ההתוודעות המשמעותית הראשונה של עם ישראל לסגן הרמטכ"ל יאיר גולן הייתה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו, 5 במאי 2016. עד אז שמו לא אמר הרבה לציבור הרחב. מעטים ידעו על התפקידים שמילא בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון בשלהי המאה שעברה, ובמבצע חומת מגן בראשית המאה הנוכחית. גם בשנותיו כמפקד פיקוד הצפון, בציבור לא ממש ידעו מי הוא. אבל למחרת יום השואה תשע"ו, ובשבועות הבאים, כולם שמעו עליו ואותו. שוב ושוב צוטטה ההשוואה שערך בין ישראל של ימינו לגרמניה של פעם. מכיוון שגולן עצמו מכחיש שאכן ערך השוואה כזו, אין מנוס מלהזכיר את מילותיו המדויקות בטקס שהתקיים במכון משואה שבקיבוץ תל־יצחק: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני שבעים, שמונים ותשעים שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו ב־2016".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא באתי לכפר הרואה להקים ישיבה אחת"
– דו"ח ביניים: אין הסבר להתרסקות מטוס "סנונית" בדרום
– בקרוב בישראל? בארה"ב ממליצים לקצר את הבידוד לשבעה ימים
השמאל הריע לו בשעתו, הימין הגיב בזעזוע. הרמטכ"ל גדי איזנקוט זימן אותו לשיחת נזיפה לא רשמית, ובסיומה הסתפק גולן באמירה חמקנית: "לא התכוונתי להשוות בין ישראל לגרמניה". סגן הרמטכ"ל התבצר בסרבנותו ולא התנצל גם כשהפרשה עמדה ברקע חילופי הגברי בלשכת שר הביטחון באותו חודש – אביגדור ליברמן במקום משה יעלון. מועמדותו לרמטכ"לות ירדה כמובן מהפרק. התבטאותו סיכלה אותה. הוא השתחרר מצה"ל כשעל כתפיו דרגות אלוף, לא רב־אלוף.
שלוש שנים אחרי הנאום הבלתי נשכח התראיין גולן בתוכנית עובדה של אילנה דיין בערוץ 12, והכריז על כוונתו להיכנס לפוליטיקה. "האיום על הרמה המוסרית שלנו גדול מהאיום האיראני", אמר לדיין, הפעם בבגדים אזרחיים. כעבור חודשים אחדים כבר הושבע לחבר הכנסת ה־22: התפזרות הכנסת ה־21 בטרם עת חסכה לו את הצורך בשלוש שנות צינון, אבל גם קלעה אותו אל לב הזירה הפוליטית ללא כל הכשרה. עד היום הוא מתנהל בה כטירון. רק בשבוע שעבר הסתבך באמירה אנטי־ימנית מוקצנת שהמיטה עליו חרון גדול מכל עבר, ויצא קירח מכאן ומכאן. "בסדרה של התבטאויות פומביות וציוצים מקיש גולן על דלתות מצביעי השמאל, כשהוא מסתתר מאחורי גבה של מרצ, ואז נכנס וזורע הרס בביתם", התלוננה השבוע בעיתון הארץ אשת העט איריס לעאל.
עילת הביקורת הכללית הפעם על גולן הייתה ציוץ סר טעם שפרסם לאחר שהפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל (גילוי נאות: בנו של עורך מקור ראשון, חגי סגל), אזכר בטוויטר את נאום זיהוי התהליכים שלו. "אני וחבריי, אלה שבאמת בנו את הארץ הזו, ואלה שבאמת נלחמים עליה ובונים אותה גם כיום, לא ניתן למשיחיים כמוך להשתלט על סדר היום", תקף גולן את העיתונאי. בכך הוא חשף שוב את היותו עוף מוזר שמצליח להכעיס את כולם, גם את השמאל. דין יששכרוף, דוברו של ח"כ איימן עודה ובעבר דובר "שוברים שתיקה", הגיב: "כמה יוהרה והתנשאות. המחשבה שלא היה פה כלום עד שמפלגת מפא"י החליטה בטובה לבנות לבדה את הארץ היא שקר שהיה צריך לחלוף עם הפנקס האדום. מוחקים עם שלם ועל הדרך מתנשאים על חצי מהיהודים שחיים פה".
