תשעה ימים לפני השבעתו של ג'ו ביידן הגיע דויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל, למפגש פרדה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. יו"ר הכנסת יריב לוין נפרד ממנו במילים נרגשות במיוחד. בפועלך למען ההכרה האמריקנית בבירת ישראל והעברת השגרירות, אמר לו לוין, רשמת את שמך בספר הזהב של ירושלים. יו"ר הוועדה ח"כ צבי האוזר אמר כי פרידמן הגשים את החלומות של כולנו. השגריר היוצא השמיע גם הוא מילים נרגשות. אמר שעתיד היהדות והעם היהודי נמצא כאן, וכי הוא סומך על ישראל שתעמוד באתגר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרגלים רעים: ביידן יצר ציפיות מוגזמות שיפילו אותו
– "מוביל סדר יום משפטי": הרכש החדש של מפלגת הציונות הדתית
– החיקוי של הרב יישכח ו"ארץ נהדרת" תמשיך להיות פופולרית
כמו לכל פגישה כמעט בארבע השנים האחרונות – בין גורלית והיסטורית ובין יומיומית – גם הפעם הגיע פרידמן יחד עם יועצו הבכיר וראש המטה שלו, הרב אריה לייטסטון. באותו מעמד הופתע לייטסטון כשהוא עצמו קיבל שי הוקרה מטעם כנסת ישראל, וזכה למילים חמות לא פחות. ההכרה בו ובחשיבות תפקידו יכולה להעיד לדבריו על היחסים הקרובים בין ישראל וארה"ב, וגם על האמון הרב שרחש לו הבוס שלו, פרידמן. "כי בעצם", מסביר לייטסטון השבוע בביתו ברעננה, "אין תקן קבוע של יועץ לשגריר, ואין מספר שתיים בשגרירויות".
בשבוע שעבר, עם חילופי הממשל בוושינגטון, התפטר לייטסטון מכל תפקידיו: יועץ השגריר, ראש "קרן אברהם" לקידום השקעות כלכליות באזור, וכן תפקיד השליח המיוחד לקידום נורמליזציה וכלכלה. "אני אדם חופשי", הוא מחייך בסלון הבית זרוע הצעצועים. המינוי הרשמי כשליח לקידום נורמליזציה הוענק לו רק לפני שלושה שבועות בידי מזכיר המדינה היוצא מייק פומפאו. בפועל לייטסטון פעל בתחום כבר כמה חודשים, כשותף פעיל בתיווך לקראת הסכמי אברהם.
הסכמי השלום שלייטסטון היה מעורב ברקימתם נשמרו כולם בחשאיות רבה, עד שהגיע הרגע הנכון לחשיפה ציבורית. מי שבכל זאת הייתה בסוד העניינים, שלא במכוון, היא הגננת של בתו הצעירה. "בכל פעם שאני נוסע בעולם, אני משתדל ללכת לשוק ולהביא לילדים מתנה שאופיינית לאותה מדינה. לבת ה־4 שלי אני מביא תמיד בובת פרווה בצורת גמל לבוש חולצת טריקו, שכתוב עליה שם המדינה שהוא נרכש בה. הייתי בטוח שהגמלים נשארים בבית, ומי בכלל ידע מזה. אבל יום אחד כשבאתי לאסוף את הילדה מהגן, הגננת חייכה ואמרה לי שהיא מבינה שעומד להיות שבוע מעניין. שאלתי 'מה? על מה את מדברת?' – והיא הצביעה על הגמל שעל החולצה שלו הופיע שם של מדינה מזרח־תיכונית. אמרתי לעצמי – וואו, אתה צריך להיזהר עם הבובות האלה.
"בכלל, הילדים היו מעורבים מאוד בעבודה שלי. בן השמונה, שהוא ילד מצחיק מאוד, אמר לפני שבוע לאבא של חבר שזה יום עצוב עבורו, כי החל משבע בערב הוא כבר לא יהיה דיפלומט אמריקני. הוא גם הסביר שכהונתו כדיפלומט אמריקני היא הדבר החשוב ביותר שיעשה בחייו".
