בעשרות השנים האחרונות הרב שלמה אבינר הוא ראש החץ נגד העלייה להר הבית, אבל טונים חריפים כל כך כפי שהשמיע השבוע ובשבוע שעבר בישיבתו, 'עטרת כהנים', לא נשמעו מפיו מעולם כמדומה. שני שיעורים ממושכים של הרב אבינר הועברו בעטרת כהנים כמענה לשאלת תלמיד מדוע כתב בשו"ת הסלולרי שפרסם בעלוני השבת שאין ללמוד בחברותא עם מי שעולה להר הבית. השיעורים הועלו בשלמותם ליוטיוב.
"יש מכנים זאת 'עולה להר הבית', אבל צריך לומר שאדם כזה אינו עולה, הוא חוטא", פתח הרב אבינר. "אין בזה שום חידוש. הכניסה להר הבית היא שיבוש וחטא נורא, לא רק קלקול קטן צדדי. אי אפשר ללמוד תורה עם אדם שיש בו קלקול חמור. לא אתייחס לשאלה אם קיימת כאן מחלוקת לשם שמיים, כי זה לא מעלה ולא מוריד. גם שיבוש לשם שמיים הוא שיבוש. גם הכסיל המוזכר בספר הכוזרי, שחילק תרופות לחולים והרג את כולם, עשה זאת ללא ספק לשם שמיים.
"זה גם לא קשור לשאלה אם יש תלמידי חכמים שאומרים כך (לעלות להר הבית, א"ס). גם אם תלמיד חכם אמר דבר משובש, הוא עדיין דבר משובש. אדרבה, אם אדם פשוט אומר דבר משובש אז מילא, אבל אם תלמיד חכם אמר דבר שיבוש זה בעייתי יותר. אם תלמיד חכם חולק על הסנהדרין, הוא חייב מיתה. לעומת זאת, אם אדם פשוט חולק על הסנהדרין, הוא חייב לכל היותר טיפול פסיכולוגי. אם תלמיד חכם גדול חולק על הסנהדרין, כמו רבי אליעזר בסיפור תנורו של עכנאי במסכת בבא מציעא, מחרימים אותו. זה לא קשור לעובדה שהוא גדול וענק. דיינו בכך שלא רצה לקבל את הכרעת החכמים. לא נדון בשאלה איך קורה שתלמיד חכם גדול משתבש, כי כל אחד יכול להשתבש. אפילו משה רבנו טעה שלוש פעמים ואהרון הכהן תיקן אותו. אפילו אדם הראשון טעה.
"גדולי הדורות הם כמו סנהדרין, אחרת תהיה פה הפקרות וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אם גדולי החכמים אומרים כך – אז נגמר הדיון. כך הורו. כיום מתרחש טשטוש וטוענים שכל הרבנים שווים זה לזה. לא כל הרבנים שווים זה לזה. קיימים גאוני עולם גם בדור שלנו, אז כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה?"
תלמיד לא הגון – החוצה
במשך שני השיעורים, למעלה משעה של שיחה, הרב אבינר נמנע כמעט לחלוטין, משום מה, מאזכור מפורש של המעשה האסור לשיטתו – עלייה להר. זה נעשה ברמזים ובחצאי אמירות. מרוב חומרתה, הס מלנקוב בשמה של הפעולה האסורה. "בגלל שכל הזמן אנשים עולים ועולים (להר, א"ס) ומדברים ומדברים (על עלייה להר, א"ס), שכחו שזה שיבוש חמור. ההרגל שוחק הכול. כשרואים אדם שמחלל שבת ברחוב צריך להתעלף, אז למה אנחנו לא מתעלפים? כי התרגלנו. לא אמרתי לזרוק על העושה זאת אבנים, אבל כך או אחרת זה דבר חמור. כמו במחזה של אז'ן יונסקו 'קרנפים'. פתאום לאדם אחד צומח ראש של קרנף, ולכולם זה נראה מוזר ומשונה. אחר כך זה קורה לאדם נוסף וזה עדיין נתפס כמשונה. אחרי עשרה או עשרים בעלי ראש קרנף, כבר לא מתרגשים מזה. בסופו של דבר כולם נעשים בעלי ראש של קרנף, מלבד אחד שעדיין יש לו ראש אנושי, וכולם אומרים עליו כמה מוזר הוא.
"די לנו בשתי שורות של הרב קוק (בעניין הר הבית, א"ס), שאומר שפגימה כחגירת הציפורן במקום המקדש חמורה יותר מאלף יישובים מעשיים. מונטיפיורי ואחר כך רוטשילד, עם כל זכויותיהם האדירות בהקמת יישובים בארץ ישראל, מכיוון שנכנסו להר הבית, רבני ירושלים החרימו אותם. הרב קוק עצמו החרים את רוטשילד. מונטיפיורי חשב בשוגג שמותר להיכנס אם נושאים אותו באפיריון, וזה לא נכון. רק אחרי שהשניים ביקשו סליחה הסירו מהם את החרם. הזכויות הרבות שלהם לא עניינו את רבני ירושלים. מי שנכנס לשם – החרימו אותו. לשם כך היו מוכנים אפילו להפסיד את כל הכסף שהשניים האלו תרמו".
