כשרוב האנשים מנסים לדמיין את העתיד, הם מתעלמים מכך שאנשים יודעים להגיב להתפתחויות. קחו לדוגמה את נרטיב הדעיכה הדמוגרפית של המערב. לפי הסיפור, הנפילה בשיעור הפריון במערב, במיוחד באירופה, תביא לדעיכתו הכלכלית, הצבאית והפוליטית; ובעוד הוא דועך, העולם המתפתח השופע תינוקות יקרוס תחת צפיפות יתר וישטוף את העולם הישן בגלי מהגרים. תיאור מעניין, "צהוב", שמאיים בגלי מהגרים ובמשבר דמוגרפי כפול; אבל האם הוא מציאותי? לא ממש.
הכלכלות המתקדמות במערב מתבססות בעיקר על מכירת שירותים וייצור מתקדם. דעיכה דמוגרפית לא תביא לסגירת מפעלים בגרמניה או בצרפת, והפגיעה המרכזית שלה היא לא בהיבט הייצור אלא בהיבט הביקוש: במערב יהיו פחות ופחות צרכנים שיקנו מוצרים ושירותים. את העובדים שייעלמו מהמפעלים אפשר להחליף ברובוטים, אבל את הצרכנים שיעלמו מהקניונים אי אפשר להחליף במכונות אוטומטיות.
הפריון הגבוה יחסית בעולם המתפתח הוא דווקא הפתרון לבעיה. הודות לצמיחה הדמוגרפית שלו, הוא יכול לספק לאורך זמן את הביקוש שייבלם בעולם המפותח. הדעיכה ״הבלתי נמנעת״ של המערב ניתנת למניעה אם הוא ישכיל להשתלב בכלכלות הצומחות של אפריקה, דרום מזרח אסיה ואמריקה הלטינית.
השתלבות באמצעות אספקת מוצרים ושירותים לא תספיק. המדינות המתפתחות צריכות השקעה אדירה בתשתיות ובחינוך כדי לממש את הפוטנציאל האנושי שלהן, וליצור את הביקוש למוצרים המתקדמים של המערב. הן צריכות ייעוץ טכני בהקמת תשתיות ובשיפור שירותים. הן צריכות סיוע ביטחוני כדי להתמודד עם טרור ופשע המאיימים על יציבותן. העולם המתפתח לא יהפוך מעצמו למוקד כלכלי חדש.
מדינות אירופה מתגייסות למאמץ, ובמיוחד צרפת. צרפת מחזיקה נוכחות צבאית, כלכלית ודיפלומטית מרשימה באפריקה, אף שרוב המושבות שלה השתחררו ממנה כבר לפני כחצי מאה. היא שמרה על קשרים קרובים עם המושבות, במיוחד במערב אפריקה, וסיפקה להן ייעוץ צבאי, הזדמנויות מסחר ותמיכה דיפלומטית. בשנים האחרונות הצרפתים הפכו לכוח ביטחוני וכלכלי חשוב במערב אפריקה. הם מובילים את המאמץ האירופי לייצוב מאלי, ומשקיעים במיזמי תשתיות במדינות כמו מרוקו, ניגריה וגאנה. צרפת מאמינה שההשקעה בביטחון מערב אפריקה מגינה על המולדת, בכך שהיא מונעת מארגוני טרור בינלאומיים להתבסס באזור. היא גם מאמינה שהשקעה כלכלית במערב אפריקה תעזור להבטיח שוק צרכנים גדול ליצרנים בצרפת עצמה.
מדינה אחרת שמתכוונת להעלות פרופיל באפריקה היא ספרד, שהכריזה לאחרונה על תוכנית אסטרטגית ליבשת השחורה, הכוללת תמיכה בפיתוח הכלכלי והאנושי של מדינות במזרח ובמערב אפריקה. מדריד מבקשת גם היא לעזור למדינות הללו לממש את הפוטנציאל האנושי שלהן ולהפוך לכלכלות צריכה שיידרשו לשירותיה. מרוקו מככבת בתוכנית הספרדית מסיבות מובנות – היא קרובה גיאוגרפית לספרד, והיא כבר מרכז ייצור תעשייתי חשוב באפריקה.
החדירה האירופית לאפריקה היא רק חלק משובו של העולם אליה, אחרי שננטשה לגורלה בהדרגה במשך מאה שנה. רוסיה, סין, ארה״ב, בריטניה, יפן, הודו, טורקיה ואיחוד האמירויות מבקשות כולן לתמוך במדינות אפריקה בתהליך הפיתוח שלהן, לתמוך במפעלי תשתית וחינוך, ולהציע שירותים ומוצרים לשוק המקומי. זה לא קולוניאליזם חדש – המטרה אינה לשעבד את מדינות אפריקה. המטרה היא לעזור להן לצמוח ולהתפתח, כך שיוכלו לצרוך את מוצרי הכלכלות המקשישות של המערב. הפיתוח הכלכלי באפריקה הוא האתגר הגדול של המאה ה־21.
