לפרופ' ליטל קינן, מומחית לבריאות הציבור ולאפידמיולוגיה, יש משימה חשובה שעליה למלא מדי שבוע. מתוקף תפקידה כראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות, נדרשת פרופ' קינן לעקוב באופן הדוק אחרי תחלואת השפעת בישראל, ולהוציא עדכון שבועי על עלייה או ירידה במספר הנדבקים. אבל בחודשים האחרונים יש לה בעיה: "זה משעמם", היא אומרת בחיוך, "מדי שבוע אני מעדכנת שאין עדכון".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מורשת ינקלביץ': לייצג בגאווה את משרד התפוצות
– מה קורה במודיעין עילית? כשמוטציית השקרים כבשה את החדשות
– תעזבו את רינה מצליח: החברה החרדית חייבת לפעול פנימה
ואכן, בעוד הקורונה מכה בישראל ללא רחם, נרשמה בחורף הנוכחי ירידה דרסטית בשיעור הלוקים במחלות זיהומיות שונות – מאבעבועות רוח, דרך חצבת ושעלת, ועד לשפעת. זו האחרונה פשוט לא הופיעה השנה כאן ובמדינות רבות נוספות, וקשה להאמין שהיא תתפרץ פתאום, שכן גם בחצי הדרומי של כדור הארץ היא כמעט לא נצפתה במהלך החורף שהסתיים לפני כמה חודשים. טובי האפידמיולוגים והווירולוגים מנסים כעת להבין לאן נעלמו המחלות הללו, והאם המגמה תישמר גם אחרי שהקורונה תחלוף מן העולם.
"קורה כאן דבר דרמטי", אומרת פרופ' דנה וולף, מנהלת היחידה לווירולוגיה קלינית במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה. "אנחנו לא רואים את השפעת על כל סוגיה, וגם לא את וירוס החורף הקלאסי RSV, שבכל שנה פוגע הן בילדים ופעוטות והן בקשישים. מדובר בווירוסים שגורמים לאשפוזים רבים, ובדרך כלל מחלקת המיון, מחלקות הילדים והמחלקות הפנימיות מלאות בתקופה הזאת בחולים הסובלים מסיבוכי שפעת ומדלקות ריאות. השנה אנחנו פשוט לא נתקלים במחלות הללו. כל זה נכון לעכשיו", היא ממהרת לסייג. "במציאות של היום, הכול יכול להשתנות".
כבר בקיץ, אומרת פרופ' וולף, היא ועמיתיה שמו לב שכמה וירוסים כמעט נעלמו. "בהתאם לכך חזינו שבחורף הנוכחי יהיו פחות מקרי שפעת. הבנו שהסיבות לכך הן עטיית המסכות, רחיצת הידיים והריחוק החברתי. תשאלו, למה הקורונה כן מתפשטת בתנאים האלו? בין היתר, כי מקדם ההעברה שלה גבוה ממקדם ההעברה של השפעת".
וזה ההסבר היחיד שעולה על הדעת?
"זה אכן סימן שאלה גדול, וצריך לחקור ולהבין. אנחנו מכירים תופעה שבה התפרצות נגיף אחד מקטינה את התפוצה של נגיף אחר. ב־2009 למשל, התפרצות שפעת החזירים דחתה את הופעת גל ה־RSV. אפשר לומר שגל גדול וסינכרוני של וירוס אחד משתלט ודוחה את מה שמסביבו, אבל זה לא הסבר מדעי. לא את הכול אנחנו מבינים.
"צריך גם לזכור שלמרות אמצעי הריחוק, יש וירוסים פחות עונתיים שלא נעלמו. אדנו־וירוסים, למשל. אלו נגיפים שתוקפים את דרכי הנשימה וגורמים זיהום שמתבטא בסימפטומים דמויי הצטננות. זנים מסוימים עלולים לגרום גם לדלקות בעיניים, במערכת העיכול ובשלפוחית השתן. אנחנו ממשיכים לראות אותם, ולא נצפתה השפעה של שנת הקורונה על היקף התחלואה. וישנו גם וירוס CMV, שלא נראה שהשכיחות שלו ירדה במידה ניכרת.
