הבית // דירת ארבעה חדרים שכורה בשטח 110 מ"ר, בבניין חדש יחסית בשכונה הכי צפונית של עכו, שכונת הכרם. בבית יש יחידת הורים, מטבח וסלון, חדר לילדים וחדר עבודה להורים. שרה: "הבית מרווח ומואר ונעים, והקירות מלאים בציורים של יוסי".
בוקר טוב // הם קמים בשבע וחצי, ויוסי יוצא בשמונה ולוקח את הילדים לגן ולמעון. שרה בימים אלו בחופשת לידה, אז היא נשארת בבית, בפיג'מה, ומבלה עם נטע הקטן.
יועצת // שרה היא יועצת עסקית ש"מצמיחה עסקים מתוך חיבור ללב", בגישה שפיתחה בעצמה, שמשלבת ידע עסקי עם "הקשבה וחיבור לכל בעלת עסק באופן אישי, עם הקשבה לכוחות הייחודיים ולאתגרים העסקיים והרגשיים".
היא עבדה במשך שנים כעובדת סוציאלית וכרכזת טיפול בכפרי נוער ובקהילות גמילה מסמים. כשעברו לעכו פתחה קליניקת טיפול עצמאית, ובקורונה העסק פרח בזכות הזום. "כשיותר ויותר ליוויתי מקרים כאלה, הבנתי שזה מה שאני הכי אוהבת ורוצה לעשות. כך פיתחתי את העסק שלי כפי שהוא היום. להיות עצמאית זה לא רק ידע. חלק גדול מההצלחה תלוי במקום הרגשי שלנו. היכולת לשווק קשורה בהסכמה להביא את עצמך אל העולם, ובתפיסות שלך על כסף. את העסקים שאני מלווה אני גם מלמדת כיצד לשווק ולמכור מהלב, בלי מניפולציות. אני גם עובדת איתם על שחרור חסמים ועשייה מתוך חיבור לכוחות הייחודיים שלהם. יש לי תוכניות ליווי פרטניות וגם קורסים לבעלות עסקים".
בעל עסק // יוסי הוא מעצב גרפי, והוא יצא לדרך עצמאית לאחר פריצת מגפת הקורונה. "חשוב לי לשלב בין היצירתיות לפרקטיות, וליצור שפה עיצובית שמדברת את המוצר ואת העסק".
אמנות // יוסי נולד בקריית־אונו, הקטן מחמישה ילדים. אביו עלה מאיראן ואמו מעיראק. לאחר התיכון למד בעטרת כהנים במשך ארבע שנים, ואז התגייס למסלול הסדר וחזר ללמוד בעטרת כהנים עוד שנתיים. בגיל 29 יצא ללימודי אמנות בבית הספר "פרדס" בגבעת וושינגטון, בשילוב עם בית ברל.
סוציאלית // שרה נולדה בקדומים, הבכורה משישה ילדים. אחרי הלימודים שירתה בתיכון לנוער עם צרכים מיוחדים, ולמדה שנה במדרשת "שובה" בעפרה. היא למדה עבודה סוציאלית באריאל, וחיה בירושלים כרווקה עד שמיצתה את העיר ועברה לרותם שבבקעת הירדן. "אלו היו שנים מופלאות ויפות, במקביל עבדתי במלכישוע כעובדת סוציאלית".
לשעבר // לקראת גיל שלושים, שניהם הידתל"שו. "זה לא היה רגע אחד של החלטה. שנינו עברנו מסע עם זה, אי אפשר בדיוק להצביע על רגע אחד. אבל כשנפגשנו כבר היינו שנינו דתל"שים".
אל יאוש // שרה: "רגע לפני שהכרנו אמרתי לחברה שלי שזהו, אני מכירה את כל רווקי הארץ. עכשיו אני רוצה לומר לכל רווקה: אל תתייאשי, האיש שלך יגיע".
היכרות // יוסי למד ב"פרדס" במחזור הראשון, ואחות של שרה למדה במחזור השני. היו להם הרבה קורסים משותפים, ובעיקר נסיעות משותפות. אחות של שרה בדיוק התחתנה, וגרה ברמת־גן. יוסי היה נוסע איתה מקריית־אונו, ובאחת הנסיעות אחות של שרה אמרה ליוסי פתאום: "יש לי אחות להכיר לך". לפי שרה, הרעיון פשוט "צץ". כמה ימים אחר כך הם יצאו לדייט ראשון. "אחרי שבועיים כבר ידענו שנתחתן אבל הרגשנו שזה משוגע מדי לספר לעולם, אז חיכינו. חודש וחצי אחרי שהכרנו התארסנו רשמית, ושלושה חודשים אחרי הדייט הראשון התחתנו".
מקום // בחתונה הם היו בני 31. ליוסי נותרו עוד שנתיים ללמוד בפרדס, אז הם התגוררו לא רחוק מגבעת וושינגטון, והיא ניהלה את קהילת הנשים במוסד הגמילה רטורנו. אחר כך הם עברו לגור בקריית־מלאכי, בקהילת האמנים "תרבוש" שהייתה מורכבת מסטודנטים של פרדס ומזמור. כשהמיזם הסתיים הם עברו לצפון, התגוררו שנה אחת בקיבוץ מסוים ("פחות התחברנו") ואז עברו לעכו.
העתיקה // יוסי קיבל לפני שנתיים הצעה לנהל מיזם לפיתוח תיירות ותרבות בעיר העתיקה בעכו, ולשלב הוסטל לתיירים מכל העולם יחד עם קהילת אמנים ועם הקהילה המקומית. "המיזם היה המשך ישיר לחלום העשייה שהתחלנו ליצור בקריית־מלאכי. "כשהגענו לעכו התאהבנו בה. התרגשנו מהאפשרות לחלום ולהגשים, והיה נדמה שהשמיים הם הגבול. החלטנו לגור בשכונה הצפונית, כי היא יותר מותאמת לילדים, אך היינו מחוברים מאוד לעיר העתיקה".
מגפה // זמן קצר לפני שההוסטל פתח סוף־סוף את שעריו לתיירים, הגיעה הקורונה והפיתוח נעצר. תיירות החוץ נעלמה וגם תיירות הפנים, והאפשרות לייצר מפגשים תרבותיים ואמנותיים גוועה. המיזם נעצר, ויוסי עזב אותו. "העיר העתיקה עדיין הייתה בליבנו, והיו לנו עוד הרבה חלומות ומחשבות על פיתוח מיזמים עצמאיים בעיר".
מלחמה // "בשבועיים האחרונים כל המקומות בבעלות יהודים בעיר העתיקה – מלונות וחנויות ועסקים – נשרפו והוחרבו. העיר העתיקה שהסתובבנו בה חופשי עם ילדינו, שהייתה מקום לחלומות ולתכנונים עתידיים, פתאום נהיתה לעיר אחרת. למקום מסוכן ליהודים. זה עצוב, אך אנחנו שמחים שטרם השקענו בעיר ויצרנו משהו משלנו. אנחנו כבר ממש לא בטוחים שנעשה זאת".
ובכל זאת // "בעכו יש מגוון אוכלוסיות ואנחנו שמחים לגדל ילדים במקום שמאפשר להם מפגש עם המגוון הזה. אנחנו גרים שתי דקות נסיעה מהים, והגליל המערבי מדהים ביופיו. אנחנו מטיילים המון, נהנים מהיופי. העיר משקיעה בחינוך, השכונה מטופחת ויש בה הרבה גני שעשועים. הילדים כרגע נמצאים בחינוך דתי – אנחנו דתל"שים אבל מאוד מחוברים".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
