נְגִיף // ניצחונה המאוחר של חלופה בת שמונים שנה
את המילה "נגיף" אנו מכירים כבר שנים רבות, אבל מן הסתם רבים מאיתנו העדיפו את השימוש במילה הלועזית "וירוס". מגפת הקורונה העלתה את קרנה של החלופה העברית ודומה שהיא כבשה סוף־סוף את מקומה בעברית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם עדיין צריך בתי ספר מגזריים לאומנויות?
– מפכ"ל על תנאי: כיפופי ידיים מעכבים את המינוי
– "שישה שריונים על 40 מנדטים, זה היעד שלי"
המילה נגיף היא כבת שמונים שנה. התיעוד הראשון שמצאנו לה הוא הערך נָגִיף־סָנִין במילון האנציקלופדי "כל־בו לחקלאות" מאת מלך זגורודסקי שיצא לאור בשנים 1939־1940. קודם לכן שימשו בעברית המילים "רעל" ו"ארס" כחלופות בהשראת השם הלועזי וירוס, הגזור ממילה לטינית שמשמעה רעל. הסיבה היא שתחילה (לקראת סוף המאה ה־19) סברו שהנגיף הוא רעל שחיידקים מפיקים; את הרעל הזה זיהו בשעה שסיננו תמיסה המכילה חיידקים במסנן בעל נקבים קטנים מגודלם של חיידקים, ומכאן המילה סנין שבערך הנזכר.
כשהתחדשה המילה נגיף בעברית כבר היה ידע רב יותר על הגופיפים הטפילים הללו. בהיותם מחוללי מַגֵּפָה נבחר להם שם משורשה של המילה הזו – נג"ף, ונמצא אפוא שהשם העברי טוב מרעהו הלועזי. ובדרך אגב, הצורה התקנית של המילה היא נְגִיף בשווא.
סֶגֶר // מה קורה כשכמה מילים מתחרות על אותה המשבצת?
אולי קשה בעיצומו של הסגר השלישי להיזכר איך נכנסה המילה "סגר" ללקסיקון הקורונה. דפדוף בעיתונים מתקופת הסגר הראשון חושף את ההתלבטות באיזו מילה להשתמש: לצד כותרות כמו "ישראל לפני סגר מלא" אפשר למצוא את הכותרת "לא יהיה מנוס מלהטיל הֶסגר מלא". אם כן, לפחות שתי מילים התמודדו על הכבוד לציין את הגבלות התנועה חסרות התקדים שהוטלו על אזרחי המדינה.
במקביל להטלת המגבלות על האזרחים הכריז צה"ל על "עוצר יציאות", ובאמת נשאלת השאלה למה לא נקטו את המילה "עוצר" גם בהקשר האזרחי. נראה שמכל האפשרויות, המילה שנתפסה עדינה יותר ומאיימת פחות הייתה סגר – אף על פי שהיא נשלפה מן המילון הצבאי (ושם פירושה מניעת יציאה של תושבים מאזור מגוריהם בשעת פעילות לאיתור מחבלים וכדומה). לא מיותר לציין שהֶסְגֵּר (קרנטינה) הוא בעצם המונח הנכון לבידוד של חשודים כנשאי מחלה עד לבירור מצבם. "בידוד" מתאים להפרדת אדם בריא כדי שלא יידבק מאחרים.
לפנינו אפוא דוגמה מאלפת למילים שיוצאות מן המילון ומפלסות את דרכן במציאות הלשונית אגב שינוי משמעותן.
עֲטִיַת מַסֵּכוֹת // על כוחם של אנשי הלשון באמצעי התקשורת
כמה שבועות אחרי תחילת המגפה נעשו המסכות לחלק בלתי נפרד מחיינו, בעקבות צו של משרד הבריאות שחייב לכסות בהן את הפה ואת האף.
ימים ספורים לפני פרסום הצו עלתה השאלה: איזה פועל מתאים לשימוש במסכה – לשים? לחבוש? ללבוש? לעטות? החל בירור בהול בעניין ביוזמת יועצי הלשון בתקשורת המשודרת, וגם האקדמיה ללשון העברית נרתמה למשימה.