לפי לעאל, "גולן ענה לסגל, שנוא נפשם של רבים מהמחנה, לקול צהלתם, ובאותה תנופה חזר למיתוס בוני הארץ, לאותו דור תש"ח מהולל שהצמיח מדינה יש מאין כאילו לא היו כאן פלסטינים – גם גינה את הרצון לספח מיליוני פלסטינים, וגם מחק את קיומם ואת ההשלכות הטרגיות שהיו בעבורם להקמתו של הבית הלאומי". דוברו של גולן, עומר נחמני, פרסם ציוץ אומלל משלו ברוח ציוצי הבוס, ומיהר למחוק אותו; חבר מועצת העיר גבעתיים מטעם מרצ, ניר קורן, הספיק לתפוס אותו ומתח עליו ביקורת נוקבת. "מרצ מעולם לא הידרדרה לשיח שמצליח להיות כל כך חלול, פשטני ונעדר אידאולוגיה מצד אחד וכל כך מלא שנאה מצד שני", אומר לנו קורן, "בטח שלא באופן כזה עקבי, שיטתי ומכוון".
לדברי קורן, מעקב אחר התבטאויותיו של גולן בחודשים האחרונים מעלה כי חבר הכנסת "משחק בקבוצה הלא נכונה מבחינתו. הוא איש 'המרכז הקיצוני', גם בתכנים וגם בסגנון הפופוליסטי. הוא מתנגד להנצחת הטבח בכפר־קאסם, משתף פעולה עם 'אם תרצו', מחלק ציונים לאנשים לפי השאלה מי בנה את הארץ, ובעיקר מקדם שיח שמרני שפוגע בשמאל".
זוטי זוטות
אדם שליווה את צעדיו הראשונים של גולן בפוליטיקה, מספר כי זיהה כבר אז ש"האיש הוא פיגוע תקשורתי. אין לו מסננת – מה אומרים ומה לא אומרים, ואיך יכולים לעוות לך את הדברים. מה עשינו איתו? היה שלב מסוים שפשוט חתכו אותו, לא שלחו אותו לאולפן, כי הוא היה בלתי צפוי, וזה היה ממש קשה". גורם בקמפיין הגדיר את האלוף המשוחרר כ"פצצה מתקתקת",
אדם שהיה מעורב במסע הבחירות: "בשלב מסוים פשוט חתכו את גולן, לא שלחו אותו לאולפן כי הוא היה בלתי צפוי. הוא חיה פרונטלית, נראה טוב, מדבר בשפה צבאית ויש לו כל מה שנוגע בלב של השמאל, אבל אין לו מחסומים על הפה. זה מאוד מסוכן"
לא פחות: "הוא חיה פרונטלית, נראה טוב, מדבר בשפה צבאית ויש לו כל מה שנוגע בלב של השמאל, אבל אין לו מחסומים על הפה, ולכן זה מסוכן, בטח במהלך קמפיין. כל משפט שלו היה נזק מבחינת מנדטים, ולכן התעורר צורך להשגיח עליו בארבע עיניים. בגדול הוא היה נטול רסן, אמנם ממקום תמים של טירונות בפוליטיקה".
"הוא מרואיין חביב, אבל לא יודע לשמור על הפה שלו", מאשר אדם אחר שהיה בסביבתו אז, ומסגיר חיסרון נוסף שאובחן אצל גולן: חששותיו מעימות אחד על אחד עם יריבים פוליטיים. "זאת לא הדמות הדומיננטית שהיית מצפה למצוא אצל אלוף בצה"ל. לרוב הוא מאבד עשתונות ולא עונה באופן פרופורציונלי".
