"באחד מימי השיקום שכבתי במיטה בבית החולים, הסתכלתי על אשתי בריאנה שהחזיקה את בננו התינוק, ואמרתי לה שאני רוצה למצוא דרך להמשיך לשרת את הציבור. רציתי להמשיך להגן על המדינה שלנו, כי ידעתי שיש עוד הרבה על מה להיאבק. מהר מאוד עלה אצלי רעיון הריצה לקונגרס".
כך מתאר בריאן מאסט את הרגע שבו חשב לראשונה על קריירה פוליטית. באותם ימים, לפני שמונה שנים, הוא עוד התאושש בהדרגה מפציעה קשה שנטלה את שתי רגליו. בנובמבר 2016 הוא כבר התמודד מטעם הרפובליקנים ונבחר לנציג המחוז ה־18 של מדינת פלורידה בקונגרס האמריקני. היום, ממקום מושבו בבית הנבחרים, הוא ממשיך להילחם למען ארה"ב, וגם למען ישראל שבה הוא רואה בת ברית נצחית.
סיפור חייו יוצא הדופן ומעורר ההשראה, יכול להפוך בקלות לסרט הוליוודי. בריאן מאסט (37), נשוי ואב למגנום, מאבריק ומדליין, נולד וגדל בגרנד־ראפידס, העיר השנייה בגודלה במישיגן. אביו ג'יימס היה איש צבא שלחם בקוריאה. בשנת 1999, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, התגייס גם מאסט הבן לצבא האמריקני. "מגיל צעיר מאוד ידעתי שזה המקום הנכון בשבילי, וברגע שהגעתי לשם, הבנתי שההרגשה שלי הייתה נכונה. כעבור שנה הפכתי ללוחם הנדסה. עבדתי הרבה עם חומרי נפץ, ונעשיתי טכנאי פצצות מומחה. ההכשרה לתפקיד הייתה אינטנסיבית מאוד, וכללה לימודי פיזיקה, מתמטיקה וכימיה, בשילוב עם עבודה טכנית ודרישות פיזיות גבוהות".
בשנת 2006 הוצב מאסט ביחידה לסילוק פצצות שפעלה באפגניסטן. הוא זוכר מדינה נחשלת, שעדיין נאבקה באיום הטליבאן. "בבתים לא היו כיסאות. אי אפשר היה רגע לשבת לנוח. זה היה מוזר. ברוב הבתים גם לא היו טלוויזיה או רדיו, והתושבים לא היו חשופים כמונו למידע. הם סבלו מהטרוריסטים של טליבאן, אל־קאעידה וחבורות נוספות. רוב האזרחים רצו בסך הכול לטפח את השדות שלהם ולגדל את המשפחה בשקט. לצערי, מעבר לגידולים הרגילים היו שם גם הרבה מאוד שדות אופיום".
ב־19 בספטמבר 2010 השתנו חייו לנצח. "יצאנו שם לפעולות בעיקר בלילה. העבודה שלי הייתה לאתר פצצות ולנטרל אותן, לפעמים גם תחת אש אויב. באותו לילה הגענו למקום שלפי ההערכה המקצועית שלי היה סיכוי שיימצאו שם פצצות. עצרנו את כלי הרכב, וכשירדתי ממנו דרכתי על מטען מאולתר. הוא התפוצץ ברעש גדול".
אתה זוכר את רגע הפגיעה?
"אני זוכר הכול: הפיצוץ, איך שעפתי באוויר ונפלתי על הגב, ואפילו הרוח שהכתה בי כשחזרתי לקרקע. זה הזכיר לי את הפעם שנפלתי מעץ כשהייתי ילד. עכשיו לא יכולתי לזוז, ולא הבנתי למה. באוזנייה שעדיין הייתה עליי שמעתי שאומרים בקשר 'סילוק פצצות נפגע', והבנתי שזה אני. החברים שלי באו לחלץ אותי, תוך שהם מסכנים את עצמם. היה מאוד מוזר להיות זה ששוכב על האלונקה. אני זוכר שראיתי את הירח והכוכבים, ואז התקרבנו למסוק והכול התמלא אבק. החברים שסחבו אותי הצדיעו לי לפני שנפרדנו, ואמרו שהכול יהיה בסדר. משם אני כבר לא זוכר כלום, עד שהתעוררתי בבית חולים בוושינגטון".
