בכל פעם שמתנחשלת סערת הקרב, נערכת ישראל מול שתי חזיתות, אחת ממשית והאחרת תודעתית; הראשונה כוללת טילים ומנהרות, השנייה מכילה עיוותי אמת ועלילות פרועות. אבל בעוד בחזית הפיזית אנחנו נהנים מיתרון, תמיד נדמה כאילו בזירת התודעה הקרב אבוד מראש. בחזית הזו, ישראל נתונה בעמדת נחיתות מראשית המערכה ועד לסיומה, כמעט בכל עימות ועימות.
מאז שפרץ מבצע "שומר החומות", דובר צה"ל לשעבר רונן מנליס עובר מאולפן חדשות אחד לאחר, ומנסה להסביר עד כמה לקויה בעיניו המערכה התודעתית שישראל מנהלת, ואיך אפשר גם כאן להשתפר ולהנחית מכה ניצחת על האויב. "גם בסבב הלחימה הזה, היחיד שמתראיין הוא דובר צה"ל", מסביר לנו מנליס את אחת מנקודות התורפה של ישראל. "הוא מדבר עם העיתונאים, הוא מוציא הודעות – אבל דובר צה"ל לא יכול לדבר על הרובד המדיני. הוא לא יכול להגיד מה מטרות המלחמה. הוא לא יכול לומר כמה זמן זה יימשך, כי הוא לא יודע וכי זה לא מתפקידו".
ומה הפתרון? הרמטכ"ל צריך לדבר יותר?
"אני לא חושב שאני צריך לחלק עצות לרמטכ"ל. יש לו צוות משלו, והוא יודע מה לעשות. מפקדים, כחלק מהמנהיגות וכדי לחזק את המערכה, צריכים מדי פעם לדבר. אפשר לנהל דיון אם מספיקה פעם אחת בכל תקופת הלחימה, או שצריך פעמיים או חמש. אבל לי כאזרח לא נוח לראות שבמשך כל הלחימה אין מי שעומד מול הציבור, עונה על שאלות ומסביר מה הכיוון. אין פה תרבות של מסירת מידע. האדם הזה לא חייב ללבוש מדים, אבל מישהו צריך לעמוד יום־יום מול הציבור ולדבר איתו".
באופן מסוים, ראש הממשלה עושה את זה.
ראש הממשלה לא ענה על שאלות הכתבים בשום שלב במבצע, והוא גם לא הופיע בכל יום. זה בסדר גמור, הוא ראש הממשלה. אבל לא מספיק שהוא או הרמטכ"ל יעמדו מדי כמה ימים וישמיעו הצהרה. צריך להיות מישהו שזה התפקיד שלו, שבכל ערב יפנה אלינו ויתאר מה קרה ביממה האחרונה. והוא צריך לדבר על כל הגזרות. לא רק על עזה כמו דובר צה"ל, או רק על מהומות המגזר הערבי כמו דובר המשטרה, או רק על הגזרה המדינית כמו דובר משרד החוץ. הוא צריך לחבר את העמדה של מדינת ישראל לתוכנית דוברות אחת, לתת מידע לציבור ולענות באופן סדיר לשאלות של עיתונאים.
"מעבר להיבט הטקטי, יש לצה"ל כמה הישגים תודעתיים במבצע שומר החומות. הפגיעה ברשת המנהרות של חמאס לא הרגה מחבלים במספר שצה"ל תכנן להרוג, לפי הדיווחים, אבל יצרה אפקט תודעתי ניכר. חמאס לא יודע איפה יותר בטוח לו להיות, מעל הקרקע או מתחת לקרקע. הוא נחשף ליכולת המודיעינית של שב"כ ושל צה"ל, וליכולת של חיל האוויר הישראלי לפגוע במדויק גם בתת־קרקע. אבל היו הישגים תודעתיים גם לצד השני, ולפחות עד אמצע השבוע, חמאס זכה בעליונות במערכה התודעתית".
המלחמה נגד AP
בסוף דצמבר עזב מנליס את משרת מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, ובינתיים הוא משקיף על הדברים לגמרי מבחוץ, לראשונה מאז גיוסו לצה"ל. כך למשל הוא מנתח שני אירועים שהתרחשו בסוף השבוע שעבר, ועוררו טרוניות קשות נגד צה"ל מצד התקשורת הבינלאומית: בראשון, מוטט חיל האוויר את בניין אלג'לאא בעזה, שבין השאר שכן בו מטה סוכנות הידיעות האמריקנית אסושייטד פרס (AP) בעיר; בשני, יחידת דובר צה"ל השתמשה לכאורה בתדרוך לכתבים הזרים כדי להעביר לחמאס מידע שגוי שלפיו כוחות קרקעיים נכנסים לעזה – וזאת כדי למשוך את המחבלים להיכנס ל"מטרו" העזתי לפני שחיל האוויר תוקף את מערך המנהרות.
"חמאס הוא ארגון טרור שכל פגיעה בו היא מבורכת", אומר מנליס על הפצצת בניין אלג'לאא. "הטרוריסטים מבינים שישראל מפעילה מגוון שיקולים לפני תקיפה כדי להגן על אזרחים בלתי מעורבים, ארגונים בינלאומיים, כוחות רפואה, נציגי התקשורת הזרה ועוד, ולכן הם בוחרים להסתתר בצילם. דרוש איזון בין הצורך לפגוע באויב ובין המחיר שנשלם, כי ישראל לא פועלת בחלל ריק. אם מטרת התקיפה היא לסכל פיגוע, או לפגוע ביכולת של חמאס באופן שמשנה את שדה המערכה, או לחסל בכירים – אין דיון. ברור שצריך לתקוף. אם המטרה היא פגיעה בתשתית מצומצמת יותר, צריך לקיים איזון בין המחיר לתוצאה.
