על גג העולם: כך כבש דתי צעיר את שוק האנרגיה הירוקה

רק לפני עשר שנים עופר ינאי הרגיש שהשמיים נפלו על ראשו. אחרי שהשקיע מכיסו מאות אלפי שקלים, הפרויקט הראשון שניסה ליזום בתחום האנרגיה הסולרית ירד לטמיון. "חתמתי הסכם עם 120 בעלי משקים בשלושה מושבים בדרום הארץ, במטרה להתקין מערכות סולריות בשטחים שמאחורי בתיהם", הוא מספר. "הפרויקט נראה תפור היטב מכל הצדדים. אבל אחרי שנה של השקעה כספית אדירה שכולה הגיעה מכיסי, ניגשתי לוועדה שאמורה לתת את ההיתר – ושם אמרו לי לא. שאלתי למה, והם ענו שיש חריגות בנייה. לא הבנתי: הרי מדובר בשטחים ריקים, איך יכולות להיות שם חריגות? הסבירו לי שמכיוון שבבתים עצמם יש חריגות בנייה, אין היתר להקים שדה סולרי גם על השטח הריק.

"לא ויתרתי. שאלתי למי מתוך ה־120 אין חריגות בנייה, ואמרו לי שלארבעה בלבד. אמרתי, בואו נלך עם הארבעה האלה, לפחות נתחיל ממשהו. הוועדה נתנה אישור, אבל אז הגיעה משוכה נוספת בדמות רשות מקרקעי ישראל, שמסיבות בירוקרטיות אחרות לא אישרה גם אותם. הכול הלך, יצא מהפרויקט הזה אפס. ואז פשוט חליתי. אשפזתי את עצמי לכמה ימים בבית ההורים ולא יכולתי לעשות כלום".

רבים אחרים היו כנראה מרימים ידיים בשלב זה ומוותרים על עולם היזמות, מה גם שלינאי עצמו הוצע, רק כמה חודשים לפני כן, להיות שכיר באחת מחברות האנרגיה הגדולות בישראל, בתפקיד מלווה במשכורת שמנה ושאר תנאים מפתים. אבל הוא לא נטש את החלום: "עשיתי עם עצמי בדיקה של מה שקרה, והגעתי למסקנה שהתובנה המרכזית שלי הייתה נכונה, אבל דרך היישום לא. לכן אני פשוט צריך לנסות דרך אחרת".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מי יזכה בכרטיס מוזהב? מיליארדר יפני מחפש שותפים למסע לירח
– בג"ץ הגיור הוא קריאת השכמה לימינה
– מבחן אומץ: כשתוכנית סאטירה ימנית מתנגשת עם ארץ נהדרת

תסביר.
"בשוק האנרגיה הירוקה דאז היו או פרויקטים גדולים ואיטיים מאוד, או קטנים ומהירים מאוד. אני מלכתחילה רציתי לייצר משהו מהיר גם וגדול. את זה אף אחד עוד לא עשה. כשהתפרסמה התמ"א שאפשרה לעשות שימוש מהיר בשטחים ריקים גדולים במושבים, הבנתי שיש פה הזדמנות והלכתי עליה. מה שלא הבנתי הוא שאני חייב שהרגולטור יהיה לצידי. ובסיפור של המושבים, כפי שהתברר, הרגולטור היה לרעתי. לכן בשלב הבא חיפשתי מקום שבו אוכל לשתף פעולה עם הרגולטור, ובשביל זה ישבתי וקראתי במשך כמה ימים את 'ספר אמות המידה', שהוא התנ"ך של שוק החשמל בישראל. מופיעים בו כל החוקים והסייגים, וממנו עולות גם ההזדמנויות בשוק. גיליתי שאת מה שניסיתי לעשות במושבים – אפשר לעשות בקיבוצים, כי הקיבוץ נחשב ל'מחלק חשמל', להלן רגולטור. ברגע שווידאתי שאני אכן צודק, התרוממתי כמו עוף החול".

