונסיכים מזדווגים במהלך המעוף, ואלה מהם שישרדו את האקרובטיקה, יזכו להקים מושבה משלהם. המלכה הטרייה תאבד את כנפיה ותתחיל להטיל, ואז בגדול פשוט תמשיך להטיל והרבה, לאורך 20־30 שנות חייה.
"אצל נמלים, תפקידו של המלך קצר מאוד: הוא צריך להפרות את המלכה במעוף הכלולות, ואחר כך תם זמנו ובטל קורבנו", מסביר לי תומר לו. "ההפריה היא חד־פעמית. אצל מלכי הטרמיטים לעומת זאת, ההפריה מתמשכת כל הזמן. הבדל נוסף הוא שלנמלים יש מלכה אחת, ואם הרגנו אותה – חיסלנו את המושבה. לא בכל סוגי הנמלים, אבל ברובם. לטרמיטים לעומתן יש 'מתרבה משני': אם הורגים את המלכה, אחד הפועלים הופך למלכה וממשיך את המלאכה".
אנחנו מנסים למצוא טרמיטים על עץ מזדמן. התקלתי אותו, הוא מבהיר. הוא לא הגיע לכאן מאובזר בכלים הנכונים, והטרמיטים יודעים להתחבא היטב בפנים. בינתיים יוצאת מישהי מאחד הבתים, שולחת אלינו מבט חשדני ושואלת אם אנחנו מהעירייה. "לא, אנחנו לא", אני עונה לה, ועוד לפני שאספיק לומר קופטוטרמס פורמוזנוס היא נעלמת.
"האסטרטגיה הראשונה שנועדה להרחיב את המושבות למרחקים, היא מעוף הכלולות", ממשיך לו. "המתרבים המכונפים יוצאים בזמן מתואם, מלווים בדרך כלל על ידי חיילים. הם עפים, מזדווגים, יש מעט רוח, והנה הם עברו כמה עשרות או מאות מטרים. האסטרטגיה המפחידה יותר מבחינתנו היא זו התת־קרקעית. המתרבה המשני לא צריך מעוף כלולות. המלכה החדשה בעצם מקימה לעצמה יחידת מגורים בחצר של ההורים, מושבה הצמודה למושבה הקודמת, ואז צומחת לנו סופר־מושבה".
הרחבה קהילתית של בנים ממשיכים.
"בהחלט. ולכן קשה עד בלתי אפשרי להיפטר מהטרמיט שכבר עשה מעופי כלולות. לא סתם הם התפשטו לכל העולם, ואין ולו תיעוד אחד של מדינה שהצליחה למגר אותם סופית – למרות שחלקו השקיעו בזה סכומים שהלוואי עלינו. לכן יש חשיבות מכרעת לשאלה מתי בדיוק תפסנו את הטרמיט".
רגע, אז מה עם הבית שנאכלו בו המשקופים?
"התחלנו להסביר לבן־אדם שאמנם חשבנו שמצבו רע, אך למעשה מצבו גרוע. מאותו רגע היה חשוב לנו להבין עד כמה הסיפור הזה יצא מחוץ לגבולות הבית שלו והתפתח הלאה, כי לנתונים האלה יש השפעה ישירה על הטיפול שנציע לאותו אדם. נתנו מענה שהוא בבחינת עזרה ראשונה. מכאן ואילך התחלנו למפות, כלומר למצוא את גבולות הגזרה של הטרמיט בהתאם למקומות שהוזמנו אליהם".
אם בגבולות גזרה עסקינן, אני שולפת מהמכשיר הסלולרי מפה שרצה ברשתות החברתיות ובה מסומנים האזורים שנפגעו. לו מסתכל עליה ומגחך: "בתוך אחד שכבר למעלה משנה בסיפור של הטרמיט, אני יכול לומר שמה שאת מראה פה לא מתקרב למפה הנכונה. היא הרבה יותר נרחבת".
