מה מבדיל בין כלכלה תעשייתית מודרנית ובין כלכלה מסורתית מפגרת? מה מבדיל בין מדינה מפותחת למדינה מתפתחת? אם יש תשובה אחת ויחידה: חשמל. הזמינות והאמינות של חשמל מאפשרות לנו לחיות חיים נוחים ויצרניים, והיעדרן מונע ממדינות רבות באפריקה ואסיה להצליח להתרומם מבחינה תעשייתית. כאן אנשים מאבדים את העשתונות כשיש הפסקת חשמל של שעה. במדינות כמו דרום אפריקה, ניגריה ואתיופיה, הפסקות חשמל יכולות להימשך ימים, אם יש בכלל חשמל.
לכמיליארד בני אדם בעולם אין כלל גישה לחשמל. רבים אחרים סובלים מרשת חשמל לא אמינה, שלא מאפשרת לקיים תעשייה מתקדמת או אפילו רצף עבודה. כל האנשים האלו, שרוצים להיחלץ מעוני, מבקשים קודם כול את הדרך הזולה והפשוטה ביותר להשיג רשת חשמל אמינה. לצערנו, הדרך הזאת עוברת בפחם. פחם הוא דלק מאובנים (פוסילי) נוח לשימוש: הוא מוצק, ולכן לא צריך מכלים מיוחדים לאחסונו או צינורות לשינועו, בניגוד לנפט ולגז. הוא לא דולף, לא מתפוצץ, ולא פשוט בורח לאוויר. השרפה שלו פשוטה, והוא מפיק אנרגיה עקבית, בניגוד לאנרגיית רוח או שמש התלויה בכוחות הטבע.
מאז שנות האלפיים העולם המתפתח מוביל את הביקוש לפחם, וסין והודו עומדות כמובן בראש. בשנת 2019 צרכה סין 56 אחוזים מצריכת הפחם בעולם, והודו עמדה אחריה עם 13 אחוזים. שתי המדינות צריכות פחם כדי לחבר את האוכלוסיות העצומות שלהן לרשת חשמל בזול ובמהירות. סין היא גם יצרנית הפחם הגדולה בעולם, והרביעית בעולם מבחינת עתודות הפחם ארוכות הטווח שלה: הפחם בסין זמין וזול, והוא אפשר לה לחבר כמעט 700 מיליון בני אדם לרשת החשמל בעשור האחרון.
בינתיים העולם המפותח עובר לגז טבעי ולאנרגיות מתחדשות; אבל הביקוש לפחם לא יקטן. מה שאירופה וארה״ב יחתכו, אפריקה ואסיה יוסיפו. הפיתוח הכלכלי של האזורים האלה ידרוש כמויות הולכות וגדלות של חשמל, לא רק בשביל תעשייה אלא גם בשביל צריכה ופנאי, בגלל הגידול במעמד הביניים העולמי.
הבעיה היא שהפחם הוא מזהם ומסוכן. שרפת פחם פולטת פי 1.5 יותר פחמן דו־חמצני משרפת נפט, וכמעט פי 2 משרפת גז טבעי. תוצרי לוואי של שרפת פחם הן גופרית וכספית, יסודות שגורמים נזקים ארוכי טווח לבריאות האדם ולאיכות הסביבה. אם הביקוש לפחם לא יקטן, העולם כולו יתקשה להגביל את שינוי האקלים ולהקטין את פליטת גזי החממה; בעולם המתפתח עצמו תסבול האוכלוסייה מכל הנזקים של שרפת פחם, כמו זיהום אוויר, מחלות בדרכי הנשימה ופגיעה סביבתית נרחבת.
חלופות זולות יותר קיימות, אבל הן דורשות תשתית מתאימה והון להשקעה. יש צורך במאמץ גלובלי לעזור למדינות מתפתחות ליצור רשת חשמל אמינה, זולה ובלתי מזהמת. מדינות אפריקה ואסיה צריכות לא רק הלוואות ומענקים כדי להקים את הרשת, אלא גם מומחיות וכישורים טכניים הנדרשים כדי להפעיל אותה. ישראל אינה יכולה להציע מיליארדים בהלוואות, אבל היא בהחלט יכולה לעודד מהנדסים ומומחים ללוות מיזמים בתחום תשתיות האנרגיה שיסייעו למדינות מתפתחות להפחית בצריכת הפחם שלהן, ולדלג מיד לרשת חשמל נקייה יותר.