"עד יום פרסומה של תוכנית השלום של הבית הלבן, היא לא דלפה. כל העולם התעניין בה, אבל אף אחד לא ראה אותה. היינו כ־12 אנשים שעבדו עליה. זה התחיל משלושה, אני הייתי החמישי או השישי שצורף. מילה לא דלפה החוצה, ושרר אמון מדהים בין האנשים. זה לא אומר שלא היו חילוקי דעות לאורך הדרך"
על אף מגבלות הקורונה, תקופת השירות של לייטסטון בישראל הייתה מסחררת. שיא רדף שיא, בפרט בחצי השנה האחרונה, כשהמגעים המדיניים התנהלו בקצב מואץ. בכל שבוע הוא מצא עצמו ממריא ליעד אחר שבו מוצעות למכירה בובות גמלים שטרם נראו בישראל. "הייתי בסודן כמה פעמים, במרוקו פעם אחת, בבחריין כעשר פעמים, באמירויות חמש או שש. שם, לאחר שההסכמים נחתמו, נפגשנו עם נציגים של מדינות נוספות". באופן עקבי ועיקש הוא נמנע מלנקוב בשמות, אך על הכוונת היו עומאן ואפילו מדינות דוגמת פקיסטן, שלא מקיימות כל מגע גלוי עם ישראל.
"רשימת המדינות שרוצות להצטרף להסכמי אברהם היא ארוכה", ממשיך לייטסטון. "אם ממשל טראמפ היה נשאר לכהונה נוספת, אני מעריך כי שתיים עד עשר מדינות היו מצטרפות בתוך שנה. אני מקווה שממשל ביידן ימשיך זאת, אחרי שסללנו עבורם את הדרך. שלום הרי אינו עניין רפובליקני או דמוקרטי, הוא ערך לכולם".
במדינות שמתעתדות להצטרף להסכמים כבר ביקרת?
"אולי".
כשהוא מתבקש להצביע על הרגע המרגש ביותר מבחינתו בהרפתקה הבינלאומית הזו, לייטסטון נזכר מיד בטיסה החגיגית הראשונה לאבו־דאבי במטוס אל על. זו שהמריאה מנמל התעופה בן־גוריון, חלפה מעל סעודיה ונחתה באמירויות, נושאת איתה משלחת ישראלית־אמריקנית בראשות ג'ארד קושנר וראש המל"ל מאיר בן־שבת. "מעולם לא נכחתי בטיסה שאנשים מחאו בה כפיים בהמראה. זה באמת היה מרגש מאוד, וזה גם היה הצעד החשוב ביותר בעיניי בהסכמי אברהם, כי הוא היה מעשי. ממש כמו שהכרת הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל הייתה מרגשת, אבל כשנחנכה השגרירות בירושלים אחרי כמה חודשים – זה כבר היה מעשה של ממש.
"במקרה של האמירויות, שיחת הטלפון ב־13 באוגוסט בין הנשיא טראמפ, ראש הממשלה נתניהו והשייח' בן־זיאד הייתה מסר עוצמתי, אבל המהות של המסר התממשה כאשר מטוס ישראלי נחת בגלוי באבו־דאבי, והאמירותים נופפו לו לשלום, בתמונה שכבר הפכה לאייקונית. לאנשים נמאס מדיבורים, וכאן הכול הפך מהר מאוד למעשים. זה מה שהיה יוצא דופן בכלל בנשיא טראמפ. הוא קיים את כל הבטחותיו, עד שכמעט היינו צריכים למצוא הבטחות חדשות".
הייתה תחושה שגם הסכם עם סעודיה יכול להיחתם עוד לפני הבחירות בארה"ב. קרה ברגע האחרון משהו שמנע זאת?
"לא. אנשים אוהבים לנחש, אבל העבודה שלנו הייתה לגרום לדברים לקרות. הסכם כזה לא היה מוכן להתממש לפני הבחירות, ולא מוכן גם עכשיו. אני יודע שזה יקרה מתישהו, אבל אי אפשר לנקוב במועד ולא אנסה לעשות זאת. בשלב זה הסעודים מצפים לראות איך יפעל הממשל האמריקני החדש – מה הוא יעשה בנוגע להסכמי אברהם, איך יתנהל מול איראן. הם צריכים עוד מידע לפני שיקבלו החלטה".
