אווירת חג מיוחדת ביותר נרשמה השבוע במערכת החדשות של ערוץ 20. בעוד כמה תפתח מהדורת החדשות הראשונה של הערוץ, ובישיבת ההכנה מתקיים ככל הנראה הדיון הראשון בהיסטוריית השקת מהדורות החדשות: האם לברך שהחיינו בשידור חי בשם ומלכות או שמא יש להביא פרי חדש כדי לצאת מספק ברכה לבטלה. הפרשן המדיני של הערוץ, שמעון ריקלין, דחף את הרעיון, ונראה שאם זה היה תלוי בו הוא גם היה אומר הלל. "תשמע, זה אירוע היסטורי", אומר לי ריקלין שעות אחדות לפני העלייה לשידור, על גרם המדרגות בכניסה לבניין הערוץ. "אם היו אומרים לי לפני עשור שיום אחד אהיה פרשן בערוץ תקשורת ימני־מסורתי, לא הייתי מאמין. מבחינתי זה חלום שמתגשם". מיד אחריו יורדת מגישת המהדורה, דנה סומברג, לשאוף קצת אוויר. היא כבר הייתה כתבת בכירה בערוץ 2 ובתוכנית התחקירים "עובדה" והספיקה גם להגיש תוכנית בערוץ 20 עצמו, אבל רגע לפני המהדורה ההתרגשות ניכרת על פניה. "קורה פה משהו חדש ומרגש. אני מרגישה שיש ציפייה מהרבה מאוד אנשים ששמחים שסוף סוף הדבר הזה קורה", היא אומרת. "הרבה אנשים תולים בנו תקוות, וזה מלחיץ. אני מקבלת כל כך הרבה תגובות מאנשים שמברכים אותנו, ומספרים לנו כמה הם חיכו ליום הזה, שיהיה להם ייצוג וקול על המסך".
"אירוע היסטורי" זהו צמד מילים שיחזור על עצמו במסדרונות הערוץ לאורך כל הערב. לראשונה מוקמת מהדורת חדשות עם אוריינטציה ימנית ומסורתית. אנשי הערוץ שואפים לקבוע באמצעותה סדר יום חדש שמוכתב מתוך תפיסה אידיאולוגית אחרת ושפה חדשה־ישנה. במהדורה זו יתייחסו לחיילי צה"ל כאל "כוחותינו" או "חיילנו" והחיילים יכונו "לוחמים"; כאן אין "גדה מערבית" אלא יהודה ושומרון, והמתנחלים הם "מתיישבים"; ממילא, טל מאיר איננה "כתבת השטחים" של הערוץ אלא "כתבתנו לענייני התיישבות".
"יהודה ושומרון זה לא גדה מערבית ולא שטחים אלא בית, מקום שבו גרים אנשים", מסביר הכתב הצבאי של הערוץ, נועם אמיר. "ההסתכלות שלנו על המציאות היא מתוך נקודת מבט פטריוטית וציונית".
רגע לפני שהוא ממיר את הטי־שירט בחליפה ועניבה ("לצערי הרב אין לי ברירה"), מבקש ריקלין להביא נקודת מבט פילוסופית בעניין השימוש במילים. לדבריו, זה עניין מהותי וקריטי להבנת תפקידה וחשיבותה של מהדורת החדשות של ערוץ 20. "ג'ורג' אורוול אמר את זה יפה: שכשמתחילים לפסול מילים זה יוצר חשיבה מחודשת או היעדר חשיבה. שימוש רק במילים מסוימות והעדרן של מילים אחרות פוגע ברעיונות. כשממיתים מילים ממיתים רעיונות. כשנרצחים הופכים ל'קורבנות שלום', ומסתננים ל'פליטים' ועוד שלל מונחים כמו 'חלון הזדמנויות' ו'מזרח תיכון חדש', נוצר פייק־ניוז תודעתי. אנחנו עושים את הצעד הקטן שלנו לאזן את השיח ולהביא טרמינולוגיה חדשה, ולדעתי גם נכונה יותר".
כחלק מסדר היום החדש של ערוץ 20 מדווחת מאיר על כניסת מתיישבים לבית לאה ובית רחל בחברון כ"בשורה לערב פסח", ללא ספק תיאור יוצא דופן וייחודי בנוף התקשורת הישראלי. כבר במהדורה הראשונה דיווחה מאיר מהיישוב החדש עמיחי בהתרגשות ואהדה לא מוסתרים. "הייתי הכתבת היחידה בעמיחי ואנשים היו שם עם דמעות בעיניים", היא מספרת. "אנשים שכבר שנה ויותר אין להם בית קבעו מזוזה בהתרגשות ושמחו על ביתם החדש. את השמחה הזו רק ערוץ 20 יכול להביא במהדורת חדשות. מבחינתנו זה אירוע חדשותי משמח. גם בנתיב האבות היינו ערוץ התקשורת היחידי שליווה את האנשים מהתחלה – בהפגנות ובמחאות. אני מגיעה למקומות ונפגשת גם עם חיילים שאומרים לי – אנחנו לא מוכנים להתראיין לאף כלי תקשורת למעט ערוץ 20".