הרב אבינר המשיך לתקוף את העולים להר: "יש פושעים שטועים מתוך חרדת קודש והתלהבות עליונה ונשגבה לשם שמיים, אבל הם מזיקים לא פחות מפושעים רגילים, והדוגמה הידועה היא של נדב ואביהו. הם היו אנשים קדושים ועשו מה שעשו מתוך צימאון עצום ודבקות א־לוהית, אין בזה צל של ספק, אבל השם לא ציווה על כך. נקודה. כולנו עושים דברים שהשם לא ציווה, אבל כשזה קרה במקום הקודש באה אש מהשמיים ושרפה אותם. הם היו צדיקים עליונים וגדולים יותר ממשה ואהרון, כך מבאר רש"י, אבל הם טעו.
"זה קרה ביום שבנו את המשכן וכל השמחה הושבתה. זה אסון. הקדוש ברוך הוא לא היה יכול להרוג אותם ביום אחר? הוא רצה שהם ימותו ביום של חנוכת המשכן, עם כל הקדושה והטהרה, יום שלפי דברי חז"ל נטל עשר עטרות ושקול ליום שנבראו בו שמיים וארץ, כי הוא רצה לומר: היזהרו! לא עושים שם (במקדש, א"ס) כל מה שרוצים. הם מתו דווקא באותו היום כמזכרת עוון לאומה. פגימה הכי קטנה שם (בהר הבית, א"ס) היא כמו אלף עבירות במקום אחר, כמו אלף יהודים שאוכלים לא כשר. אל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל הגיע יהודי מסוים, אבל עוד לפני שהרב השיב לו לשלום הוא שאל אותו: 'אתה נכנס להר הבית? אם אתה נכנס, אני לא רוצה קשר איתך'. רק כשאותו יהודי השיב בשלילה, הוא הסכים לדבר איתו".
הרב אבינר הזכיר גם את התחייבות אנשי 'עוצמה יהודית' בבחירות הקודמות להימנע מעלייה להר הבית: "אמר אז הרב צבי טאו", ציטט הרב אבינר, "'אם חבר כנסת מהמפלגה נכנס להר הבית – אני לא תומך במפלגה'. וכך זה נגמר. זה לא דבר צדדי כשזה בתוך הקודש פנימה".
הרב המשיך במהלך: "אי אפשר ללמוד תורה מכל אחד ועם כל אחד וללמד כל אחד. תלמיד שאינו הגון – החוצה. רב שאינו הגון – החוצה. אמנם לא כתוב במקורות על חברותא שאיננו הגון, אבל זה אותו העיקרון. אפשר ללכת לצבא עם חברותא שאינו הגון, אפשר לבנות את הארץ ולעלות לארץ ולעשות אלף דברים איתו, אבל לא ללמוד תורה. כך כותב רבי צדוק הכהן (על מאמר המשנה 'אל תתחבר לרשע', א"ס), שלא צריך להתרחק מדמויות כאלו בחיים השוטפים ובענייני ידידות, אבל כשזה נוגע ללימוד תורה יש להתרחק. למה אסור ללמוד מרב שאינו הגון? כי הדברים הלא הגונים שלו מחלחלים בעת הלימוד באופן מודע ולא מודע. מודע ולא מודע לרב, ומודע ולא מודע לשומע. אם זה מודע הדבר קל יותר, כי אפשר להתווכח, אבל זה מחלחל גם באופן לא מודע.
"אסור שיהיה לי רב לא הגון, אף על פי שהוא גדול הדור. האמורא רבה בר בר חנה כבר הורה במסכת מועד קטן לגבי רב מסוים שהתגלה כלא הגון, שרק אם הרב דומה בעיני התלמיד למלאך ה' צ־באות מותר ללמוד תורה מפיו. אם לא – אסור. אותו הדבר נכון גם לגבי תלמיד שאיננו הגון. הוא מסתובב בישיבה ומשפיע על אחרים. הוא אומר דברים לא הגונים. מי שלא מבין את זה לא מבין את כוח השכל. הוא חושב שביכולתו ללמוד דברים לא הגונים ולא יקרה לו כלום. הוא איננו מבין את כוח השכל, איך הוא חודר לתוך האדם ומהפך את כל אישיותו לטוב וגם לרע. הוא מזלזל בשכל".
הרב אבינר התייחס לסיפורו של התנא רבי מאיר, ש"אמנם למד מאלישע בן אבויה", תנא שיצא לתרבות רעה, "אבל הוא היה יוצא דופן. בכל הישיבות אמרו שמעתה והלאה אסור לצטט את דברי רבי מאיר, כי אם יצטטו אותו הם עוד יבואו ללמוד גם מאלישע בן אבויה. לא נאמרה שמועה (דבר הלכה, א"ס) משמו. זה לא קשור לשאלה אם רבי מאיר צדק או לא. פשוט לא רצו לצטט אותו עוד. אי אפשר ללמוד את דברי אלישע בן אבויה בלי להתבלבל, וממילא אי אפשר ללמוד בחברותא עם אדם שאינו הגון. הוא (מי שעולה להר הבית, א"ס) לא הגון. אי אפשר ללמוד איתו כי משהו השתבש בראשו, ומי שלא מבין שמשהו השתבש באדם כזה, משהו השתבש גם בו. לא לומדים ממישהו שיש בו משהו משובש. קיימת הקפדה יתרה מי לומד ואיך לומדים.