רגע, רגע, מה פתאום שנה? אז כל הכותרות מספטמבר האחרון הן חדשות־ישנות?
"אין לי מושג מה קרה פתאום ולמה הרעש הגדול התעורר דווקא אז. אנחנו עובדים על הטרמיט הזה מזמן".
ויש סיכוי שנצליח להשתלט עליו, אחרי שהוא התחתן ובנה לו בית?
"את השאלה הזו את צריכה להפנות לגופים המתאימים – עיריית פתח־תקווה והאגף האמון על הנושא במשרד להגנת הסביבה. אני מכיר רק את מה שקשור אליי. אני מניח שהם פועלים בנושא, אבל ברמה הטכנית אני באמת לא יודע מה הם עושים".
פרק ב: בריכה מחוררת
הטרמיט לא רואה בעיניים, את זה כבר הבנו. אגב, הוא באמת לא רואה בעיניים, ויפה שיש לו בכלל זוג, כי למינים מסוימים גם זה אין. עכשיו תורי לראות בעיניים את הנזק שהפולש האסייתי הזה משאיר, אם רק אמצא מישהו שיכניס אותי לביתו לחזות בהרס. אתם יודעים מה, אסתפק במישהו שישתף אותי בנזק הטרמיטאי באמצעות תמונות בוואטסאפ, אפילו בתיאור דרך השפופרת. אלא שמתברר שזו משימה לא פשוטה. "אני יכול לנסות להשיג לך אנשים שנפגעו", אומר לו, "אבל מניסיון אני יודע שהם מפחדים להיחשף. המזיק האגרסיבי הזה מוריד את ערך הדירה, אפילו את ערך הבתים בשכונה, גם בלי שהנפגעים יופיעו בכתבה בשמם המלא. הם לא ירוויחו כלום מהשיחה איתך".
לצורך הכתבה אני מפרסמת הודעה בפייסבוק שזו לשונה: "אנשי פתח־תקווה והסביבה, הטרמיט הפורמוזני פירק לכם מיטה? אכל משקוף? חירב את המטבח החדש? אשמח מאוד לדבר איתכם, אפשר גם ללא פרטים מזהים". אני אפילו מצרפת תמונה של הנאשמים, מתוך מחשבה שאולי זה כמו כלבים וילדים, שגונבים את ההצגה ומביאים לייקים. ובכן, פחות. יכול להיות שזאת הייתה טעות להעלות תמונה של חיילים; במקום לעורר אנטגוניזם עם הלסתות המסיביות שלהם, הייתי צריכה להתמקד בפועלים.
אסף, שביתו נפגע מטרמיטים: "פתאום אנחנו רואים בחצר ממש גשם שנופל מהשמיים. אי אפשר לתאר, זה פשוט מפחיד. טרמיטים עם כנפיים, ואני לא מדבר על ארבעה־חמישה, אלא על אלפים שנוחתים בגינה. הבנתי שהם נמשכים לאור, אז בעזרת מנורה יצרתי מלכודת זמנית בתוך פח זבל, וצפו שם טרמיטים בכמויות אדירות"
רק קול ענות חלושה נשמע בעקבות הפוסט. מישהו מגיב שהיו אצלו טרמיטים בבית, ואז הוא נעלם לי כמו שרפרף עץ בפתח־תקווה. אחר שולח לי מהשומרון תמונה של טרמיטים – לא המין הנכון. מישהי כותבת לי הודעה: "בשבוע האחרון יש לי עקיצות משונות, מה בדיוק עושה הטרמיט?". אני מסבירה שזה לא החבר שלנו, ומרגיעה: "כנראה נמלת האש הקטנה".