לאחרונה נטען כי החשיפה התקשורתית של הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו ליורש העצר הסעודי עצרה את המהלך. האם זה נכון?
"לא. בהרבה ממדינות האזור כלי התקשורת אינם חופשיים וחזקים כמו בישראל, ולכן הן אינן רגילות לפרסומים כאלה. אני חושב שהסעודים מעריכים את האפשרות לעשות עסקים בחשאי, והם מצאו בנו ובממשל הישראלי שותפים חשאיים, אבל בציבור הישראלי יש קצת פחות חשאיות. אז השיחות האלו ימשיכו באופן פרטי ושקט, אבל דבר לא נעצר".
הריבונות עדיין על השולחן
גם השבוע המשיכו הסכמי אברהם להתממש ולהתגשם באופן מעשי. צעד חשוב ביחסים עם מרוקו נרשם עם הגעתו של השגריר דוד גוברין לרבאט, כדי לכהן כממונה על נציגות ישראל במרוקו, שנפתחה מחדש לאחר עשרים שנה. במקביל נפתחה באופן רשמי הקונסוליה הכללית של ישראל בדובאי. בסודן, שכבר קיבלה את פניהן של שורת משלחות חשאיות, נרשם השבוע ביקור ראשון והיסטורי של שר ישראלי. שר המודיעין אלי כהן ביקר ביום שני בחרטום, נפגש עם בכירים בממשל הסודני ודן איתם בסוגיות ביטחוניות אזוריות ובשיתוף פעולה מודיעיני.
"ארה"ב שומרת על כוחה כמעצמה בעזרת חיבור בין מדינות. אמריקה חזקה יותר כאשר בעלות בריתה פועלות יחד. איחוד האמירויות מינפה את היחסים שלה איתנו, ולגבי מרוקו הגענו להבנה שהתפיסה שלה בסוגיית מערב הסהרה היא המציאותית ביותר, אבל מי שמסתכל על כך כעסקה, הראייה שלו פשטנית מדי"
השם "הסכמי אברהם", מספר לייטסטון, נולד בסיעור מוחות קצר בבית הלבן. זה קרה פחות משעה לפני שיחת הטלפון ההיסטורית באוגוסט. כמה מהנוכחים חככו בדעתם, "ואז מישהו אמר – אברהם. בשיחת הטלפון כל נציגי המדינות בירכו על השם הזה".
מה אתה אומר על הטענה שתוכנית השלום של טראמפ, שפורסמה לפני שנה והתייחסה לנושא הישראלי־פלסטיני, הייתה רק מנוף להסכמים עם מדינות במעגל הרחוק יותר?
"התוכנית הייתה על השולחן במאה אחוז, והיא עדיין על השולחן. חזון הנשיא טראמפ לשלום במזרח התיכון הוא החזון הריאליסטי ביותר שהוצג אי פעם. אני חושב שהוא לוקח בחשבון את צורכי הביטחון של ישראל וגם את שאר אתגרי האזור. זו תוכנית שנציגים אמריקנים עבדו עליה קשה והשקיעו בה זמן רב. אני מבין למה יש אנשים שלא אוהבים אותה, אבל אם היה מתווה פשוט שכולם יכולים להיות מרוצים ממנו, השלום היה מושג כבר לפני שנים".
איך אפשר לומר שהתוכנית עדיין על השולחן, לאחר שישראל, במסגרת הסכמי אברהם, התחייבה שלא להחיל ריבונות ביהודה ושומרון?
"תוכנית השלום עוסקת בהרבה מעבר להחלת ריבונות. זה פרט חשוב אמנם, אולם התוכנית מבוססת על כמה רעיונות יסוד, שיש לקוות שתושבי האזור יאמצו אותם".
היו פוליטיקאים ישראלים שפגעו בקידומה? שר החוץ גבי אשכנזי מתגאה על הסרת הריבונות מהשולחן.
