"החטא הקדמון של הפילנתרופיה הוא החשיבה שלעמותה אסור לייצר רווח"

זה היה מיזם שרתם אליו אלפי בני אדם, ענקיות טכנולוגיה, משרדי ממשלה ועמותות חברתיות. בראש השרשרת עמדו אזרחים מן השורה שהעבירו מחשבים ישנים או מיותרים שהיו ברשותם. הציוד שנאסף הועבר למעבדות של אפל, וסטרן דיגיטל ודל בישראל, לצורך חידוש והשבחה. פורום של חברות מסחריות רכש מקלדות, עכברים ותוכנות אופיס. כעת הגיע תורם של משרד החינוך ומשרד הרווחה, שהגישו רשימות של משפחות שזקוקות למחשבים לצורך למידה מרחוק. בשלב האחרון נכנסו לפעולה העמותות, שדאגו שהמחשבים והציוד הנלווה יגיעו ליעדם – עשרות אלפי ילדים שעד אז התקשו להשתלב במערך הלמידה מרחוק שכפתה עליהם הקורונה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "היצירתיות אינסופית, אפשר ליצור מגוון גרסאות על חומר גלם"
– אל תילחמו בגלים: בגלל שמרנות, בן-גוריון נשאר נמל
– מותו של כוכב הטרנזיסטור

כדי להבין את התיאוריה מאחורי המיזם הזה, צריך לבקר בחלל העבודה המשותף 2B-Hub ברחוב שוקן בתל־אביב. פסל פרי כפיו של האמן אלעד גרבינסקי מוצב בכניסה: על עמוד עץ מגולף, שגובהו כגובה אדם, נכתב באותיות שחורות "אח של שניאור". שלוש מילים שמגדירות את המנוע מאחורי כל מה שמתרחש כאן מסביב, ובעצם מאחורי הכיוון שקיבלו חייו של יואל חשין בעשור החולף.

"הייתי רואה מיזם מדליק וחבר'ה צעירים ומתוקים, ונותן להם כסף בלי לחשוב יותר מדי. מהר מאוד הבנתי שהאתגר המרכזי של המגזר החברתי הוא להביא הון בצורה אחרת, והחלטתי שמכאן והלאה לא מעניינות אותי השקעות שאין בהן תוחלת חברתית ברורה"

בקיץ 2010 היה חשין מרצה לפילוסופיה ומשפטים, והתכוון לכתוב דוקטורט בדיני תאגידים. כצאצא למייסדיה ולמנהליה של חברת טבע הוא היה מעורב מעט בעולם ההשקעות. אבל לא מאוד. איש העסקים במשפחה היה שניאור, אחיו הגדול ממנו בחמש שנים. יואל דווקא רצה לעבוד לצידו, אבל שניאור שידר לאח הקטן שעדיף שישאיר לו את הביזנס ויתמקד בעולמות הרוח, כמשפטן ואינטלקטואל.

הכול השתנה ב־18 ביוני 2010, כששניאור חשין נהרג בתאונת פגע וברח בעת שרכב על אופניו בכביש 444. האירוע הקטלני – שזכה לתהודה רבה גם משום שהקורבן היה בנו של השופט בדימוס מישאל חשין – שינה לחלוטין את מסלול חייו של יואל. בעקבות מות אחיו הוא החליט לעבור מעולמות הרוח לזירת העשייה והיצירה. בעשר השנים האחרונות הקים והוביל את קבוצת 2B (משחק מילים – גם "להיות" וגם ראשי התיבות של two brothers, שני אחים), הפועלת לחולל שינוי יסודי במרחב העסקי בישראל. הקבוצה כוללת כמה זרועות: 2B-Angels, קרן שהקים חשין יחד עם ארל'ה כהן, במטרה להשקיע בחברות הייטק בעלות פוטנציאל תשואה גבוה בפן החברתי ובפן העסקי כאחד; 2B-Community, קרן להשקעות אימפקט – כלומר השקעות ששואפות להניב השפעה חברתית, סביבתית וכדומה; 2B-Friendly, עמותה המקדמת מטרות חברתיות בעסקים; וגם 2B-Hub, חלל עבודה משותף שמאכלס כיום שמונים מיזמים המשלבים עשייה חברתית ועסקית.

