הבית //נקנה בשנה שעברה מחברת אמנה. זהו בית דו־משפחתי צמוד קרקע, 113 מ"ר, 4.5 חדרים, מחולק לשני מפלסים. דלת הכניסה מובילה לחלל ציבורי גדול, ובו סלון ומטבח. התקרה בחלל המרכזי גבוהה – ארבעה מטרים. מהחלון הגדול בסלון נשקף נוף מדהים של מדבר יהודה וים המלח.
השכמה // נתנאל הוא הראשון שקם, ומיד מעיר את אבא. בשש בבוקר יאיר יוצא לתפילת שחרית, ובינתיים יפעת מארגנת את נתנאל. אחרי שיאיר לוקח אותו לגן, בני הזוג מתיישבים לארוחת בוקר רגועה. על השולחן: לחם, חביתה, גבינות וכוס שוקו. לאחר הארוחה יאיר פונה לעבוד בסטודיו שלו, שנמצא בחדר בתוך הבית. יפעת בימים אלה עדיין בחופשת לידה, והיא נשארת עם שהם.
הוא // במקור מכרמי־צור. אביו עובד במועצה הדתית באלון־שבות ואמו מלמדת חוגי פילאטיס, יוגה וחיזוק שרירים ברחבי גוש עציון ("כעת בתקופת הקורונה החוגים מתקיימים באמצעות זום, ומשתתפים בהם גם אנשים מחוץ לגוש"). יש לו אח וחמש אחיות – "אני ילד סנדוויץ', שלושה מעליי ושלושה מתחתיי". כנער למד בישיבה התיכונית בקריית־ארבע, וכשסיים י"ב החל ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות. "לאחר כשנה הבנתי שישיבה גדולה פחות מתאימה לי, ועברתי לישיבה קטנטנה במצפה־אשתמוע". הוא התגייס לחי"ר במסלול ההסדר, שירת בגדוד גרניט (932) של הנח"ל, ולאחר מכן חזר לישיבה.
היא // גם יפעת גדלה בכרמי־צור. היא למדה באולפנה בקריית־ארבע, וכבר במהלך כיתה י"א החלה בלימודי רכיבה טיפולית בחווה של "רטורנו", שם עשתה בהמשך שירות לאומי. יש לה שלושה אחים ושתי אחיות. אביה שירת בצבא במשך כשלושים שנה, וכיום הוא עוסק באימון יהודי ובתוכניות להכשרת מורים. אמה יצרה במשך עשרות שנים אמנות יודאיקה: "היא הייתה מכינה בעבודת יד פרוכות, מעילי ספר תורה וחופות. תמיד התרגשתי לראות את היצירות שלה פזורות במגוון רחב של בתי כנסת". בשנים האחרות מעבירה האם סדנאות יצירה חווייתיות ומנהלת את "ענק היצירה", החנות שבה יפעת עובדת, "וזה כיף חיים לנו לעבוד ביחד".
רכיבה // "תמיד התחברתי לסוסים, אני רוכבת מאז שהייתי בכיתה ג'. סבלתי מהפרעות קשב וריכוז, וזה סייע לי מאוד בהתמודדות. רכיבה על סוס היא פעולה שדורשת המון ריכוז ודיוק, ולכן היא מועילה מאוד לילדים שמתקשים להתרכז. כשהבנתי שאני יכולה גם להמשיך לרכוב וגם לעבוד בזה, התחלתי ללמוד את המקצוע. אפשר היה לראות את ההשפעה הישירה על הילדים שהגיעו לחווה. ילדים שסובלים מבעיות רגשיות הגיעו אלינו לטיפול, והרכיבה העצימה אותם, העניקה להם תחושת הצלחה, ועזרה להם להתגבר על בעיות חברתיות. בשל ההריונות והלידות נאלצתי לפרוש מהחווה, אבל אין ספק שעוד אחזור. השינוי שהרכיבה מחוללת אצל מבוגרים וילדים מדהים ומרגש אותי בכל פעם מחדש".
קומיקס // יאיר: "אני זוכר את הקומיקס הראשון שנחשפתי אליו. זה היה ספר של אפי אונגר הי"ד. לא ידעתי לקרוא עדיין, אבל האמנות הרציפה דיברה אליי מאוד. הסתכלתי על הציורים, ראיתי את ההמשכיות שלהם, וככה הבנתי מה קדם למה ואיך הסיפור מתגלגל. עם השנים התחברתי לעולם הקומיקס, והוא הפך להיות מרכז העניין שלי. אחרי השחרור פתחתי עסק עצמאי של איור וקומיקס".