בערב הראשון לעלייתו לאוויר הצליח ערוץ 20 דל התקציב לעקוף את מהדורת החדשות של השידור הציבורי בתאגיד. הערוץ רשם נתון רייטינג של 3.2 אחוז בקרב בתי־האב במגזר היהודי, בעוד מהדורת התאגיד של "כאן" הסתפקה ב־2.8 אחוזים בלבד. גם ביום השני והשלישי נרשמו מדדים דומים, לצד סיפורים שזכו לפולואפים ודיונים ברשת – כך קרה עם הריאיון עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, ועם הסיפור אודות שליטת המחבלים בבתי הכלא בישראל, וכך גם סביב הדיון באולפן אודות סכומי העתק שנדרשים למימון חקירות נתניהו. לד זה נרשמה גם ביקורת חריפה על המהדורה. בעיתון "הארץ", לדוגמה, נכתב כי מהדורת החדשות של ערוץ 20 מפמפמת את המסרים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך שמעון ריקלין שמזוהה בתמיכתו בראש הממשלה נתניהו מסרב להתרגש. "בעיניי, המאבק בנתניהו הוא בכלל מאבק על היכולת של הימין לשלוט כשהוא מנהיג את המדינה", מבהיר ריקלין. "אני אכן תומך בנתניהו, אבל אני לא חושב שהוא איזה אל שאסור לבקר אותו. נתניהו הוא מקרה בוחן לאפשרות שראש ממשלה מהימין שרוצה לעשות את הדברים אחרת יהיה מסוגל לעשות אותם, ולא יתחיל עם 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. אם נתניהו לא יכול למשול, אז גם אם פייגלין היה עולה לשלטון הוא היה מתחיל לראות דברים אחרים משם או שפשוט הוא היה מחוסל".
מה עם ביקורת ימנית על נתניהו? האם תבקר אותו על חוסר בנייה בהתיישבות או על הלקוי במצבם של תושבי דרום תל־אביב מול המסתננים?
"כשלא בנו את עמיחי העברתי עליו ביקורת. גם בפרשת המגנומטרים, שם הממשלה פישלה. אמרתי את הדברים, וכמובן שנבקר את הממשלה על מחדליה. אם אתה שואל אותי אם הדבר שהכי חשוב לי זה לרדת על נתניהו, התשובה היא ממש לא. אם יהיו הקפאות ופדיחות אנחנו נבקר אותו. אבל כל מי שעיניו בראשו מבין שלא חסרה היום ביקורת על נתניהו מכל הצדדים. לרדת על נתניהו זו לא גבורה, זה הכי פשוט. אם אני יורד על נתניהו כל הברנז'ה תחבק אותי. מילה אחת עליו ותראה שפתאום ריקלין הוא הפרשן חכם ונבון, בעל ראייה מדהימה. זה לא מעניין אותי. בעיניי נתניהו הוא דוגמה לעוול שקורה פה, לחוסר צדק מטורף. ואין איזון תקשורתי. המשחק פה הוא לא הגון, לא ישר ולא אובייקטיבי באמת. כשהתקשורת תדע להגיד דברים טובים על נתניהו אני מבטיח להגיד דברים רעים התקשורת היא לא מהאו"ם ולעיתונות פה אין אתיקה של ממשה. למזלי לא למדתי תקשורת ואני ארכיאולוג במקצועי. את דעותיי כולם מכירים, הן על השולחן. לא צריך אירוע כמו פרשת קולגהפט במרצ שפתאום מתברר כמה רביב דרוקר וחבריו הם אנשי מרצ".
"התקשורת איבדה את העם", מסביר אלירן טל, כתב בכיר של ערוץ 20. "התחושה המרכזית שמועברת על ידי התקשורת הכללית היא שהכול כאן שחור. הכול לא בסדר. אבל האזרח הממוצע לא מרגיש ככה. אנחנו מדווחים ומבקרים את הממשלה ומי שעוקב אחרינו יודע את זה, אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת מ'רק לא ביבי'".
חקירות נתניהו יסוקרו בהרחבה?
"הפרשיות הללו מסוקרות. צופה שיצפה רק בערוץ 20 לא ידע פחות על הפרשיות הללו מצופה בערוץ אחר. יותר מזה, כבר במהדורה הראשונה הגיע המפכ"ל וקיבל במה מלאה לשטוח את טענותיו ועמדותיו כאן בערוץ. מצד שני, כשקורה אירוע היסטורי מרשים כמו ביקור ראש ממשלת הודו בישראל, אירוע כזה יקבל אצלנו מטבע הדברים הרחבה".
