את רננית יצא לי להכיר מהפייסבוק. היא הגיבה לדברים שכתבתי, והמשכנו להתכתב ולשוחח. לא פעם שמתי לב שאופן ההתמודדות שלה ושלי דומה למדי.
ספרי לי, רננית, מתי החלטת שאת מתחילה לצאת?
"זה סיפור ארוך, אבל יש בו הרבה תובנות ומסקנות שאני רוצה לשתף בהן. אורי בעלי חלה בסרטן, וזה נמשך זמן קצר מאוד, חודשים ספורים. דובר בינינו שאם זה מגיע לסוף, אני צריכה להתחתן שוב. אחר כך, כשהכול עוד היה טרי ולא הכרתי את העולם הזה, חשבתי על עצמי במושגים של תיקון השבר. אני אתקן מה שנשבר, וזה יהיה מתוקן. אם אין לי בעל – אני אתחתן שוב, ואחזור להיות בית שלם. שנה אחרי שהוא נפטר כבר פתחתי כרטיס באתר 'שליש גן עדן', פניתי לשדכניות והתחלתי להתכוונן לקראת ההחלטה להתחתן שוב. שיתפתי את הילדים בתהליך; בהתחלה הם היו קצת המומים, אבל לגדולים הסברתי שאני לא מעוניינת להישאר לבד, וגם לא רוצה שהם יטפלו בי כל החיים.
"ואז התחלתי לצאת, וגיליתי שהעולם הזה של הפנויים שונה בתכלית ממה שהכרתי עם אורי, ושיש פער גדול בין מה שחשבתי לבין מה שקורה במציאות. מישהו שיצאתי איתו אמר לי, 'את רוצה שבן הזוג החדש שלך ישים אותך במקום הראשון בחייו, אבל את לא תהיי מוכנה לשים אותו במקום הראשון, אלא את הילדים'. הבנתי שהוא צודק, ושהוא מעמיד מראה מול אורח החיים ואופן ההתמודדות שלי. הוא הוסיף ושאל, 'אז למה שמישהו ירצה אותך?'. הוא דיבר ממקום מאוד כן, אבל לי היה ברור – ועדיין ברור – מה אני שווה, ושאם יהיה חיבור זה אפשרי".
ובכל זאת, אחרי שלוש שנים היא הפסיקה לצאת. "ידעתי שאם אני עוצרת עכשיו, זה אומר שאני לא אתחתן כל כך מהר. מצד שני, הרגשתי שהמסע הזה גובה ממני מחירים שאני לא מוכנה לשלם יותר. בשורה התחתונה, היום אני אומרת לקב"ה: אם אתה רוצה שאתחתן – תביא אותו אליי".
וואו. אני מבינה את הכאב הגדול, את החלום ושברו, את הפער בין הרצון להקים מחדש זוגיות ובין המציאות. אני בטוחה שאל המסע הזה את מביאה איתך תובנות, אז בואי נדבר עליהן. ספרי לי על הזוגיות עם אורי, ומה את בוחרת לקחת ממנה לקראת הזוגיות הבאה.
"אורי ואני היינו הזיווג הכי לא מתאים בעולם. הכרנו באוניברסיטה, וכשפגשתי אותו הוא היה שונה בתכלית מכל מה שחשבתי שיהיה לי, וגם שונה מכל המשפחה שלי. אבל זה כנראה מה שהייתי צריכה. אורי היה חלק מהמסע שלי להיות אדם טוב יותר, ולמרות ההבדלים הייתה בינינו אהבה גדולה, והיה הרבה רצון לעשות טוב זה לזה. הוא איזן אותי וחשף אותי לעולמות ולצדדים שהייתי חשופה אליהם פחות. אני חושבת שאני לוקחת איתי את הנתינה ואת הרצון ההדדי לעשות טוב ולבנות משהו משותף".
ומה את משאירה מאחור?
"אני מבינה שלא משנה מי יבוא, הוא לעולם לא יהיה תחליף לאורי, ולא יהיה אבא לילדיי. אני מוותרת על זה ויודעת שבן זוג חדש ייכנס למקום אחר לגמרי מזה שאורי היה בו. גם אם הוא יהיה שם בשבילי, בסופו של דבר כשאחזור מאספת הורים, זה יעניין בעיקר אותי. ולגבי עצמי, הייתי רוצה להיות בת זוג קצת אחרת. נחמדה יותר, מסורה יותר. אורי תמיד היה זה שאומר מילות אהבה. הוא היה יכול לומר מאה פעמים 'אני אוהב אותך', וכשגלגלתי עיניים הוא תמיד אמר: 'אם אני אפסיק, זה יחסר לך'. והוא צדק מאוד".
אני מרגישה שאני מדברת עם עצמי, זה מאוד דומה לי… והאתגרים, מה האתגרים הגדולים בעינייך בזוגיות שנייה?
"האתגר הגדול הוא חיבור עם המשפחה האחרת, בניית הפאזל הזה של המכלול המשפחתי, להכניס ילדים חדשים שהם לא ילדיי ולא אחיהם של ילדיי. אני יודעת שזה ידרוש המון מאמץ והמון השקעה כדי להצליח".
מה לגבי ההורים של אורי? הם נוכחים בתהליך?
"ההורים של אורי חושבים שאני צריכה להתחתן שוב. אמא שלו אמרה לי את זה בצורה מפורשת. עוד לא הגעתי לשלב שבו אני מציגה בפניהם מישהו, אבל ברור לי שאשתף אותם ברגע שיהיה קשר רציני".
והילדים?
"לחלקם אין בעיה עם זה שאני רוצה להתחתן שוב, חלקם ממש לא רוצים. אבל אני לא שואלת אותם, זה משהו שנצטרך בבוא העת לטפל בו. הסיבה לכך שכרגע אני לא מתחתנת היא שבאמת נוח לי לבד, בעצמאות כלכלית וחינוכית. אני מאוד מתגעגעת לזוגיות, אבל בעיקר אליו".
