החסידים שלפני החסידות

יש משהו נפלא במושג הזה ששמו "חסידות". הוא מופיע בחמישה פרקים לאורך ההיסטוריה שלנו, משנה את תוכנו ומשמעותו, אך נשאר עם מכנה משותף.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בקרוב בישראל? בארה"ב ממליצים לקצר את הבידוד ל-7 ימים
– לערוצי החדשות דווקא מותר להציג "עובדות אלטרנטיביות"
– תג המחיר של הליכוד למהלך פיזור הכנסת

את מושג החסידות אנו פוגשים לראשונה במקרא, למשל בפסוק "שמרה נפשי כי חסיד אני". הוא חוזר שוב בימי המלחמה נגד המתייוונים, ולאחר מכן פוגשים אנו את החסידות המופלאה של תקופת חז"ל והתלמוד. במשנה, למשל, מתוארים מנהגיהם של "החסידים הראשונים", ובמקומות אחרים מוצאים מחלוקות רציניות בין החסידים לחכמים. ישנם כמה מדברי החכמים שרוחם של החסידים לא הייתה נוחה מהם, וכן להפך. הפרק הרביעי של החסידות מופיע בימי הביניים, ב"ספר החסידים" של "חסידי אשכנז", שכפי שנראה שמר על רבים מהרעיונות של החסידות התלמודית.

החסידות החמישית, המוכרת לכולנו, היא זו שנוסדה על ידי הבעל־שם־טוב. זמן רב חשבתי שישנם דברים בעולם חסידות זה הקרובים לחסידות אשכנז. עד שיום אחד גיליתי שמספרים על רבי שמחה בונים מפשיסחה שנרדם בשבת, ובחלומו מראים לו ספר שבו כתובים דברים דומים לדבריו, הוא לוקח את הספר וזהו ספר החסידים. נפלא!

המוסר היהודי של ישו

עמנואל לוינס רואה את מרכזה של היהדות במוסר שבין אדם לאדם, והוא הולך עם הדרישה המוסרית עד לקצה. היו שהאשימו אותו שהמוסר שלו איננו מוסר יהודי אלא נוצרי. האומנם? לדעתי גם ישו עצמו, כפי שניתן ללמוד מדבריו, הושפע רבות מעולם החסידות של חז"ל. זו הסיבה שהרבה מהקביעות של ישו הן מרחיקות לכת. למשל הדרישה להגיש את "הלחי השנייה", וכך גם האמירה שלעולם היה מן הנעלבים ולא העולבים. זו איננה המצאה שלו אלא עמדה המופיעה בחז"ל, וזה איננו נוצרי. כך גם התפילה "אבינו שבשמיים", בה נאמר שאני סולח לכל אלו שעשו לי רע. האם זה נוצרי? לא. זה בדיוק מה שאנחנו אומרים בקריאת שמע שעל המיטה.

אכן, בחז"ל ישנן עמדות מנוגדות ביחס למוסר. עמדה אחת מרכזית, והשנייה הקשורה יותר למשנתם של החסידים. המייצג הבולט של החסידות התלמודית הוא לפי דעתי רבי יהושע בן לוי (ריב"ל). בעת שישב בלוד, מסופר שהרומאים צרו על העיר ואמרו שאם לא ימסרו אדם בשם עולא הם יהרגו את כל העיר. הוא לא רצה למסור, אך לבסוף מסר. ריב"ל היה רגיל לחזונות שבהם הופיע לפניו אליהו הנביא. לאחר מעשה זה החזונות פסקו, והוא צם כמה ימים כדי שיתגלה לו שוב. אליהו כעס ואמר לו:" למסורות [=למוסרים] אני מתגלה?", ענה לו ריב"ל שזו משנה מפורשת שבמקרה זה יש למסור. ענה לו אליהו: וכי זאת משנת חסידים?

מסיפור זה רואים את קיומה של משנת החסידים, החמורה יותר מההלכה הרגילה וקשורה גם לראיית חזונות. חזונות אלו הם אולי רק תופעה פסיכולוגית, אולם בתודעה של החסידים היא אמיתית וקיימת. בסיפורים נוספים רואים שלחסידים היו תכונות כמו לאנשי המדיטציה מהמזרח הרחוק, למשל שיכלו שלא להיכוות מאש. דבר מעניין נוסף: ריב"ל מטפל בחולי הקורונה של הימים ההם – מחלות שהיו מדבקות מאוד דרך האוויר ושאף אחד לא רצה לטפל בהם. וכשריב"ל מטפל בחולים הוא לומד תורה ולא מפחד מהמחלות.