אוטודידקטיות // את מלאכת האיור למד יאיר באופן עצמאי. "הייתי מעתיק מהספרים ולומד את הבסיס. ברוך השם, כיום כל המידע זמין מאוד דרך הרשת, ומי שמעוניין יכול למצוא מדריכים בקלות רבה. אני לא מרגיש שיש לי צורך ללכת ללמוד איור במוסד אקדמי, בעיקר משום שאני כבר עובד, ובתחום הזה מסתכלים יותר על תיק העבודות שלך ופחות על התעודות".
ההיכרות // גם כאן, הכול מתחיל ונגמר בקומיקס. יאיר: "האחיות שלי הדריכו יחד עם יפעת, וגילו שהיא מאוד בקטע של קומיקס וגיבורי־על. הן לא סיפרו לי על זה, אבל פתאום בשולחן השבת שמתי לב שהן מפגינות ידע רחב ולא אופייני בכל מה שקשור לנושא". בירור זריז חשף את מקור המידע שלהן. "התלהבתי לגלות שיש ביישוב עוד מישהי שמתעניינת בנישה הזו, והצעתי ליפעת לקפוץ מדי פעם ולשאול ממני ספרי קומיקס באנגלית שהזמנתי מחו"ל. לאט־לאט השיחות התפתחו לנושאים נוספים, עד שיום אחד אזרתי אומץ והצעתי לה לצאת איתי. תגובתה הייתה: 'סוף־סוף!'. הכי משעשע זה שההורים של יפעת אירחו את ההורים שלי לשבת קליטה ביישוב, לפני ששנינו בכלל נולדנו".
גיבור־על // דמות הקומיקס שיאיר הכי מתחבר אליה היא ספיידרמן. "חלק מרכזי בסיפור שלו הוא לקיחת אחריות. הוא צריך למצוא את האיזון בין האחריות שלו כאדם לאחריות שלו כגיבור־על. לרוב הדמויות יש אמרה בסיסית שעומדת מאחוריהן, והמשפט הגדול והמוביל של ספיידרמן הוא 'עם כוח גדול באה אחריות גדולה'. זה נכון בהרבה דברים בחיים. ללא ספק, זו הדמות שהכי השפיעה עליי".
תחביבים //"דברים גיקיים באופן כללי, מדי פעם אנחנו משחקים ביחד בקונסולת SNES, במיוחד במשחק Super Bomberman 5". יפעת מתופפת על מערכת תופים, ובעבר היא טיפחה כמה אוספים בממדים עצומים, כמו מחזיקי מפתחות (הגיעו לאורך של כמה מטרים), כרטיסים של אוטובוסים ורכבות (מזוודה כסופה מלאה) ואוסף מחקים (שני ארגזים גדושים עד אפס מקום). יאיר מסתובב עם מחברת רישום "ומצייר להנאתי דמויות וסיפורים קצרים שמעולם לא פרסמתי".
בישולים // יפעת הודיעה כבר בדייטים שהיא לא אוהבת לבשל, ושהיא תעדיף לנקות את הבית. יאיר: "מבחינתי זה היה בסדר גמור, בתור גבר זה לא הרתיע אותי. עוד כשלמדתי בישיבה הייתה לנו חלוקת תפקידים, ואני בישלתי שם, כך שהמטבח לא היה זר לי. עם הזמן למדתי לבשל דברים מסובכים יותר, כמובן עם הרבה ניסוי וטעייה. בהתחלה האוכל לא היה היסטרי אבל אחר כך הוא נהיה טעים. סבתא שלי לימדה אותי להכין אוכל בוכרי: היא אמנם פולנייה, אבל סבא שלי בוכרי, ולכן היא התרגלה לבשל את המאכלים שלו". יפעת לא מבינה את השמות של המתכונים הבוכריים ("קולורן? מה זה קולורן? אצלנו זה פשוט עוף עם תפוחי אדמה"), אבל נהנית מהאוכל. מאז ששהם נולדה, יש חלוקה מחדש של התפקידים. יפעת: "אני בבית רוב הזמן, אז אני מבשלת. התחלתי יותר לאהוב את זה".
מעלה-חבר // "הגענו לפה כי חיפשנו מקום שקרוב להורים שלנו, עם קהילה דתית, ושנוכל לקנות בית פרטי. חסכנו כסף, לקחנו משכנתא, וברוך השם הדברים הסתדרו".