עוד לפני שהגיע לארצות הברית, עבר מאסט ניתוחים מצילי חיים באפגניסטן ובגרמניה. "אני אפילו לא יודע כמה ניתוחים עברתי בסך הכול. לפני שנה נאמתי באירוע של נפגעי מלחמה, ובסוף הנאום ניגשו אליי חמישה רופאים שניתחו אותי בניתוחים שלא הייתי מודע להם. זה היה רגע מיוחד של סגירת מעגל. גיליתי גם שבבית החולים בגרמניה איתר אותי חבר מהלימודים, שלא ידע בכלל שאני בצבא. הוא יצר קשר עם אשתי, אמר לה שהכול בסדר, וביקש ממנה שתשלח תמונה שלה עם הבן הבכור שלנו, שנולד רק כמה חודשים לפני כן. את התמונה הזו הוא הדפיס ותלה ליד המיטה שלי".
עם עוזי בעזה
כשמאסט פקח את עיניו, הוא גילה את המציאות החדשה שתלווה אותו מכאן ואילך. כתוצאה מהפיצוץ הוא איבד את שתי רגליו, בנוסף לאצבע ביד שמאל. "אשתי ואני ידענו תמיד שיש סיכוי שלא אחזור הביתה בגלל התפקיד הצבאי שלי, אבל מעולם לא חשבנו שאחזור במצב אחר לחלוטין. תהליך השיקום כלל הרבה מאוד כאבים, הרבה מאוד תסכול והרבה מאוד טיפולים רפואיים ועבודה קשה לאורך זמן. אחד הדברים שאתה לומד בשירות הצבאי הוא אף פעם לא לוותר. תמיד להמשיך קדימה, לא משנה מה האתגר שעומד בפניך. ברגע שעמד מולי האתגר הגופני של חזרה לעצמי, ידעתי שעליי להשקיע את כל האנרגיות וכל המאמצים כדי שזה יקרה".
תהליך השיקום של מאסט ארך 16 חודשים. קצב השיפור היה יוצא דופן. חודשיים אחרי הפגיעה הקשה הוא כבר למד ללכת על הפרוטזות החדשות שלו, ואף יצא מבית החולים כדי לסעוד עם משפחתו בחג. במהלך תקופת השיקום הוא התנדב כיועץ במנהל לביטחון גרעיני, ובינואר 2011 הוזמנו הוא ואשתו בידי הנשיא ברק אובמה להתארח ב"נאום מצב האומה" בקונגרס. מאסט אף התכבד לשבת לצד אשת הנשיא, מישל.
לצד ההתקדמות המהירה היו גם קשיי הסתגלות למצב החדש. "בשלב הראשון של השיקום עוד הייתי נאיבי. האמנתי שאעשה קצת פיזיותרפיה, ארכיב פרוטזות במקום רגליים, ואחזור לחברים שלי באפגניסטן במהירות האפשרית. אבל זה לא היה מציאותי. כשהבנתי שלעולם לא אוכל לחזור להיות חייל בשטח, התחושה הייתה שאיבדתי את המהות של חיי. זה היה קשה מאוד. אהבתי את החיים שהיו לי, אהבתי להיות איש צבא, והאמנתי שאמשיך לשרת לפחות עשרים־שלושים שנה".
איך מצאת את הכוח להמשיך הלאה?