מלבד כל אלה יש לחשין בייבי טרי: "השולחן העגול העסקי הישראלי" (BRI), מיזם שמנסה להביא את המגזר העסקי לפעול יחד למציאת פתרונות לבעיות החברתיות של המדינה. "ישראל נמצאת היום באחד המשברים הגדולים בתולדותיה", מסביר חשין. "הן המגזר הממשלתי והן המגזר החברתי, שעושה עבודת קודש, עומדים בפני אתגר ענק. מעל המשבר הרפואי הולך ומתקדם לעברנו משבר כלכלי. יש צורך דחוף בחיסון כלכלי, ואנחנו, חברי השולחן העגול, רואים לעצמנו כמשימה למצוא את החיסון הזה, יחד עם הממשלה והארגונים החברתיים".

את BRI הוא הקים יחד עם עינת דן־זינגר, מנכ"לית הפורום הכלכלי־חברתי, ודובי אמיתי, יו"ר "נשיאות המגזר העסקי" והפורום הכלכלי־חברתי. סביב השולחן העגול כבר התיישבו, בעידודו של נשיא המדינה, סדרת חברות מהמובילות והגדולות בישראל, ובהן שטראוס, אינטל, סופר־פארם, בנק הפועלים, בנק לאומי, חברת החשמל, תנובה ועוד. שלושה מיזמים מרכזיים כבר יצאו לדרך. הראשון הוא פרויקט "מחוברים", שנועד להנגיש לאוכלוסייה המבוגרת את החיבור לעולם הדיגיטלי, באמצעות טאבלטים ייעודיים וקלים לשימוש. אינטל הביאה את הטכנולוגיה, מפעל הפיס סיפק את המימון, והרשויות המקומיות דאגו לחלק את המכשירים. המיזם השני, "העסק שלנו", מסייע לעסקים קטנים ובינוניים לעבור דיגיטציה בעזרת הפלטפורמות של ויקס ופייסבוק. פרויקט שלישי, "מתחשבים", העביר מחשבים לתלמידים בפריפריה הגיאוגרפית־חברתית. המטרה, מסביר חשין, הייתה לצמצם את הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית, שהשאיר כ־200 אלף משקי בית ללא אמצעי למידה מרחוק.

מאחורי כל העשייה הזאת יש משנה סדורה, וחשין מסביר אותה בלהט וברהיטות, כיאה למשפטן־פילוסוף. "אחת ההצדקות של השולחן העגול היא שכל אחד מהחברים מסייע בתחומים המתאימים ביותר לעשייה העסקית שלו, ועושה זאת באופן שגם מניב לו רווח. אני לא רוצה להסתיר את הרווח הכספי, אלא להניח אותו על השולחן. ככל שיש יותר סינרגיה בין המטרה החברתית לבין האינטרס העסקי, כך הסיכוי לפתור את הבעיה גדל. כשעסק מסייע במה שהוא הכי טוב בו, בתחום שהכי קשור לליבת העיסוק שלו – זה מצמצם את החיכוך, ויכול  לייצר לו גם ערך עסקי. כך אנחנו מקדמים חברות מסחריות לתכלית העליונה שלהן: להיות ישות שחיה ופועלת בסביבתה, ומוסיפה ערך לכל השחקנים שבאים איתה במגע".

זו המטרה של חברה מסחרית? מקובל לחשוב שהיא קיימת כדי לייצר כמה שיותר רווח כספי.
"אין דבר מטופש יותר מהמחשבה הזו. כשם שהתכלית שלי היא לייצר לעצמי משמעות, והמזון שאני אוכל הוא רק אמצעי, כך גם מקסום הרווחים הוא אמצעי שמשרת תכלית עליונה יותר של העסק, הגשמה של ייעוד. בעיניי, כל פרשנות אחרת היא שגויה. גם כמשקיע אני אומר: אם אתה יזם שרוצה רק להרוויח כסף, אני לא אשקיע בך. אתה צריך תשוקה, רצון ותעוזה – לחולל שינוי, לשכך כאב, לפתור בעיה שאנשים נאלצים להתמודד איתה. זו גם הצורה היעילה ביותר למקסם את הרווח".