גולן נכנס לפוליטיקה על גבי מפלגת "ישראל דמוקרטית" של אהוד ברק, לקראת בחירות 2019 ב', שהתקיימו בחודש ספטמבר אשתקד. המפלגה חברה למרצ בראשות ניצן הורוביץ, ולסתיו שפיר, פורשת העבודה ויו"ר "התנועה הירוקה". שלוש המפלגות רצו יחד תחת כנפי רשימת "המחנה הדמוקרטי", שזכתה בחמישה מנדטים בלבד. בעקבות הכישלון חדל ברק משיתוף הפעולה הפוליטי עם מרצ, אבל גולן נשאר. ראש הממשלה לשעבר, שגולן הוא במידה רבה שליחו בכנסת, מרעיף עליו שבחים באוזנינו: "איש רציני, ישר, אמיץ ודמוקרט, חושב לעומק ולא מפחד מכלום, אדם בעל ניסיון עשיר וכישרון ביצוע, מהיותר טובים שיש לנו".
"ההתרשמות הראשונית שלי הייתה שיאיר גולן הוא העתיד, ושבוודאי הוא הדמות הכי חשובה מבחינת אהוד ברק", מספר לנו אדם שהיה אז בסביבת העבודה שלו. גורם במרצ מספר: "לקראת הבחירות לכנסת ה־23, ברק סבר שסתיו ויאיר צריכים ללכת יחד כדי שיבואו חזקים יותר למשא ומתן עם העבודה ומרצ. אלא שיאיר לא היה צריך את סתיו, כי הוא ידע שמרצ רוצים שהוא ייכנס ושהיא תישאר בחוץ. בעצם, ברק הציע לתת את המפלגה לגולן אם ילך עם סתיו, וגם היא הסכימה שירוצו יחד, אך גולן התנה זאת בכך שיעמוד במקום הראשון ושפיר סירבה. גולן עקף אותה, חבר למפלגת המדף 'הבחירה הדמוקרטית' של הח"כ לשעבר רומן ברונפמן, ובסוף שובץ על חשבון מרצ ברשימה של העבודה־גשר־מרצ".
לדברי אחד המעורבים בהתרחשויות ההן, "ביום של ועידת המפלגה גולן עוד לא ידע באיזה פורמט הוא רץ, אבל את הסוף כולם יודעים. הוא קיבל את המקום השביעי ברשימה, וכיסא בכנסת". אנשי מרצ עיסאווי פרֵיג' ומוסי רז נדחקו בגללו במורד הרשימה, למקומות שהתגלו כבלתי ריאליים. יוסי מרציאנו, פעיל מרצ ותיק, עלה לדוכן ובירך על שיבוצו של גולן: "התפללתי לא־לוהים שהיהודי הזה יהיה איתנו פה", הוא אמר. באולם פרצה מהומה. המילה "יהודי" הרתיחה את בתו של פריג': "אתם לוקחים את היהודי ומעיפים את הערבי", היא צעקה.
לדברי פריג' האב, גולן "מספק את הסחורה באמירות הכי בוטות נגד נתניהו והימין, לעיתים בוטות עד כדי מוזרות". הוא מתקשה להבין מדוע האיש מייצג דווקא מפלגת שמאל, לאחר שקרא "'להוציא מהשיח את הביטוי שמאלן' כי זה ביטוי עם קונוטציה שלילית. אם השמאל יחשוב שכל עניינו הוא רק להחליף את נתניהו, הוא יבין מתישהו שנפתלי בנט יכול להצליח בזה יותר, או אביגדור ליברמן ואלי אבידר מישראל ביתנו. השמאל צריך לחזור לערכי היסוד שלו, לא לפחד מהמילה 'שמאלן', לא להחביא את הכיבוש, לא לחיות בשמאל ולדבר ימין".