"אם כך הוא מרגיש, אז 'כל הכבוד'", משחיל לייטסטון צמד מילים בעברית, וחוזר לאנגלית. "מה שהוחלט בצד הישראלי, הוא לא שלי ואני לא יכול לספר עליו. מה שקרה באוגוסט הוא שינוי גדול באופן התנהלותו של המזרח התיכון. אני חושב שזה מרגש מאוד, ושיש עוד הרבה הזדמנויות. חשוב לדעת שהגענו למקום שאנחנו נמצאים בו בזכות התוכנית הכלכלית האמריקנית שהוצגה ב־2019 בבחריין, ואז התוכנית הפוליטית שהוצגה בינואר 2020 בבית הלבן. במבט לאחור על 2020 מתמקדים בעיקר בקורונה, ומהזווית שלי – גם בהפסד הרפובליקני בבחירות. אבל לדעתי, בעוד כמה שנים אנשים יסתכלו אחורה ויאמר שהדבר הכי משמעותי ב־2020 הם ההסכמים. כי שלום הוא לא עניין פוליטי, הוא עניין ממשי מאוד שמשנה לטובה את חייהם של עשרות מיליוני אנשים".
כדי להמחיש את השינוי בתפיסה האמריקנית בנוגע לאזור בעידן טראמפ, מספר לייטסטון דווקא על נתיב שנפרץ הרבה לפני הסכמי אברהם: טיסתו הישירה של נשיא ארה"ב במאי 2017 מסעודיה לישראל. "לפני כן לא הייתה אף טיסה בנתיב הזה – ואנחנו לא מדברים על מטוס של חברה ישראלית, או אפילו של חברה מסחרית ממדינה שלישית. האם אפשר להעלות היום על הדעת שגורם אמריקני בכיר ינחת ל'עצירה טכנית' בת שעתיים בירדן, כפי שהיה מקובל עד אז, רק כדי לא לטוס ישירות מסעודיה לישראל? עכשיו זה בלתי נתפס, אבל במשך שנים אנחנו, אמריקה, אפשרנו לזה לקרות. מ־2017 והלאה אנשים כבר הבינו שטיסות אמריקניות רשמיות לא זקוקות ל'עצירות טכניות'. אנחנו טסים ישירות. זה נשמע כמו פרט קטן, אפילו טיפשי, אבל זה היה מסר לאזור. אם מדינה יכולה להיות חברה טובה של ארה"ב, ובה בעת להתעלם או לבודד את בעלת הברית החשובה ביותר שלנו באזור – אנחנו לא נשתף עם זה פעולה. עם זאת, אני משוכנע שההסכמים דרשו הרבה אומץ מכל המנהיגים שהצטרפו".
"רשימת המדינות שרוצות להצטרף להסכמי אברהם היא ארוכה. אם ממשל טראמפ היה נשאר לכהונה נוספת, אני מעריך ששתיים עד עשר מדינות היו מצטרפות בתוך שנה. אני מקווה שממשל ביידן ימשיך זאת, אחרי שסללנו להם את הדרך"
הם גם קיבלו תמורות, כמו ההכרה בריבונות מרוקו על מערב הסהרה, או מכירת מטוסי אף־35 לאמירויות.
"אנשים מנסים להציג את התהליך כעסקאות מסחריות. אלו לא היו עסקאות, אלא הסכמי כינון יחסים ושלום. אחת הדרכים של ארה"ב לשימור כוחה כמעצמה היא פתרון חוסר הסכמות בין מדינות. למה ג'ארד קושנר התרוצץ, ממש עד לימים האחרונים של הנשיאות, במאמץ לפתור את היריבות בין סעודיה לקטר? כי אמריקה חזקה יותר כשבעלות בריתה באזור פועלות יחד. אין לארה"ב אינטרס להמשיך למשטר את המזרח התיכון, או כל אזור אחר בעולם. יחד עם זאת, יצירת תשתית או מטרייה שמאפשרת למדינות לעבוד יחד, זה תורם להן וגם לנו. הסכמי אברהם חשובים מאוד לאמריקה, כי באמצעותם אפשר למנף את היחסים באזור. גם איחוד האמירויות מינפה את היחסים שלה איתנו, אבל זה לא שינה את המחויבות שנקבעה בחוק ל־QME, היתרון הצבאי האיכותי, של ישראל.
