הבית // דו־משפחתי, 155 מ"ר בשלוש קומות, חמישה חדרים וחצי. בחוץ גינה בשטח 250 מ"ר. בסלון הרחב ספריית ספרי קודש גדולה. בקומה הראשונה מטבח וממ"ד, בקומה השנייה שלושה חדרי שינה ובקומה השלישית משרד. "החלום של שנינו עוד בטרם נפגשנו היה לגור בארץ ישראל, בבית עם גינה ועצי פרי, כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ. הילדים חיים יותר בחצר מאשר בבית – קוטפים פירות וסוחטים מיץ, מטפלים בגינת הירק שהם שתלו בתקופת הקורונה או פשוט משחקים כדורגל על הדשא עם חברים. בנינו בור לאש, ופעם בשבוע הילדים הולכים ליער לאסוף עצים, מכינים בצק, ומכינים פיתות על הטאבון. חשוב לנו שזה יהיה בית של עשייה, וכולם מגויסים לפעילות קהילתית, כמו הכנת סלי מזון לקשישים".
בוקר טוב // הם מתעוררים ברבע לשבע, ומכינים לילדים ארוחת עשר. "כל ילד מעדיף ממרח אחר, ולפעמים משתנים הטעמים, אבל לכל אחד יש ירק שאהוב עליו, וזה לא משתנה". הילדים אוכלים דגני בוקר לפני שהם יוצאים להסעה, ואם הם לא מספיקים לשבת לאכול – הם לוקחים דגני בוקר בשקית ורצים החוצה. אברהם ושרה תמיד אוכלים ארוחת בוקר ביחד לפני יום העבודה. אברהם לוקח את צופייה ועזרא אל הגן ובית הספר.
צהריים // מגדל־העמק הוא מקום משפחתי, והילדים קופצים בין בית לבית ומחצר לחצר, רוכבים על אופניים, משחקים בגן הציבורי או הולכים לסניף בני עקיבא המקומי. הילדים גם אוהבים לטייל ביער סביב העיר.
פרנסה // אברהם מנהל את קהילת בני עקיבא בעיר, ובה כשבעים משפחות צעירות. הגרעין מפעיל מיזמים חינוכיים, חברתיים ותורניים, ובהם שיפוץ בתי קשישים, סיוע כלכלי למשפחות נזקקות בעיר, והעצמת החינוך בעיר, ובמיוחד בבית ספר ממ"ד האר"י. "זו שליחות, עבודה מסביב לשעון – בבוקר במשרד, בצהריים ובערב בישיבות צוות עם למעלה ממאה מתנדבים בקהילה. אבל אני מקפיד על ארוחה משפחתית בכל יום". שרה היא מורה לאנגלית בישיבת בני עקיבא תקוות יעקב בשדה־יעקב, ועוסקת בחינוך הדור הבא גם על רקע אתגרי הקורונה, "כולל ללמד שיעורי זום עם חמישה ילדים בבית כשהתינוק הקטן על הברכיים".
סיוע קורונה // בשנה החולפת הם סייעו למשפחות נזקקות באמצעות גמ"ח הלוואות ללא ריבית, יזמו ימי לימוד בזום לילדים ונרתמו עם העירייה להקים ולהפעיל מערכת מתנדבים עירונית שתתן מענה למבודדים ולקשישים.
סקרסדייל // אברהם הוא הבכור משלושה ילדים. הוא גדל בסקרסדייל, מצפון לניו־יורק, בקהילה יהודית־אמריקנית – 400 משפחות מזרם המודרן־אורתדוקס, עם הרבה ציונות ותמיכה בישראל דרך קק"ל, איפא"ק, קרן היסוד ועוד. "ההורים שלי קראו לי אברהם ציון, על שם סבתא רבא שלי שהיתה ציונית. סבא רבא היה הגזבר של קק"ל בארה"ב, והיה פעיל מאוד למען ישראל. הוא אפילו ישב בכלא בארה"ב לאחר שתפסו אותו מבריח נשק וציוד להגנה ב־1948. הזיכרונות הראשונים שלי הם ממנו".
טורונטו // שרה גדלה בארה"ב, הרביעית מחמישה ילדים. היא נולדה בקונטיקט, אבל אביה היה רב קהילה, ובכל כמה שנים הם עברו לקהילה אחרת: משפחתה חיה בסקוקי, ליד שיקגו, ואז בווילקסברי בפנסיבלניה, ואז בטורונטו. יש לה משפחה גדולה שם, וסבה היה מעורב מאוד בקהילה. הוא נפטר לפני 44 שנה. ההורים שלה עוד שם: אביה היה ראש ישיבה בישיבת בני עקיבא אור החיים בטורונטו, ואז היה מנהל היהדות בתיכון אחר, והיום הוא ראש כולל של פנסיונרים.