ח"כ לשעבר מוסי רז היה מהמתנגדים לשריוּנו של גולן ברשימה בגלל שדחק את פריג'. "הוא אדם ערכי, תקשורתי, זוכה לאהדה רבה – אפשר לחוש בזה – והוא חרוץ וישר", מודה רז, "אבל נראה שהוא מכוון לחולדאי ואיזנקוט יותר מאשר לכיוון מרצ. העמדות שהוא מביע בכנסת הן לא של מרצ, וגם בשפה הגרפית שלו לא מופיע הלוגו של מרצ כמו אצל הח"כים האחרים".
תווית של גזענות הוטבעה כאמור על עצם שיבוצו של גולן ברשימת המפלגה לכנסת; חיכוכים על רקע דומה נרשמו בהמשך, למשל כאשר הח"כ הטרי נעדר מההצבעה על הצעת החוק להנצחת קורבנות הטבח בכפר־קאסם. גולן נדרש להתנצל, אבל סיכם את התקרית בצמד המילים "זוטי זוטות". "תארי לך מה היה קורה אם תמר זנדברג הייתה בורחת מההצבעה על כפר־קאסם. את יודעת מה היו עושים מזה?", זועם באוזניי בכיר במרצ, ומוסיף: "הוא מאוד מאותרג בשמאל. למה? כי הוא נגד ביבי?". גורם נוסף באותה סביבה משתמש בהגדרה דומה: "זו דמות מאותרגת בתוך הבועה".
"צריך להבין: גולן אינו באמת איש שמאל", כתבה לעאל השבוע, ופקדה עליו גם את עוון הכרזתו בוועידת מרצ כי הוא תומך בקפיטליזם חומל, ואת קריאתו (יחד עם משה יעלון) שלא להעמיד לדין פלילי חייל שירה בפלסטיני לאחר שנקלע לסכנה. גולן, יש לזכור, הגיע להרפתקת מרצ כשהוא מצויד בסיסמה "שמאל יהודי גאה" – הגדרה בעייתית מבחינת מפלגה שמבקשת למשוך מצביעים ערבים. את הנוסח הזה הוא אימץ בראשית צעדיו בפוליטיקה לפני כשלוש שנים, כשהתגבשה סביבו קבוצת "בראשית", שרבים מחבריה הגיעו מתחומי הפרסום וההיי־טק. בשלב מסוים גולן אף שקל להפוך אותה למפלגה. לפי אחד החברים, "יאיר התחבר לזה מאוד. הרעיון היה סלוגן נגדי למאמץ של נתניהו לייצר משוואה שלפיה השמאל הוא קודם כול שמאל ורק אחר כך יהודי. חשבנו לשבור את התפיסה הזאת, אבל במרצ לא אוהבים את סדר העדיפויות בסיסמה של גולן, שנתפס כמדיר ערבים, בעוד הוא לא מסכים לוותר".
חומה, ושהם יתפוצצו
גולן, בן 58, נשוי לרותי – שככל הידוע לא התלהבה מהחלטתו ללכת לפוליטיקה – ואב לחמישה בנים, כולם בוגרי הפנימייה במדרשת בן־גוריון. הוא גדל בראשון־לציון: משפחת אמו נמנתה עם מייסדי המושבה. אביו גרשון, יליד גרמניה, שירת כסגן קצין קשר ראשי בצה"ל, ופרש בדרגת אלוף־משנה.
גולן אמנם נחשב לדמות שמאל מובהקת, אך ספק אם הוא אכן כזה במובן המדיני והכלכלי. לא מכבר הדהים את אנשי המחנה כשבחר להשתתף בטקס האזכרה שהתקיים בכנסת לשר רחבעם זאבי – טקס שמרצ מחרימה בעקביות. בניגוד לעמדת הסיעה הוא גם נמנע אשתקד בהצבעה על מינוי יו"ר הכנסת, ולא הצביע בעד המועמד אחמד טיבי. קודם לכן דחה הזמנה של "שוברים שתיקה" להשתתף בסיור ביו"ש, בנימוק שהוא שולל את פעילות הארגון. גולן גם סירב להזמנה לבקר ברמאללה – מעין כרטיס כניסה למרצ. הוא כמובן בעד פתרון שתי המדינות, אך לא בגלל דאגה לזכויות הפלסטינים אלא מטעמי רצון בהיפרדות.