גילוי נאות: את עופר ינאי הכרתי לראשונה לפני שנים רבות, ובמשך הזמן שמרנו על קשרי ידידות כאלה ואחרים. היום מוערך שוויו האישי בכמיליארד שקלים, אבל מי שיפגוש אותו לא יוכל לנחש שמדובר במיליארדר. הוא מתנהל בפשטות ובאופן מחויך, מגיע מדי יום למשרדי "נופר אנרגיה" בבניין קטן באזור התעשייה של אשדוד, מתנייד ברכב בן שש שנים עם קילומטראז' של למעלה מ־400 אלף. בדירת ארבעה חדרים ברעננה, שעליה הוא עדיין משלם משכנתא, הוא מגדל לבדו את בתו שירה בת ה־11; בת־זוגו, טלי ינאי־לאור, נפטרה מסרטן לפני כשנתיים וחצי.

"אחרי שנים של ניהול כספי שמרני מאוד, פתאום בא מישהו ומציע לקיבוצים שותפות בשוק סוער ודינמי. אז הבנתי למה חז"ל קוראים לכסף 'דמים'. כשמישהו מפקיד בידיך הרבה כסף, הוא מפקיד אצלך את חייו ממש. הצלחת – קרנו בחברה שבה הוא חי תעלה, והוא ייחשב לגיבור. נכשלת? הוא יפוטר ויבוזה במשך הרבה שנים"

עוד נחזור איתו לתואר המפוצץ שמוצמד לשמו בחודשים האחרונים, אבל כדי להבין כיצד הגיע לשם, כדאי להתחיל בהתחלה. וההתחלה מבחינת ינאי הייתה לפני 46 שנים, כשנולד למשפחה דתית־לאומית ברוכת ילדים מהעיירה יבנה – ואולי אפילו עוד לפני כן. "מתייחסים אליי כיזם, אבל היזמים האמיתיים הם דור ההורים שלנו, שהגיעו מכלום לכלום ובנו כאן מדינה מפוארת. אבי עלה עם הוריו מתוניס למעברה ביבנאל, אמי עלתה מטריפולי שבלוב. הם התחתנו וגרו ביבנה, שם קיבל אבי עבודה כנפח, לפני שנכנס לעולם החינוך והתפתח בו עד לתפקידי מנהל חטיבת ביניים ומפקח.

"יבנה של ילדותי הייתה עיר פיתוח, ובהסתכלות שלי הרגשתי נחות לעומת ילדים שגדלו בפתח־תקווה או בני־ברק. הם תמיד הסתובבו כחבורה מגובשת, בעוד אני הגעתי יחיד ובודד מעיר קטנה שאיש לא מכיר. היום אני מבין עד כמה ההתבגרות ביבנה תרמה לי. אף פעם לא זכיתי באור מן ההפקר. כדי שיהיה לי ולאחיי ואחיותיי בני עקיבא, הייתי צריך להקים סניף ולפתוח שבט. כל דבר שאתה רוצה, אתה צריך ליזום. האמונה ביכולת לברוא עולם, לשנות מציאות – כל זה הגיע משם".

היה גם אלמנט עדתי בתחושת הבדידות הזו, בישיבה התיכונית למשל?
"אני לא ממש נראה מזרחי, וגם שם המשפחה שלי ניטרלי. כן, שמעתי הרבה בדיחות על מזרחים לאורך שנות ההתבגרות, ותמיד ידעתי להעיר על כך או פשוט לנתק קשר עם המתבדח. בדור ההורים שלנו האלמנט העדתי היה חזק ובולט, אבל אצלנו הוא פחת באופן משמעותי, והיום הוא כמעט לא קיים".