עיר חד־פעמית

הדרך הטובה ביותר לעשות עסקים, משוכנע חשין, היא לפעול על פי עקרונות "הקפיטליזם הקשוב". בשנת 2007 נוסד בארה"ב ארגון שזהו שמו, ולפני שש שנים הוקם הסניף הישראלי שלו, שחשין חבר בהנהלתו. בניגוד לקפיטליזם המסורתי, שפועל למקסם רווחים רק לבעלי המניות, הקפיטליזם הקשוב שוזר את החתירה לרווחיות פיננסית יחד עם יעדים חברתיים. "יש ארבעה עקרונות מרכזיים", אומר חשין. "הראשון הוא שלכל עסק צריכה להיות מטרת־על – ייעוד שהוא מעל ומעבר לרווח כספי. השני הוא התחשבות בכל בעלי העניין בעסק, ולא רק בבעלי המניות. כלומר, שתהיה מחויבות לעובדים, לספקים וגם לציבור הרחב שבא במגע עם העסק. העיקרון השלישי הוא תרבות ארגונית קשובה שאינה היררכית: לדאוג שהעמדות של כולם יישמעו, ומתוכן ייבחר הרעיון הטוב ביותר, ולאו דווקא הרעיון של האדם החזק בארגון. כל אחד גם צריך לקבל מרחבי הגשמה לפעול, בהתאמה לחזון הכולל של החברה. והעיקרון הרביעי הוא מנהיגות קשובה: הרצון לשרת את הייעוד של העסק מניע את המנהיג הקשוב, ולא עוצמה או כסף. הוא מתמקד ב'אנחנו' ולא ב'אני'. הוא מנהיג באמצעות פיתוח אנושי ומתן השראה, ומוציא את הטוב ביותר מהסובבים אותו".

"הרעיון של התו החברתי היה ליצור שינוי דרך הצרכנים. זה עבד יפה, ודווקא בימי הקורונה התעורר ביקוש מפתיע לעבוד איתנו. אבל הרגשתי שאין לי פרצוף לעמוד מול בעלי עסקים ולדון על מתן תווים חברתיים, כשהמקרר בבית שלהם ריק"

במה הקפיטליזם הקשוב שונה מכלכלה חופשית עם רגישות חברתית?
"רגישות חברתית היא דבר מבורך, אבל אני רוצה שסיוע לאנשים בכיסאות גלגלים, למשל, לא יבוא רק מתוכה, אלא שזה יהיה חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית שמתקיימת בלאו הכי. כמו שהחטא הקדמון של העולם העסקי הוא ראיית מקסום הרווחים כתכלית, החטא הקדמון של הפילנתרופיה הוא החשיבה שלעמותה אסור לייצר רווח. זו טהרנות שתוביל אותנו לעברי פי פחת. חברה חזקה לא נמדדת בהיקף התרומות שניתנות בה, אלא במשאבים שהיא מפעילה כדי לצמצם את הפילנתרופיה למינימום ההכרחי. כשבעיה חברתית נפתרת באמצעות מודל עסקי, אף אחד לא עושה טובה לאף אחד; לעומת זאת, כשהפתרון מושתת על פילנתרופיה, יש היררכיה של נותן ומקבל. זה אומר שיש מישהו שמרגיש נחות לעומת האחר, ואנחנו לא רוצים ליצור את התלות הזו. הרי זה בעצם הרעיון בשמונה מעלות הצדקה של הרמב"ם", אומר חשין, ומכוון לנאמר בהלכות מתנות עניים: "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה (…) נותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות".