הזמן חולף ופתח־תקווה שותקת. בצר לי אני שבה אל לו – הוא טיפל במספיק מקרים, אולי אחד מהם יסכים בכל זאת להתוודות. הוא מחפש מתנדבים ואני ממשיכה לשאול מפה לאוזן. רוב התגובות נעות בין "זהו, אין לך על מה לכתוב?" ל"יש לנו המון נמלים בבית". אני משנסת מותניים ונוסעת שוב להתנחלות החלוצית בפתח־תקווה. במשך שעתיים אני תולה שלטים ברחובות, על לוחות מודעות, עצים שלא נראים אכולים, עצים שכן נראים אכולים. נפש חיה לא עוברת בסביבה, טרמיט אחד אין לרפואה. מעלה שוב מודעה בפייסבוק, מתוך מחשבה שאולי כמו ילדים וכלבים, עיתונאית במסכה שתולה שלטים תגנוב את ההצגה ותביא לייקים. הביאה, קצת. בין הפניות חיכה לי עוד מלאי בדיחות על פתח־תקווה, וגם כמה "איכסססס" ו"למה את סתם ממציאה מינים". מגיעה גם שיחת טלפון אחת מאדי ואוריה, תלמידים מכפר נוער בעיר. הם מספרים שהיו בפעילות של בית הספר כשפתאום נפלו עליהם שלושה טרמיטים מהעץ. אני מבטיחה לדווח לרשויות. עוד מישהי מתקשרת: היא בכלל לא מהעיר אבל שואלת בחרדה מה החרק הזה עושה, והאם הוא עומד להגיע למושב הסמוך. יש לי תחושה שחברה מהעבודה חמדה לצון, הרי זה רק עניין של זמן. בסוף, הודות ללו, נמצא מתנדב אמיץ שנעתר להתראיין, וביקש שנפרסם רק את שמו הפרטי, אסף.
הוא עוסק בתחום הגינון כבר למעלה מעשרים שנה – "לפני הכול גנן בנשמה". לפני כמה חודשים, בתום יום קשה של עבודה, הוא נכנס לבריכת השחייה שהתקין בחצרו. בריכה עשוית עץ, כמו בצימרים. "אני שוחה, ופתאום אני רואה נזילות: מתוך העץ יוצאות כמויות של מים. לא הבנתי מה קרה. התקשרתי לחברה שממנה רכשתי את הבריכה, אמרתי להם שיש נזילת מים חמורה, אבל הם לא עלו על הבעיה. אחרי כמה ימים אני שוב שוחה, והעין פתאום קולטת מעין נסורת בבריכה ומחילות בתוך העץ. פתחתי את הקורה בעזרת מברגה, ומצאתי מחזה הזוי: כל העץ אכול, מכורסם, וזו בריכה שאין לה שנתיים. הייתי בהלם. הסתכלתי שוב וקלטתי המון נמלים – זה מה שחשבתי שהן בהתחלה. התקשרתי למדבירים, וכולם הפנו אותי אל תומר. הוא הגיע עם מערכות של מצלמות תרמיות, השם ישמור, עשה מדידות, הקשיב לרעשים, כל מיני בדיקות בשטח. הוא אמר לי כבר אז, לפני חודשים: '99.9 אחוז שיש לך טרמיט שהוא מין פולש, וזו בשורה לא טובה'. הוא עשה טיפול מסוים ראשוני, מה שאפשר".
ד"ר גל זגרון, המשרד להגנת הסביבה: "חוקרים מהעולם הסבירו לנו שאם היו כבר מעופי כלולות, זה אומר שהטרמיטים האלה פה עשור לפחות. הם מתבססים בשקט־בשקט, ובבת אחת פורצים – ואז בדרך כלל זה כבר מאוחר מדי לגבי אותו יעד. ובכל זאת, אנחנו שואפים שכאן יהיה המקרה המתועד הראשון של טרמיט פורמוזני שנשאר במקום שבו הוא פרץ"
אני יכולה לבוא לראות את הבריכה?