תרגיל יוצר מציאות

עופר הוא השני מבין שמונת ילדי משפחת ינאי. אחותו הגדולה היא עורכת הדין פנינת ינאי, מה"פליליסטיות" המוכרות בישראל. שאר האחים והאחיות עוסקים במגוון מקצועות ותחומים – שוק ההון, משפטים, פסיכולוגיה, רפואה וגם ייצוא נשק. "העובדה שאני לא רופא מציקה לאמא שלי עד היום", אומר ינאי. "מיליארדר זה נחמד, אבל למה לא רופא כמו אחיך ואחותך? במשפחה שלנו הייתה חשובה גם הדוגמה שאח מבוגר נותן לקטנים ממנו. אחד האחים שלי זוכר שפעם תפסתי אותו זורק אבנים על ציפורים, כי זה מה שהוא ראה בסדרה 'נילס הולגרסון', וכעסתי עליו מאוד. הכרחתי אותו לכתוב עבודה של שמונה עמודים על חיי הציפורים, והוא ישב על זה שלושה ימים".

מהחממה ביבנה יצא ינאי לישיבה התיכונית בנחלים. "שם פתאום לא הייתי התלמיד הכי טוב, בטח לא בקלות. לקח לי זמן להחליט האם אני הופך לזנב לאריות או ראש לאריות. אחרי שנה לא כל כך טובה, התעשתּי וסיימתי את הישיבה כמצטיין השכבתי. אגב, החבר הכי טוב שלי באותן שנים היה פרופ' רן בליצר (המייסד והמנהל של מכון המחקר בשירותי בריאות כללית, וחבר בצוות של משרד הבריאות לטיפול במגפות – א"ש). בשנה האחרונה חזרתי להיות איתו בקשר".

בתום תקופת התיכון למד ינאי כמה חודשים בישיבת מרכז הרב, ואז עבר למסלול הסדר בישיבת הר עציון. הוא שירת בשריון, סיים את מסגרת ההסדר בישיבה ופנה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, במסלול של פיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב. בתקופת מגוריו בירושלים החל לעבוד כמתכנת בחברת NDS, והיה אחד הגורמים הבולטים ב"ביצה הירושלמית" – אוכלוסיית הרווקים והרווקות הדתיים בשכונות קטמון ורחביה. באותם ימים גם נחל את הכישלון העסקי הראשון שלו, כשניסה להקים חברת משלוחי מזון. הקריסה אירעה לדבריו בגלל בחירה במנהל שיווק לא מתאים. "הכישלון הוא שלי לגמרי", אומר ינאי. "הדימוי שלי בעיני עצמי היה שאני לא יודע למכור, ולכן צריך לשכור מישהו שיעשה את זה. הרגשתי שאני מבין בניהול מוצר, בטכנולוגיה ובאסטרטגיה – אבל לא במכירה. היום זה נשמע לי מגוחך, כי למכור זה הדבר שאני עושה הכי טוב, אבל אז לא האמנתי בעצמי ושילמתי על כך מחיר. למדתי שהדבר שהכי מפריע לך להצליח הוא האמונה שלך לגבי הגבולות של עצמך".

את התואר השני קיבל ינאי באוניברסיטת בן־גוריון, במסגרת תוכנית בינלאומית של לימודי מנהל עסקים. שם נוצר החיבור שלו לאנרגיה הירוקה. "בשלב מסוים חילקו אותנו לקבוצות שצריכות לבנות פרויקט ייעוץ", מספר ינאי. "על אחת הקבוצות הוטל לגבש תוכנית, כביכול עבור עיריית באר־שבע, בנושא הפקת חשמל סולרי על גגות. הציגו לנו את המספרים האמיתיים, ואני רואה שיש שם תשואה של 15 אחוז בשנה. חשבתי לעצמי, מבחינת הביטחון של ההשקעה זה כמו להשקיע בחברת החשמל, כי המדינה מתחייבת לקנות ממך את החשמל שתייצר. בדקתי באמצעות הנוקיה המשוכלל שהיה לי אז, וגיליתי שהתשואה על אג"ח של חברת חשמל היא 2.2 אחוזים בשנה בלבד. מיד ראיתי שיש פה הזדמנות גדולה. מה שגרם לי להינעל על זה סופית הייתה ההבנה שמדובר בתחום חדש לגמרי, שאף אחד בארץ לא מבין בו כלום ומי שילמד את החומר בצורה הטובה ביותר – כנראה יצליח. ובללמוד אני טוב".