על מהותה של הפילנתרופיה הוא למד לדבריו מאמו רות, שניהלה במשך ארבעים שנה את "הקרן לירושלים". "בכל שבת אירחנו תורמים, וזה היה מפגש חברי ואמיתי בגובה העיניים. הכלל הראשון שלמדתי הוא שאתה, המקבל, לא נחות מהתורם. כשם שהוא עשה טובה לעיר ירושלים והעביר לה כספים לטובת הקמת מתנ"ס, אצטדיון או מוזיאון, כך גם ירושלים העניקה לו את הזכות וההזדמנות להיות חלק מבנייתה".

המיזמים הכלכליים־חברתיים של חשין נולדו זה מתוך זה. הראשון שבהם היה "גן שניאור", גן אירועים שהקימה משפחת חשין בכפר הנוער "בית השנטי במדבר". "מריומה, מייסדת בית השנטי, אמרה לי שהחלום שלה הוא לבנות מיזמים שיניבו הכנסות למקום הזה, כדי שיתקיים גם אחרי מותה. היא לימדה אותי את הכאב שיוצרת המציאות של הפילנתרופיה. בתקופה ההיא אנשים היו הולכים ליער בן־שמן כדי להתחתן, משקיעים מיליונים, מרימים שם עיר שלמה ומפרקים הכול למחרת. חשבתי שיש בזה משהו מיותר מאוד: אם כבר מוציאים כל כך הרבה כסף, למה לא לאפשר לציבור ליהנות מההשקעה? לקראת החתונה שלי החלטנו להקים גן שישמש אחר כך לרווחת ילדי בית השנטי. היום מקיימים שם אירועים ומופעים, וזה מכניס למקום כסף".

במקביל החליט יואל חשין להפוך מעוד משקיע הייטק למשקיע בקרנות אימפקט. "עד אז, כמו הרבה משקיעים אחרים, הגישה שלי הייתה יותר פילנתרופית. הייתי רואה מיזם מדליק וחבר'ה צעירים ומתוקים, ונותן להם כסף בלי לחשוב יותר מדי. מהר מאוד הבנתי שהאתגר הגדול של המגזר החברתי הוא להביא הון בצורה אחרת. דווקא משום שפילנתרופיה היא מושג מקודש, צריכים להקפיד שהיא תתקיים רק כשאין ברירה. הבעיה היא שהיום מנכ"לים של עמותות מכתתים את רגליהם בין בעלי אמצעים ומתחננים לכסף, במקום להתמקד במטרה שלשמה הוקמה העמותה. החלטתי שמכאן והלאה לא מעניינות אותי השקעות שאין בהן תוחלת חברתית ברורה. לא כל חברה היא חברת אימפקט, ולא כולם מייצרים חיסון לקורונה, אבל כל חברה, טוב תעשה אם תפעל על פי עקרונות הקפיטליזם הקשוב, או סט ערכים אחר שמדבר בשפה דומה. לשמחתי גיליתי שכמעט כל החברות שהשקעתי בהן עד אותה נקודה הן כבר כאלה, או שיש להן תשוקה ללמוד ולהתפתח ואפשר לעשות איתן עבודה משותפת. כך הקמנו את 2B-Community, שבאמצעותה אנחנו משקיעים במי שהוא קפיטליסט קשוב, וגם במי שרוצה לחתור לכיוון הזה".

עם המיזמים שזכו לתמיכתה של 2B-Community מונה חשין את ולרן – חברת הזנק שחותרת להפוך את כל הכבישים בארץ ובעולם לחכמים: חיישנים שיישתלו מתחת לפני הדרך ידווחו על מפגעים ויאפשרו לתעל תנועה ולהפחית תאונות דרכים. פרויקט אחר הוא הבנק החברתי "עוגן", שיעמיד אשראי זמין בריבית נמוכה לעסקים זעירים וקטנים, וכן ייתן הלוואות למלכ"רים אשר זקוקים לסיוע בשל משבר. ויש גם בית אופנה חברתי – Collective Collection, מיזם מימון המונים המאפשר לכל משקיע ומשקיעה להיות מעורבים בבחירת העיצובים שיועברו לייצור ולהשתתף בבחירת המטרה החברתית השנתית של החברה.