פרופ' דנה וולף, המרכז הרפואי הדסה: "קורה כאן דבר דרמטי. אנחנו לא רואים את השפעת על כל סוגיה, וגם לא את שפוגע בכל ,RSV וירוס החורף הקלאסי שנה בילדים ופעוטות ובקשישים. בדרך כלל מחלקות המיון והילדים והמחלקות הפנימיות מלאות בתקופה הזאת בחולים שסובלים מסיבוכי שפעת ומדלקות ריאות"
"חשוב להבין שלנגיפים השונים יש מנגנון העברה שונה. יש וירוסים שעוברים בעיקר במגע קרוב בין בני הבית, אחרים עוברים יותר בקלות באמצעות חלקיקים קטנים הנישאים באוויר ומגיעים לדרכי הנשימה. גם דרכי ההתגוננות של הגוף מפניהם שונות. אין לנו הסבר מלא לשאלה למה נגיפים מסוימים נעלמו החורף ואחרים לא. אנחנו עוקבים אחרי זה ומנסים ללמוד".
המודל האוסטרלי
הנתונים הם דרמטיים, ומופיעים בשלל מחלות זיהומיות. מספר מקרי החצבת צנח מ־1,427 בשנת 2019 ל־11 בלבד בשנת 2020. את ההצלחה הזו מייחסים במערכת הבריאות לא רק להקפדה על היגיינה, אלא גם למבצע חיסונים נרחב שנערך אשתקד. מקרי הלישמניה, מחלה המועברת על ידי זבוב החול, פחתו מ־252 ל־91 בלבד. מחלת השיגלה, הנגרמת על ידי חיידק צואתי, רשמה בשנה החולפת 1,659 מקרים, לעומת 4,329 בשנת 2019. תואר הירידה החדה ביותר שייך לשפעת, מחלה נגיפית שתסמיניה הם חום גבוה, כאבי שרירים, כאבי ראש, שיעול, נזלת וחולשה כללית. כולנו זוכרים את תמונות החורף החוזרות ונשנות מבתי החולים, שמדווחים על מחלקות עמוסות ועל קשישים שנאלצים לשכב במסדרונות. והנה השנה – לא אותרו חולי שפעת בישראל.
התחנה הראשונה במסע בעקבות הנגיפים הנעלמים היא המרכז הלאומי לבקרת מחלות, גוף שפועל זה 25 שנה במסגרת משרד הבריאות. המטרה המוצהרת של הקמתו הייתה לאתר נושאים שבהם אין למשרד מספיק נתונים, ולאסוף מידע כדי לאפשר קבלת החלטות מושכלת. "אותרו כמה נושאים כאלו, בעיקר סביב מחלות כרוניות", אומרת פרופ' ליטל קינן. "על מחלות זיהומיות היה מידע – במשרד כבר פעל אגף לאפידמיולוגיה שזה המנדט שלו. מכיוון שהמרכז שלנו הוקם מיד אחרי מלחמת המפרץ, והייתה איזושהי מחשבה על איום של נשק ביולוגי, השתרבבו לעיסוקים שלנו גם כמה נושאים של מחלות זיהומיות. פיתחנו מערכות לניטור תחלואה זיהומית, תוך התמקדות בשפעת, ומאז אנחנו מנטרים את המופע של השפעת בכל חורף".
איך אתם אוספים את המידע על תפוצת המחלה?