גם בנושאי חברה וכלכלה, עמדותיו אינן עמדות הרשימה שהוא מייצג. באחת מישיבות הסיעה עלתה לדיון הצעת חוק בסוגיית ההפרטה, ויו"ר הסיעה זנדברג הודיעה כי הח"כים יצביעו נגד; "למה?", תהה גולן. "כי אנחנו נגד, כמו העסקת עובדי קבלן", השיבה זנדברג. גולן הקשה: "למה אנחנו נגד עובדי קבלן? העבירו את חיל הקשר בצה"ל לעובדי קבלן, ומאז הכול מאוד יעיל".
גולן הגיע להרפתקת מרצ כשהוא מצויד בסיסמה "שמאל יהודי גאה". לפי אחד מחברי תנועתו, "הרעיון היה סלוגן נגדי למאמץ של נתניהו לייצר משוואה שלפיה השמאל הוא קודם כול שמאל ורק אחר כך יהודי. במרצ לא אוהבים את סדר העדיפויות שגולן מציג, כי הוא נתפס כמדיר ערבים"
ביום שני שעבר ביקש הורוביץ בישיבת הסיעה להעלות הצעת חוק שתאפשר למפגינים לתבוע פיצויים מהמשטרה במקרה של הפעלת כוח נגדם. גולן אמר שההצעה "לא טובה מאחר שגם מתנחלים יוכלו לעשות בה שימוש". הנוכחים הסיקו שהוא אינו מתנגד לאלימות משטרתית ככלי; היא מכעיסה אותו רק כאשר שוטרים פוגעים במפגינים הקוראים להתפטרות נתניהו.
הבכיר במרצ מקונן: "מה בכלל הביא אותו לשמאל? העובדה שהוא נשא פעם נאום שהימין תקף, והשמאל הגן עליו. זה היה מבחן הקבלה שלו. אבל האיש מעולם לא התבטא בעד נושאי שמאל. גם התפיסה המדינית שלו, המדברת על חלוקת הארץ לשתי מדינות, אינה תמיכה במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. מבחינתו צריך לבנות חומה, ושהפלסטינים יתפוצצו בצד השני שלה".
במפלגה גם מתקשים לשכוח את חוסר התלהבותו של גולן מהרעיון של הקמת ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. "יש הבדל בין תמיכה מבפנים או מבחוץ. יש לי בעיה גדולה לשבת עם חברי הרשימה המשותפת בקואליציה", אמר למנדי גרוזמן ולאלי ביתאן ב"כאן מורשת". מאוחר יותר הודיע כי יצביע בעד ממשלה כזו. מנגד, שומו שמיים, גולן גם לא פסל הצטרפות לממשלת נתניהו. בריאיון בהארץ ביולי 2019 אמר: "נטייתי הבסיסית היא להגיד שלא נכנסים, אבל לא נכון לעסוק בספקולציות". "זו הייתה התבטאות שפגעה בנו מאוד, אחת הגרועות", שחזר השבוע גורם שהיה מעורב בקמפיין הבחירות.
גולן לא התפקד למרצ. על אף הפצרות שותפיו לסיעה, הוא אינו חבר במרכז או בכל פורום אחר של המפלגה. "בתקשורת ובימין תופסים אותו כשמאל", סופקים שם כפיים, "אבל באג'נדה ובאידיאולוגיה הוא לא כאן, אלא אם כן מידת השמאלנות נבחנת בנימה, במתקפות על נתניהו, על הימין ועל הציונות הדתית".
