"הפרופסור ערך לאורחיו סיור במעבדות המכון, שנבנה לפי המתכונת של מכון פסטר בפריז. עוזריו הרבים לא נתנו לביקור להפריע לשגרת יומם, והמשיכו בעבודה ליד המבחנות, המיקרוסקופים והתנורים"
(מתוך "אלטנוילנד", מאת תאודור הרצל)
"עם כל הצער, זה מחיר הקִדמה", אומר לי בנחישות פרופ' ינון כהן כשאנחנו מנסים לפלס דרך בין עשרות מפגינים עוטי חלוק לבן. השביל מקדם אותנו לכיוון האגף החדש, הודות לצוות הדוברות של המרכז הרפואי סבינה ליבלינג, שהודף עבורנו את המפגינים. לפחות כמה מהם כהן מכיר היטב.
זה ללא ספק היה אחד השבועות הסוערים בחייו. ההכרזה על זכייתו בפרס ישראל, שהצטרפה לרשימת העיטורים שצבר לאורך השנים, כמו גם נכונותו לנסות לפתור את המשבר בדרכים יצירתיות, לא מנעו את ההתגודדות האמוציונלית. כמה מהמפגינים מניפים שלטים גדולים שעליהם נכתב באותיות ענק "לרופא מולקולרי אין רגשות", או "רובוט לא למד עשר שנים רפואה". "דע מאין באת", צועק קשיש המפגינים, ואחרי שנייה אני מזהה אותו: פרופ' נסים מזרחי, חתן פרס ישראל ברפואה לשנת 2035, כירורג בחסד ומי שקיבל את כהן לעבודה לפני עשור. הקריאה מקבלת כמובן משנה משמעות. כשאנחנו מתקרבים למבנה המרשים, העין האלקטרונית מזהה את כהן, פותחת לנו את הדלת השקופה ומצילה אותנו מההמולה הטעונה. כן, כמה שעות לפני חנוכת האגף החדש נאלץ כהן להתמודד עם סוגיית הפיטורים ההמוניים שאירעו במשמרת שלו.
"אני מבין את הזעם ואת חוסר האונים", הוא אומר לי, "אבל ידענו מראש שיום אחד לא נזדקק לסכין המנתחים. יש לנו בגוף אנזימים, סכינים טבעיים, שיודעים לעשות את העבודה. ידענו שהכימותרפיה תהיה מאחורינו, ויהיה לנו רופא מולקולרי זעיר שייסע בגוף ויתקוף רק את מה שצריך. אז כן, למרבה הצער הרבה מאוד כירורגים וגנטיקאים ואונקולוגים מצאו את עצמם בלשכת האבטלה, אבל הם צריכים להבין שאין ברירה אלא לצאת מהקופסה. הצעתי לכל החברים שעומדים כאן בחוץ – שעם חלקם עבדתי ואני מכיר אותם באופן אישי – לחבור לחמשת מרכזי המחקר שאנחנו מפעילים היום ברחבי הארץ. הנה, המרכז במצפה־רמון כיכב הרבה בחדשות השבוע. מה, לא מספיק מכובד? את יודעת שאחד המועמדים לנובל השנה היה כימאי ממרכז המחקר שלנו בקצרין? העתיד צפון במחקר. אבל ככה זה, מנתחים אוהבים לחתוך".
כתבות קודמות בפרויקט דור תת"ח:
מבט לשנת 2248: כשהפלסטינים התגיירו בהמוניהם
האטרקציה שתביא לארץ מיליוני ג'יהאדיסטים וצלבנים
תת"ח עכשיו: כך תיראה ישראל של 2048
בשבוע שעבר אכן עלה לכותרות מרכז המחקר הדרומי על שם ליאו זקס, כשהצליח לקצר לראשונה את זמן השהות במכשיר התהודה המגנטית, ה־MRI, לכשתי דקות בלבד (מה שמייתר כמובן את סרט ההולוגרמה שמוקרן בשעת הבדיקה וגורם לרבים וטובים להמציא מיחושים ותואנות כדי להיכנס למנהרת המכשיר). "עוד לא נשכבתי וכבר קראו לי לקום", סיפר הנסיין הנפעם לכתב מהדורת החדשות. זה הזמן לצאת בקריאה למזער גם את זמן ההמתנה לבדיקה – לטיפולך, שר הבריאות יחיאל ליצמן.