במיזם אחר פעלה 2B-Community לפתור שתי בעיות יחד – תת־תעסוקה בחברה החרדית מחד, ומחסור חריף במהנדסי תוכנה בישראל מאידך. הקרן השקיעה בחברת אמפרסנד, שהקימה בבני־ברק את חללי העבודה המשותפים הראשונים שמיועדים ומותאמים להייטקיסטים חרדים. במסגרת הזו גם הושקה תוכנית השמה של מהנדסות תוכנה חרדיות בחברות הטכנולוגיה הגדולות בישראל, ובהן אפל, מיקרוסופט, אינטל, אמדוקס ורבות אחרות.

"אשמח לפגוש את האדם הדתי שחושב שהוא קרוב יותר לא־לוהים ממני, ולהבין למה הוא סבור כך. לדעתי, כיפה על הראש היא לא סימן לכלום, במיוחד היום. הכיפה היא תיוג מיותר. אני מרגיש רליגיוזי מאוד, זו תכונת אישיות שאינה תלויה בשאלה היכן נולדת"

המהלך הבא של חשין היה הקמת 2B-Friendly, לקידום מטרות חברתיות בעסקים. העמותה מילאה את מקומה של "מעגלי צדק" בהענקת "תו חברתי" לעסקים שעומדים בכמה תבחינים, כמו נגישות לבעלי מוגבלויות, העסקה הוגנת של עובדים, שמירה על סביבה וקיימות ותרומה לקהילה. "הרעיון היה ליצור שינוי דרך הצרכנים. זה עבד יפה, ודווקא בימי הקורונה התעורר ביקוש מפתיע לעבוד איתנו. אבל אני הרגשתי שאין לי פרצוף לעמוד מול בעלי עסקים ולדון על מתן תווים חברתיים כשהמקרר בבית שלהם ריק".

בשיתוף הפורום החברתי־כלכלי, החליט חשין לרתום את פעילותה של 2B-Friendly להקמת השולחן העגול העסקי. "בהתחלה דיברו איתנו כמי שיכולים לתת תווים לעסקים שמצטיינים גם בימי קורונה, וכך לעודד עסקים לקדם מטרות חברתיות. הגענו למסקנה שכל עניין התווים דומה למתן ציונים או תעודת הערכה, כשהדבר החשוב הוא לא התעודה עצמה אלא מה עשית כדי לקבל אותה. מעבר להענקת תווים יש להעמיק בהבנה איך נכון לעשות עסקים, ואיך יוצרים ממשק מדויק יותר של כלכלה וחברה.

"במהות שלה, 2B-Friendly נועדה לעזור לאנשים 'להתחברת' באופן העסקי ביותר. כלומר, לעבוד בכלים חברתיים של קפיטליזם קשוב באופן שימקסם את הרווח שלהם. הפרויקטים והמיזמים הראשונים שכבר נוצרו בשולחן העגול, גורמים ללב להתרחב. הם מעוררים תקווה שאם נעבוד נכון, נוכל לשמש כמגדלור ולסייע לאוכלוסייה במקומות שאנחנו טובים בהם".

החב"דניקים זכו בפיס

את כל מפעלותיו מנהל חשין מתוך 2B-Hub, המתחם שהוא מגדיר "הבית של האימפקט בישראל": "יושבים פה מיזמים וגופים ששותפים לעקרונות ולערכים שאנחנו מאמינים בהם, ורוצים לקדם את הרעיון ולהפיץ את הבשורה. בחלקם אני גם משקיע ובחלקם לא, אבל כולם רוצים לעבוד במרחב של אנשים שמונעים על ידי אותם ערכים, ולכולם אנחנו מעניקים כאן תחושת בית וקהילה".

כחלק מהתפיסה הקשובה, עם פרוץ הקורונה החליטו ב־2B-Hub לוותר על גביית דמי השכירות בחודש אפריל. ליזמים שנפגעו מהקורונה נפתחה אפשרות לשכירות במחיר עלות בחלל הפתוח של המתחם. ההחלטה התבררה כמוצלחת גם ברמה העסקית, ומשכה שוכרים חדשים רבים. בחודשי היציאה מהסגר הראשון כבר הגיע המתחם לתפוסה מלאה.

