ממשרד הבריאות נמסר:
"המשרד קבע מחיר לחניה בבתי החולים הממשלתיים. למשרד אין סמכות לקבוע תעריפים בבתי חולים אחרים"
סיקור הארכת מעצרו של השייח' יוסף אלבאז מלוד, הליך שהתקיים לפני שבועיים בבית המשפט בראשון־לציון, אילץ אותי לחנות למשך שעתיים כמעט בחניית בית המשפט. המחיר במזומן עמד על 45 שקלים. לא רק הכתבים משלמים את המחיר הזה, כמובן, אלא גם תובעים ונתבעים למיניהם, וכמובן עורכי הדין. אלה יוסיפו את עלות החנייה להוצאותיהם, והלקוחות יידרשו לשלם גם את הקנס הקטן הזה לצד שכר הטרחה, שגם כך גבוה למדי.
גם בבתי החולים נדרשים המבקרים לשלם מחירים גבוהים, אם ברצונם להחנות את רכבם. וכמו שלבית המשפט חייבים להגיע בזמן, לבית החולים על אחת כמה וכמה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאחר. בשני המקרים באי המקום הם מעין לקוחות שבויים, ואין להם ממש בחירה חופשית בנושא. מדוע גובים מהם מחיר גבוה כל כך בשביל חניה?
במשרד הבריאות הבהירו ש"המשרד קבע מחיר לחניה בחוזר מנהל חטיבת בתי החולים הממשלתיים. למשרד אין סמכות לקבוע תעריפים בבתי החולים של כללית ובתי החולים הציבוריים". בישראל 11 בתי חולים ממשלתיים, ובהם איכילוב בתל־אביב, רמב"ם בחיפה, שיבא וגם אסף הרופא; בכל בתי החולים האלה, לפי חוזר המנכ"ל מחודש אוגוסט שעבר, נשלם 25 שקלים על 24 שעות חניה – והמחיר הוא ליום ולא לשעה, כמקובל בחניונים. בבתי החולים האחרים התעריפים מגוונים.
בהנהלת בתי המשפט, מנגד, שלחו אותנו למשרד האוצר: "מפעילי החניונים של בתי המשפט נבחרים באמצעות מכרז שעורך מנהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר. הנהלת בתי המשפט אינה קובעת תעריפים לחניוני בתי המשפט. קהל המגיע לבית המשפט לא זכאי להחזר הוצאות חניה, למעט אנשים עם מוגבלות הזכאים לכך לפי חוק".
במכרזים הישנים של משרד האוצר מצאתי שחניה של ארבע שעות בבתי המשפט בחיפה אמורה לעלות לי כ־27 שקלים, ובבאר־שבע 25 שקלים. בראשון־לציון שילמתי הרבה יותר, וזאת משום שמפעילת החניה שם היא חברה פרטית שנחשבת לספק יחיד, ולכן קל לה יותר לדרוש מחיר גבוה. בתל־אביב החניונים שייכים ל"אחוזות החוף", חברה בבעלות עיריית תל־אביב, ושם בין שבע בבוקר לארבע אחר הצהריים נשלם 16 שקלים לכל שעת חניה.
מה אפשר לעשות עם המחירים הגבוהים האלה? עו"ד הדס יעקובסון־ארידור מהמועצה הישראלית לצרכנות אומרת שהמועצה עסקה רבות בנושא. "בחניונים רבים לא היו בעבר תעריפים שעתיים, אלא רק תעריפים יומיים גבוהים שהיית משלם גם אם באת רק לחצי שעה או שעה. ניסינו להסדיר את הנושא הזה כדי למנוע ניצול מצוקות. בשנת 2008 אכן חוקק חוק החניונים, תיקון של פקודת התעבורה, שקבע שתעריף החניה ייקבע לפי חלקי השעות, וכל מפעיל חניון יגבה תשלום לפי חיוב של 15 דקות.
"החניה בבתי החולים לא הוסדרה בחקיקה, אלא בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות. הסדרת התשלום בחניוני בתי החולים הממשלתיים היא מבורכת, ולא רק כי מדובר בצרכנים שבויים, אלא גם כי החניה היא לשעות ארוכות ולעיתים לימים ארוכים. שם בהחלט מדובר בניצול מצוקה".
ומה לגבי בתי חולים שאינם ממשלתיים?
"קשה להתערב שם, ולכן אין מנוס מלתת לשוק החופשי לפעול, ובמקביל לטפל בנגישות למוסדות האלו באמצעות תחבורה ציבורית".
כמו בכל דבר שקשור לתחבורה בארץ, גם בעיית החניה יכולה כמובן להיפתר באמצעות תחבורה ציבורית יעילה. אבל כפי שמשרד הבריאות ידע לחייב את בתי החולים הממשלתיים לתעריף אחיד, אין סיבה שמחירי החניה במוסדות ציבור שאנו חייבים להגיע אליהם – דוגמת בתי המשפט, העיריות, ביטוח לאומי ועוד – לא יוסדרו גם הם בחקיקה.
לתגובות: Bini365@gmail.com