כדי ליצור לעצמו את היתרון הזה נכנס ינאי ב־2010 למה שהוא מכנה "שנת סמינר", ועבד בשתי חברות אנרגיה גדולות – סופרגז וגדות. באחת מנסיעות העבודה שלו לאיטליה, לצורך סגירת חוזה סולרי גדול עבור חברת גדות, הוא הרהר בשם החברה שיקים בעתיד. "התחום היה אז מאוד לא יציב, תזזיתי וסוער. חיפשתי שם שייתן לכך ביטוי, ונזכרתי שיש פרח אחד שיכול לגדול גם במים שנמצאים כל הזמן בתזוזה: נופר".

חברת נופר התחילה כאמור את דרכה בנפילה לקרשים, ואז הגיעה התפנית. בחודש מרץ 2012 גילה לפתע שוק האנרגיה הירוקה בישראל כי עופר ינאי, שחקן לא מוכר בתחום, מחזיק ארבעה אחוזים מההקצאה של ייצור חשמל סולרי במדינת ישראל. זה היה אחרי שסגר בשקט הסכמים להנחת לוחות סולריים על גגות שלושה קיבוצים ראשונים. "לכאורה כולם יכלו לעשות את מה שעשיתי, אבל אף אחד בחברות הגדולות לא טרח להושיב מישהו שיקרא את כל סעיפי 'אמות המידה' כמו שאני עשיתי".

זה מוזר. בשוק כל כך תחרותי ורווחי, איך לא זיהו את הפוטנציאל של הגגות בקיבוצים?
"זו הייתה הברקה שהגיעה מקריאה והעמקה בחומר. השחקנים בשוק הזה לא מעמיקים בנבכי הרגולציה. כדי להיות מעודכן בכל החלטות משק החשמל צריך להקדיש באופן שוטף חמש שעות שבועיות לקריאה – וזה משהו שאני עושה עד היום. בנוסף, השימוש בגגות של הקיבוצים לא נראה מעניין או גדול מספיק. אני, אז בחור צעיר בן 35, מצאתי את עצמי יושב עם אנשים שבדרך כלל היו מבוגרים ממני כפליים, אנשים שלמעשה בנו חלק גדול ממה שיש במדינה הזו. היחס שלי לקיבוצים דומה ליחס שלי אל דור ההורים, כלומר הערצה. התחברתי מאוד לציונות ולהגשמה שלהם, ולשמחתי הם ראו בי ממשיך דרכם בעולם החדש והמוזר הזה של האנרגיה הירוקה. מישהו אמר לי שיום אחד יצטרכו לחקור את 'תופעת עופר ינאי' בקיבוצים – איך מגיע בחור דתי, ימני, שחרחר, מזרחי, עירוני ושמנמן, והקיבוצניקים הולכים אחריו. אמרתי לו: סליחה, אבל אתה טועה, לפני עשר שנים לא הייתי שמנמן. אבל כן, בהחלט הייתי חריג בנוף, ולמרות זאת הצלחנו ליצור חיבורים שאני רואה בהם כמעט קשרים משפחתיים".

חוק הקיבוצים השלובים

דריסת הרגל של נופר אנרגיה בקיבוצים הייתה צעד חשוב, אבל לא אדם כמו ינאי יסתפק בכך. "בהתחלה החברה הייתה רק בתפקיד היזם והמפתח, לא החברה הקבלנית. הבנתי שיש הרבה בזבוז באמצע, שרשרת של גורמים שכל אחד מהם גוזר קופון, מה שגורם לעסק לא להיות יעיל מספיק. החלטתי להפוך את נופר לחברה שעושה הכול – יזם מפתח, קבלן שבונה וחברה שמתפעלת. כל המעגל מתבצע אצלנו, מההתחלה ועד הסוף.