"אני בא מבית שלא הפגינו בו הרבה רגשות, אבל כשאבא שלי הגיע לבקר אותי בבית החולים הוא היה מאוד נרגש, חיבק אותי ואמר שהוא אוהב אותי. הוא הסביר לי שאסור ליפול למקומות לא טובים, ושאני צריך למצוא דרך להתעודד, להמשיך הלאה ולחזור לעבוד. הוא גם אמר שאסור שהילדים שלי יראו אותי מתבטל, אחרת הם ילמדו שזו דרך נכונה או אפשרית לחיות. אבא שלי תמיד נתן לי השראה, והדברים שלו מאוד עזרו לי. אני גם נוצרי מאמין, וגדלתי על סיפורי התנ"ך שבהם אנשים רגילים, כמו נוח לדוגמה, צריכים להתמודד פתאום מול סיטואציות קשות ולהתגבר עליהן. האמונה עזרה להם לעמוד באתגרים".
הייתה לך איזושהי חרטה על הבחירה בקריירה הצבאית, שגבתה ממך מחיר כל כך כבד?
"אהבתי להציל חיים במסגרת התפקיד שלי, ואני לא מתחרט לרגע".
כשמאסט שוחרר מבית החולים, בתחילת 2012, כבר היה ברור לו שהשלב הבא יהיה כניסה לחיים הפוליטיים. הוא שוחרר מהצבא כשבאמתחתו כמה עיטורי כבוד, והחל לעבוד כיועץ במחלקה לביטחון המולדת. במקביל סיים לימודי תואר בכלכלה וסביבה באוניברסיטת הרווארד, כשלב ראשון בדרכו אל הקונגרס האמריקני. "לא היה לי קל להתאים את עצמי לפוליטיקה. מעולם לא עסקתי בזה לפני כן. בקמפיין הבחירות שלי אמרתי בכל מקום שאני אף פעם לא עושה משהו אם אני לא סבור שאוכל לנצח בו, ושאני נלחם הכי חזק שאני יכול. אני חושב שאנשים הבינו שאם אייצג אותם, אני אעשה הכול עד הסוף, במלוא הרצינות והנחישות, כדי להצליח לקדם ולשפר את מה שצריך".
כדי להגיע לבית הנבחרים כנציג המחוז ה־18 של פלורידה היה עליו לצלוח תחילה את הפריימריס במפלגה הרפובליקנית, שבהן השתתפו מלבדו עוד חמישה מועמדים. בבחירות המקדימות שהתקיימו ב־30 באוגוסט 2016 זכה מאסט ב־38 אחוזי תמיכה, ובכך גבר על כל המתמודדים האחרים והפך מועמד המפלגה בבחירות לקונגרס. חודשיים וחצי אחר כך, ב־8 בנובמבר – היום שבו נבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב – ניצח מאסט את המועמד הדמוקרטי רנדי פרקינס, כשזכה ב־53 אחוזים מהקולות. בינואר 2017 הוא הושבע והפך לחבר קונגרס באופן רשמי.
"העיסוק בפוליטיקה הוא הדבר הכי חסר ודאות שעשיתי אי פעם", הוא אומר. "לא הייתה לי הבטחה מאף אחד לכלום. עד שהסתיים יום הבחירות והגיעו התוצאות, קיוויתי לטוב ביותר והתכוננתי לרע ביותר. היום, כדי להקל קצת על הקושי, אני מסתכל על העשייה שלי בדרך שונה מרוב הפוליטיקאים. אני מתבונן לטווח הקצר ושואל את עצמי כל הזמן האם אני עושה דברים נכונים, האם אני משרת את המדינה שלי עכשיו כמו ששירתי כשהייתי בצבא. אני לא חושב על טובתי האישית, על ההקרבה שלי או על כמה שזה עולה לי. חשוב לי להרגיש שאני פועל נכון, כמו חייל בשדה הקרב. לא אכפת לי אם החלטה זו או אחרת תעלה לי בקריירה הפוליטית. זה הופך את הכול לפשוט יותר. אני מרגיש שאני עושה את הדבר הנכון, וישן מצוין בלילה".