ובחזרה למרכז על שם סוניה ליבלינג, שפרוטומת ברונזה ענקית שלה ניצבת בכניסה. אנחנו פוסעים בקומה א' של האגף החדש, על רצפה שקופה שדרכה נראים עובדי מחלקת העריכה הגנטית השוקדים על מלאכתם בקומת המרתף. האדריכל היהודי־גרמני גרט רימנשניידר בחר לו כקונספט עיצובי את סגנון ה"שקיפות" שצמח בברלין בתחילת העשור, ורווח באירופה בימים אלה. בזכותו כל חדרי המחקר היושבים מטה חשופים לעוברי אורח הצועדים עליהם. באי המרכז הרפואי יכולים לחזות ממעוף הציפור גם בעשרות הממתינים לחיסונים נגד סרטן במחלקה הגדולה למחלות כרוניות. "לדאבוננו, נותרו עוד כמה סוגים של המחלה שטרם נמצא להם חיסון. גם על זה אנחנו עובדים במלוא המרץ. מכון ויצמן אחראי לכמה מפריצות הדרך בתחום, והשבוע התבשרנו על חיסון חדש לסרטן ריאות אלים ביותר. והנה, תסתכלי פה על הבחור למטה, הוא מקבל עכשיו לווריד טיפול של רופא מולקולרי בעובי של אלפית שערת אדם. החולה הזה לא חוסן, וחבל שכך, אבל בעזרת הטיפול הממוקד הניתן לו – ננו־מחשבון שדרך מזרק נכנס לגוף ומשמיד תאים חולים – הוא יכול להמשיך את חייו בלי תופעות לוואי. מוזר לחשוב שעד לא מזמן אנשים מתו מהמחלה".
לצידנו ניצבות עשרות מכונות הריצוף הגנטי שמשמשות כל מטופל בכניסתו למרכז. בתוך חמש דקות בלבד הן מוציאות סריקה גנטית מלאה. כהן מדגים איך בלחיצת כפתור אחת נשלחת זרוע מתוך המכונה, דוקרת אותי במחט זעירה, מטביעה את אצבעי על נייר, ואז נשלחת עם הפתק בחזרה פנימה. לו הייתי מאושפזת במרכז, היה המידע מועבר כעבור דקות למכשירי האייפד שבידי האחים והאחיות. אז היה אחד מאנשי הצוות לוחץ על האייקון "התאם תרופה", וניגש להעניק לי את התרופה תואמת הגנטיקה שלי.
לוחמות הקריספר
אנחנו ממשיכים – לא לפני שרובוט לבן בגובה מטר נוסע לעברנו. "כחלק מהחדשנות של המרכז אנחנו משתתפים בהליך ניסיוני מבורך שהגו סטודנטים לתואר ראשון בטכניון. יש לנו כאן רובוט, שמעיה שמו, והוא מלווה כבדי ראייה לאורך הפרוצדורות במרכז הרפואי", מסביר כהן. לרגע נראה לי שהרובוט שמעיה מהנהן. "פרופסור גושן, פרופסור גושן", שמעיה קורא בקול מתכתי לעבר ראשת מחלקת עיניים החדשה, כשהיא עוברת לידנו. כהן משועשע. "לרובוט הוזן כל המידע הוויזואלי שקשור בבית החולים – רופאים, מחלקות, אחיות, מכשירים, מעליות וכו'. הוא מגיב ומשמיע את הזיהוי בהתאם להנחיות". שמעיה מצטרף מלא עזוז למסענו על הרצפה השקופה.
אף אחד לא ייקח מהאדריכל רימנשניידר את היותו בעל מעוף – ויעיד המבנה (השקוף) שהקים על האי המלאכותי בים התיכון – רק מה חבל שבעיצוביו הוא לא לקח בחשבון את הגברות המהלכות מעל הרצפה השקופה. מצד שני, מהי צניעות לעומת מבט מלמעלה על עבודתה המופלאה של טכנולוגיית הקריספר, המספריים המולקולריים. תכף נגיע גם אליה. "מסוע לפניך מסוע לפניך", מזהיר אותנו שמעיה, ואז נכנס בקיר הזכוכית ומתהפך. נראה שיש עוד על מה לעבוד. "החבר'ה לא חשבו לעומק על עניין השקיפות", מתנצל כהן. הרובוט הלבן מתרומם על גלגליו וממשיך בדרכו.
עוד קודם לירידה במסוע אני מריחה ניחוח של סטייק עסיסי באוויר, ותוהה בקול מהיכן הוא מגיע. כהן מצביע על מסך טלוויזיה בגודל 100 אינץ' שמשמש את יושבי חדר ההמתנה, ומצויד בטכניקת שידור ניחוחות. כנראה משהו חשוב מוקרן שם, כי האנשים צובאים על המסך. ביום ביקורנו, מתברר, משודר אירוע הגמר של "מייק־אוף", תוכנית הריאליטי הידועה שחותמת עונה שלישית והשנה מתמקדת בבישולים במדפסת תלת־ממד. אני מבחינה בקשישה דברנית שלצידה הרובוט הסיעודי שלה, והיא מספרת לצעיר מנומס איך בישלו בעבר בכירת גז. הוא נראה מבועת מהרעיון. "שירותים נשים גברים", קורא שמעיה, "מסוע לקומה מינוס אחת".