"כך גם לגבי מרוקו, בעלת ברית ותיקה וטובה שלנו. היה להם 'אישיו' עם מערב הסהרה, והגענו להבנה שהתפיסה המרוקנית היא המציאותית ביותר בנושא. לשום נשיא קודם לא היה אומץ 'למשוך את הפלסטר' ולקבל את ההחלטה הזו; לטראמפ היה. הביטחון האמריקני מתחזק כשישראל ומרוקו עובדות יחד, ולכן מי שמסתכל על כך כעסקה, הראייה שלו פשטנית מדי".
מעמד מסגד אל־אקצה שבפאתי הר הבית הוזכר לא פעם בהצהרות על ההסכמים. זה אכן עלה הרבה בשיחות? התרשמת שהנושא חשוב למדינות המפרץ?
"ירושלים חשובה להן. זכות התפילה לבני כל הדתות חשובה. לא הספקנו להיכנס לפרטי המשמעות של זה ואיך זה יקרה".
על הקמתה הרשמית של "קרן אברהם" הוכרז באוקטובר 2020, בביקור הגומלין האמירותי לישראל. על אף הזמן הקצר שעמד לרשותו, לייטסטון מספר כי הספיק בשבועות האחרונים לבחון כ־250 עסקאות ולעשות לא מעט פעולות שעד לפני שנה נחשבו בלתי אפשריות. "קידמנו הסכמים בין בנקים, חיברנו בין חברות. לפני עשרה ימים היה לנו סמינר מקוון בנושא קידום עסקי, בהשתתפות נשים משבע מדינות. היה שם שיח מעניין מאוד בין נשים מסודן, קוסובו, מרוקו, איחוד האמירויות, אוזבקיסטן, ישראל וארה"ב. הייתי הגבר היחיד על המסך, והייתי מיותר לגמרי".
אם לא הנשיא, לפחות המושל
החשש המרכזי של ישראל עם הקמת ממשל ביידן נוגע לאפשרות הממשית של חתימה מחודשת על הסכם הגרעין עם איראן. זה היה החשש שהביא את לייטסטון לפוליטיקה מלכתחילה. ב־2014 הוא הקים מטה פעולה שניסה לעצור בעד ממשל אובמה מלהצטרף לתוכנית. "כבר אז היה קשה להבין למה שמישהו יתמוך בדבר כזה; היום בכלל אין במהלך שום היגיון. ב־2014 הטיעון הנגדי היה שאם תאפשר לאיראן להצטרף למשפחת האומות, המנהיגים בטהרן יחזרו בתשובה ויהפכו לנהדרים, אוהבים ומוקירי תודה. אנשים חכמים אחרים אמרו כבר אז שאם אתה נותן לאיראנים הרבה כסף ולא מקבל מהם דבר, אין להם בעצם שום תמריץ להפסיק לעשות מה שהם עושים. בחמש השנים האחרונות ראינו שההתנהגות שלהם רק החמירה, והם רימו לאורך כל הדרך. אין שום סיבה לחזור היום לאותו הסכם, חוץ אולי מאהבה עיוורת שחשים אליו מנסחיו". חלק מאותם מנסחים, כדאי לציין, משולבים בתפקידי מפתח בממשל החדש.
לייטסטון (40), נשוי לאסתי ואב לארבעה, נולד בעיר דנוור, קולורדו. "משפחתי חיה בקולורדו עוד מהמאה ה־18, והיא אחת המשפחות היהודיות הוותיקות במדינה. הקהילה שם קטנה מאוד, וכשאתה בר מצווה, הנוכחות שלך משפיעה על קיום מניין. אדם בן 50 שרוצה ללכת לעבודה, מחכה בבוקר לנער בן 13 שרוצה לישון עוד קצת, כדי שישלים לו לעשרה. זה נוטע בך תחושת אחריות גדולה".