"השוני בינינו לבין ערוצי טלוויזיה אחרים הוא בגישה לנושא", אומרת סומברג, "כל סיפור גדול יסוקר גם אצלנו, השאלה היא איך מסקרים, מה הפרשנות שנאמרת ואיך סדר הדברים בנוי. הריאיון שקיימנו עם המפכ"ל היה ריאיון שבו עלו שאלות רבות שהציבור שואל אותן, אבל הן לא נשאלות במקומות אחרים. אנחנו מסקרים את מה שקורה אבל לא משחקים לפי כללי הברנז'ה. אנחנו קטנים בתקציב, הקו שלנו אחר, אנחנו לא משווים את עצמנו לאחרים, אבל מנסים לפתח רעיונות חדשים".
ואם כבר מדברים על ברנז'ה, הרי שקשה להתעלם מהכתף הקרה שקיבל הערוץ משאר הערוצים והקולגות עיתונאיות. ערוץ 10 בעבר הגיש עתירה נגד ערוץ 20 ומעטים העיתונאים שאיחלו לעמיתיהם בערוץ הימני והמסורתי הצלחה. "זה לא מפתיע אותי", מחייך טל, בעצמו כתב הערוץ הראשון לשעבר, "אנחנו באמת לא צריכים את הליטופים האלה מהתקשורת. האמת היא שאנחנו חוטפים הרבה מקלחות קרות מהקולגות. היו כלי תקשורת מובילים שניסו לטרפד את שידור החדשות בערוץ 20 כי הם מבינים שיש פלח גדול באוכלוסייה שמרגיש מיאוס ומחפש אלטרנטיבה, ואנחנו נותנים את זה. כשאני רואה שיש יותר ביקורת נגדנו אני מבין שאנחנו הופכים להיות יותר משמעותיים".
סומברג מספרת על הרמות הגבות שקבלה כשהחלה את עבודתה בערוץ. "בהתחלה הייתי שומעת את הקולות האלה שתוהים 'מה את עושה שם?' 'מה את מחפשת בערוץ הזה?' אבל זה עבר מהר מאוד כשהצלחנו להביא סיפורים אחרים. היום, אחרי שידורי המהדורות הראשונות, אני רואה את התגובות ונדהמת מזה שמציפים אותנו באהבה, כך שאני לא מתרגשת מהקולות האחרים. אני עסוקה בעבודה ובבניית מוצר טלוויזיוני טוב. מי שרוצה לפרגן מעולה מי שלא לא. כל אחד רוצה שיאהבו אותו, במיוחד אנשים בתעשייה הזו, אבל לא צריך בכוח. האהבה שאנחנו מקבלים מהצופים שווה יותר מכל פרגון של הברנז'ה".
בחזרה למהדורה הראשונה. לקראת הערב אנשי הערוץ מתארגנים למהדורה. ריקלין כבר עם החליפה והעניבה. קשה לו, אבל הוא ישרוד. הוא מספר שבהתאם למעמדו החדש הוא התבקש לעבוד על ניסוחי מילים ועל צורת התנסחות, והוא עסוק בתרגול. "קיבלתי הוראות לקצר ולהיות תכליתי, ואני מיישם". הארכיאולוג ופעיל ארץ ישראל משקיע זמן רב בפועלו למען הערוץ. אחרי הכול, מהדורת החדשות של ערוץ 20 היא כרגע המהדורה השלישית הנצפית בישראל. רק לפני כמה שבועות הערוץ עמד בפני סכנת סגירה, עובדים רבים קיבלו מכתבי התפטרות. "יש פה שמורת טבע", אומר ריקלין, "אם היא תצליח, היא תשפיע על התקשורת כולה ".
מה ייחשב הצלחה בעיניך?
"עניין הרייטינג הוא חשוב אבל יותר חשוב מבחינתי הוא שינוי השיח. אורי אליצור היה אומר שהאמצע הישראלי נקבע על ידי ממוצע בין הימין לשמאל; אם נצליח להשפיע בבחירה על מה מדברים ואיך מדברים, זו תהיה הצלחה. עיתון 'הארץ' עם אחוזי הרייטינג הבודדים שלו מצליח לקבוע שיח, הוא קובע את הנורמה. המטרה שלי זה להשפיע על השיח הישראלי, להיות אחד מקובעי הנורמה של סדר היום הציבורי. ברגע שיהיה לגיטימי לדבר ולחשוב בתקשורת מחשבות מחוץ להגמוניה התקשורתית, זה ייתן חשק ואומץ לאנשים אחרים להיות יותר דומיננטיים ולא לפחד מהברנז'ה. אם את זה הצלחנו, אז עשיתי את שלי", קובע ריקלין ומוסיף בחיוך, "הריקליניזם יפשה בארצנו ויהיה פה קצת יותר מאוזן".
