הבית // דירת ארבעה חדרים. נועה: "עברנו לכאן ממבשרת־ציון לפני שנתיים. הדירה הזו היא בדיוק מה שחיפשנו. הילדות חולקות חדר, יש לנו מרפסת קטנה שזכתה למשנה חשיבות בתקופת הסגר, וחדר העבודה משמש גם כחדר אורחים לבני המשפחה שמגיעים מארה"ב. זו הפעם הראשונה שאנחנו לא גרים בשכירות, וזו הרגשה מדהימה. דוד תמיד אומר שזה היה החלום שלו: להיות בעל בית בארץ ישראל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קווים לדמותו של הרב נריה, מייסד הישיבות בציונות הדתית
– "החרד"לים" – מחקר אובייקטיבי או מניפסט אנטי־חרד"לי?
– הפנקסים של יצחק שמיר מגלים את דמותו הסוערת
בוקר טוב // דוד אחראי על ארגון הבנות ושליחתן למוסדות החינוך. הוא מכין את הכריכים וקולע את הצמות. נועה אחראית על חיבוקים ונשיקות, ואם למישהי אין חשק ללכת לגן או לבית הספר נועה תמיד תמצא איזה רעיון יצירתי לשכנע אותה. מאז הקורונה נועה מלמדת מהבית, ודוד נמצא בחל"ת. כשהבנות במוסדות החינוך דוד יוצא לטיול בשכונה ונועה מתחילה בטיפולי הבוקר.
שגרת טיפולים // נועה חולה בסיסטיק פיברוזיס, מחלה כרונית שפוגעת במערכות הגוף ובעיקר במערכת הנשימה. לעיתים קרובות היא נדרשת להתאשפז. נועה: "תמיד דיברתי בפתיחות על המחלה – גם בתור ילדה, וגם בתור אמא. מעולם לא אפשרתי לה להיות מקור לבושה". הטיפול שהיא זקוקה לו הוא יומיומי: פיזיותרפיה, אינהלציה ונטילת תרופות. "בבוקר אני בדרך כלל עושה אינהלציה ונוטלת חלק מהתרופות. היום טיפולי הבוקר אורכים כעשרים דקות". רק אחרי שהיא מסיימת את הטיפול היא יכולה להתחיל בשגרה הרגילה, להתלבש ולהתחבר לזום או בימים כתיקונם לצאת לעבודה.
מחלה // פעם טיפולי הבוקר דרשו מנועה שעתיים כמעט, מדי בוקר בבוקרו, אבל לפני קצת יותר משנה היא קיבלה הזדמנות להשתתף במחקר בתרופה חדשה של חברת תרופות אמריקנית. "התרופה הזו הובילה לשינוי מדהים בחיי היומיום: פחות טיפולים, פחות התקפי שיעול, ללא אשפוזים כלל. פתאום יש אוויר ואפשר לנשום ואפשר לעשות כל מה שרוצים בלי להתעייף אחרי רגע. האפשרות לרוץ בגינה אחרי הילדות או לשחק בתופסת לא הייתה קיימת קודם לכן".
התרופה גם צפויה להאריך את תוחלת החיים של המטופלים בה בכעשרים שנה. אחרי סיום המחקר, אם התרופה תיכנס לסל הבריאות נועה תוכל להמשיך לקבל אותה. "אני מרגישה כאילו לפני שנה זכיתי בלוטו. אין מילים שיסבירו את השינוי שזה עשה בחיים שלי".
מוגבלות // מאז שסיימה את לימודי הדוקטורט, לפני כשנתיים, נועה מרצה בחוג לחינוך וחברה במסלול שילוב והכלה בקריה האקדמית אונו. "היה לי חשוב לעבוד עם סטודנטים ולקדם תפיסות של הכלה כלפי אנשים עם מוגבלות". מחקריה עוסקים בחיי אנשים עם מוגבלות ובדרכים לקדם שינוי חברתי לטובת שילובם המלא בכל תחומי החיים.
הארץ באנגלית // מאז 2006 דוד הוא מורה להיסטוריה יהודית ומדריך טיולים בתיכון הלר – בית ספר פנימייתי לתלמידי תיכון מארה"ב שמגיעים לסמסטר לימודים בארץ. הוא מלמד (בשפה האנגלית) קורס בהיסטוריה של העם היהודי מימי התנ"ך ועד הציונות המודרנית, כולל מסע לפולין, קורס בסיס בעברית וטיולים בארץ. "זו הזדמנות להשפיע על החינוך של בני נוער ולחבר אותם לעם ישראל".
