הבית // דירת שלושה חדרים חמודה וביתית, 70 מ"ר, קומה שנייה. המטבח קומפקטי, סלון ("הלב הפועם של הבית") ועוד שני חדרי שינה. "לאחרונה התחלנו להרגיש שהדירה קצת קטנה בשבילנו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תוצרת הארץ: השלבים בדרך לחיסון כחול לבן
– "הדיירים הקודמים השאירו את השלט עם שם המשפחה, השארנו אותו"
– יד קנדי: "דני אבדיה בנוי מהמחומר הנכון"
הבוקר // בערך בשש בבוקר קמים אנדועלם ואודיה. אנדועלם: "עדינה לא סומכת על בחירת הבגדים שלי וגם טוענת שאני לא יודע לעשות קוקו טוב, אז היא מתעוררת קצת אחרינו כדי לארגן אותה". מאז הקורונה אנדועלם מתפלל בבית. סביב שבע הם נותנים לאודיה ארוחת בוקר לפני הגן, ובשבע וחצי אנדועלם יוצא איתה וממשיך לעבודה בהרצליה ("אני מגיע באזור שמונה ורבע, תלוי במצב הפקקים"). עדינה כרגע בחופשת לידה עם אריאל.
בונים // אנדועלם הוא מפקח בנייה בעיריית הרצליה. "התחום שאני עובד בו כרגע מעניין מאוד, אני אפילו שוקל לעשות הסבה מקצועית אליו. אני אחראי על כל מה שקשור בליווי הבנייה, מאישורי תחילת עבודות עד גמר הבנייה והנפקת תעודת גמר ואישור אכלוס. אגף הפיקוח על הבנייה גם אחראי לכל מה שנוגע לעבירות בנייה מנהליות ואכיפתן".
רואים // עדינה היא אופטומטריסטית בקליניקה פרטית ברעננה, "ענייני עיניים", המתמחה במקרים מיוחדים: "משקפיים הם לא תמיד הפתרון. יש עזרי ראייה, יש עדשות מגע מיוחדות שמתקנות ראייה במקרים של מחלות עיניים מסוימות, ויש התאמת עדשות מגע לתינוקות שנולדו עם קטרקט. אני נהנית מהעבודה ולומדת כל הזמן דברים חדשים".
משם לכאן // אנדועלם נולד באתיופיה וגדל בכפר סנקרה, והוא האח הקטן מעשרה. עד גיל 11 היה רועה צאן ועזר בעיבוד חלקת האדמה של המשפחה, ואז עברה משפחתו להתגורר במחנה לקראת עלייה בעיר גונדר. הם חיו בחדר קטן שם – הוא, ההורים, אחיו הגדול ממנו ואחיינית שגדלה איתם. הוא למד לראשונה בחייו בבית ספר, והיה תלמיד מצטיין בזמן שעבד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל 17 ואחרי המתנה ממושכת, המשפחה קיבלה אישור עלייה לארץ. הם עלו בחנוכה. "זה היה היום המרגש בחיי. אני זוכר שנחתנו פה וכולם נישקו את האדמה. למים היה טעם אחר משהיינו רגילים אליו וגם לסנדוויץ' שקיבלנו בנמל התעופה היה טעם משונה. היינו צריכים להתרגל לטעמים חדשים שלא הכרנו".
קליטה // האוטובוס לקח אותם למרכז קליטה בקיבוץ טללים שבדרום. "כולך בעוצמות של אושר, ומצפה להגיע לעיר שחלמת עליה, ירושלים – ופתאום אתה מגלה שאתה לא ממש בדרך לשם, אפילו לא בכיוון. כשהייתי ילד, בכל פעם שהוזכר השם ירושלים דמיינתי שזו עיר של צדיקים ושבמדינת ישראל כולם דתיים וחובשים כיפות. הייתי קצת בהלם כשראיתי לראשונה אנשים בשדה התעופה ללא כיפות. אבל קבלת הפנים בקיבוץ הייתה נעימה ומחבקת, וזה היה נר ראשון של חנוכה, אז ישר הגענו לסופגניות. כולם רצו שנתחיל להשמין".
לימודים // אחרי מרכז הקליטה בטללים עברה המשפחה לדירה בבת־ים. אנדועלם למד באולפן בכפר הנוער ניצנה, ולאחר מכן הפך גם למדריך שם. אחר כך יצא לתוכנית השלמת בגרויות במכללת ספיר והשיג תעודת בגרות בתוך שנתיים וחצי, "למרות שלא למדתי מעבר לכיתות ב' וד' באתיופיה". כשסיים את הלימודים בגיל 21 התעקש להתגייס לצה"ל, ושירת בסיירת נח"ל. לאחר השחרור למד משפטים בקריית אונו, והתמחה בפרקליטות מחוז מרכז פלילי. "אני לא מתכוון לעסוק בפלילים, תקופת ההתמחות בפרקליטות הספיקה לי. אבל אני עדיין מחכה לעבור את מבחני הלשכה".