"איפה, כבר פירקתי אותה מזמן, העפתי הכול. שלחתי דוגמה אחת למעבדה של תומר, וזהו. 100 אלף שקל הנזק. תביני, הטרמיטים עדיין נמצאים. לא רק אצלי, בכל הסביבה. הנזק אצלי הוא הכי גדול, אבל גם השכנים נפגעו. כולם בפניקה, כי המצב קטסטרופלי – משקופים, מטבח, דק, הכול יכול להיפגע. זה עלול לגרום לקריסה של גג, היו דברים מעולם".
אז כרגע יש לך טרמיטים בבית?
"הם קיימים והם עובדים 24 שעות, אין להם חגים ואין שבתות. אני לא יכול לראות אותם, הם במושבה מתחת לאדמה, אבל באחד הלילות בקיץ הייתה לנו חוויה נוראית. ישבנו בבית, ופתאום בחצר אנחנו רואים ממש גשם של טרמיטים שנופלים מהשמיים. אי אפשר לתאר, זה פשוט מפחיד. טרמיטים עם כנפיים, ואני לא מדבר על ארבעה־חמישה, אלא על אלפים שנוחתים בגינה. הבנתי שהם נמשכים לאור, אז בעזרת מנורה יצרתי מלכודת זמנית בתוך פח זבל, וצפו שם טרמיטים בכמויות אדירות".
אתה חושב שהנזק האמיתי עוד יגיע?
"זה כמו הר געש שמתפרץ. לשכן שלי הלך מטבח של 30 אלף שקל, לאחר הלך הפרקט – 12 אלף שקל, לשלישי נהרסו דלתות שכל אחת מהן עלתה 1,500 שקלים. קראתי שהמין הזה של הטרמיט עושה בשנה מה שמינים אחרים עושים בעשור".
פרק ג: והרשות נתונה
אסף נשמע מיואש. אני פונה לקבל תשובות מאלה שאמורים לתת לו מענה.
הכתובת הראשונה שלי היא המשרד להגנת הסביבה. רק לפני כמה שבועות קרא המשרד לרשויות, לציבור ולמדבירים לגלות ערנות ולדווח על כל חשד לנוכחות הטרמיטים, אבל האם ייתכן שיכולנו לעלות על המזיק הזה מוקדם יותר, ופספסנו את הרכבת? (אולי האדנים כבר נאכלו?) את השאלה הזו אני מפנה לד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. "בנוגע לטרמיט הפורמוזני באמת קיבלנו פנייה קודמת מתומר לו, וייתכן שהיו פניות בעניין הזה עוד לפני שניהלתי את האגף, אבל אז עדיין היה מדובר בחשד בלבד", היא מסבירה. "צריך לזכור שיש בארץ יותר ממיליון מיני חרקים, ורובם לא מוגדרים. אתמול היינו במוזיאון הטבע, ואחד החוקרים אמר שהוא כבר מותש מעבודה, כי כל הזמן מתגלים חרקים חדשים שצריך להגדיר. בדיעבד אני יכולה לומר שאצל כמה חוקרים ומדבירים היו דגימות של הטרמיט הפורמוזני, אפילו מלפני כמה שנים, ופשוט לא זיהו אותו. קשה מאוד לזהות מין שאתה לא מכיר, בפרט כשמדובר במיני טרמיטים שההבדלים ביניהם דקים. בשורה התחתונה, לא הצלחנו להשיג את הזיהוי הוודאי בדרך מורפולוגית חיצונית, אלא רק באמצעות מיפוי גנטי. יש סמנים גנטיים מסוימים שאפשרו לנו לאבחן את המין המדויק. ברגע שהגיע הזיהוי המעבדתי, דאגנו לפרסם אותו. הכנו לאחרונה דף מידע להפצה בכל המשרדים, ואנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק.
"אגב, אני משוכנעת שיש עוד הרבה מינים פולשים של חרקים שאנחנו לא יודעים עליהם. אנחנו שמחים על כל פנייה, ושמחים שתומר הביא את קיומו של הטרמיט הזה לתשומת ליבנו".
אם ראיתי חרק שנראה לי חשוד, מה אני אמורה לעשות?