יואל חשין (48) נולד בירושלים, הצעיר בשלושת בניהם של רות ומישאל חשין. שמו המלא הוא יואל משה, על שם סבא־רבא של אמו – יואל משה סלומון, מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח־תקווה. רות חשין היא גם נכדתו של חיים סלומון, ממייסדי חברת התרופות "אסיא", שלימים הפכה לחברת טבע. אביה נחמן היה מנהל בחברה, וכך גם גיסה אלי הורוביץ, שהפך את טבע לחברת התרופות הגנריות המובילה בעולם. הייחוס של רות מסתעף גם למשפחת מני, שבניה הובילו את העלייה מעיראק ומילאו תפקידי מפתח ביישוב העברי.

מישאל חשין, שנפטר לפני כחמש שנים, היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ונודע כשופט חריף בעל לשון חדה ושפה פיוטית. אביו, שניאור זלמן חשין, היה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. שניאור זלמן היה צאצא ישיר לרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר התניא. משפחת חשין מקושרת גם למשפחת ריבלין, שעם בניה נמנה נשיא המדינה ראובן ריבלין.

"כילד חשבתי שהמשפחה של אמא שלי שווה יותר מהמשפחה של אבא שלי", כתב יואל חשין בעבר, בסיפור שפרסם בעיתון ידיעות אחרונות. "אבל יום אחד, כאשר הייתי בשדה התעופה ביחד עם שניאור אחי, שוחחתי עם כמה חב"דניקים. כאשר התברר להם שאני דור שביעי לבעל התניא, הם התחילו לרעוד בכל הגוף מרוב התרגשות". "הבנתי אז לראשונה כמה אני נחשב חשוב בגלל דברים שבכלל לא קשורים אליי", אומר לנו חשין. "הם הרגישו שלפגוש אותי זה כמו לזכות בפיס, ואני חשבתי שהם קרועים לגמרי".

הוא מתאר ילדות בבית ספוג ביהדות ובאהבה לארון הספרים היהודי. בעבר יצא לי לשמוע את חשין מקדש על היין בליל שבת, כשהשתתפנו יחד בתוכנית העמיתים של ארגון "מעוז", ואני יכול להעיד שהוא לא נזקק לסידור. "אבא שלי היה תלמיד חכם, ללא ספק. היה בו ניחוח שאתה יכול למצוא היום בחצרות מאה־שערים. היו לו שורשים שבוקעים ממעמקים, והוא ידע לבטא אותם. ממנו קיבלתי את האהבה שלי לסיפורי התנ"ך. הוא היה מסוגל לבכות כשדיבר על עקדת יצחק, והיה מביע הזדהות עם יעקב באומרו 'מעט ורעים היו ימי שני חיי'. תפיסת הצדק שלו הייתה לקוחה מאברהם אבינו, שדאג לעשות עסקה הגונה עם עפרון החיתי.

"כמו שהחטא הקדמון של העולם העסקי הוא ראיית מקסום הרווחים כתכלית, החטא הקדמון של הפילנתרופיה הוא החשיבה שלעמותה אסור לייצר רווח. זו טהרנות שתוביל אותנו לעברי פי פחת. כשפתרון מושתת על פילנתרופיה, יש היררכיה של נותן ומקבל. מישהו מרגיש נחות לעומת האחר"

"אשמח לפגוש את האדם הדתי שחושב שהוא קרוב יותר לא־לוהים ממני, ולהבין למה הוא סבור כך. לדעתי, כיפה על הראש היא לא סימן לכלום, במיוחד היום. הכיפה היא תיוג מיותר. אני מרגיש רליגיוזי מאוד, זו תכונת אישיות שאינה תלויה בשאלה היכן נולדת".

