בקול של חמי יש משהו נינוח ושליו, יחד עם ביטחון ויציבות שמדגישים עד כמה הסיפור הזוגי שלו היה מיוחד. השיחה איתו עוררה אצלי רצון להכיר את הדס, שנפטרה בעקבות מחלת הסרטן. היא נשמעה לי אישה בדיוק לטעמי, מישהי שהייתי רוצה לדבר איתה בזמן שאני מכינה ארוחה לשבת או מקפלת כביסה.
מה הוביל אותך להחלטה לחפש זוגיות?
"בחודשים שאחרי פטירתה של הדס, עברתי תקופה של עיבוד ושל אבל. הייתי קשור אליה מאוד, ולא הייתי פתוח לקשר חדש. עשרה חודשים אחרי הפטירה התחילה הקורונה, וזה היה שינוי חד ופתאומי שהביא גם לשינוי תפיסה ותובנות. אז הבנתי שאני צריך אישה. בפועל התחלתי לצאת שנה וחצי אחרי הפטירה, בראש השנה האחרון".
ואיך היה?
"נחמד מאוד. זה היה הדייט הראשון שלי בחיים, כי הדס ואני היינו יחד מגיל 13. מבחינתי יציאה לדייט הייתה חוויה וגם מפגש חדש עם עצמי. עם זאת, אני מודה שנלוו לכך המון חששות. לקח לי המון זמן לצאת ממש, פיזית, וגם תוך כדי הפגישה החששות היו שם כל הזמן.
"הדייט הספציפי ההוא לא הצליח – לא בגלל האלמנות, אלא פשוט כי זה לא התאים. מבחינתי בבחירה לצאת יש מטרה ברורה. לפעמים אני נפגש עם מישהי ויודע מיד ש'זה לא זה', ובכל זאת אני עובר תהליך בתוך זה, גם כדי ללמוד את עצמי וגם כדי ללמוד ליהנות מסתם שיחה עם אנשים אחרים".
להיות עדיין מחובר לאהבה הראשונה, אבל לבחור באהבה נוספת – זה אפשרי?
"אני לא מרגיש שיש קשר בין החיפוש שלי כעת ובין מה שהיה לי עם הדס. הייתי נשוי לאישה שפינתה לי המון מקום וידעה לתת לי את המרחב ואת העצמאות שלי. אני מרגיש שכך זה גם בכל מה שקשור בחיפוש אהבה חדשה – הדס לא תופסת מקום בסיטואציה הזו, היא לא חלק מהמהלך. אני לא מרגיש שאני צריך למצוא מישהי כמוה. היא אהבה שתמיד תהיה לי, זה ברור, אבל היא לא סותרת מבחינתי אהבה אחרת שתגיע".
מה היית רוצה לקחת איתך מהזוגיות הקודמת לתוך החיפוש הזה?
"לפני כמה שנים דיברתי עם חבר בערב חג, והוא אמר 'לכבוד החג קונים מתנה לאישה' – כדבר מובן מאליו, מעשה שברור שצריך לעשות. ובאמת מאז קניתי להדס תכשיט לפני כל חג, לא משנה אם היינו בתקופה של קרבה או ריחוק, ומה היה מצב הרוח. איכשהו, גם אם זה היה בתוך סיטואציה של מריבה, תמיד הצלחתי להביא לה את המתנה מהלב. זו מחויבות והתמדה, מעין תפקיד שאני רוצה לקחת איתי לזוגיות הבאה".
זה כל כך רומנטי ויפה. מזכיר לי את בעלי, שהיה מביא לי פרחים בכל יום שישי – לא חשוב אם היו יפים או לא, לפעמים אפילו היה קוטף מהגינה, העיקר שיהיו פרחים. מחויבות. בדיוק כמו שאמרת. ומה היית משאיר מאחור? יש משהו שאתה מתבונן בו ואומר: זה שייך לחמי של פעם?
"כל החיים שלי בשנים האחרונות, עוד לפני שהדס חלתה, הם מבחינתי מסע שבו אני מנסה להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. כל הדברים שעברתי סביב המחלה והפטירה, ואחר כך גם הקורונה – אלו מדרגות שמעצבות אותי. בהרבה תחומים אני רואה את עצמי היום כאדם שונה מכפי שהייתי בשנות הזוגיות עם הדס. זה תהליך של פרדה ממי שהייתי בעבר ובנייה חדשה של מי שאני רוצה להיות.
"אני מרגיש שהרבה מהתכונות הקשורות בהדס, שהיא עמלה כדי לקנות אותן – נטמעו בי בשנים האלו. ראיית הטוב שלה, הרצון לנתינה בלי אגו. הדס גם הייתה לוחמת, התמודדה עם החיים בצורה מדהימה, הייתה למען הילדים בכל מצב. כשאני מתמודד עם דברים היום, חברות שלה אומרות שאני לוחם כמוה".
ההורים של אשתך מקבלים מקום בתוך המסע הזה?
"יש בינינו קשר טוב, הם רוצים בזה ויודעים שזה הדבר הנכון והטוב לכולם – ובוודאי זה מה שהדס הייתה רוצה – אבל הם לא מעורבים. פעם אחת יצא לי לקבל טלפון של מישהי דרכם. בכל מקרה, עוד לא היה משהו מספיק משמעותי שאוכל לשתף אותם בו".
והילדים?
"רוצים מאוד".
כולם?
"אני משתף אותם והכול מגיע עם המון פרגון. אני יודע שכשיהיה משהו רציני, אשתף אותם יותר, ויהיו גם אתגרים שנלמד לעבור יחד".
