הבית // משאית. לשעבר משאית לחם. 20 מ"ר של ה"ארגז", המחולק לחדר שינה, מטבח וסלון, ושירותים ומקלחת המחוברים למכל מים "שנמצא מתחת למיטה", ובו 700 ליטר מים "שמספיקים בדרך כלל לשבועיים". החשמל סולארי.
מקום // במשך השבוע הם משתדלים להתמקם בעיקר בשדות הפתוחים של השרון, כדי להיות קרובים לילדים ולנכדים. בסופי שבוע הם נוסעים לטיולים מרוחקים יותר, במדבר יהודה או בצפון. "אנחנו חיים ככה כבר שלושה חודשים, ופרק הזמן הכי ארוך שחנינו במקום אחד היה חמישה ימים. אנחנו לא צריכים חיבור לתשתיות, לא צריכים חניון מסודר, ורק שואפים למקום חוקי ומסודר, שטח אדמה שיוקצה לחניה ושלא נצטרך לחפש את עצמנו בכל פעם מחדש".
שיפוץ // המשאית נבנתה במשך שמונה חודשים לפי התכנון והליווי של ורד, כך שתתאים בדיוק למידותיהם. ורד: "התכנון מוקפד מאוד בגלל השטח הקטן, וכל סנטימטר נוצל באופן מיטבי. זה הבית שלנו, אין לנו בית אחר. כשתכננתי אותו מה שעמד לנגד עיניי היה שהוא ייתן לנו תחושה של בית, ולא של קרוואן בטיול. אני מאוד שמחה על התוצאה.
"המושג בית מבחינתי היה תמיד חשוב, בגלל המקצוע שלי והאהבה לאסתטיקה. חשוב לי להשקיע בבית, ולכן יש פה תמונות על הקירות ומנורות מיוחדות של המעצב יהודה אוזן, שאני אוהבת מאוד. חשוב לי להרגיש שחם ונעים בתוכו למרות שהוא על גלגלים. חשוב גם שכשהנכדים באים לבקר, הם ירגישו בנוח ויהיה להם איפה לישון. הם נשארים לישון לא מעט".
בוקר טוב // הם מתעוררים לקול ציוץ הציפורים, סביב שש בבוקר. אייל: "אני בגיל שאני מתעורר בכל בוקר באותה שעה, זה כבר הרגל". הוא שותה תה עם לימון ואוכל עוגיות. ורד קמה מעט אחריו. מדי פעם הם יוצאים להליכה משותפת באוויר הצח. אחרי שהם שותים יחד קפה כל אחד פונה לעיסוקיו. ורד עובדת בדרך כלל על המחשב בבית, ואייל בימים רגילים נוסע לעבודתו בקיבוץ רמת־הכובש.
אוכל // הם אוכלים הרבה אוכל מבושל, בדגש על ירקות ופירות. הם מבשלים בגז ובתנור. "אנחנו יכולים לארח פה בכיף גם ארוחה של עשרה אנשים. אין צמצום, החיים מתנהלים רגיל".
פרנסה // ורד מתכננת בתים, ומדגישה פונקציונליות ואסתטיקה. אייל עובד בתחום המחשבים: "אני תומך מרחוק במי שנתקע ולא מסתדר עם המחשב. יש לי אפשרות לעבוד מהבית, וזה יתרון לא נורמלי, בטח בתקופה הנוכחית".
ג'וק // ורד גדלה ברמת־השרון. בגיל 14 עברה לבדה להתגורר בקיבוץ משגב־עם: "היה לי ג'וק בראש, לעבור לגור בקיבוץ. ההורים שלי לא רצו לשנות את דרכם רק בגלל הבת הפסיכית שלהם, אז עברתי לבד וגרתי שם עד אחרי הצבא". כשהשתחרר מהשירות יצאה לטיול ארוך בחו"ל, ואז למדה ועבדה כאדריכלית ומעצבת פנים.
פרק א' // עם בעלה הראשון, איש צבא, היא הביאה שני ילדים (כיום יש לה גם שני נכדים). הם גרו בתל־מונד עד שהתגרשו, ומכרו את הבית. "זה היה בית עצום, 230 מ"ר על מגרש גדול, הכי רחוק מצורת המגורים שלי עכשיו". לאחר הגירושין עברה להתגורר בדירות שכורות, בתחילה בכפר־יונה ואז בכפר־סבא.