למדת משהו חדש על הפוליטיקה מאז שהפכת לחלק ממנה?
"בכל יום בפוליטיקה אני לומד משהו חדש על הנושאים שאני עוסק בהם – ממחלות כמו סוכרת ואלצהיימר, דרך ענייני חינוך, ועד נושאים שקשורים לחיילים ותיקים, מעמד הצבא והקשרים של ארצות הברית עם מדינות בעולם. זו עבודה תובענית. אני מתחיל את היום בסביבות חמש בבוקר, ומסיים אותו בדרך כלל באזור חצות. תמיד יש עוד עבודה לעשות, אבל צריך גם לישון לפעמים, לצבור כוחות. זו ללא ספק התקופה הכי מעשירה בחיים שלי".
כחבר קונגרס, מאסט אינו מסתיר את תמיכתו הנלהבת במדינת ישראל, ומדבר בזכותה בכל הזדמנות. "כבר בבית הנוצרי־אוונגליסטי שבו גדלתי, ספגתי את האהדה לישראל, כבת הברית החזקה ביותר של ארצות הברית. הקשר האמיתי שלי עם ישראל החל כשהייתי סטודנט בהרווארד. זה היה בתקופת מבצע צוק איתן, והורגשה אז אווירה אנטי־ישראלית. באחד הלילות יצאתי עם הילדים שלי לטייל בפארק, ונתקלתי באחת מההפגנות הרבות שהתקיימו באותם ימים נגד ישראל. המפגינים התחילו לגדף אותי, כי עם הפרוטזות קל מאוד להבין שאני איש צבא לשעבר. הרגשתי שזו צביעות. אם מישהו היה תוקף את ארצות הברית בטילים, והיינו נלחמים בו והורגים אותו – כולם היו מריעים לנו. והנה, ישראל סובלת מטילים שנה אחרי שנה, וכאן תוקפים אותה. כשחזרתי הביתה אמרתי לאשתי שאני רוצה למצוא דרך להביע את התמיכה שלי בישראל".
לשמחתו מצא מאסט דרך לעשות זאת – ואפילו במדים ובסגנון צבאי. בינואר 2015 הוא הגיע לישראל כדי להשתתף במשך חודש בפרויקט "שר־אל", שמביא ארצה מתנדבים לא יהודים לעבודות תחזוקה ואפסנאות בצה"ל. "כשהגעתי קראו לי בתקשורת הישראלית 'קפטן אמריקה'. בארצות הברית פורסמו כתבות שהיה אפשר להבין מהן שאני מסתובב עם עוזי ברחובות עזה. הייתי שמח לעשות את זה, אבל בפועל העבודה שלי הייתה הרבה יותר לוגיסטית".
איך התרשמת מהביקור בישראל?
"הוא עזר לי לגבש עם עצמי את הסיפור שלי, את הדעות שלי. היום אני יכול להסביר טוב יותר את הקשר שלי עם ישראל ועם הישראלים. הביקור באתרים ההיסטוריים עזר לי להבין הרבה יותר טוב את הדברים. זו חוויה שלעולם לא אשכח, והיא באמת קירבה אותי אליכם".
ענייניות טראמפית
מאסט הוא חבר בוועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים, ויושב בתת־הוועדה למזרח התיכון ולטרור. בנוסף הוא פעיל בשדולה למאבק באנטישמיות. "כשמרססים גרפיטי נגד יהודים באזורי המגורים שלהם, בבתי הכנסת או בבתי עלמין, זה חמור מאוד. אבל מה שבעיניי חמור אפילו יותר, היא העובדה שאתה לא שומע אנשים מדברים על המקרים האלה. הם לא מעוררים מספיק כעס. השקט הזה הוא בעיניי הוכחה חזקה עוד יותר לכך שהבעיה קיימת אצלנו, ושצריך להילחם בה".