"אנשים מוזמנים לפנות אלינו, יש המון פניות, וזה מצוין. לא מזמן קיבלתי מייל ממישהי שלדבריה ראתה באשקלון צרעה רצחנית (צרעה תוקפנית מאוד שמסוגלת גם להרוג בני אדם. השנה דווח שהגיעה לארה"ב – יפ"א). מובן שזה מידע מטריד. שלחנו את איש המקצוע שלנו, והוא לא מצא במקום כלום. אבל אנחנו מתייחסים לכל פנייה ברצינות, ואם משהו נראה חשוד או יוצא דופן – כולל נזקים של טרמיטים – נגיע לשם ונדגום. כשאני אישית נתקלת בטרמיטים, אני גם אוספת ומביאה למעבדה. ביום שישי הייתי בחוף פלמחים ונפל עליי טרמיט, עכשיו הוא כבר במעבדה. כך עושה כל הצוות שלנו, ואנחנו מביאים הרבה מאוד דגימות. המטרה היא לערוך מיפוי של כל הטרמיטים בארץ, ולהבין איפה אנחנו עומדים עם הפורמוזני. לשמחתנו זה נראה שהוא נמצא כרגע רק בפתח־תקווה".
מה הסיכוי שהוא יישאר שם?
"שוחחנו עם חוקרים מהעולם שמתמחים בטרמיט הזה, ושמענו מהם שאם היו כבר מעופי כלולות, זה אומר שהוא פה עשור לפחות. הטרמיטים האלה מתבססים בשקט־בשקט, ובבת אחת פורצים – ואז בדרך כלל זה כבר מאוחר מדי לגבי אותו יעד. ובכל זאת, אנחנו שואפים שכאן יהיה המקרה המתועד הראשון של טרמיט פורמוזני שנשאר במקום שבו הוא פרץ".
הטרמיטים עצמם הרי לא יודעים אם הם עברו עכשיו לכרסם תאית בהוד־השרון. יש לכם דרך לזהות עד לאן הם הגיעו?
"פתחנו את המייל שלנו לפניות מהציבור, דבררנו את הנושא, אנחנו עומדים בקשר עם הרשויות המקומיות, ויש לנו פקח שמסתובב בבתים בכל הארץ ולוקח דגימות של טרמיטים. בינתיים מצאנו הרבה מאוד טרמיטים, אבל את הפורמוזניים זיהינו רק בפתח־תקווה. זה לא אומר שלא נמצא אותם במקומות אחרים, אבל עד כה הם התגלו רק שם.
"מטבע הדברים, אנחנו מרכזים מאמץ בתחומי פתח־תקווה. בימים אלה אנחנו בונים מערכת משותפת עם העירייה שם, ותוכנת הניטור שלנו כבר מחוברת לתוכנה שלהם, וכך אנחנו מקבלים את הפניות מהציבור. עינינו כבר נשואות למעוף הכלולות של הטרמיט, שאמור להתקיים במועד מסוים באביב, במשך שבועיים. בתקופה זו יש להגביר ערנות למכונפים מעופפים שאינם מזמזמים ונמשכים לאור. כרגע יש מעופים של טרמיטים אחרים".
ולשאלת השאלות – מה עושים עם הטרמיט הזה? איך נפטרים מהצרה?
"לימוד של החומר ובירור שערכנו עם מומחים שעוסקים בנושא הזה בעולם, העלה שיש רק דבר אחד שבאמת אפקטיבי נגד טרמיט פורמוזני: פיתיון ובו מעכב גדילה, שמעכב את היווצרות דופן הגוף. למה הטרמיט הזה הוא צרה גדולה כל כך? כי הוא בונה יותר מקן אחד, ועושה זאת במקומות שונים – בעומק האדמה ועל פני השטח, בתוך שורשים של עץ חי ובתוך שורשים של עץ מת. הטרמיט הזה הוא שוכן קרקע, אבל לפעמים הוא מקים קינים בתוך קירות של מבנים, ובמעוף הכלולות הוא יכול גם לעוף ולהתיישב בתוך משקוף, שזו התנהגות שמאפיינת טרמיטי עץ. כלומר, לטרמיט הזה יש מאפיינים של שניהם, ולכן הטיפול בו בעייתי מאוד. את חייבת להניח פיתיון שהטרמיטים ייקחו לתוך הקן עצמו ויאכילו את החברים שלהם ואת המלכה. רק כך את מרעילה לאט־לאט את כל הקן".