עוזב קיבוץ // אייל גדל בכפר־סאלד. בצבא שירת בחיל המודיעין, בפיקוד צפון. הוא עזב את הקיבוץ, עבר לגור ברעננה, ולמד מחשבים. הוא התחתן, נולדו לו שני בנים, התגרש ועבר להתגורר בכפר־סבא.
פרק ב' // הם למדו באותה שכבה בתיכון, בקיבוץ דפנה, אבל "אנחנו לא זוכרים אפילו פעם אחת שהחלפנו מילה". רק כעבור עשרים שנה הכירו בזכות חברה משותפת, ומאז הם ביחד כבר תשע שנים.
הודו // לפני ארבע שנים ורד נסעה עם הילדים להודו. "כשחזרנו, מיד החלטתי שאני חוזרת לשם. הזמנתי כרטיס ויצאתי שוב, הפעם לבד, לטיול ארוך של שלושה חודשים וחצי עם תרמיל על הגב".
המשאית // לשניהם יש רישיון ג' לנהיגה במשאית עד 12 טון. ורד: "אפשר לומר שבמשך עשרים שנה חייתי לפי המסלול הקבוע והמתבקש: עבדתי וגידלתי ילדים, והייתי נשואה לאיש צבא אז רוב הזמן גם הייתי איתם לבד. הייתי מוגבלת בדברים שיכולתי לעשות. אבל בשלב הזה של החיים שלי החלטתי ללכת אחרי החלומות שלי. לא חשבתי הרבה, בדרך כלל כשיש לי רעיון הוא מהר מאוד הופך למציאות. זה המוטו שלי בשלב הזה של החיים: אין לי חלומות – אם אני רוצה משהו אני עושה אותו.
"מאז הגירושין אני מטיילת המון, ואני מאוד אוהבת להיות בטבע, זה פותח לי את הנשמה. רציתי להיות כמה שיותר קרובה לטבע, אז חשבתי פשוט לגור בו. לפני שנתיים ראיתי סדרה שנקראת 'בתים קטנים', וזה הביא אותו לחשוב על מגורים במקום אחר, קומפקטי. בהתחלה חיפשתי אוטובוס, ואז גיליתי שאפשר גם לקנות משאית ולהפוך אותה לבית. ביקרתי בארץ אנשים שחיים ככה. יש לא מעט, בטח כמה אלפים. למדתי מהם את היתרונות והחסרונות של מגורים במשאית כזאת. היום אני בנאדם חופשי ומאושר, חיה בבית הנייד שלי ומגיעה לכל מקום שאני רוצה מתי שאני רוצה. אני רואה את הנכדים שלי מתי שבא לי".
פחד // אייל: "הילדים שלי בגרו אני ויכול להרשות לעצמי דברים שלא הרשיתי לעצמי בעבר, אבל אני מודה זה לא היה אחד החלומות שלי. יותר מזה, אם משהו אחר היה מספר לי על חיים כאלו הייתי שואל אותו איך הוא לא מפחד לגור ככה. מתברר שמתרגלים לזה במהירות. יש פה תחושה של בית לכל דבר. אני שמח שהצטרפתי לחלום הזה של ורד. שנינו בשלב בחיים שבו זה הזמן לעשות דברים אחרים, ולצאת להרפתקאות".
בקצה המדבר // "לא יצא לנו לפגוש הרבה אנשים. בדרך כלל אנחנו מתמקמים במקומות מבודדים, ורוב הזמן אנחנו עם עצמנו, אלא אם באים לבקר אותנו. הזמינות לטבע היא הגשמת חלום. לא מזמן היינו במדבר יהודה: עשינו טיול ארוך של שמונה שעות דרך מצדה ונחל צאלים, וכשחזרנו הביתה הבנו איזה שדרוג זה לחיים שהבית שלנו נמצא פשוט בסוף המסלול. נכנסנו הביתה, התקלחנו, בישלנו מרק, ישבנו בחוץ בנעלי בית והסתכלנו על הנוף".
אקולוגיה // "חשוב לנו מאוד לשמור על הסביבה, ואנחנו משתמשים בשקיות שיפגעו כמה שפחות בסביבה הפיזית שלנו ובכלל".
רכוש // "כשאתה חי בבית קטן אתה לא יכול לאגור דברים. אבל מבחינתי יש לנו המון. אנחנו לא צריכים יותר מזה. והילדים שלנו מאושרים בשבילנו – הבת שלי אפילו אומרת שזאת הירושה שלה, ושזה משמח אותה מאוד".