ואנחנו על המסוע בדרך למחלקת הקריספר החדשה, על שם שתי הביוכימאיות עמנואל שרפנטייה וג'ניפר דאודנה, שאחראיות במו ידיהן למפנה הדרמטי של תחילת המאה בעולם הרפואה. "מחלקת הקריספר, מחלקת הקריספר", מעדכן שמעיה. בחדר יושבים חוקרי המחלקה, רוב נשי מוחץ יש לציין, שעסוקים במבחנותיהם ובניסוייהם. למי שנרדם בשמירה – והשעון החכם שלו לא העיר אותו בוויברציות רעד – נספר שהקריספר הוא טכנולוגיה שמאפשרת עריכה גנטית: לחתוך אזור פגום בגנום, לתקן ולהכניס מחדש. אם לדמות לעולמי הצר, הקריספר חולל לרפואה את מה שחולל לחיַי ולחיֵי שאר הכותבים הטי־או, Text Optimizer – או בלשון האקדמיה: משביח פִּסקה – שעובר על הטקסט בעקבותיי, משנה ומוריד ומוחק ומוסיף. בזכות העריכה הגנטית הצליחו מדענים להכחיד מחלות קטלניות בחיטה ובדגנים בכלל, מה שמסביר כמובן את הבשורות נפלאות על צניחת אחוזי הרעב בעולם; מחלות המועברות על ידי יתושים התפוגגו אחרי שמדענים דאגו שהיתושים יהיו עקרים; תינוקות נולדו ללא גן תורשתי בעייתי, ולחולי סרטן "הושתלו" תאי מערכת חיסון חדשים.
"פרופסור מזרחי, פרופסור מזרחי, ראש מחלקת קריספר", צווח שמעיה כשהוא מזהה אותה רכונה על מה שנראה כמו מחשב גדול. גם אליו עוד נגיע. בדרך מתנפל על כהן מישהו ולא מרפה. שמעיה מזיע ולא מוצא מה להגיד על האלמוני. כהן נראה נרגש מהמפגש, ומשהו מהפאסון שהקפיד לשמור עליו נשבר. "יו, אתה נראה טוב", הוא טופח לבחור המתולתל על הגב, והם משוחחים עוד כמה דקות. צוות הדוברות מחכך ידיו בהנאה, בטח אחרי שפע הגידופים מבחוץ. "יו, כמה אני מתרגש", אומר לי כהן כשהחבר מתרחק. "זה בחור שהיה חולה בתסמונת גנטית נדירה מאוד, שגורמת למחלה קשה עם אלפי תסמינים. בכל העולם ניסו להתמודד איתה, ללא הצלחה. זו מחלה שגילו ואבחנו רק בעשור האחרון, בלי לדעת מאיפה היא באה ולמה. הודות לפרופ' מזרחי שאת רואה כאן ("פרופסור מזרחי, פרופסור מזרחי", שמעיה מחזק את דבריו), הוא נבחר להיות מהראשונים שעברו את טיפול הקריספר – ועבר אותו בהצלחה. כשאני למדתי רפואה זה היה חלום רחוק. ידענו שחיידקים עושים את זה בטבע, אבל לא האמנתי שהטכנולוגיה הזאת עוד תעלים מחלות. אני לא יודע אם שמעת על מחלות כמו סיסטיק פיברוזיס, אנמיה חרמשית, קרדיומיופתיה היפרטרופית ואחרות – היום אנחנו לא מכירים אותן".
זה קשור לבדיקה שעובר כל תינוק שנולד?
"נכון. ברגע שנולד תינוק אנחנו לוקחים ממנו טיפת דם, מטביעים אותה על דף בדיקה, והמחשבים האלה שאת רואה בחדר עורכים סקירה מולקולרית לאיתור מחלות. אם יש בעיה, אנחנו במעבדות מבצעים את התיקון. אנחנו מקווים שלא ירחק היום שמחשב גדול כמו זה שיושב כאן יערוך סריקה וגם יבצע את התיקון במקום".
ואז שוב תיאלץ להתמודד עם הפיטורים של כל הצוות פה, אני עוקצת אותו. "כן, בעולם מושלם גם אני אפוטר כנראה", כהן מחייך.