"יש ניטור קליני, שבמסגרתו אנו מקבלים נתונים ברמה היומית מקופות החולים. אנחנו אוספים את כל הפניות שנעשו לרופאי משפחה, ובודקים כמה אחוזים מהמטופלים דיווחו על תסמינים שמוגדרים אצלנו כ'דמויי שפעת', וכמה פנו בגלל גרון כואב או מחלה נשימתית אחרת. בנוסף אנחנו עוקבים אחר פניות לחדרי מיון בגלל תחלואה נשימתית קשה או דלקת ריאות – שהיא למעשה סיבוך של שפעת".
האמצעי השני הוא ניטור מעבדתי: "אנחנו אוספים דגימות מאנשים שהגיעו למרפאות הקהילה בעקבות תסמינים דמויי שפעת, ובודקים במעבדה אם אכן מדובר בשפעת. על פי הבדיקות שלנו לאורך השנים אנחנו יודעים שבשיא עונת השפעת, 50 אחוז מהדגימות שאנחנו שולחים יוצאות חיוביות. מתוך הדגימות הללו אנחנו גם לומדים באילו סוגי שפעת מדובר – האם אלו זנים עמידים יותר או פחות, האם החיסון שניתן השנה יעיל להם או לא".
בשנה שעברה הייתה לקורונה השפעה כלשהי על מספר החולים בשפעת?
"בחורף הקודם עונת השפעת התחילה מוקדם מהרגיל, והסתיימה מוקדם. בדרך כלל אנחנו מתחילים את הניטור בתחילת אוקטובר ומסיימים בסוף אפריל; בחורף הקודם ראינו כבר בתחילת מרץ דעיכה מוחלטת של השפעת. באותו שלב הקורונה עוד לא הורגשה כאן במלוא עוצמתה, כך שלא הייתה התנגשות בין השתיים. במהלך השנה הסבנו את המערכת שלנו, והיום היא מנטרת גם קורונה וגם שפעת".
מה ההסבר שלך להיעלמות השפעת בחורף הנוכחי?
"ההדבקה בשפעת נעשית בעיקר על ידי ילדים ובני נוער, הם הגלגל שמניע את התחלואה. בחורף הזה הם לא היו בבתי הספר, לא היה להם איפה להידבק ואת מי להדביק, ולכן התחלואה נמוכה בהרבה לעומת כל שנה קודמת. מעבר לכך, רוב האנשים משתמשים היום במסכות, וכמו שהמסכה מונעת הדבקה בקורונה, היא מונעת גם מעבר של וירוסים נשימתיים אחרים".
יש מדינות שלא חייבו עטיית מסכות, וגם בהן התחלואה בשפעת פחתה. ומצד שני, במדינות במזרח הרחוק שבהן עטיית מסכות הייתה נהוגה עוד לפני הקורונה, השפעת הופיעה בכל שנה.
"ישנן כאמור שלל סיבות לירידה בתחלואה. גם כאן אצלנו הילדים הקטנים לא עטו מסכות, אבל הם הלכו פחות לגן, והאחים הגדולים שלהם כן השתמשו במסכות. התוצאה היא שכל שרשרת ההדבקה נקטעה".
גורם אפשרי נוסף שעליו מצביעה קינן הוא הצמצום הדרמטי של התעבורה בין ארצות. "נסיעות לחו"ל והגעת תיירים ארצה הן מנוע העברה לשפעת. בעונה כזאת בשנה רגילה הייתה העברה של נגיפי שפעת בין כל חצי הכדור הצפוני". וישנם גם החיסונים – הפעם לא אלה המתוקשרים של הקורונה: "השנה התחסנו נגד שפעת יותר מאשר בכל עונה קודמת. לא הרבה יותר, אבל הייתה היענות טובה, מכיוון שאנשים חששו מהשילוב של קורונה ושפעת".
כל אלה גם יחד, אומרת קינן, הביאו לירידה החדה במספר החולים. "ראינו את זה קורה באוסטרליה ובניו־זילנד, כשאצלנו היה קיץ ושם היה חורף. בכל אוסטרליה היו אולי 30 חולים, ושאלנו את עצמנו אם כך יהיה גם אצלנו. תמונת הניטור בארץ כיום אכן מראה מצב שמאפיין בדרך כלל את הקיץ – מבחינת מספר החולים בשפעת, ומבחינת הפניות לרופאים בעקבות תלונות דמויות שפעת".