הוא למד בישיבה יוניברסיטי, השלים תואר במנהל עסקים והוסמך לרבנות – ובכך שבר שושלת משפחתית ארוכה של רופאים. לאחר סיום הלימודים מילא כמה תפקידי רב בכל מיני ארגונים. ואז הגיע הסכם הגרעין. "אדם שתרם כסף רב לארגון שעבדתי בו, פנה אליי ב־2014 ואמר שהסכם עם האיראנים עומד להיחתם, ואיך יכול להיות שאנחנו נותנים לזה לקרות. הוא אמר שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי להגן על ישראל, וגם על אמריקה. הבקשה שלו הייתה שאני אפעל פוליטית בנושא. עוד לא הבנתי אז דבר בפוליטיקה, אבל נכנסתי לזה והקמנו מטה פוליטי גדול שמטרתו לפעול נגד הסכם הגרעין. הצלחנו להשיג רוב רפובליקני בסנאט, אבל זה לא הספיק כדי לעצור את המהלך".
בשלב הבא פעל לייטסטון להשפיע על מושלי מדינות בארה"ב לחוקק חוקים מקומיים נגד שיתוף פעולה עם איראן. הנתיב הזה, הוא צופה, יהיה משמעותי גם בקדנציה של ביידן, כאשר הדמוקרטים שולטים בבית הלבן, בסנאט ובבית הנבחרים. במדינות "רפובליקניות", אומר לייטסטון, נראה הרבה חקיקה שנוגעת למדיניות. כך למשל באשר להכרזתו של פומפאו שהיחס ל־BDS, תנועת החרם על ישראל, יהיה כאל אנטישמיות: המדיניות הזו לא תוחל באופן פדרלי, אולם המדינות בארה"ב יכולות עדיין לאמץ אותה. "אני מקווה שהממשל הנוכחי יקבל את ההחלטות הנכונות. ואם לא – זה הדבר הנפלא בדמוקרטיה: אתה יכול להשמיע קול בעד מה שנכון בעיניך".
בבחירות המקדימות של הרפובליקנים ב־2015 הוא תמך במרקו רוביו. "כשהוא לא ניצח, אשתי ואני החלטנו שאולי כדאי, אחרי שנתיים של עיסוק רב בפוליטיקה, שאניח לזה קצת ואתמקד במשפחה ובעסקים. גרנו בפייב טאונס ממזרח לניו־יורק, לא רחוק מדויד פרידמן שהיה חבר ומנטור שלי במשך הרבה שנים. כששמו עלה כמועמד לכהונת השגריר בישראל, זה היה מרגש מאוד. כבר אז הכרתי אותו כאדם מבריק, אסטרטג מעולה וגם 'מענטש', וידעתי שמינויו יתרום רבות ליחסי ישראל־ארה"ב. ליוויתי אותו לאורך תהליך האישור לתפקיד, נסעתי עמו לוושינגטון הבירה פעמים רבות, אבל אז עוד לא העליתי בדעתי שזה כולל תפקיד גם בשבילי".
שבוע השבעתו של הנשיא טראמפ היה סוער למדי בבית לייטסטון. בתם הרביעית נולדה בדיוק אז, הם עברו לבית חדש, ובעודם על ארגזים התברר כי התינוקת, שהייתה בת ימים ספורים, זקוקה לניתוח חירום. "היא הייתה מאושפזת כשבוע. ביום שחזרנו הביתה וניסינו להתאפס, פרידמן התקשר ואמר שיש לו למחרת פגישה גדולה בוושינגטון. הוא ביקש שאבוא איתו, ואני בעיניים חצי פקוחות אמרתי שאין בעיה. נסענו, ואלו היו פגישות קשות מאוד. היה ברור שיש סנאטורים שבכל מקרה יתנגדו – רק כי זה מינוי של טראמפ. בסוף היום נכנסתי לומר שלום למרקו רוביו, ופרידמן הלך לשוחח עם הנשיא. ברכבת בדרך חזרה לניו־יורק הוא סיפר שטראמפ רוצה לצרף אותו לצוות השלום, ושהוא אמר לנשיא שדרוש לו מישהו שיסייע לו – והוא בוחר בי. הייתי כל כך עייף באותו שלב, שלא הייתי בטוח שאני נועל זוג נעליים זהות. אמרתי לפרידמן: אין סיכוי שאני אומר לאסתי דבר כזה".