גם הטרור העולמי מדאיג אותו. "אנחנו חיים היום בעולם מסוכן. יש מדינות כמו איראן וצפון־קוריאה, שפועלות יחד לא רק כדי לפתח נשק גרעיני, אלא גם כדי להשיג השפעה באירופה, במזרח התיכון ואפילו אצלנו באמריקה. המדינות האלה מביעות הרבה שנאה אלינו, והתפקיד שלנו הוא להבהיר שלא נאפשר איומים מכל סוג שהוא, לא נעצום עיניים, ונדאג לסיים את העניין הזה. אי אפשר לעשות שלום עם אויב, אלא רק עם אויב־לשעבר. עד שהמדינות הללו יכבדו את הזכות שלנו להתקיים ולהאמין במה שאנחנו רוצים, הן ימשיכו להיות אויבות שלנו ולא יהיה איתן שלום".
מעבר לבעיות הבינלאומיות מתמודדת ארצות הברית עם לא מעט בעיות פנים, שאחת הקשות שבהן היא תופעת מקרי הירי בתוך בתי ספר. רק בחודש שעבר, בתיכון "מרג'ורי סטונמן דאגלס" שבפלורידה, צעיר בן 19 בשם ניקולס קרוז רצח 17 תלמידים ופצע 14 נוספים. הטבח הוביל להקמת תנועת מחאה גדולה בקרב תלמידי בית הספר, שעורכים צעדות ודואגים להשאיר את הנושא על סדר היום הציבורי. "האסון בפלורידה התרחש קרוב מאוד לבית שלי ולמחוז שלי", אומר מאסט. "גרתי שם בעבר, אני מכיר אנשים מהקהילה, והטרגדיה הזו השפיעה על כולם. רבים שואלים מה נכון לעשות כדי שמעשים כאלה לא יחזרו על עצמם".
האם הטבח גרם לשינוי כלשהו בעשייה או בדעות שלך?
"עבודת חיי היא להגן על המדינה והקהילה שלי. אני רוצה שהילדים שלי ושל שכניי ילכו לבית הספר בלי לחשוש, ושהחיים של כולנו יהיו בטוחים. אני מאמין שאני חייב להגן על המשפחה שלי, אבל אנחנו צריכים להבהיר מי רשאי להחזיק בכלי נשק, באילו תנאים הוא צריך לעמוד, ואיפה יש כרגע חורים בשיטה שצריך לתקן. לא יכול להיות שמטורפים כמו ניקולס קרוז, סטיבן פאדוק (שבאוקטובר האחרון רצח בלאס־וגאס 59 אנשים ופצע 527) או עומאר מאטין (שרצח 50 איש במועדון לילה באורלנדו ביוני 2016) יוכלו לצייד את עצמם בכלי נשק מסוימים. צריך לפעול כדי למנוע מקרים כאלה, ויש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות – החל באבטחת בתי הספר, עבור בפעילות של סוכנים פדרלים ברמה המקומית והארצית, וכלה בדרכי הפעולה של מפקדי המשטרה. מאז הטבח אני עובד על מגוון נושאים שקשורים לעניין הזה. אני מקווה שנביא לסיום המקרים האלה, וכואב לי מאוד לדעת שהנשק ששימש אותי כדי להגן על המולדת, אנשים אחרים משתמשים בו כדי להרוג ילדים".
אתה בעד לצייד מורים בכלי נשק, כפי שהציע הנשיא טראמפ?
"אם יש מורים שמעוניינים בזה, והם עברו או יעברו הכשרה מתאימה, אני לא רואה סיבה לא לאפשר להם לשאת נשק".
יש היום פילוג עמוק בעם האמריקני. מה צריך לעשות כדי לאחד אותו?
"חינוך וצבירת חוויות הם הדרכים להוביל לשינוי. אם אתה רוצה באמת לדעת מה קורה בחברה או בתרבות שלנו, צריך לעשות יותר מלקרוא ספר על הנושא. צריך לרדת לשטח, לחוות את הדברים במו עיניך, כמו שעשיתי כשבאתי לישראל".