פרופ' ליטל קינן, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות: "נסיעות לחו"ל והגעת תיירים ארצה הן מנוע העברה לשפעת. בעונה כזאת בשנה רגילה הייתה העברת נגיפים בכל חצי הכדור הצפוני. בנוסף, השנה התחסנו נגד שפעת יותר מבכל עונה קודמת, מכיוון שאנשים חששו מהשילוב של קורונה ושפעת"
העובדות האלו מורגשות היטב גם בשטח. "השנה אנחנו בהחלט רואים פחות תחלואת חורף שכיחה", אומר פרופ' אפי בילבסקי מבית החולים שניידר, מומחה ברפואת ילדים ובמחלות זיהומיות בילדים. "מגיעים אלינו פחות ילדים עם מחלות נשימתיות ומחלות חום. זה מדהים, אבל אין עוד זיהוי של שפעת במדינת ישראל. וכשיש פחות שפעת, יש גם פחות סיבוכי שפעת, לרבות דלקת ריאות חיידקית. בנוסף אנחנו רואים ירידה דרמטית במספר התינוקות והילדים הסובלים מווירוס RSV וממחלת הברונכיוליטיס שנגרמת בגללו".
השנה הזאת, מאמין בילבסקי, תיכנס לדפי ההיסטוריה של הרפואה, ולא רק בפרק העוסק בקורונה. "החורף הנוכחי עוד ינותח באינספור מאמרים, חלקם נכתבים בימים אלה, וניתן יהיה להגיע למסקנות עבור השנים הבאות. העיקרון ברור כבר עכשיו: אם אנשים לא נפגשים בעבודה, ואם הילדים לא משתעלים זה על זה בגן, הווירוסים הנשימתיים מתנהגים בצורה אחרת ופחות אנשים נדבקים. זהו עיקרון בסיסי ומובן מאליו, אבל רק עכשיו האנושות רואה אותו בעוצמה כזו".
מלחמה על הזכות להדביק
"אחת השאלות המסקרנות שעלו בעקבות הקורונה היא מה הולך לקרות עכשיו, אחרי שעשינו אתחול לכל העולם", אומר ד"ר רועי צזנה. "כן, עשינו ריסטארט גם למערכת הווירוסים, והשכיחות של חלקם דעכה. מכאן נותר לנו לעקוב ולראות – מי יעלה לגדולה, ומה המשמעות של זה עבורנו?"
צזנה, חוקר עתידנות באוניברסיטת תל־אביב וחוקר בכיר בקרן הפיתוח xprize, עוקב גם הוא בסקרנות אחרי הירידה בתחלואה בשפעת ובמחלות זיהומיות אחרות. לדבריו, מסכות הן לא כל הסיפור. "המומחים שחקרו את הנושא הגיעו למסקנה שקיימים גורמים נוספים. יש המצביעים על הירידה בטיסות הבינלאומיות, או על החיסונים לשפעת: באוסטרליה למשל מספר המתחסנים גדל השנה כמעט פי שניים, וגם בארצות הברית נרשמה עלייה. שתי הסיבות הללו מסבירות את הירידה המשמעותית בתחלואת השפעת גם במדינות באמריקה הדרומית, שם האמצעים שננקטו נגד הקורונה לא היו מוצלחים במיוחד. ואחרי כל זה, יש לי חדשות טובות וחדשות טובות פחות".
תתחיל מהאופטימיות.
"הצד החיובי הוא שפחות אנשים יגדשו את בתי החולים, פחות יסבלו מסיבוכים של שפעת ופחות ימותו ממנה. ולא רק זה: כשיש הדבקה בשפעת, נוצרים שכפולים וצצים כל מיני זנים נדירים של הנגיף. יש סיכוי שבעתיד הזנים האלה יתמעטו בגלל השנה הנוכחית".