רעייתו נבהלה בתחילה, אמרה שזה לא הזמן המתאים. כמה לילות אחר כך, כשישבה עם התינוקת הערה בערב שבת, כבר עלה אצלה הרהור שני: "היא אמרה לי שחשבה והבינה שכאשר הקב"ה מביא אליך הצעה כזו, אתה גורם לזמן להיות מתאים. במוצאי שבת התקשרתי לפרידמן. הייתי בטוח שהוא כבר הציע את המשרה לאחרים, אבל היא עוד הייתה על השולחן".
השאלה הראשונה של עיתונאי
עם בני משפחת טראמפ הייתה ללייטסטון היכרות קודמת, גם אם קלושה. "באחד מהארגונים שניהלתי היה לנו פרויקט שנקרא 'המתמחה', כמו תוכנית הטלוויזיה של טראמפ. המטרה הייתה לתת לבני נוער משימות שיעניקו להם תחושת משמעות – מעשה חסד, בניית עסק וכדומה. כשביקשתי מפרידמן תמיכה במיזם, הוא אמר 'נהדר, בוא נבקש סיוע ממשפחת טראמפ'. לא ידעתי עד אז שהוא מכיר אותם. וכך דונלד טראמפ בא ושימש שופט בתחרות המיזמים, ושנה אחר כך איוונקה הגיעה ליום שלם כדי לשפוט בתחרות. היא התקרבה אז ליהדות, והייתה מקור השראה לנערות בתוכנית. בשנים האחרונות הכרתי כמובן מקרוב את בעלה, ג'ארד קושנר, ויש לי הערכה עצומה אליו. כל אתגר שהונח בפניו, כמו גם בפני פרידמן, הם לקחו בשתי ידיים. שני אנשים נפלאים ומיוחדים".
ובכל זאת, בינואר בשנה שעברה דווח על מתח בין פרידמן לקושנר סביב "עסקת המאה".
"זה פייק ניוז. הם לא תמיד הסכימו על כל דבר, היה אולי קצר בתקשורת, אבל לא היה שום מתח. ההמחשה הטובה ביותר לאיכות העבודה המשותפת של הצוות הזה היא שעד 28 בינואר 2020, יום פרסומה של תוכנית השלום של הבית הלבן, היא לא דלפה. כל העולם התעניין בה, אבל אף אחד לא ראה אותה. היינו כ־12 אנשים שעבדו עליה. זה התחיל משלושה, אני הייתי החמישי או השישי שצורף. מילה לא דלפה החוצה, ושרר אמון מדהים בין האנשים. זה לא אומר שלא היו חילוקי דעות לאורך הדרך. אין צורך לציין ששלום בין הישראלים לפלסטינים הוא עניין מאתגר".
כל 12 שותפי הסוד היו אמריקנים?
"כן. דיברנו עם הרבה ישראלים בדרך כדי לשמוע את דעתם, אבל הם לא היו חלק משרטוט התוכנית. מובן שב־28 בינואר, כשראש הממשלה נתניהו אמר שהוא מוכן לקיים משא ומתן על בסיס התוכנית, זה היה אחרי שניתנו לו יותר מ־24 שעות לבחון אותה.
"גם דבר קיומה של שיחת הטלפון המשולשת בין טראמפ, נתניהו ובן־זיאד לא דלף לאיש לפני שהתרחשה. בעשרות נקודות הייתה מחלוקת על איך בדיוק דברים אמורים לקרות, אבל כצוות שמרנו על חזית אחידה וקול אחיד. קושנר ופרידמן שהובילו את התוכנית היו מתואמים כל הזמן, וכך גם מספרי 2 שלהם, כמוני. גם בין ישראל וארה"ב יש מדי פעם חילוקי דעות, אבל חשוב מאוד שהמחלוקות הללו לא יהיו ציבוריות. כי אם זה קורה, בעלי כוונות רעות מנצלים את המצב".
אבל משהו בכל זאת קרה. נתניהו יצא מהבית הלבן כשהוא מבין שאפשר לפתוח בתוך שבוע במהלך של החלת ריבונות, וכעבור זמן קצר קושנר כבר אמר דברים אחרים לגמרי.
