לא מוגזם לומר שנפט גולמי הוא הדם של כל מדינה מתועשת. לא רק משום שמזקקים ממנו דלק למכוניות ולמטוסים, אלא גם בגלל הכימיקלים והחומרים החשובים שמפיקים ממנו: אספלט, פלסטיק, שעווה, חומרי סיכה ועוד. כמו שלגוף חשובה הפעולה התקינה של כלי הדם, המספקים חמצן ומזון לכל האיברים, כך לכלכלה העולמית חשובה הפעולה התקינה של צינורות הנפט, המובילים את הזהב השחור מאזורים מרוחקים כמו סיביר, מרכז אסיה וכמובן המזרח התיכון – אל לב הציביליזציה.
המזרח התיכון נמצא בתווך בין שני אזורים תעשייתים גדולים: במזרח נמצאות הכלכלות המתועשות של אסיה – יפן, סין ודרום קוריאה; במערב נמצאת אירופה, עם ענקיות התעשייה גרמניה, צרפת ואיטליה. שני המרכזים תלויים בנפט המזרח־תיכוני, שמשונע בעיקר באמצעות ספינות – מכליות נפט גדולות והכרחיות. אבל תשתית הצינורות באזור מאפשרת ליצואני הנפט לווסת את הזרימה, לקצר זמני שינוע ולעקוף נקודות בעייתיות.
ישראל נמצאת במיקום חשוב במערך הצנרת האזורי. למדינות המפרץ אין היום צינור נפט ישיר בין המפרץ הפרסי לים התיכון. השינוע של נפט מחצי האי ערב לעבר אירופה חייב להיעשות במכליות שמסוגלות לעבור דרך תעלת סואץ.
דרך אחרת היא לפרוק את הנפט במצרים, במפרץ סואץ, ולהזרים אותו דרך הצינור המצרי SuMed אל הים התיכון, ושם שוב להזרים אותו לתוך מכלית. צינור SuMed המצרי הוא מעין מקבילה לתעלת סואץ, רק לנפט. הוא מאפשר ליצרנים אירופים לייצא נפט למזרח אסיה, וליצרנים מהמפרץ הפרסי לייצא נפט לאירופה, תלוי בכיוון הזרימה.
בעבר היה גם צינור חוצה ערב, אך הוא הושבת וכיום אינו שמיש. מה שנותר הוא צינור מזרח־מערב של ערב הסעודית, הנמתח בין המפרץ הפרסי והים האדום, נועד לעקוף את מצר הורמוז, ונותן לסעודים נתיב אחר לייצא נפט, שאינו תלוי באיראנים.
לעיראק יש צינור שמוביל נפט מצפון המדינה בלבד לעבר נמל סייהאן בטורקיה. הצינור הזה מוגבל, ואינו יכול להזרים נפט מדרום עיראק. הצינור האסטרטגי של עיראק, שנמתח מצפון לדרום, תוכנן לווסת את זרימת הנפט במדינה – הוא אמור להזרים נפט לדרום אם הביקוש במזרח אסיה גובר, כדי להקל על הייצוא לסין ולקוריאה; ולהזרים נפט לצפון, אם עדיף לשווק אותו לאירופה דרך טורקיה. אבל חבלות ונזקים הפכו את הצינור לבלתי שמיש כמעט. עיראק מסתמכת על צינור עיראק־טורקיה, ודרך הצינור הזה נפט כורדי מגיע גם לישראל (כמובן, באופן לא רשמי).
ישראל יכולה לעזור לגוון את דרכי הייצוא של נפט מהאזור. צינור שיגיע מחצי האי ערב לאילת יאפשר מעקף נוסף של תעלת סואץ. החשש הסביבתי מכך מובן, אך אסור לישראל לוותר אל האפשרות להיות ציר אנרגיה חשוב בין המזרח התיכון לאירופה.