ומה הצד הפסימי?
"יש חוקרים שמנתחים בכל שנה את זני השפעת הקיימים, מסיקים מכך אילו זנים יגיעו בשנה שלאחר מכן, ומפתחים חיסון מתאים. אם השפעת לא הופיעה הפעם, תהיה בעיה להכין חיסון לשנה הבאה. ועוד משהו מטריד את החוקרים: תמיד יש אנשים שמקבלים את השפעת בצורה א־סימפטומטית – הם לא באמת חולים, אבל כן עברו שפעת ופיתחו עמידות טבעית. אם השנה אנשים לא נדבקים בכלל בשפעת, הם גם לא מפתחים עמידות. המשמעות היא שברגע שהקורונה תסתיים ונבטל את מגבלות הריחוק החברתי, יהיה גל גדול של שפעת שיטיל עומס על כל המערכת. וזו לא רק השפעת – השנה פחות רואים מאות נגיפים שאחראים לנזלת, כאב גרון וצינון, וכמובן גם ה־RSV, שירד באופן משמעותי".
לצד כל אלה, אומר צזנה, ישנו נגיף שדווקא התחזק השנה: הריינו־וירוס (Rhinovirus), שאחראי למקרים רבים של צננת נפוצה. יותר ממאה זנים שונים יש לנגיף הזה, ועל אף שבקיץ הסתמנה ירידה קלה בשכיחותו באנגליה, הוא שב וזינק ברגע שבתי הספר נפתחו. גם בחורף של חצי הכדור הדרומי נרשמה עלייה חדה במספר הנדבקים.
למה זה קורה? במה נבדל הווירוס הזה מכל היתר?
"החוקרים לא בטוחים. אחד הכיוונים הוא שלריינו־וירוס, בשונה מנגיפי הקורונה והשפעת, אין מסביבו מעטפת שומנית שיכולה להיפגע מהסבון שבו אנחנו רוחצים ידיים. ייתכן גם שהוא מסוגל לשהות זמן ארוך יותר על משטחים כמו שולחנות וידיות דלתות, וכך הוא עובר מאדם לאדם".
לדברי צזנה, לאורך השנים התפתחה בין הווירוסים מערכת אקולוגית מורכבת, שבתוכה הם נלחמים זה בזה על הזכות להדביק אותנו. מכיוון שנגיפים החודרים לגוף האדם מעוררים את מערכת החיסון שלו בכללותה, הם למעשה מונעים מנגיפים אחרים שיגיעו מאוחר יותר להתפשט בהצלחה בגוף הנדבק. כך למשל קיימות ראיות שמהן עולה כי ריינו־וירוסים נטרלו את מגפת השפעת שהתפרצה בשנת 2009. "עכשיו פתאום כל המערכת האקולוגית הזו התערערה. שכיחותם של מאות נגיפים ירדה פלאים, והריינו־וירוסים עלולים לנצל את הנישה החדשה שנפתחה עבורם בקרב כל אותם אנשים שלא נדבקו בנגיפים האחרים. זו עשויה להיות התפתחות שלילית – או חיובית, כי ייתכן שהריינו־וירוסים יוכלו למנוע חלק ממקרי ההידבקות בקורונה. כמו בכל מערכת אקולוגית שמתערערת, גם כאן קשה לדעת מה יהיו ההשלכות. בקהילת חוקרי הווירוסים והשפעת מנסים להבין ולנתח, אבל במצב של חוסר ודאות אין טעם לספק תחזיות. כרגע הרבה מאוד דברים הם בגדר נעלם".