"התקנתי מערכת קטנה צפה במאגר באיילת־השחר. בכתבה ששודרה בשנת 2018 רואים אותי עומד ליד המתקן הקטן ואומר שבעוד כמה שנים השוק הזה יהיה שווה מיליארדים. קראו לי אז פנטזיונר, מאחורי הגב וגם מלפנים. היום תחום המאגרים הצפים מוערך ב־3 עד 4 מיליארדי שקלים"

"צעד נוסף היה להציע לקיבוצים להיכנס איתי כשותפים. השנה היא 2012, רגע אחרי הרמת הראש הפיננסית של הקיבוצים עם תום הסדר החוב שלהם. אחרי שנים של ניהול כספי שמרני מאוד, ובצדק, פתאום בא מישהו ומציע להם שותפות עם חברת אנרגיה ירוקה ששוחה בשוק סוער ודינמי. זה היה סיכון גדול מאוד בשבילם. אז הבנתי בפעם הראשונה למה חז"ל קוראים לכסף 'דמים'. כשמישהו מפקיד הרבה כסף בידיים שלך, הוא מפקיד אצלך את חייו ממש. הצלחת – קרנו בחברה שבה הוא חי תעלה, והוא ייחשב לגיבור. נכשלת? הוא יפוטר ויבוזה במשך הרבה שנים.

"באותו שלב גם למדתי בדרך הקשה ש'חוק הדתיים השלובים' לא ייחודי לציונות הדתית; הוא קיים בגרסה אחרת גם בקיבוצים. ניהלתי במקביל וללא שום קשר משא ומתן מול שני קיבוצים – בית־אלפא ולהב. ביום חמישי בערב הגעתי לבית־אלפא לחתום על הסכם סופי, שבמשך חצי שנה של דיונים היה ברור שהוא מבוסס על 50־50, כלומר אני והקיבוץ שותפים שווים. רגע לפני החתימה אומר לי האחראי מטעם בית־אלפא שהוא רוצה לשנות את תנאי החוזה – 75 אחוזים ילכו לקיבוץ ו־25 אחוזים לי. הייתי המום. 'איך הגעת לזה ברגע האחרון?', שאלתי. הוא השיב: 'לנו יש רק גגות של קיבוץ אחד, לך יש גגות של כל הקיבוצים שתרצה בארץ'. לא היה לי מה לומר לו מלבד – 'אתה צודק, זה הסדר הגון'. חתמנו על 75־25. בבוקר יום שישי נסעתי לקיבוץ להב לחתום על הסכם, שכאמור לא היה קשור לשום הסכם אחר, או שכך לפחות חשבתי. ברגע שהתיישבתי במזכירות, פונה אליי האחראי על המשא ומתן מטעם הקיבוץ ואומר לי, בישירות של קיבוצניק: 'ירדת בבית־אלפא ל־25 אחוז, תרד גם פה'. לא רק שהסכמתי, מאותו רגע זו המדיניות המוצהרת של החברה".

איך לא קמו לכם מיד מתחרים?
"היו כאלה שרצו לחקות אותנו, אבל כמו שאמרתי, זה היה שוק תזזיתי מאוד מבחינת רגולציה. אורית פרקש, שהייתה אז הרגולטורית (מתוקף תפקידה כיו"ר רשות החשמל – א"ש), לא סיפקה יציבות. המצב הזה ניכר בשוק הסולרי כולו: בשנים 2013־2017 זה היה ענף בדעיכה, שבו למעשה רק נופר מתרוממת ומגדילה משנה לשנה את הרווחים. זה קרה כי נכנסנו לנישה שנתפסה כקטנה מדי, ושהסיכונים בה גבוהים מדי. לי לא היה הרבה מה להפסיד".