"הוא אדם טוב, רציני ומבין עניין, שנושא מיתוג שלא טוב לעתידו הפוליטי", מסכם אדם מחוג חבריו את הדילמה הפוליטית הקיומית של גולן – ח"כ שיושב במפלגת שמאל קיצונית, אבל ברוב הנושאים אינו מחזיק בעמדות תואמות. "בסוף איפה את מוצאת אותו? בבלפור. רק כן־ביבי־לא־ביבי. רוב סדר היום שלו הוא ביבי, לא תשמעי אותו בנושאים אידיאולוגיים שאינם קשורים בביבי. הוא לא איש שמאל. שמעת אותו מתבטא בנושא הפליטים, בנושא הסביבה, בנושאים אזרחיים, בנושאי כלכלה?"
"גולן עצמו לא מרוצה מהתדמית שלו כרגע", אומר מקורב נוסף. "לא טוב לו המיקום שהוא נמצא בו, באזורי מרצ של 'שמאל, שמאל, שמאל'. אין חיים באזורים האלו".
לא ח"כ, מנהיג
לעומת נוכחותו הבולטת יחסית בטוויטר, בחיי המעשה של הפוליטיקה גולן פעיל פחות. מבדיקה שערכה עמותת "שקוף" עולה כי מאז השבעת הכנסת ה־23 שהה גולן במשכן רק 373 שעות, שחולקו בין 49 ימים. במדד הנוכחות הוא מדורג במקום ה־67 בין חברי הכנסת – לא סיבה לגאווה, בפרט כשרבים כל כך מהח"כים הם גם שרים, שמטבע הדברים נוטים להיעדר מהמליאה. גולן גם לא משתמש בכלי הפרלמנטרי היחיד כמעט שעומד לרשות הח"כים באופוזיציה: הגשת שאילתות למשרדי הממשלה. בשמונת החודשים האחרונים הגיש שאילתה יחידה, וזו לא עסקה בסוגיות אזרחיות או במלחמה בקורונה, אלא בנושא פוליטי הקשור להימשכות ההפגנות מול בלפור: ב־28 ביוני, לאחר מעצר מקורבו אמיר השכל, שאל גולן את שר המשפטים על האירוע, והביע חשש מפגיעה בחופש ההפגנה של אזרחי ישראל.
משתתפי ישיבות הסיעה של מרצ מספרים שגולן סובל מחוסר מודעות לסביבת העבודה שלו, ואינו מתמסר לעשייה הפרלמנטרית הטבעית של האופוזיציה. "בהתחלה הוא היה שואל 'למה לבוא להצביע? אנחנו בכל מקרה מפסידים, זה לא יעבור'. מבחינתו חקיקה היא שולית".
בעיצומו של משבר הקורונה פיטר גולן כמה מיועציו. האווירה בלשכתו, מספרים עדים, לא הייתה נעימה במיוחד: "הוא היה פורק תסכולים על אנשים קרובים, הטונים עלו. יש לו אפילו קטעים משפילים, אבל אז הוא סוגר את זה ונעלם. לא היו בינתיים פיצוצים גדולים".
"חבר הכנסת יאיר גולן עסוק בדבר אחד – הגדלת מחנה השמאל הציוני והבאתו לניצחון בבחירות הקרובות", נמסר מטעמו של גולן. "העיסוק בפוליטיקה הפנימית מיותר, גורם לבזבוז אנרגיה לריק ולא מגדיל את סיכויי ניצחונו של השמאל הציוני"
בהתחלה גולן רצה שלא לאייש את תקן היועץ הפרלמנטרי המוקצה לו, ולהעסיק במקומו עוד עוזרת אישית. מכאן הסיקו שהוא אינו רואה בעצמו ח"כ, אלא מנהיג. גורם המעורה בנעשה בלשכתו מתאר בלבול וחוסר הבנה אפילו בדברים פשוטים. "בישיבות הסיעה הוא חטף הרבה על כך שאינו יודע את החומר. אין לו מושג, הוא שואל שאלות דביליות, ומנסה להסביר על דברים אחרים כדי להיראות חכם. מכיוון שהוא לא למד את נושא החקיקה, קשה לו לעקוב. הוא לא נוכח בוועדות שהוא חבר בהן, וגם אם כן – הרבה פעמים הוא מדבר על דברים לא קשורים, לא קורא את החומרים שמכינים לו, פשוט מגיע ומנסה להסתדר".