הרחפן ימדוד חום
פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומומחה לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור, מספר כי הוא שמח לראות את המחלקות בבתי החולים ריקות מחולי שפעת וסיבוכיה – אך כדי שהשמחה הזו לא תופר, צריך להתכונן כבר עכשיו להשלכות הצפויות. "אכן, השילוב של אמצעי ההגנה מהקורונה וההתחסנות לשפעת, הביא לירידה בתחלואת השפעת. זה דבר שהרווחנו כתוצאה מהקורונה, אבל לקורונה גם יכול להיות מחיר גבוה בהיבטים אחרים של תחלואה. כשאנחנו מסתכלים על הנגישות לשירותי בריאות בשנה האחרונה, אנחנו רואים ירידה משמעותית. אנשים מפחדים להגיע לרופא, ושירותי הבריאות עצמם עוסקים בעיקר בקורונה, גם בקהילה וגם בבית החולים. נכון, בסגר הנוכחי כבר היה שיפור משמעותי בנושא הזה, כי בינתיים למדו לווסת את הדברים בצורה נכונה. בסגר הראשון הייתה מעין הנחיה ש־80 אחוז מבית החולים יעסוק בקורונה ולא בדברים אחרים, אבל עם הזמן למדו להעניק אוטונומיה ושיקול דעת לבתי החולים. בתקופה הנוכחית, כשהתחלואה בקורונה היא החמורה ביותר מאז תחילת המגפה, הרבה משאבים הולכים כמובן לנושא הזה. חלק ניכר מכוח האדם, בדגש על אחיות, מוקדש גם לטובת ההתחסנות. אני לא מביע עמדה מה נכון או לא נכון לעשות, אבל אני אומר שלצד הקורונה צריך לשים על השולחן גם את השאלה מה זה עושה לתחלואה אחרת, ובכלל זה למחלות נפש.
פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון: "אחד הדברים המרכזיים שצריך ללמוד מהקורונה הוא פיתוח הרצף הטיפולי בין בית החולים לקהילה, כולל שילוב של טכנולוגיה לצורך טיפולי בית. כולם יוכלו לקבל טיפול כזה במקום להגיע למערכת הבריאות ולאשפוז"
"אנחנו רואים ירידה בפניות לביצוע בדיקות סקר שגרתיות, וירידה בפניות לרופאים בשל מחלות כרוניות. מעבר לכך יש היבטים שקשורים באופן פחות ישיר למערכת הבריאות. מעצם העובדה שלא הולכים לבית הספר, יש עלייה באלימות במשפחה, ועלייה בבעיות שקשורות לדיכאון ולבדידות. מאז הסגר הראשון יש שיפור במודעות לנושאים האלו, אבל זה עדיין גובה מחירים".
מה אפשר להסיק מהשנה הזאת לגבי מערכת הבריאות?
"אחד הדברים המרכזיים שצריך ללמוד מהקורונה הוא פיתוח הרצף הטיפולי בין בית החולים לקהילה, כולל שילוב של טכנולוגיה לצורך טיפולי בית. זה משהו שאנחנו לומדים עכשיו, וכדאי שנממש אותו בעתיד. אנשים שסובלים ממחלות כרוניות, או מי שצריכים טיפול ארוך־טווח בסוכרת או לחץ דם, אנשים בודדים המרותקים לביתם – כולם יוכלו לקבל טיפול בבית במקום להגיע למערכת הבריאות ולאשפוז. נוכל לטפל בהם באמצעות צוות רב־תחומי ובעזרת אבחון ומעקב באמצעים טכנולוגיים. גם את השפעת אפשר לנהל מהבית".
אם אפשר להעניק לחולים סיוע רפואי באמצעות הזום, ואפשר לספק להם ציוד ביתי, מדוע היינו צריכים את הקורונה כדי ללמוד זאת?
"אנחנו רצינו ליישם את הדברים האלה כבר לפני הרבה שנים, וזה היה תקוע כי המערכות הן שמרניות. בדיוק כמו הלמידה מרחוק באוניברסיטה: גם שם המערכת שמרנית, אבל פתאום לא הייתה ברירה, ועכשיו זה טבעי ונורמלי. אותו דבר יקרה במערכת הבריאות. אני לא טוען שזה יוכל להחליף את הטיפול המוכר, אבל אפשר יהיה לחזק ולהשלים אותו, אם יעבדו בצורה מותאמת.