עם הזמן נכנסה נופר אנרגיה ל־131 פרויקטים בקיבוצים, ובהם כאלף גגות שמייצרים חשמל לקיבוצים עצמם ואת היתרה מוכרים. ב־2014, אחרי שההכנסות הוכפלו שוב ושוב והגיעו ל־30 מיליון שקל, הבין ינאי שעליו להתחיל לבנות סביבו צוות. הוא צירף כמנכ"ל את מי שהיה המנהל שלו בתקופת עבודתו בסופרגז, נדב טנא, ומינה לסמנכ"ל כספים את נעם פישר מחברת גדות. לעצמו לקח את תפקיד היו"ר. החברה המשיכה לתפוס יותר ויותר נפח בשוק האנרגיה הירוקה בישראל, כשינאי דוחף אותה בכל פעם למחוזות חדשים ולא שגרתיים. "כל אחד יכול להקים מערכת סולרית, אבל אנחנו צריכים להביא ערך מוסף", הוא מסביר. "בשלב מסוים החלטתי למכור חשמל בצורה אחרת, והגעתי למסקנה שאין לי צורך בתחנת כוח כדי לעשות זאת. כי אני קורא באמות המידה, ומגלה שמחלק חשמל חייב תמיד לשמור חשמל לצרכן לפי נתון צריכת השיא שלו. כל אחד מבין שצריכת השיא של חשמל בישראל מתרחשת ביולי־אוגוסט, ובשאר השנה יש המון חשמל שנמצא ברשת ואין בו שימוש – אבל מחלק החשמל מחויב כאמור לשמור אותו, ולכן אינו יכול למכור אותו לצרכן אחר. ואז אני מגלה שיש גם סעיף שמאפשר למחלק חשמל לוותר על צרכן מסוים, להעביר אותו אל 'חברת החשמל לישראל' בהודעה של 45 ימים מראש – ואז לקחת אותו בחזרה אליו בלי התרעה. ישבתי עם בעלי תחנת כוח, ושכנעתי אותם לנצל את האפשרות הזו: על חלק מהלקוחות הם יוותרו ביולי־אוגוסט, ולכן כמות החשמל שהם יצטרכו 'לשמור' תהיה נמוכה בהרבה. כך פתאום יהיה להם עודף חשמל שהם יוכלו למכור – באמצעותי. עם העסקה הזו הגעתי לחברת משקי הקיבוצים, והראיתי להם שאני יכול למכור להם חשמל הרבה יותר זול ממה שהם קונים. היו שאמרו שאני נכנס למלחמה עם גוף אדיר ושזה מסוכן. אני חשבתי, ובדיעבד צדקתי, שדווקא מלחמה עם גוף כזה הופכת אותך לשחקן מרכזי שאי אפשר שלא לשים לב אליו ולהתחשב בו".

ברור שמדובר פה בניצול של סעיף בחוק. ומה אם חברת החשמל תרגיש מנוצלת, ותצליח לגרום לשינוי שלו? כל התוכנית העסקית שלך קורסת ברגע.
"נכון שיש סיכון, זה חלק בלתי נפרד מעולם היזמות. מצד שני, שוק החשמל בישראל לא מנוהל על ידי חברת החשמל, אלא ברשות החשמל. הם אכן ראו בכך ניצול לרעה של הרגולציה, אבל עד שהרשות תגיב למשהו כזה יעבור הרבה זמן, אם בכלל יקרה שינוי. עובדה, הסעיף לא שונה עד היום".

