הבית // דירה שכורה (2,800 לחודש) קטנה וחמודה, 35 מ"ר, עם סלון וחדר שינה, בקומת קרקע בבניין בני־ברקי טיפוסי וישן בשכונת פרדס־כץ. "לא גרו כאן 15 שנה, עד שהגענו והפרחנו את השממה. הדירה שופצה ממש לפני שנכנסנו אליה. לפני כן לא היו בה תריסים אפילו, רק סורגים וחלון. לא היה חיבור לגז. גם הבניין לא היה מתוחזק. לקחנו על עצמנו לפעול עם השכנים בבניין, החלה התעוררות, והוועד התחיל להרים דברים. צבעו את הלובי של הבניין, בלי ספק צעד מטורף לכולם אחרי שנים של תחזוקה לקויה. עם הזמן התחיל שיח בין השכנים ואפילו ארגנו הדלקת נרות לכולם. כל הדיירים התחילו להשתתף בניקיון הבניין והשטחים המשותפים, כי פתאום כולם ראו שיש אנשים שאכפת להם".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מזרח תיכון חדש: קטאר וסעודיה יסיימו את הסכסוך ביניהן
– סדנה: מנגינת הנפש
– סיפור ההצלחה שלי – מרדכי שרקי
בוקר טוב // הם קמים בין שש וחצי לשבע, משתדלים לשתות כוס קפה ביחד, ומשם כל אחד ממשיך למסגרת הלימודית שלו, לעבודות מחוץ לבית או ללימודים מול המסכים. שניהם לומדים כרגע בזום, אז הם משתדלים גם לאכול יחד במשך היום. "שנינו מבשלים. יש מאכלים שאנחנו אוהבים להכין, כמו תבשילי בשר, מרקים ועוד. אנחנו גם חובבים אפייה, ובחסות המיקסר המשוכלל שלנו אנחנו מכינים עוגות במגוון סוגים וחלות מטורפות". בשבתות הם אוהבים לארח ולהתארח. נטע למדה להכין אוכל אלג'יראי מסורתי, וגם בריקים, מהצד הטוניסאי: עלי סיגר בשמן עמוק. "אנחנו מבשלים הרבה ביחד וזה ממש כיף, זמן איכות".
סטודנטית // נטע תסיים השנה לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית בבר־אילן. היא עוברת הכשרה מעשית בתחום בריאות הנפש, ועובדת במרכז הנוער בשכונה: "אני מפעילה את המקום, ונמצאת בקשר רציף עם הנוער בשכונה".
סטודנט // ינון לומד אדריכלות באריאל, שנה שנייה. הוא גם עובד עם קבלן חרדי בבני־ברק, מעין הכשרה מעשית בשטח שקשורה ללימודים; והוא גם מתעסק במוזיקה, ובונה קחונים.
תיפוף // קחון הוא קופסת עץ, בדרך כלל מעץ לִבְנֶה, שמשמשת לתיפוף. הוא מגיע במגוון צורות וגדלים, ונפוץ בעיקר באמריקה הלטינית, במוזיקת רומבה ופלמנקו. "בישיבה התיכונית למדתי בכינור דוד, ואני אוהב לנגן. כשלמדתי בישיבה הגבוהה חבר אחד קנה קחון, ויום אחד פירקנו אותו כדי לראות ממה הוא מורכב. היה לי ניסיון עם עץ, כי עבדתי בעבר בנגריה, אז יצאנו לבנות קחון בעצמנו. הוא נשמע טוב, ואמרתי לעצמי שיום אחד אפתח פס ייצור לקחונים. אחרי הצבא הזמנתי כמות גדולה של עץ והתחלתי להתעמק בנושא, להבין איך הקחון עובד באופן מדויק ומקצועי, מה משפיע על מה. בניתי כמות ויצרתי מותג, 'הקחון של ינון'. נטע ואני התחלנו עכשיו לבנות ליין חדש של קחונים. זה אחלה כלי, ואני חושב שכל אחד חייב אחד כזה בבית".
בר־ישועה // ינון במקור מאבן־שמואל, אבל גדל בישיבה התיכונית נווה הרצוג (בין ניר־גלים לבני־דרום), בתור הבן של אחד הר"מים. הוא הילד השני במשפחה, ויש לו אחות ושני אחים. שם המשפחה בר־ישועה מגיע מסבא של ינון, שקרא את שם משפחתו על שם אביו, ר' ישועה ללום. ינון למד בישיבת ההסדר בנתיבות, התגייס ושירת כמש"ק ת"ש בגדוד נצח יהודה, וכעבור שנה העלה פרופיל ועבר למסלול לחימה בסיירת חרוב. בהמשך היה מפקד בביסל"ח. לאחר השחרור יצא לטייל במרכז אסיה, וכשחזר עבד כמה חודשים בשיפוצים עד שיצא לשביל ישראל.