"נושא נוסף שאנחנו יכולים לקחת איתנו הלאה הוא עניין המעורבות של הרשויות המקומיות. גורמי הבריאות והרווחה יכולים לעבוד יחד בצורה אינטגרטיבית בכל הנושא של טיפול באנשים שחיים בגפם. תמיד ידענו שכך נכון לעשות, אבל עכשיו זה בא לידי ביצוע".
האם נוכל לקחת איתנו מתקופת הקורונה גם את הירידה בתחלואת החורף, ולשמר את נתוני השנה הנוכחית? החוקרים והרופאים שאיתם שוחחנו לא מאמינים שכך יקרה. "הניסיון שלי כווירולוגית מראה שקשה להתנבא לגבי וירוסים", אומרת פרופ' דנה וולף. "הם לא מפסיקים להפתיע, ולכן אנחנו צריכים להיות בהיערכות מתמדת. אני לא צופה שנגיפים כמו שפעת או RSV ייעלמו, גם אם בעזרת ריחוק חברתי נצליח להפחית חלקית את ההתפשטות שלהם. חלק מהנגיפים, כולל זנים מסוימים של שפעת, ימשיכו לעבור גם מבעלי חיים לבני אדם, כך שהם בוודאי לא ייעלמו".
"אם לא נעשה את הדברים שאנחנו עושים עכשיו – מסכות, ריחוק חברתי, סגירת בתי הספר והתחסנות – אין סיבה לחשוב שבשנה הבאה תמונת השפעת תהיה שונה מזו שהכרנו בשנים קודמות", אומרת פרופ' ליטל קינן. ואילו ד"ר רועי צזנה מספק תשובה מורכבת יותר: "אני מאמין שהנושא של שימוש במסכות ממילא לא ייעלם כל כך בקלות. נהפוך להיות דומים יותר לסינגפור, יפן וסין, שם אם אתה קצת חולה – אתה עוטה מסכה כדי לא להדביק אחרים. אם נמשיך בדרך הזו, שכיחות השפעת תרד".
התחלואה הזיהומית, אומר צזנה, יכולה להצטמצם בזכות אמצעי נוסף – "בדיקת חום תהפוך לדרישה קבועה כדי להיכנס למדינה אחרת, וייתכן שאנשים שיש להם חום לא יוכלו לטוס. אני מאמין שכתוצאה מהפחד מהקורונה נבין שהגיע הזמן לטפל גם במחלות אחרות, ונדע שיש לנו יכולת להוריד את התחלואה אם רק נקפיד על כמה כללים. בזמן מגפת הסארס הוצבו בנמלי התעופה סורקים תרמיים שבדקו את הנוסעים, ומי שסבל מחום לא עלה למטוס. אני לא רואה סיבה שזה לא יהיה כך גם כעת. עובדים עכשיו על כל מיני פיתוחים אחרים בתחום, כמו רחפנים שיעברו מעל לקהל ויזהו 'חשודים' בחום גבוה. נראה גם שימוש במצלמות תרמיות. כל עוד לא מדובר בהליך פולשני, אין לי ספק שיעשו את זה".
אני כבר רואה את הישראלים מנסים להערים על האמצעים האלה.
"אולי כאן בארץ יתווכחו, אבל בואי נראה אותם מגיעים לנמל תעופה באמריקה ומתווכחים עם השומרים".
אולי נסיים בבשורה אופטימית, משהו שייעלם לצמיתות כתוצאה מהשנה הזו? מה לגבי הכינים, שבוודאי סובלות מהריחוק החברתי?
"צר לי לאכזב, אבל הכינים יחזרו ביחד עם החזרה למוסדות הלימוד".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