קיץ יהודי // דוד גדל בפרוורי פילדלפיה, בקהילה יהודית גדולה סביב בית הכנסת המקומי. הוא ילד אמצעי בין שתי אחיות. הוא למד בבית ספר ציבורי אמריקני טיפוסי, ובקיץ היה מבלה במחנה נוער ליהודים. "זה היה אחד הדברים האהובים עליי, ובעיקר הצוות הישראלי שם והמשלחת של הצופים". מגיל צעיר הוא התעניין בציונות וחלם ללמוד עברית. בגיל 16 הגיע לארץ לראשונה במשלחת קיץ לנוער יהודי, בשנת 2000 התגורר שנה בארץ בתוכנית התנדבות של הסוכנות היהודית, וב־2003, אחרי שסיים את התואר השני, עלה לארץ. בשנה הראשונה למד באולפן שיועד לצעירים אקדמאים וגר במרכז קליטה. לאחר מכן התגייס לשירות מקוצר בצה"ל.
שירות צבאי // נועה נולדה בבאר־שבע, אחות בכורה לאח ואחות. כשהייתה בת שנתיים יצאה המשפחה לשלוש שנים לארה"ב בגלל עבודתו של אביה. מאז שחזרו התגוררו בנס־ציונה. נועה למדה בעיר, וכשסיימה תיכון החליטה להתנדב לצבא. תהליך הגיוס היה לא פשוט, אבל היא צלחה אותו ושירתה שירות "משמעותי ומתגמל". היא למדה באוניברסיטת בן־גוריון, סיימה תואר שני בייעוץ חינוכי, ועבדה בתור יועצת.
ההיכרות // הם נפגשו באוניברסיטה, כשלמדו במקרה בכיתות צמודות. נועה: "בהתחלה היינו נפגשים במסדרון במקרה, אבל עם הזמן היינו מחכים זה לזה בתקווה להיפגש. רק כשנגמר הסמסטר התגברנו על הביישנות והעזנו לקבוע פגישה. בהתחלה חששתי לספר לו על המחלה שלי. אחרי כמה פגישות אזרתי אומץ וסיפרתי, והוא קיבל את זה באופן מדהים ואמר שזה רק מוכיח לו איזו אישה חזקה אני ושכל אדם מגיע לזוגיות עם מטענים. כנראה שזו אהבה אמיתית. מאז שהכרנו לפני 61 שנים החיים שלנו נעשו שלמים. יש בינינו אהבה גדולה, כבוד ותמיכה. אנחנו שם זה בשביל זה, תומכים ברגעי משבר ושמחים ברגעי אושר". כשהתחתנו איחדו את שמות המשפחה שלהם לשם משפחה אחד.
הבנות // בואן של ליאה ותמר לעולם היה רצוף קשיים, אבל "שווה הכול. הן הביאו הרבה אושר ואור לחיים שלנו". לליאה – "מקסימה, רגישה וסקרנית" – יש עולם פנימי עשיר והיא נהנית ממשחקי דמיון, ממציאה שירים וסיפורים ומציירת. תמר שובבה ושובת לב. "פעם נסענו במזרח הרחוק ולאורך כל הטיול אנשים עצרו אותנו כדי לצלם אותה ולהתפעל מהחמידות שלה. יש לה המון חברים בגן, והיא אוהבת לטפס ולקפץ בגן השעשועים". הן אוהבות לשחק זו עם זו למרות פער הגיל. בחלק גדול מתקופת הקורונה הן לא נפגשו עם ילדים אחרים כלל, ותמכו זו בזו.
הקורונה // נועה בקבוצת סיכון, ודוד לא עובד כבר חודשים רבים. "רגשית קשה לו לשבת בבית ולא לעבוד, מעבר לכך שהוא אוהב את עבודתו. אנחנו ממעטים ביציאה מהבית ולא נפגשים כמעט עם אנשים פרט להוריי. את הילדים אנחנו שולחים למוסדות החינוך אבל גם זה קרה אחרי תהליך ארוך, כשהבנו שהקורונה כאן למשך זמן ארוך. הבנות מבינות מה המשמעות ומנסות להישמר".