חוצניק // אברהם הגיע לארץ כדי ללמוד בישיבת הכותל, "כמו הרבה בחורים 'חוצניקים', ובמהלך הלימודים הכרתי אנשים מהפריפריה, שלא גדלו כמוני, וזה היה תענוג גדול. לאחר חודש נפל לי האסימון שאני לא באמת חוזר לארה"ב אלא עולה ארצה. זו הייתה החלטה טבעית, והיה ברור לי שיהודי שייך לארץ ישראל ולא לארץ זרה". הוא שירת במח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) בצה"ל. הוא למד תואר ראשון בחינוך ולאחרונה גם תואר שני.
חוצניקית // שרה הגיעה לארץ כדי ללמוד במכללה לבנות בירושלים: סבה היה המלמד של הרב יהודה קופרמן באירלנד, וכאשר שרה הגיעה ארצה היא למדה במכללה שייסד. אחרי הלימודים, בין השאר בהשפעת השליחים הישראלים שהכירה בקהילה בטורונטו, היא החליטה להישאר בארץ ולעשות שירות לאומי. היא שירתה בגן משי, גן שיקומי לילדים בירושלים.
ביחד // הם נפגשו כששניהם היו במהלך השירות הצבאי והלאומי, בחתונה של חברים משותפים. "ידענו שרוצים להכיר בינינו, אז פשוט ניגשנו זה לזה, והתחלנו לדבר". המשפחות של שניהם הגיעו ארצה לחתונה בהרכב מלא, כולל סבתו של אברהם בת ה־92. "זו הייתה חתונה מרגשת ומלאת אנרגיה".
מקומות // כששניהם סיימו את השירות הצבאי והלאומי הם עלו ארצה באופן רשמי. בתחילה התגוררו במשך שנה וחצי בירושלים, סמוך לצומת פת, ואז עברו לנווה־דניאל בגוש עציון. "בנווה דניאל היו לשנינו משפחות מאמצות, מהתקופה שהיינו בארץ לבד, והרגשנו קשר מיוחד ליישוב". לאחר שנולד עזרא המשפחות המאמצות סייעו להם "ממש כמו סבא וסבתא". בתקופה הזו שניהם עדיין למדו באוניברסיטה. כשסיימו את הלימודים נסעו לשליחות בפרת' שבאוסטרליה.
שליחים // הם הגיעו לפרת' בתור שליחים מטעם תורה מציון וההסתדרות הציונית העולמית. אברהם היה ראש כולל ושרה העבירה שיעורי תורה ופעילויות לנשים. אברהם גם לימד יהדות בתיכון ושרה לימדה בחטיבה הצעירה. אברהם: "יום אחד עזרא, שהיה אז בכיתה א', אמר לי אבא, אני חושב שהגיע הזמן לחזור לארץ ישראל. למה? 'כי אני רוצה ללמוד יותר עברית ותורה'. אז בתום שלוש שנים חזרנו לארץ".
מגדל־העמק // אברהם: "תמיד התחברתי לאנשים ממקומות קטנים יותר, עם האותנטיות, הפשטות. לכן חיפשתי מקום כזה. חיפשנו מקום עם קצב איטי יותר, עיר משפחתית, עם הרבה ירוק".
משפחה // "המשפחות שלנו לא כאן ולכן הקהילה שלנו היא ממש כמו משפחה. אבל הילדים שלנו מקפידים על מפגשי זום עם הסבים והסבתות, ולומדים איתם בחברותא. הקורונה פתחה לנו את הראש בתחום הזה, והבנו שאפשר למצוא כל מיני דרכים יצירתיות לשמור על קשר עם המשפחה שנמצאת בחו"ל".
עלייה שנייה // "יצא שבעצם עשינו עלייה פעמיים: פעם ראשונה כרווקים ופעם שנייה כמשפחה. רצינו להיות עם עמך ישראל ולא בבועה של אמריקנים ביישוב שהרוב בו דוברי אנגלית. חיפשנו מקום שנמשיך בו את השליחות שלנו, שנוכל להתחבר בו לעשייה".
להשתתפות במדור
dyokan@makorrishon.co.il