אחראיות למפנה הרפואי הדרמטי. שרפנטייה ודאודנה. צילום: EPA
טרור גנטי
קבוצת אנשים מעונבים חולפת על פנינו. "נציגי ועדת הפיקוח, נציגי ועדת הפיקוח", שמעיה מדווח. אחת לשבוע הם מגיעים לכאן, ועדה שנבחרה בהליך קפדני חיצוני לבית החולים. מאז שהתפוצצה פרשת "פאבו" – הארגון הרדיקלי הסיני שחדר למעבדות קריספר בארה"ב – הגבירו ממשלות האיחוד האירופי את הפיקוח ואת הרגולציה. כזכור, בתחילת השנה שעברה נולדו באוהיו עשרות תינוקות מלוכסני עיניים, להורים ממוצא אמריקני. אחרי תדהמה והלם כינס הממשל בוושינגטון ועידת חירום וחקירה בהולה, שמצאה כי מדעני הארגון הסיני הקיצוני השתלבו במכוון במערך העבודה של המכון הגנטי הלאומי בארה"ב, וערכו גנטית את העוברים המוקפאים, כצעד מחאה. הניו־יורק טיימס דיווח אז שאחת מהיולדות סירבה במשך זמן מה להכיר בעולל כבנה, עד שהילד צימח אף נשרי כשל בעלה, באופן שאין לטעות בו. אחרות שקעו ביגונן. עתה בודקים גופים פדרליים אם הארגון הסיני שלח ידו גם במכונים אחרים.
באוקטובר השנה נעצרו שני מדענים ממכון קריספר פרטי בשווייץ, אחרי שערכו ניסויים בעוברי אדם במטרה לסלק את גנטיקת הקרחות. החשד נולד לראשונה כש־18 תינוקות שנולדו בבית החולים הצמוד למכון הראו שִׂיעור יתר מעל לממוצע, שלא נשר בנקוף הימים. ובמעבר חד – באי סולאווסי באינדונזיה הסתיימו לפני כשלוש שנים במפח נפש ניסיונות קריספר להגברת הפריון של קופי המקוק השחור, המצויים בסכנת הכחדה חמורה. האוכלוסייה גדלה מעל ומעבר למצופה, והחקלאות הגיעה למשבר אדיר בשל חיבתם של המקוקים לפירות וירקות.
"ייאמר לזכות מדינת ישראל שהאתיקה והרגולציה כאן מפותחות מאוד. אנחנו משתפים פעולה עם נציגי הוועדה בזרועות פתוחות", מתגאה כהן ולוחץ יד לראש הוועדה. "נציגי ועדת הפיקוח, נציגי ועדת הפיקוח", אומר שמעיה ונכנס שוב בקיר השקוף. "שמישהו ייקח את הדבר הזה מכאן", צווח כהן לאנשי הדוברות מבלי דעת שהמתמלל האוטומטי שלי קולט הכול.
ולתחנה האחרונה במסענו: חדרי הקירור. אנחנו מתבקשים לעטות עלינו ציוד חם, חלוקים וכיסוי לפה, ונכנסים לבנק האיברים. קשה לתאר את הקור. "אנחנו כאן במינוס ארבע מעלות. בתוך המקררים זה מינוס שמונים. לכן אנחנו קוראים למקררים האלה בצחוק 'התנורים', כי באמת הקור בלתי אפשרי", אומר כהן.
אני גאה ונרגשת להיות ראשונת המבקרים בבנק האיברים בישראל, שמתחרה בגודלו רק עם אחיו הבכור בארה"ב. הדלת נפתחת ואני המומה לראות ידיים, רגליים, כליות, לבבות, אוזניים ומה לא. "תראי, פעם חיינו במצב אבסורדי. כשהיינו שומעים על תאונה חלילה או מוות פתאומי, מיד היה מתחיל מירוץ נגד הזמן: להשיג את האיברים ולנסוע להביא אותם בצידנית, לפעמים במסוק, לזמן את המושתל באישון ליל, להכין אותו להשתלה, והכול בלחץ היסטרי. היום יש לנו אורך רוח לעשות הכול ברוגע, בזמן המתאים למושתל. הגענו לרמות שימור איברים גבוהות מאוד, והמשתילים הרובוטיים יודעים לעשות הכול בעצמם – כמובן, תחת עינו הפקוחה של מפקח חדר הניתוח. אנחנו חיים בעידן מופלא. או כמו שחוזה המדינה כתב לפני למעלה מ־140 שנה: 'כל מעשי בני האדם היו פעם חלומות'".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