אגדה אחרת על ריב"ל מספרת שהוא נכנס חי לגן עדן, מבלי למות, יחד עם עוד כמה אנשים מתקופות שונות. כשנכנס, אמרו לו מהשמיים שקודם הוא צריך לצאת החוצה ולמות, אלא אם כן אף פעם בחייו לא שיקר. זה מנוגד לדעת חז"ל שהשלום קודם לאמת, ויש מקרים בהם מותר וצריך לשקר.

כיצד ניתן להבין את המחלוקת בין החכמים לחסידים? מה חשבו החסידים? האם באמת אפשר כך לנהל עולם? לדעתי, הם האמינו שאם נלך עד הסוף במוסריות שלמה ומוחלטת, העולם ישתנה לטובה ואז תהיה הגאולה. אכן, בחיי היומיום ישנם לכאורה מצבים שבהם עלינו לעשות מעשה רע, כמו למסור אדם לרומאים אפילו שלא היה מגיע לו שיימסר, אבל אם לא יימסר הוא ממילא ימות, יחד עם כל העיר. אך החסידים חשבו שגם במקרים אלו, אם נעשה קידוש השם העולם ייגאל. כך אני מבין את עמדתם של החסידים כנגד הגישה הריאלית של החכמים.

 מה יאמרו בשמיים

לדעתי, רעיונות אלו התגלגלו גם לעולמם של חסידי אשכנז. מהו החידוש הגדול של חסידות אשכנז? דבר קטן שהוא גדול. הם אמרו שישנם שני רבדים בהלכה: דיני אדם ודיני שמיים. ישנם מעשים שלפי ההלכה היו עוברים בקלות ולכאורה האדם לא נענש עליהם, אולם האדם נענש עליהם בידי שמיים. כך יוצרים חסידי אשכנז מערכת שלמה ופנטסטית של דרישות מוסריות. טענתי היא שהם יונקים מהחסידות התלמודית, מדמויות כמו ריב"ל וגם רבי עקיבא, שאמר למשל שהגונב מחמישה אנשים ולא יודע ממי הוא גנב, כשהוא רוצה לחזור בתשובה עליו לשלם לכולם.

שתי גישות אלו נמצאות לדעתי גם במחלוקת התלמודית שבין אביי לרבא. אביי תפס שקיימים שני רבדים. רובד אחד הוא הרובד המוסרי והשני הוא ההלכתי, והם אינם תמיד זהים. מנגד, רבא טען שהרובד ההלכתי זהה עם הרובד המוסרי. אם אדם פותח עסק שיהיה בתחרות עם מישהו אחר, ובכך פוגע באפשרות המחיה שלו. אפשר לומר שמבחינה הלכתית זה מותר. אולם האם זה מוסרי? לפי תורת החסידים מעשה זה יהיה פסול. אולם החזון איש הולך בעקבות רבא ואומר שכדי לדעת מה מוסרי, אני צריך לדעת מה אומרת ההלכה ולא צריך לשאול יותר שאלות. ההלכה צריכה לאפשר גם דברים שהם אולי לא לחלוטין מוסריים, כי לדוגמה במקרה זה, אם נלך על פי המוסר האבסולוטי, נהרוס את כל האפשרות של פיתוח המסחר.

כמו שלפעמים קורה עם פילוסופיות כאלו ואחרות, שבאות עם תקווה של תיקון עולם, בסופו של דבר כשרואים שזה בלתי אפשרי אז נסוגים לעולם של קבוצה סגורה. אותו הדבר קרה גם כאן. החסידים הבינו שלא יוכלו להנחיל את רעיונותיהם לכל העם, ונשארו כאליטה ייחודית.

ולסיום, אחד המאפיינים של חסידות אשכנז הוא האמונה בקיומן של תופעות על־טבעיות. כך, בספר חסידים מופיעה הלכה על מי שבא לדין לחכם, וטוען שיש לו סכסוך עם מכשף בעל כוחות על־טבעיים. השופט יודע שאם ישפוט כנגד מכשף כזה הוא עלול להיפגע קשה. ספר חסידים דורש ממנו, למרות פחד זה, לשפוט צדק. הרעיון הזה בחסידות אשכנז נכון ותקף גם בימינו, עולם שככל הנראה כבר אין בו כישוף, ועדיין לומדים אנו מכאן את החובה הנמצאת מעבר לאינטרסים האישיים, אפילו בענייני נפשות.