מה לגבי שיטות שמקובלות אצל מדבירי טרמיטים, כמו חסימה פיזית של התעלות או הנחת חומרים כימיים?
"כל השיטות האלה לא אפקטיביות מול הטרמיט הפורמוזני, כי מתברר שלאורך השנים הוא מצליח לשחוק את המחסומים. הוא כל כך נחוש ואגרסיבי, שהוא מצליח אפילו לפרוץ סדקים בבטון. בשורה התחתונה, הפיתיון מעכב הגדילה הוא היחיד שהראה הצלחה מוכחת, בעיקר בארצות הברית ובאוסטרליה. זה אמנם אורך זמן, אבל אחרי תשעים יום את אמורה לראות היכחדות של המושבה, ועל זה אנחנו עובדים עכשיו. פרסמנו קול קורא, ציינו את ארבעת החומרים הפעילים שידועים כאפקטיביים, וכעת יש לפחות ארבע חברות בארץ שמנסות לייבא אותם. אחד הפטנטים בתחום מבוסס על פורמולה שכוללת תאית, ואני אשמח שזאת תהפוך להיות שיטת ההדברה של טרמיטים שוכני קרקע בארץ. זה הרבה יותר ידידותי מלהרעיל את האדמה בתכשירי הדברה ולפגוע בחרקים אחרים. מדובר בפיתיון אחד בריכוז נמוך, שרק מי שאוכל ממנו נפגע, ומכיוון שלא כל החרקים יודעים לאכול תאית, הפעולה שלו ממוקדת הרבה יותר".
את אופטימית?
"כן, כי כאמור הטרמיט הפורמוזני נמצא פה לפחות עשור, ואנחנו עדיין לא רואים אותו משתולל מחוץ לשכונות מסוימות בפתח־תקווה. צריך גם לזכור שרוב הבנייה שלנו בארץ היא מבטון, ולא מעץ. יש כל מיני נבואות זעם שאומרות שהוא עלול להכות בעצים, ובחברה להגנת הטבע מדברים על נזקים פוטנציאליים גדולים מאוד להדרים, אבל בינתיים אנחנו לא רואים פגיעה משמעותית. לטרמיט הפורמוזני יש כנראה הרבה אויבים טבעיים בחוץ. נמלים למשל אוכלות אותו. בתוך הבתים זו באמת יכולה להיות בעיה, ושכונות נגועות יסבלו ממנו ומירידת ערך הדירות, וכנראה לא יצליחו להיפטר ממנו לגמרי. יצטרכו לעבוד עם הפיתיונות האלה שוב ושוב, אבל אני רוצה להאמין ולקוות שזה לא יגיע לכל הארץ".
השלב הבא במסע – האב של אם המושבות, ראש העיר רמי גרינברג. וואטסאפ לגרינברג, והוא שב אליי. קודם כול אני שואלת עד כמה העירייה מודעת להיקף הבעיה. "יש לנו פה מחלקת הדברה חזקה, יש פריסה חזקה של עובדי עירייה בשטח, כך שהעניין נמצא בטיפול אינטנסיבי", אומר ראש העיר. "צריך לזכור שהטרמיט קיים בעוד הרבה מקומות בארץ, זה לא משהו חדש. כשאתה בא למקומות נגועים ומדבר עם התושבים, הם אומרים לך – 'אה, הטרמיט הזה? היה פה לפני שנים. זה לא משהו שאתמול הגיע לארץ'".