"נסעתי במשלחת של אנשי עסקים ישראלים לדובאי, ובשביל רובם הייתי אלמוני. תוך כדי כך התפרסמה הכתבה הראשונה שהכריזה עליי כמיליארדר, ופתאום אני רואה שאנשים מתייחסים אליי אחרת. תחושה משונה ולא נוחה. הכול התפרץ בערב, בהופעה של הזמרת נסרין קדרי. היא התחילה לשיר 'יא מאמא', ואני פתאום בכיתי כמו ילד"

ינאי גם היה הראשון להקים מערכות סולריות שצפות על פני המים. "יש בעיה מובנית בהקמה של רשת סולרית קרקעית", הוא מסביר. "הליכי הרישוי והאישורים של השימוש בקרקע יכולים להיות איטיים מאוד, כפי שלמדתי על בשרי, ולשוק הסולרי הוצבו יעדי ממשלה שלא התאימו לאיטיות הזו. חשבתי וחיפשתי פתרונות, ואז הגיעה 'רפורמת הפרגולות' של גדעון סער: ב־2014, רגע לפני התפטרותו מתפקיד שר הפנים, הוא העביר חוק שמאפשר הקמת מבנה קל על גג. חשבתי לעצמי, למה שהמים במאגרי מים לא ייחשבו כגג? התקשרתי לכמה יושבי ראש של ועדות תכנון ברחבי הארץ, ושיתפתי אותם ברעיון הזה. הראשון, השני וגם החמישי גיחכו וגלגלו אותי מכל המדרגות. השישי, בגליל העליון, אמר 'זה מעניין, בוא ננסה'.

"התקנתי מערכת קטנה צפה במאגר באיילת־השחר. קשה מאוד לתפוס את תשומת הלב של הרגולטור עם רעיון תיאורטי, אבל כשיש משהו שאפשר לראות בעיניים, זה כבר סיפור אחר. מגיע האיש האחראי על כך מטעם רשות החשמל, ואומר בזעזוע: 'אבל חשמל ומים לא הולכים ביחד, זה מנוגד לחוק'. אמרתי לו, אז בוא נשנה את החוק וניצור תקנים שכן יאפשרו את זה. וכך היה. בכתבה ששודרה ב'כאן' בשנת 2018 רואים אותי עומד ליד המתקן הקטן במאגר המים ואומר שבעוד כמה שנים השוק הזה יהיה שווה מיליארדים. קראו לי אז פנטזיונר, מאחורי הגב וגם מלפנים. היום תחום המאגרים הצפים מוערך ב־3 עד 4 מיליארדי שקלים, מתוכם נופר מחזיקה בקרוב למיליארד".

פדיחה מול כל המתפללים

עד השנה שעברה התקדמה "נופר אנרגיה" במסלול של חברה פרטית במודל שותפות – בהתחלה עם קיבוצים ואז עם חברות נדל"ן. ב־14 בדצמבר 2020 הגיעה החברה לבורסה בתל־אביב, והונפקה לפי שווי של יותר מ־2 מיליארדי שקלים. כך זכתה בתואר ההנפקה הגדולה ביותר בכל שנת 2020, והחברה השלישית בגודלה בתחום האנרגיה הירוקה מבחינת שווי שוק. בידי ינאי נותרו 37 אחוזים מהמניות.

אני שואל את ינאי מדוע בעצם החליט להוציא את החברה מידיו, להנפיק אותה וכך למעשה גם לחשוף את שוויו האישי. "יש לזה מחיר יומיומי", הוא מודה, "אבל היכולת שלך לצמוח כחברה פרטית היא מוגבלת. ההשקעות הנדרשות בתחום האנרגיה אדירות, וכחברה ציבורית, אם אתה עובד נכון אתה הופך את היכולות שלך לבלתי מוגבלות כמעט. כיום יש לנופר אנרגיה 120 מגה־ואט חשמל מחובר, ובשנה הקרובה נחבר עוד 200. זה אומר נתח של כשבעה אחוזים מכל השוק הסולרי המצרפי של 12 השנים האחרונות בישראל. אף חברה אחרת אפילו לא קרובה למספרים האלה. זו כמות אדירה גם בשוק העולמי, שממנו אנחנו מהווים 0.2 אחוז. את כל זה אנחנו עושים בעזרת שלושה עקרונות: יצירת שותפויות, מודל עסקי שיודע לתמוך בשותפויות האלה, וחדשנות. כשאנחנו באים עם מוצר חדש – עכשיו על הפרק נמצא תחום אגירת האנרגיה – אנחנו מיד שופכים אותו לתוך השותפויות, ומעלים בכך את ערכן".

