לפרופ' ליטל קינן, מומחית לבריאות הציבור ולאפידמיולוגיה, יש משימה חשובה שעליה למלא מדי שבוע. מתוקף תפקידה כראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות, נדרשת פרופ' קינן לעקוב באופן הדוק אחרי תחלואת השפעת בישראל, ולהוציא עדכון שבועי על עלייה או ירידה במספר הנדבקים. אבל בחודשים האחרונים יש לה בעיה: "זה משעמם", היא אומרת בחיוך, "מדי שבוע אני מעדכנת שאין עדכון".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מורשת ינקלביץ': לייצג בגאווה את משרד התפוצות
– מה קורה במודיעין עילית? כשמוטציית השקרים כבשה את החדשות
– תעזבו את רינה מצליח: החברה החרדית חייבת לפעול פנימה
ואכן, בעוד הקורונה מכה בישראל ללא רחם, נרשמה בחורף הנוכחי ירידה דרסטית בשיעור הלוקים במחלות זיהומיות שונות – מאבעבועות רוח, דרך חצבת ושעלת, ועד לשפעת. זו האחרונה פשוט לא הופיעה השנה כאן ובמדינות רבות נוספות, וקשה להאמין שהיא תתפרץ פתאום, שכן גם בחצי הדרומי של כדור הארץ היא כמעט לא נצפתה במהלך החורף שהסתיים לפני כמה חודשים. טובי האפידמיולוגים והווירולוגים מנסים כעת להבין לאן נעלמו המחלות הללו, והאם המגמה תישמר גם אחרי שהקורונה תחלוף מן העולם.
"קורה כאן דבר דרמטי", אומרת פרופ' דנה וולף, מנהלת היחידה לווירולוגיה קלינית במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה. "אנחנו לא רואים את השפעת על כל סוגיה, וגם לא את וירוס החורף הקלאסי RSV, שבכל שנה פוגע הן בילדים ופעוטות והן בקשישים. מדובר בווירוסים שגורמים לאשפוזים רבים, ובדרך כלל מחלקת המיון, מחלקות הילדים והמחלקות הפנימיות מלאות בתקופה הזאת בחולים הסובלים מסיבוכי שפעת ומדלקות ריאות. השנה אנחנו פשוט לא נתקלים במחלות הללו. כל זה נכון לעכשיו", היא ממהרת לסייג. "במציאות של היום, הכול יכול להשתנות".
כבר בקיץ, אומרת פרופ' וולף, היא ועמיתיה שמו לב שכמה וירוסים כמעט נעלמו. "בהתאם לכך חזינו שבחורף הנוכחי יהיו פחות מקרי שפעת. הבנו שהסיבות לכך הן עטיית המסכות, רחיצת הידיים והריחוק החברתי. תשאלו, למה הקורונה כן מתפשטת בתנאים האלו? בין היתר, כי מקדם ההעברה שלה גבוה ממקדם ההעברה של השפעת".
וזה ההסבר היחיד שעולה על הדעת?
"זה אכן סימן שאלה גדול, וצריך לחקור ולהבין. אנחנו מכירים תופעה שבה התפרצות נגיף אחד מקטינה את התפוצה של נגיף אחר. ב־2009 למשל, התפרצות שפעת החזירים דחתה את הופעת גל ה־RSV. אפשר לומר שגל גדול וסינכרוני של וירוס אחד משתלט ודוחה את מה שמסביבו, אבל זה לא הסבר מדעי. לא את הכול אנחנו מבינים.
"צריך גם לזכור שלמרות אמצעי הריחוק, יש וירוסים פחות עונתיים שלא נעלמו. אדנו־וירוסים, למשל. אלו נגיפים שתוקפים את דרכי הנשימה וגורמים זיהום שמתבטא בסימפטומים דמויי הצטננות. זנים מסוימים עלולים לגרום גם לדלקות בעיניים, במערכת העיכול ובשלפוחית השתן. אנחנו ממשיכים לראות אותם, ולא נצפתה השפעה של שנת הקורונה על היקף התחלואה. וישנו גם וירוס CMV, שלא נראה שהשכיחות שלו ירדה במידה ניכרת.