רגע, אנחנו מדברים על הטרמיט הפורמוזני, כן?
"בהחלט. אנשים לא ראו בו משהו חריג. זה כנראה אירוע שגרתי, פשוט לא היה עד עכשיו רעש תקשורתי. מזהים אותו בכל מיני מקומות בארץ".
אנשי המקצוע שדיברתי איתם אמרו שלא היה זיהוי ודאי שלו במקומות אחרים.
"מישהו בדק במקומות אחרים? אצלנו זה התגלה, עשינו טיפול רציני, ולכן אנחנו נפטרים ממנו. יבדקו בעיר אחרת, ימצאו גם כן. הקמנו צוות שמתכנס אחת לשבוע ומטפל בנושא הזה, תוך שיתוף פעולה עם אגף איכות הסביבה, מחלקת הסברה, אגף התברואה, אגף רישוי הבנייה, הדוברות ואפילו תרבות הדיור. הוצאנו הנחיות לתושבים איך להתמודד, מה הנוהל במקרה של פגיעה. אנחנו נותנים אינפורמציה למי שהולך לבנות בניין – באילו חומרים לא לבנות, כדי שלא תהיה סכנה בעתיד. קבענו גם נוהל למי שנפגע בביתו הפרטי, שלא יזרוק חלילה את הרהיט החוצה וירחיב את התופעה. אנחנו נותנים מידע איך להוציא מהבית בצורה מבוקרת ולאפסן במכולה מסודרת בתחנת מעבר שנמצאת בעיר, לקראת העברה לאתר מורשה".
גרינברג ממשיך ומספר על השקעת מאמצים בתחנות ניטור לאיתור הטרמיט, בהדברה בבטן האדמה ובהדברה באמצעות האכלה שמביאה להרעלת הקן, כפי שהזכירה ד"ר זגרון. "ישנן חברות הדברה שעובדות באזור התעשייה שלנו, ואנחנו פועלים שהן ייבאו לפה חומר הדברה מאוסטרליה ומארצות הברית, ומקווים שהתכשירים יהיו זמינים לכל דורש בחנויות הרגילות. אנחנו מטפלים ותוקפים את הנושא מכל הכיוונים".
רק קול ענות חלושה נשמע בעקבות הפוסט שאני מפרסמת בפייסבוק. מישהו מגיב שהיו אצלו טרמיטים בבית, ואז הוא נעלם לי כמו שרפרף עץ בפתח־תקווה. אחר שולח לי מהשומרון תמונה של טרמיטים – לא המין הנכון. מישהי כותבת לי: "בשבוע האחרון יש לי עקיצות משונות, מה בדיוק עושה הטרמיט?". אני מסבירה שזה לא החבר שלנו, ומרגיעה: "כנראה נמלת האש הקטנה"
ומה לגבי התושבים שכבר נפגעו?
"בכל מקום שיזוהו טרמיטים, אנחנו נבקר אצל האדם הפרטי ונוודא שיש טיפול. לא היה? נעשה את זה בעצמנו ונחייב אותו, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו התחדשות של הטרמיט הפורמוזני. אני יכול גם לחייב טיפול דרך חוקי העזר. אחת לשבוע אני מקבל רשימה מסודרת של מקומות שהתגלו בהם טרמיטים. אין הרבה מוקדים, אבל היכן שיש – אני רוצה שהנפגע יראה לנו קבלה שמעידה על טיפול".
לסיום אני שואלת האם לאור התגלות הטרמיט ההרסני ניכרת כבר ירידה בערך הנדל"ן המקומי. "פתח־תקווה זאת העיר היחידה שגם עם הקורונה, ערך הנדל"ן בה רק עולה", קובע גרינברג. "עם הטרמיט, בלי הטרמיט – זה משהו שאחרי 142 שנה אי אפשר לקחת מאם המושבות".