בוא נדבר קצת על התואר החדש הזה שלך, מיליארדר.
"זה תואר נחמד, אבל הוא לא עושה לי שום דבר. כסף הוא לא המניע שלי בשום שלב, הוא בכלל לא נמצא במחשבה. אני חושב על כסף אולי פעם בחודש, בגלל הדו"חות של החברה. מה שמניע אותי זו אהבת עשייה, היכולת להגשים אותה, וההתחברות לעולם ערכי וציוני. החברה הזו משנה את פני הארץ לטובה. נכון שגם הרווחתי, אבל עשינו משהו חיובי בארץ, וזו תחושה נהדרת שמניעה אותנו קדימה.

"אמחיש לך את היחס שלי לעניין דרך שלוש הפעמים היחידות שבהן זכור לי שבכיתי. הפעם הראשונה הייתה אחרי הכישלון הגדול במושבים. בראש השנה אבי קנה עבורי את אמירת 'ברכת הפרנסה' בבית הכנסת, וכשאמרתי אותה מול כל קהל המתפללים פרצתי בבכי. באותו רגע חשבתי שזו פדיחה, אבל המתפללים דווקא שמחו: היה להם ברור שבכי כזה יבקיע שערי שמיים גם עבורם. הפעם השנייה הייתה ביום השנה השני לפטירתה של טלי. היא נפטרה ב־2018, ב־ו' באלול תשע"ח, ובאותו תאריך שנתיים לאחר מכן, כשאני בדרך לבית העלמין, מתקשרים אליי לבשר לי שקרן הון־סיכון גדולה החליטה להשקיע בנופר. החיבור בין שני הדברים האלה גרם לי לבכי תמרורים כל הדרך.

"הפעם השלישית הייתה לא מזמן: נסעתי במסגרת משלחת של אנשי עסקים ישראלים לדובאי, ועבור רובם הייתי אלמוני לגמרי. תוך כדי כך התפרסמה הכתבה הראשונה שהכריזה עליי כמיליארדר. פתאום אני רואה איך אנשים מתייחסים אליי אחרת, מדברים אליי בנימוס. זה נתן תחושה משונה ולא נוחה. הכול התפרץ בערב, כשהייתה לנו הופעה של הזמרת נסרין קדרי. היא התחילה לשיר את השיר 'יא מאמא', ואני פתאום בכיתי כמו ילד".

בתך שירה הגיעה לגיל שבו כבר מבינים מה זה כסף, מה זה מיליארדר. איך היא מתייחסת לכל זה?
"יש לי הרבה שיחות איתה, זכיתי והיא מאוד חכמה ורגישה. אני אומר לה שאם הקב"ה נותן משהו טוב, לא צריך להחביא או להתבייש בזה. סיפרתי לה למשל שנזיר מביא קורבן אחרי נזירותו, כי הוא לא נהנה מהעולם הזה כפי שהשם רוצה. ובעיקר אני אומר לה שכסף הוא אמצעי לעזור. אנחנו זוכים לתרום הרבה. לעצמי קניתי מאז ההנפקה רק מחשב חדש, גם הוא לצורכי עבודה".

איפה נמצא את "נופר אנרגיה" בעוד עשור?
"נכנסנו ישירות למדד 125 החברות הגדולות בבורסה הישראלית, והיעד הבא שלי הוא כניסה למדד תל־אביב 35, שהרף אליו כרגע הוא שווי שוק של 6.3 מיליארד שקל. אני מעריך שנשיג את זה תוך שנה־שנתיים. אחרי שנהפוך לחברה גלובלית, נקודת הציון הבאה מבחינתי תהיה שווי שוק דו־ספרתי במיליארדים. בנקודה הזו אני חושב שאגיד לעצמי שבניתי כאן משהו גדול מספיק, ואפשר להמשיך לאתגר הבא".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il