"קיים מסר סמוי בלימוד, ולא תמיד חשים בזה. הרמב"ם הרי ציטט את אריסטו ולימד אותנו 'שמע האמת ממי שאמרה', אבל זה עוד לא אומר שנביא את אריסטו לשמש כר"מ בישיבה. האם אני מאמין למשפט פיתגורס? זה משפט נכון, מה לעשות? יפה אמר אותו עם הארץ, אבל לא כתוצאה מכך נזמין את פיתגורס לשמש ר"מ בישיבה".
"טשטוש חמור"
הרב אבינר סירב לנקוב בשמות של רבנים המתירים את העלייה להר ולכן "אינם הגונים" כהגדרתו. "פה זה לא ותיקן. בוותיקן יש מה שמכונה 'אינדקס ליברורום פרוהיביטורום', רשימת ספרים אסורים בקריאה, המכילה כ־4,000 ספרים. קיימים שם קטלוגים בלי סוף של אנשים שמנודים בידי הכנסייה. אל תצפו ממני ליצור אינדקס", קבע הרב. עם זאת, בהיבט העקרוני הוא רחוק מלהתרכך: "חברותא פירושה קשר נפשי ולא רק טכני. ממילא, עד כמה שאפשר צריך לדאוג שלא יהיו בתוכה דעות מטושטשות ומבולבלות כאלה".
הרב אבינר נשאל שאלות רבות מאוד במהלך השיעור, וניכר שתלמידיו היו נסערים מאוד מדבריו חסרי התקדים. אחד התלמידים תהה מדוע מחמיר הרב בקשרי לימוד עם העולים להר, והזכיר שבית שמאי ובית הלל, על אף מחלוקותיהם הנוקבות, ישבו ולמדו יחד בבית המדרש. הרב אבינר התקומם על השוואה: "במה זה קשור לבית הלל? האם בית שמאי נכנס להר הבית? זה דבר חמור שבחמורים (עלייה להר, א"ס). בית שמאי עשה דבר חמור שבחמורים? קיים כאן טשטוש". הרב טרח להבהיר לתלמידיו שבעיניו עלייה להר הבית היא תופעה קשה ובעייתית יותר מנושאים אחרים שעלו על סדר היום בבית המדרש במהלך הדורות.
בעיני הרב אבינר, אפילו טעותם של רבנים שהורו לתלמידיהם באירופה לא לעלות ארצה ערב השואה אינה משתווה בחומרתה להיתר רבני לעלות להר הבית: "גדולי ישראל שלפני השואה הורו לתלמידיהם לא לעלות לארץ טעו בוודאי טעות חמורה מאוד, אבל זו גם הכרעה כבדה מאוד. אנחנו יודעים שהם טעו, אבל זו לא סוגיה חמורה כל כך כמו כניסה להר הבית, שכמעט כל ענקי החכמים מתנגדים לה.
"לא כל דבר אנחנו מגדירים 'טשטוש חמור'. אפילו לא את אלה שלא אמרו לעלות לארץ לפני השואה, כי להם היו שיקולים, הם פחדו שהעולים לארץ יתקלקלו כאן ויפסיקו לשמור מצוות. זו הייתה טעות, אבל אנחנו מבינים שיש פנים לכאן ולכאן וההכרעה כבדה. פה (בשאלת העלייה להר, א"ס), לעומת זאת, זה דבר חמור. אנחנו גם רואים את השערוריות: אמרו להיכנס רק למקום מסוים ובסוף נכנסים לכל מקום, אמרו שייכנסו גברים בלבד ולא נשים ובסוף נכנסות גם נשים. אמרו שייכנסו רק אם טובלים ובסוף נכנסים בלי לטבול. אמרו להיכנס בחרדת קודש ובסוף ילדים משחקים שם.
"עולים להר הבית בכל שנה עשרת אלפים עליות, שזה אפילו לא עשרת אלפים איש כי יש כאלו שעולים הרבה פעמים. לכותל, לעומת זאת, מגיעים שני מיליון יהודים. אם כן, לעם ישראל יש יחס נכון למקום הזה. לכותל הוא בא ולהר הבית לא. עם ישראל הוא עם שאוהב לטייל, אבל להר הבית לא נכנסים. הוא מחוץ לתחום גם לדתיים וגם לחילונים, גם לימנים וגם לשמאלנים. גם חילונים לא עולים להר הבית אף על פי שהוא מקום מעניין, ואילו לכותל כמעט כולם באים. מיליונים. זו הרגשה בריאה באומה, אבל עכשיו שוחקים את ההרגשה הזו ומנסים ליצור תחושה שהר הבית הוא מקום ככל המקומות".