פרק ד: פנים אל מול פנים
יחסית למזיק פרוע שעושה צרות בעולם, מסתגל לכל אקלים, נוגס בכל חומר וחוצה יבשות וימים – מתברר שהטרמיט הפורמוזני הוא יצור רגיש ומפונק. "הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מצליחים להוביל אותם ממקום האיתור ועד למעבדה בגדרה. הם מתים בדרך", אומר לי תומר לו, במענה לשאלתי למה לא הביא את החבר למפגש ההוא בפארק. אין מנוס, צריך להגיע לגדרה, למעבדה שבתוכה דרים בכיף פורמוזנים ושאר טרמיטים, מקומיים ופולשים גם יחד.
בשעת בוקר מוקדמת – ללו מחכה יום עבודה צפוף – אנחנו נפגשים במושבה הביל"וית. למעבדה בלתי אפשרי להיכנס, ולכן אני מחכה בגינה נחמדה וירוקה. דבורה גדולה מתקרבת אליי; צרעה רצחנית? נדווח. לו מגיע כשבידיו משטח גדול מחופה בזכוכית עבה: ברוכים הבאים לטרמיטריום, מעונם של הטרמיטים במעבדות. חול בתחתית, לתת להם תחושה של בית, ושלל חומרים בצדדים – "טסטים" שבאמצעותם בוחנים מה הם נוגסים ומה לא. אגב, אפילו צינור הגומי שחוסם את היציאה כורסם. הם חסמו בבוץ את כל היציאות, אין יוצא ואין בא לממלכת פורמוזניה המקומית.
והנה מגיע הרגע הגדול, המפגש הדרמטי עם המזיק ההרסני. אני משפשפת עיניים – שלי דווקא כן עובדות. זה? הדבר הקטן הזה? שלושה מילימטרים בקושי של יצור בצבע קרם בהיר. אפילו החיילים נראים דרדלה, מה אומר. "את רואה שבונים שם בית?", עוצר לו את מחשבותיי ומצביע לעבר מגרש סמוך. "מאיפה החול? בגדרה אין חול ים, מישהו הביא לכאן חול כדי לייצר טיט. אז או שהוא מגיע מאשדוד, שהיא עיר לחה ונגועה בטרמיטים, או מראשון־לציון, שהיא בכלל בירת הטרמיטים. אחת מדרכי התפוצה של טרמיטים היא העתקת חול לבניין. אנחנו לא יודעים מה יש בחול שמובא לאתר בנייה, כי אין כל תקינה בנושא. הוא לא עובר סינון ולא עובר דגימה, וככה מושבה יכולה לנדוד לפה".
בקיצור, מצבנו לא משהו.
"אם להיות הוגנים ומאוזנים, הטרמיט הפורמוזני מסוכן לרכוש בלבד. מצד שני, במקרה של פגיעה בגגות רעפים, או בקורת עץ פנימית שתנחת על קירות רביץ, זה באמת עלול להיות סכנת נפשות. גם הנזק הכספי שנגרם מהטרמיטים האלה הוא גדול ביותר. יש חיפושיות עץ, אבל הן ממוקדות מאוד והאפקט שלהן מזערי, לעומת אלה שאוכלים 365 יום בשנה. אגב, אני יודע כבר על כמה טרמיטים פולשים נוספים שהגיעו לישראל, אחד מהם הרסני במיוחד".
אחרי שהבנתי שמצבנו לא יכול להיות טוב יותר, לו שולף פתאום מבחנה: "הבאתי לך הפתעה", הוא מגיש לי אותה בהתלהבות. שתי מלכות דשנות נחות בפנים, הן כבר בעולם הבא, לא יזכו לראות את העידן הפורמוזני בישראל.
טרמיט טוב הוא טרמיט מת?
"למה ככה? באופן כללי, בעולם יש הרבה יותר מינים שאנחנו סבבה איתם, מאשר כאלה שהיינו רוצים אותם מתים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