פרופ' דנה וולף, המרכז הרפואי הדסה: "קורה כאן דבר דרמטי. אנחנו לא רואים את השפעת על כל סוגיה, וגם לא את שפוגע בכל ,RSV וירוס החורף הקלאסי שנה בילדים ופעוטות ובקשישים. בדרך כלל מחלקות המיון והילדים והמחלקות הפנימיות מלאות בתקופה הזאת בחולים שסובלים מסיבוכי שפעת ומדלקות ריאות"
"חשוב להבין שלנגיפים השונים יש מנגנון העברה שונה. יש וירוסים שעוברים בעיקר במגע קרוב בין בני הבית, אחרים עוברים יותר בקלות באמצעות חלקיקים קטנים הנישאים באוויר ומגיעים לדרכי הנשימה. גם דרכי ההתגוננות של הגוף מפניהם שונות. אין לנו הסבר מלא לשאלה למה נגיפים מסוימים נעלמו החורף ואחרים לא. אנחנו עוקבים אחרי זה ומנסים ללמוד".
המודל האוסטרלי
הנתונים הם דרמטיים, ומופיעים בשלל מחלות זיהומיות. מספר מקרי החצבת צנח מ־1,427 בשנת 2019 ל־11 בלבד בשנת 2020. את ההצלחה הזו מייחסים במערכת הבריאות לא רק להקפדה על היגיינה, אלא גם למבצע חיסונים נרחב שנערך אשתקד. מקרי הלישמניה, מחלה המועברת על ידי זבוב החול, פחתו מ־252 ל־91 בלבד. מחלת השיגלה, הנגרמת על ידי חיידק צואתי, רשמה בשנה החולפת 1,659 מקרים, לעומת 4,329 בשנת 2019. תואר הירידה החדה ביותר שייך לשפעת, מחלה נגיפית שתסמיניה הם חום גבוה, כאבי שרירים, כאבי ראש, שיעול, נזלת וחולשה כללית. כולנו זוכרים את תמונות החורף החוזרות ונשנות מבתי החולים, שמדווחים על מחלקות עמוסות ועל קשישים שנאלצים לשכב במסדרונות. והנה השנה – לא אותרו חולי שפעת בישראל.
התחנה הראשונה במסע בעקבות הנגיפים הנעלמים היא המרכז הלאומי לבקרת מחלות, גוף שפועל זה 25 שנה במסגרת משרד הבריאות. המטרה המוצהרת של הקמתו הייתה לאתר נושאים שבהם אין למשרד מספיק נתונים, ולאסוף מידע כדי לאפשר קבלת החלטות מושכלת. "אותרו כמה נושאים כאלו, בעיקר סביב מחלות כרוניות", אומרת פרופ' ליטל קינן. "על מחלות זיהומיות היה מידע – במשרד כבר פעל אגף לאפידמיולוגיה שזה המנדט שלו. מכיוון שהמרכז שלנו הוקם מיד אחרי מלחמת המפרץ, והייתה איזושהי מחשבה על איום של נשק ביולוגי, השתרבבו לעיסוקים שלנו גם כמה נושאים של מחלות זיהומיות. פיתחנו מערכות לניטור תחלואה זיהומית, תוך התמקדות בשפעת, ומאז אנחנו מנטרים את המופע של השפעת בכל חורף".
איך אתם אוספים את המידע על תפוצת המחלה?
"יש ניטור קליני, שבמסגרתו אנו מקבלים נתונים ברמה היומית מקופות החולים. אנחנו אוספים את כל הפניות שנעשו לרופאי משפחה, ובודקים כמה אחוזים מהמטופלים דיווחו על תסמינים שמוגדרים אצלנו כ'דמויי שפעת', וכמה פנו בגלל גרון כואב או מחלה נשימתית אחרת. בנוסף אנחנו עוקבים אחר פניות לחדרי מיון בגלל תחלואה נשימתית קשה או דלקת ריאות – שהיא למעשה סיבוך של שפעת".
הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במגזין דיוקן של מקור ראשון
