עשרות אלפי נשים בוודאי יחגגו השבוע את "חג הבנות", שחל בא' בטבת – ראש חודש בעיצומו של חג החנוכה. עד לפני שנים ספורות ציינו את המועד הנשי כמה אלפי נשים בלבד. הוא היה מוכר רק בקרב עולות מתפוצות צפון־אפריקה ובנותיהן. אבל בשנים האחרונות הופך עיד אל־בנאת – חג של גבורה, חוכמה ואחווה נשית יהודית – לנחלת הכלל. "יום שכולו אני ואת", כך מגדירה אותו מרים פרץ, שזוכרת את החגיגות ממרוקו, בסרטון שעוסק בנושא.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אושיות הטוויטר מציגות: "התו הסגול" – קוד אתי לשפה נקייה ברשת
– מיליארדר מתורמי סער: "הוא יכול להיות מנהיג נפלא"
– "כל הזמן אנחנו מדברים רק על נתניהו"
עד עתה נקבעו כבר למעלה מ־50 אירועי זום המוניים לציון עיד אל־בנאת, כך מספרת חלי טביבי־ברקת, מייסדת מיזם "הלו"ז העברי" המוציא אל האור את חגי העדות הנחבאים בלוח השנה היהודי, מהסיגד והמימונה ועד הבסיסה. ייערכו בוודאי גם אינספור חגיגות משפחתיות מצומצמות. בשנה שעברה, כשעוד היה אפשר להיפגש בפורום נרחב יותר, השתתפה טביבי־ברקת בכשבעים אירועים בנוכחות מאות נשים. "כשנתיים לפני כן היו שלושה אירועים בלבד", היא אומרת. משרד החינוך אימץ את המיזם שלה, ובבתי ספר רבים מלמדים על המועד הייחודי. טביבי־ברקת עצמה גילתה את החג בנישואיה השניים, כשאישהּ אלי, יוצא טריפולי, הציף אותה לפתע במתנות בא' בטבת. היא לא הבינה מדוע, יצאה לחקור וגילתה אוצר.
מנהגי עיד אל־בנאת משתנים מעדה לעדה, אך כולם סובבים את האחווה הנשית. בבסיסם יש מפגש משפחתי נשי, עם מתנות, ברכות וכיבוד מתוק. לפי מאמר שכתבה ד"ר יעל לוין, בשנת תרפ"ו (1925) החליטו ראשי הקהילה בתוניס לקיים ביום הזה חגיגה משותפת לבנות שהגיעו למצוות באותה שנה. "אצלנו במרוקו הגברים המאורסים באו בערב ראש חודש והביאו תשורות לכלות. למחרת הביאו גם הנשים תשורות לחתנים", מספרת מרים פרץ. בטריפולי היה זה חג של לימוד נשי משותף, ובסלוניקי שביוון נשים ביקשו סליחה זו מזו, כמו בערב יום כיפור.
מקורות המנהג קדומים, ומיוחסים לימי עזרא הסופר: בא' בטבת גירשו עולי בבל את נשותיהם הנוכריות, כדי להקים משפחות יהודיות. עם השנים הצטרפו ליום הזה עלילות הגבורה הנשית נטולות המקור ההיסטורי שקושרו לחנוכה – הסיפור על יהודית שערפה את ראשו של שר הצבא האשורי הולופרנס, או הסיפור על אחותם של בני חשמונאי שסירבה להיאנס בידי ההגמון בליל נישואיה.
"בקהילה התוניסאית לא ראינו ביום הזה עניין פמיניסטי, אלא סמל להערכה הגדולה לסבתות ולאמהות – הערכה שתמיד הייתה קיימת בקהילה המזרחית", אומרת הפעילה החברתית והעיתונאית ללי דרעי, שהעלתה את המודעות לעיד אל־בנאת ברשתות החברתיות. "כשהתחלתי לכתוב על כך, הרבה גולשות הגיבו וכתבו שמעולם לא שמעו על החג. מנגד, היה מעניין ומרגש לראות לא מעט נשים מבוגרות שסיפרו שגם אצלן ציינו את היום. החיבור של עיד אל־בנאת להעצמה נשית הוא שילוב נהדר בין מסורת לקדמה".
"התכנסויות שבהן נשים נותנות כוח זו לזו, רלוונטיות היום לא פחות מאשר בעבר", מוסיפה טביבי־ברקת. "משהו מיוחד קורה במפגש של נשים. הרבה נשים שלא מגיעות מהמסורת הזו, כמוני, אימצו את עיד אל־בנאת כמנהג שנשען על מורשת מפוארת".