סביב העולים // עדינה גדלה ברעננה, הבת שנייה מארבעה ילדים. הוריה אמריקנים במקור: אביה עובד בהייטק ואמה מורה לאנגלית, ש"לימדה אנגלית את העולים מאתיופיה בכפר־בתיה". היא למדה באולפנת אמנה, הייתה חניכה בתנועת הנוער עזרא, ושירתה בשירות לאומי שנתיים: בשנה הראשונה כמרכזת בתנועת הנוער עזרא בסניף העדה האתיופית בשכונת דניה ברחובות, ובשנה השנייה כמדריכת פנימייה בכיתת עולות מאתיופיה באולפנת אמנה. היא למדה אופטומטריה במכללת הדסה בירושלים ("התגוררתי שם ארבע שנים, ונהניתי מכל רגע וממה שיש לעיר להציע. בלימודים עצמם היה לי מעניין מאוד ורכשתי משם חברים לחיים") וסיימה את התואר בהצטיינות.
ההיכרות // הם נפגשו לראשונה בשבת ארגון בעזרא, כשעדינה באה לבקר כמרכזת לשעבר ואנדועלם היה שליח. מדריך שהיה בצוות שידך ביניהם. אנדועלם: "המילים הראשונות שהחלפנו היו בדרך לצפרדע של האשפה – שנינו יצאנו לזרוק זבל והשיחה קלחה. במקרה גילנו שאחיינית שלי היא חניכה של עדינה. שבוע לאחר מכן קיבלתי מעדינה זימון לחברות בפייסבוק. בהתחלה רק התכתבנו שם, עד שאזרתי אומץ לבקש את מספר הנייד שלה. הקשר שלנו היה ארוך, וכמו כל דבר בחיים ידע עליות ומורדות, עם הפסקה ארוכה באמצע".
יחד // הקשר התנהל על אש קטנה במשך כמה שנים, ואז הפך לקשר רומנטי. אחד העיכובים נבע מכך שאבא של אנדועלם נפטר, והם המתינו לסיום שנת האבל. עדינה: "במשך השירות לאומי נחשפתי למנהגים ולמאכלים ולתרבות של העדה האתיופית, עוד לפני שאנדועלם ואני נפגשנו, ובכל זאת נחשפתי בכל פעם למשהו חדש, ממנו ומהמשפחה שלו, וזה היה מעניין ומרגש. שנינו באים מרקעים שונים, אבל כשהכרנו עניינה אותי דווקא העובדה שהוא לא גדל כמוני, והכול אצלו היה חדש ואחר".
החתונה // ההזמנות חולקו לשני הצדדים בשלוש שפות: אמהרית, עברית ואנגלית. היו ריקודים מסורתיים מאתיופיה, וטקס החופה תורגם לכל השפות. את ירח הדבש הם בילו בארצות הברית, בביקור אצל בני משפחתה של עדינה.
קיבוץ גלויות // הם מדברים עם הילדים באנגלית. עדינה: "אני באה מבית דובר אנגלית ואנדועלם מדבר אנגלית טובה מאוד. רצינו שהילדים יכירו את השפה הזו, החשובה, כבר בתור ילדים קטנים". אנדועלם: "כשאנחנו נוסעים לבקר את סבתא נאנה בבת־ים כולם מדברים אמהרית, וגם עדינה משתתפת בשיחה המשפחתית".
תפריט // עדינה: "אבל לצערי אני לא מכינה את האוכל האתיופי. בכלל אני לא חזקה במטבח, אנדועלם הוא הבשלן. אחת לכמה זמן הוא לוקח אספקה של אינג'רה מאמא שלו ומכין את התבשילים שלה בבית, עם התבלינים המיוחדים שלהם". אנדועלם: "יש הרבה מאכלים אתיופים מסורתיים אבל הבסיס הוא אינג'רה, שנראית כמו לחוח תימני בגוון חום בהיר אבל עם טעם שונה לגמרי, חמצמץ. את האינג'רה מכינים מקמח טף שמחמיצים בבלילה לפחות ארבעה ימים, ואוכלים אותה עם כל מיני תבשילים – בשר, עוף, עדשים".
רעננה // הם בחרו בעיר בעיקר מטעמי נוחות. עדינה: "אני עובדת ברעננה, וההורים שלי גרים פה ועוזרים לנו המון עם הילדים. גדלתי פה ואני אוהבת את העיר. היא מטופחת והחינוך טוב. חלק מחברות ילדותי גרות בסביבה. אנחנו עוד לא יודעים לאן פנינו מועדות".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