"אתן לנתניהו, קושנר ופרידמן להשיב על כך, אבל אני חושב שאם מסתכלים על המפה שהוצגה, מבינים שזו מפה קונספטואלית שצריך לעבוד עליה, והייתה רק חוסר הסכמה בשאלה כמה עבודה נדרשת. כחבר בצוות המיפוי, אני יכול לומר שהייתה הרבה עבודה". על אף שבזמנו פורסם כי צוות המיפוי הישראלי־אמריקני לא הגיע למסמך מוסכם, לייטסטון מספר שהצדדים נפגשו פעמים רבות, וכי הייתה התקדמות משמעותית בנוגע לתוכנית.
מנקודת מבטך, ישראל הפסידה הרבה בגלל חוסר היציבות הפוליטי בשנתיים האחרונות?
"ברור שכן. ועם זאת, דמוקרטיה היא דבר נפלא. היא נס. חוץ מזה, למרות כל האפשרויות שאולי הוחמצו, האם ניתן היה לדמיין לפני חמש שנים את המקום שבו אנחנו נמצאים היום? ודאי שלא. אז אולי אני טועה, אולי חוסר היציבות הפוליטי בכלל הוביל לכל זה".
יש בו טינה קלה, אולי ביקורת, כלפי התקשורת הישראלית. "אני רואה עיתונאים שרוצים לכתוב על הסכמים שמתרקמים, גם כשהם יודעים שפרסום הדברים לא עוזר לשלום להתקדם. אני מבין שזו העבודה שלהם ואולי אני נאיבי, אבל מבחינתי השאלה הראשונה של עיתונאי שפונה אלינו, צריכה להיות האם הפרסום עלול לפגוע ביחסי ישראל־ארה"ב. זה הרי נוגע גם לחיים שלו.
"ואם כבר אני חושף כך את רגשותיי – אתייחס גם להתנהלות התיירותית. ברור לי שהדיווחים על התנהגות לא נאותה של ישראלים בדובאי היו מנופחים ולא שיקפו את המציאות, ברור שמדובר במיעוט שבמיעוט. אבל התפרסמה ידיעה, ורבים שלחו לי את הלינק וכתבו 'אמרנו לך שכך יהיה'.
"הייתי מצפה מכל הישראלים – וגם האמירותים והבחריינים והמרוקנים – שכאשר אתם מבקרים במדינה שפוגשת לראשונה אזרחים מארצכם, אתם צריכים להיות מחויבים להתנהגות באמות המידה הגבוהות ביותר. כאשר אני נכנס לחדר בכל מקום בעולם, אני מרגיש מחויב יותר בגלל הכיפה שעל הראש שלי. נסיעה של ישראלי לדובאי זו הזדמנות יוצאת דופן לשלב נופש עם מצווה דאורייתא של 'קידוש שם שמיים'. לכן מרסק אותי לראות אפילו דיווח אחד על התנהגות לא נאותה של ישראלים בדובאי. אני מקווה שאחרי הקורונה, כשהתיירות תתחדש, זה לא יקרה יותר. הייתה קבוצה מהאמירויות שהתארחה במלון המלך דוד בירושלים, ומישהו מהמלון אמר לי שזו הקבוצה הכי איכותית שהייתה שם. אין סיבה שהישראלים לא יהיו כאלה. אתם עם נפלא".
בסלון ביתו התמודדו השבוע ילדיו עם למידה דרך הזום. בינתיים מתכוונת המשפחה להישאר בישראל עד חודש יוני לפחות ולאפשר לילדים לסיים את שנת הלימודים, בתקווה שחלק ממנה עוד יתקיים בכיתה אמיתית. בהמשך יחליטו על עתידם. "השנה האחרונה הייתה קשה יותר בגלל הקורונה, אבל עד אז למשפחה שלי הייתה חוויה נהדרת בישראל. ולגבי עצמי, ההכרה בירושלים כבירת ישראל, ההכרה בריבונות בגולן, תוכנית השלום – את כל אחד מהדברים הללו יכולתי לסמן כנקודת השיא של חיי. הידיעה שכל המהלכים התרחשו, ושאני הייתי שותף, אפילו בקטן, לשינוי של המזרח התיכון, היא פשוט מפעימה. עכשיו אני צריך למצוא מקור פרנסה חדש. נראה, אולי אלמד קצת עברית בינתיים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