בנעוריו הוא למד בתיכון "בית חינוך" בירושלים. אחר כך התגייס לסיירת מטכ"ל, ושירת בצוות אחד עם נפתלי בנט ומתן כהנא. "עם מתן הייתי בטירונות מיטה ליד מיטה. אני מאוד אוהב את שניהם ברמה האישית. לבנט יש עכשיו אתגר גדול: הוא יכול לעשות קפיצה שתשדרג את הציונות הדתית למקום שהיא תמיד חלמה עליו, אבל בשביל זה הוא צריך להחליט שברגע האמת הוא חובר נגד ביבי. לדעתי, זה יהיה הדבר הכי טוב שקרה אי פעם לכיפות הסרוגות, וכך גם ייווצר חיבור בין הציבור הזה לבין החילוניות הליברלית".

אחרי שנה בסיירת מטכ"ל הועבר חשין ליחידת הכלבנים "עוקץ", שהייתה אז בתחילת דרכה. לאחר שירותו הצבאי בחר להמשיך את מורשת אביו וסבו, ונרשם ללימודי משפטים ופילוסופיה. "מילאתי את חובי למשפחה וסיימתי בהצטיינות יתרה, אבל לא העליתי בדעתי לעסוק בעריכת דין אפילו יום אחד. למדתי ולימדתי משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ואחר כך באוניברסיטת תל־אביב, ואהבתי בעיקר את הפילוסופיה".

אחיו שניאור היה אב לשלושה, בן 43 במותו. טל מור, הנהג שפגע בו והפקיר אותו למוות, נידון ל־12 שנות מאסר ושוחרר לאחר כשבע שנים. בבוקר השחרור התראיין יואל חשין לתוכנית הרדיו של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן, והפתיע את המאזינים בדבריו: "אני לא כל כך מייחס חשיבות לשחרור הזה", אמר. "אני לא יכול לעשות שום דבר שיכול להשיב את שניאור לחיים". חשין הסביר אז שכל יזם יודע שעליו לתעל את האנרגיות שלו במדויק אם ברצונו להצליח במיזם. "כל עיסוק שאינו מתמקד ביצירה ובבריאה של דברים חדשים מוריד את האנרגיות ומחליש אותן. העיסוק בענישה הוא לא הסיפור שלי. כשנהרג מישהו קרוב כל כך אליך, שאתה אוהב כל כך, הוא מעניק לך הזדמנות להבין את החד־פעמיות של החיים האלה, וזה קרה לי. מאז ששניאור נהרג החלטתי להקדיש את עצמי לעשייה, ליצירה ולעשיית טוב בעולם".

כיום מתגורר חשין בלב תל־אביב עם אשתו דנה ושלושת ילדיהם – אביגיל אור (7), אורי מישאל (4) והתינוקת הללי, בת שלושה חודשים. בשנה האחרונה הוא השתתף כמה פעמים בהפגנות ברחוב בלפור בירושלים. "נתניהו עשה 'עבודה יפה' בתיוג המפגינים כאנשי שמאל. לצערי הוא נאחז בפיצול ההיסטורי בין ימין לשמאל. ההתעסקות בכן־שטחים או לא־שטחים תוקעת יותר מכול דווקא את המתנחלים. יש בינינו אולי פער אידיאולוגי – נניח שאתה חושב שיש לנו זכאות לגור ביו"ש ואני לא, אבל אתה כבר דור שלישי למנשלים ואני כירושלמי דור רביעי למנשלים, אז מה ההבדל? אתם בכל מקרה כבר שם. בעיניי זו התעסקות בעבר, בזמן שכבר שכחנו את הנושא הזה ומתעסקים בעתיד".

לאנשים שגרים ביישובים שלא הוסדרו, או במציאות ביטחונית לא פשוטה, זה ההווה.
"לדעתי אתה בוחר מה התחומים שיעניינו אותך. בנט בעצמו אמר שהכיפה הסרוגה לא צריכה להיות ילד הכאפות של הכיתה, והדרך היחידה לדעתי לשנות זאת היא שהציונות הדתית תעסוק יותר בנושאי העתיד. לצערי, בהייטק הישראלי וגם בשולחן העגול העסקי אני לא רואה כמעט כיפות סרוגות. האנשים האלה לא נוכחים בשיח של ההון־סיכון בישראל. הם איישו את הצבא ואת הממשלה, ופספסו את המקומות המרתקים באמת. אין מרחב מרתק יותר מאשר ההייטק הישראלי".