בתחילת המושב הקודם של הכנסת ביקש גולן משותפיו הורוביץ וזנדברג להיות חבר בוועדת חוץ וביטחון. כשהגיע לאחת מישיבות הסיעה הראשוניות, גילה שהשניים סיכמו ביניהם שזנדברג תשב בוועדת הכלכלה, הורוביץ בוועדת החוץ והביטחון, וגולן ימונה רק לממלא מקום בוועדה שחשק בה ולחבר בוועדת הכנסת, בימי הדיונים המתישים אך החשובים סביב חוק ממשלת החילופים. גולן זעם על ההחלטה. לאחרונה עבר לכהן כחבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט.
כשהוא חוזר הביתה מהכנסת, גולן מתגורר לא רחוק מראש הממשלה החליפי בני גנץ: שניהם מתגוררים בראש־העין, בשכונת אנשי צבא הקבע בעבר ובהווה (שבה נמצא גם ביתה של שרת התחבורה מירי רגב). כמפקד פיקוד הצפון שירת גולן תחת הרמטכ"ל גנץ; היום הם לא חברים, וככל הידוע יו"ר כחול לבן אינו מחבב אותו, בלשון המעטה. הפגישות המעטות ביניהם בכנסת נמשכו דקות בודדות, וגם הן התקיימו לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד גולן. לא ברור מה טיב היחסים בינו לבין הבכיר הצבאי השני בכחול לבן, גבי אשכנזי, אך כרמטכ"ל נזף אשכנזי בגולן בשל שימוש ב"נוהל שכן" בניגוד לפסיקת בג"ץ.
נטע זר
הלשון הבוטה והציוצים הזריזים מדי של גולן מסבכים אותו שוב ושוב ומעוררים סביבו סערות, שלפעמים מאלצות אותו לחזור בו. בטוויטר הוא מתנגח ללא הרף בנתניהו, לעיתים באופן בוטה. פעם כתב על הישבן של ראש הממשלה, וכעבור זמן קצר מחק והעלה מחדש עם המילים "מקום מוצנע". בהתבטאות משולהבת אחרת – השוואה בין הפגנות בלפור לפינוי האלים של עמונה, שגולן עצמו הוביל בשעתו כמפקד אוגדת איו"ש – הוא טען כי "משטרת ישראל הפעילה (ב־2006) כוח, לא אלימות". גולן אף תקף את ח"כ לשעבר אריה אלדד, שנפצע על ידי שוטרים בפינוי: "גאה בזה שאריה אלדד קיבל מכות, כנראה שהגיע לו", צייץ ואחר כך התנצל קלות. בפליטת פה בריאיון לרדיו תל־אביב הוא כינה את נגיף הקורונה "אחיזת עיניים". עם היוודע דבר ההפסד של טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב, כתב גולן בטוויטר: "ככל המנהיגים הפופוליסטיים הוא מרוכז בעצמו, גחמני, מניפולטיבי ומושחת. העובדה שיש ישראלים שרוחשים לו חיבה מעידה על השחיתות שפשטה בארצנו". בפעמים אחרות דרש לסגור את גלי צה"ל ולהוריד משידור את אנשי התקשורת עירית לינור, קובי אריאלי ויעקב ברדוגו, התומכים בימין.
את ההתנהלות המוזרה שלו ברשתות החברתיות היה יכול גולן לתרץ כטעויות של "הסטודנט" או דובר כלשהו, אולם על פי אנשים המעורבים בנעשה בלשכתו, שום ציוץ אינו עולה ללא אישור של הח"כ עצמו. רוב הניסוחים החריפים מגיעים ישירות ממנו. עמית סגל, שספג ממנו מתקפה קשה, כבר קרא לו להסיר את חסינותו לצורך תביעת דיבה, אך גולן לא אזר עוז להעמיד את האשמותיו לבירור משפטי והוא עדיין מסתתר מאחורי החסינות. מקורביו חשבו לייצר בין השניים סולחה, אך גולן לא השתכנע שזה מהלך נכון. לאחרונה גיבה את דוברו, שנתבע על ידי סגל. "זה העיתונאי הכי חזק במדינה ואתם החלטתם שאתם הולכים לו על הראש?", תמה אחד ממכריו.