בעצה אחת הועדף הפועל "עטה" משום שמשמעותו היסודית היא לעטוף, לכסות. עוד עלה ממצא מעניין מן התנ"ך. על המצורע נאמר: "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" (ויקרא י"ג, מ"ה). המצורע נדרש לכסות את פניו עד למקום השפם, אולי מאותה הסיבה שאנחנו מכסים את פנינו במסכות. זו דעתו של הפרשן אבן עזרא: "שלא יזיק ברוח פיו" – שכן צרעת נחשבת למחלה מידבקת.
פעולתם של יועצי הלשון הביאה לאחידות בשימוש: משרד הבריאות פרסם את צו "חובת עטיית מסכה", בתקשורת המשודרת הקפידו על הפועל "לעטות" ובעקבות זאת גם בשאר הפרסומים. כך הוכיחו יועצי הלשון את כוחם בעיצוב הלשון.
קַפְסולָה // איך נוצרת עגה "מקצועית"?
רבים מתקוממים על השימוש במילה "קפסולה" לתיאור קבוצות קטנות של תלמידים בבתי הספר וכדומה, ותוהים מדוע זכתה המילה – המציינת קופסית קטנה של פולי קפה וכדומה – למשמעות הזו.
המילה קפסולה – מילולית "קופסה קטנה" – החלה את דרכה בימי הקורונה כנראה בצבא. הרעיון פשוט: כדי להבטיח את מניעת התפשטות הנגיף מארגנים את החיילים בקבוצות סגורות שאינן באות במגע עם אנשים מחוץ להן. באנגלית, מתברר, משמשת במשמעות דומה המילה pod (=תרמיל). מן הצבא התפשטה הקפסולה לבתי הספר, לחתונות, לבתי הכנסת ועוד ועוד.
מאז מאי 2020 ניסו יועצי הלשון בתקשורת ובאקדמיה להציע חלופות כגון "קבוצה קבועה", "קבוצה קטנה" וגם "כמוסה" (החלופה העברית לקפסולה) – אך הקפסולה גילתה עמידות מרשימה, ונראה שהיא תלווה אותנו עד שוך המגפה.
זו הזדמנות להזכיר גם את המילה "פרויקטור", שלא נולדה בהקשר של הקורונה אך קיבלה מקום של כבוד בתקופה זו. לפני כעשור, כשנידונה המילה באקדמיה, התברר לנו שהיא המצאה ישראלית: כלומר, העברית המציאה מילה לועזית. החלופה התקנית למילה הזו היא "מנהל מיזם" (project manager), ובהקשר של הקורונה המלצנו: "הממונה על הקורונה".
חִסּוּן // מי המציא את המילה, מתי והיכן?
דפדוף בעיתונים ישנים באתר "עיתונות יהודית היסטורית" בעיצומם של ימי המגפה, בניסיון להתחקות על מקור השימוש במילה "נסיוב" תמורת "סרום" (זוכרים את הבדיקות הסרולוגיות?) – הביא אל הגילוי של ממציא המילה "חיסון".
יושב לו רופא יהודי בסנט־פטרבורג אשר ברוסיה בשלהי המאה ה־19, וכותב סדרת מאמרים רחבת היקף בעברית משובחת על מחלת הדיפתריה ודרכי ריפויה. הרופא הוא יצחק בן יוסף טובים, והמאמרים מתפרסמים בעיתון "המליץ". אחד מהם נושא את הכותרת: "הַחֹסֶן מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹת הַמִּתְדַּבְּקוֹת – כְּאַחַד רָאשֵׁי הַיְּסוֹדוֹת, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נוֹסְדָה הַמְצָאַת נַסְיוֹב הָרְפוּאָה". בהערת שוליים אחת מפרט המחבר את הצעתו להשתמש במילה "נסיוב" מארמית התלמוד תמורת "סרום", ובהערת שוליים נוספת הוא מעמיד מערכת מונחים מן השורש חס"ן תמורת immunization ונגזרותיה.
ללמדנו שמפעל תחיית העברית והתאמתה למכלול שימושי השפה, כולל עולם המדע, לא התגדר בגבולות הארץ.
תקוותנו היא שתכלה המגפה מן הארץ ומן העולם במהרה בימינו וייוותרו ממנה רק המילים.
רונית גדיש היא ראש המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית.
יום השפה העברית יצוין השבוע, ביום שלישי, כ"א בטבת, 5 בינואר. עוד מידע, פעילויות ואירועים מקוונים לרגל יום העברית – באתר האקדמיה