מושבה // נטע במקור מפתח־תקווה, משכונת כפר גנים. היא הבכורה, ויש לה שלושה אחים קטנים ממנה. היא שירתה שנתיים בשירות לאומי בעבודה עם ילדים ונוער בנתיבות ובראשון־לציון, ואחרי השירות למדה במדרשה במצפה־רמון, הדריכה ב"מסע ישראלי" ועבדה עם נוער. בין השאר היא נסעה לעבוד במחנה הקיץ "קמפ מושבה" בקנדה, עם חברה. "זו הייתה חוויה שצמחתי ממנה מאוד, ועל הדרך שיפרתי את האנגלית".
ההיכרות // הם היו בנתיבות במקביל – ינון בתור בחור ישיבה ונטע בתור בת שירות – וגם ראו זה את זה שם, אבל לא באמת הכירו. "כעבור כמה שנים 'המשפחות המאמצות' שלנו בעיר התקשרו והציעו לנו להיפגש. יצאנו עשרה חודשים עד שהחלטנו להתחתן".
תוצרת // שבועיים לפני החתונה הם לא ידעו עדיין היכן יגורו. נטע: "חיפשנו מקומות באזור המרכז. מפה לשם, אבא של ינון התקשר מחתונה, וסיפר לנו שהזוג המתחתן חבר במיזם 'תוצרת הארץ' בשכונת פרדס כץ בבני־ברק. בתוך שבוע נכנסנו בעצמנו לפרויקט וסגרנו דירה בשכונה. בחיים לא חשבנו שנגור פה, אבל יש הפתעות בחיים". זו השנה השנייה שהם שם, ומקבלים מלגה תמורת מגורים ופעילות בשכונת פרדס־כץ. "אפילו הספקנו להביא עוד חברים שיבואו לגור איתנו בשכונה". הקהילה עורכת מפגשים, מפעילה מערך עזרה הדדית, חוגגת יחד ומקיימת שבתות משותפות.
אקשן // השכונה ממוקמת בשולי בני־ברק, ליד קריית הרצוג. "אף פעם לא משעמם אצלנו. המרקם החברתי מעניין ומגוון: יש פה חרדים, חילונים ומהגרים מאריתריאה, וכמובן סטודנטים כמונו שמחפשים מקום מגורים קרוב למוסדות הלימוד שלהם. השכונה רועשת וצפופה, וההרגשה היא שמתקיים מרוץ בלתי נגמר מחוץ לבית שלנו. תרנגולות יכולות להסתובב חופשי ברחוב, לא ברור מהיכן הן הגיעו, ואנשים כמונו הם נוף יוצא דופן בשכונה. עם זאת, כשיש רצון טוב יכולים לקרות חיבורים משמחים, כמו שקרה בבניין שלנו. יש רחובות ש'מאתגר' להסתובב בהם בערב. לפני כמה שבועות, נגיד, הוצת רכב באחד הרחובות הסמוכים. אבל הגענו לפה עם אג'נדה. אנחנו תוקעים יתד במקום שצריך לחזק אותו. מבחינת העתיד הכול פתוח… נראה לאן נתגלגל. יש לנו אהבה גדולה לדרום, אבל אין לדעת. הכי חשוב לנו שנהיה חלק מקהילה משמעותית ששמה דגש על תרומה ועשייה".
הקורונה ואנחנו // המגפה פרצה כמה חודשים אחרי שנישאו. "ברגע שהרגשנו את שיא העומס של השגרה. בסגרים היינו בכל פעם אצל משפחה אחרת. בזכות הקורונה אנחנו מרגישים שאנחנו נשואים לפחות שנתיים".
קול וצבע // הם אוהבים להשמיע מוזיקה בבית. "ינון שר ומנגן במגוון סגנונות, ואנחנו אוהבים להעביר ככה את הזמן. שנינו גם אוהבים לרקוד, אז זה שילוב מנצח. אנחנו אוהבים גם ליצור ולהתעסק באמנות פלסטית – ינון בעיצוב ובנגרות, ואני בכתיבה ובציור".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