ייתכן שהפרובוקציות החוזרות ונשנות הן בעיני גולן נתיב החילוץ מהפינה הלא נוחה שאליה נקלע, הסולם שבאמצעותו יטפס מעל ראשי השותפים שבמידה מסוימת נכפו עליו. גם בפוליטיקה הוא שאף להיות רמטכ"ל, לא חייל מן השורה. בריאיון ערב הבחירות לכנסת במרץ 2020 העיד על עצמו: "יש לי שאיפה אחת גדולה, והיא להקים מחדש את מחנה השמאל". מקורביו מספרים ש"יאיר רואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה. הוא מעוניין להקים מפלגה, ואם מרצ רוצה – שהיא תצטרף אליו". אחד מהמעורים בלשכתו אומר ש"מרצ לא הייתה פסגת שאיפותיו, הוא שם בגלל סיפור פוליטי. הוא היה יכול להתפקד ולהתחיל להתרוצץ בין חברי מרכז המפלגה, אבל הוא לא רוצה. כל אחד מוזמן להיפגש איתו, אבל זה לא כחלק מקמפיין שלו בבחירות מקדימות".
בינתיים גולן כבר החל לחפש באופן אקטיבי את הפלטפורמה הבאה. הוא פנה תכופות לאגף הייעוץ המשפטי של הכנסת, כדי לבדוק את האפשרות לפרוש מהמפלגה, להקים תנועה חדשה ולרוץ איתה בבחירות הבאות. הוא נפגש גם עם יועמ"ש הכנסת דאז איל ינון, ובין השאר ביקש להבין אם יהיה זכאי למימון מפלגות. בכנסת הסבירו לגולן את הבעייתיות של המהלך, אולם החזון נותר – להתפטר לפני הבחירות לכנסת ה־24, ולהקים מפלגה. הוא לא רוצה לרוץ במרצ, ובמרצ לא רוצים לרוץ איתו. אולי ירוץ עם רון חולדאי, ואפשר שינסה להתמודד בשורות מפלגה קיימת, כמו יש עתיד; גם בכיוון הזה הוא כבר ערך בירורים.
לתנועת "בראשית" שלו הוא לא פוקד כרגע חברים, אך מנהל רשימות תומכים. "תיאורטית הוא יכול לשכנע אנשים להצטרף אליו להרפתקה חדשה", מודה הבכיר ממרצ, "אבל צריך לזכור שהוא כבר היה במגעים לקחת מפלגת מדף, וזה לא הצליח וקרס. אין לו אנשים, יכולותיו דלות".
המזל שיחק לגולן עד כה: הצינון שלו אחרי הצבא הסתיים מוקדם בגלל מערכות הבחירות התכופות, אהוד ברק שם עליו עין, הוא הפך למותג של השמאל וקיבל שריון במרצ. אבל ספק אם כך ייראה גם ההמשך של דרכו הפוליטית. "השמאל מתחיל להתעייף ממנו", מעריך הבכיר ממרצ. "גולן חושב שאם רק יראה ש'אני יודע להילחם בימין', יהיה בסדר. זו טעות, התפיסה האסטרטגית הזאת כבר נכשלה. באיזשהו מקום גם השמאל מתרסק איתו".
בתגובה לכתבה נמסר מטעמו של גולן: "חבר הכנסת יאיר גולן עסוק בדבר אחד – הגדלת מחנה השמאל הציוני והבאתו לניצחון בבחירות הקרובות. ח"כ גולן סבור שכל העיסוק בפוליטיקה פנימית מיותר, גורם לבזבוז אנרגיה לריק ולא מגדיל את סיכויי ניצחונו של השמאל הציוני".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