מאסט נחשב לתומך של דונלד טראמפ מרגע ההכרזה על מועמדותו לנשיאות. כמה התבטאויות של טראמפ גרמו לו להביע הסתייגות – למשל ההקלטה מהפקת התוכנית "אקסס הוליווד" מ־2005, שם נשמע טראמפ מדבר בגסות על נשים; או התגובה הפושרת שלו לצעדה האנטישמית והגזענית בשרלוטסוויל בקיץ שעבר, כשדיבר על קיצונים "משני הצדדים" – אך נראה שבסך הכול מאסט מרוצה מאוד מתפקודו של הנשיא עד כה. "אני חושב שהוא עושה עבודה יוצאת מהכלל, והמדיניות הכלכלית שלו מובילה אותנו למקומות טובים ולצמיחה. הוא מקל על אוכלוסיות מתקשות מבחינת מיסוי, וכך כל מי שיוצא לעבודה יכול ליהנות מפירות ההשקעה שלו ולדאוג למשפחה שלו. הצבא שלנו נמצא במצב הטוב ביותר שלו זה עשרות שנים, והנשיא דואג שלחיילים יהיה כל הציוד שהם זקוקים לו בשדה הקרב. הוא גם דואג לחיילים שחזרו משם, כמו שמעולם לא דאגו להם לפני כן. אין ספק שהשנה הראשונה שלו בתפקיד היא פשוט נהדרת".
השערוריות, הפרשיות והשינויים התכופים בממשל לא מאיימים על יציבות השלטון?
"תמיד יש ותמיד יהיו שינויי תפקידים. גם כאן בקונגרס. אם הנשיא מרגיש שצריך להחליף אנשים בעמדות מסוימות כדי ליצור את הקבוצה הכי טובה סביבו, אז זה מה שצריך לקרות. מדובר בקבינט שלו. לא אני זה שנמצא שם באופן יומיומי. אני בטוח שהנשיא יודע היטב מה הוא צריך, וחשוב לתת לו את הגמישות כדי לשפר ולשנות".
נפגשתם פעם? יצא לך להתרשם ממנו באופן אישי?
"נפגשנו הרבה מאוד פעמים מאז שנבחרתי. הפגישות איתו נהדרות, תמיד מאוד רציניות וענייניות, ועוברות מיד לעסוק בנושא שלשמו התכנסנו".
מה דעתך על התערבות הרוסים בבחירות, ועל מערכת היחסים האמריקנית איתם שהפכה שוב צוננת?
"מאז ומעולם, ברגע שניתנה לרוסיה האפשרות לפגוע בדרך כלשהי בארצות הברית, היא עשתה את זה. גם באמצעות פגיעה במערכות אלקטרוניות בבחירות. בעימות לקראת בחירות 2012, מיט רומני וברק אובמה נשאלו מהו לדעתם האיום הגדול ביותר על ארצות הברית. רומני טען שאלו ולדימיר פוטין ורוסיה, ואובמה אמר לו ששנות השמונים הסתיימו. כולם לעגו לרומני. עכשיו אנחנו רואים את ההתערבות של הרוסים בבחירות, ואת מה שהם עושים בסוריה ובמקומות נוספים בעולם. הממשל הקודם הוא זה שלא לקח את רוסיה ברצינות הראויה, ואפשר לכל הדברים הללו לקרות.
"המצב ברחבי העולם לא משתנה בהרבה לאורך השנים. יש אנשים רעים, ואם נתמודד איתם בכל פעם שהם ירימו את הראש, נהפוך את העולם לטוב יותר. זה התפקיד שאמריקה תמשיך למלא על הצד הטוב ביותר".
אתה רואה את עצמך רץ בעתיד לנשיאות ארצות הברית?
"לא, אני לא חושב על זה בכלל. אני נהנה לייצג את הקהילה שלי ולטפל בנושאים מקומיים. אני מתכוון לרוץ שוב לקונגרס, וכבר עובד על זה בימים אלה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
