מסלקום נמסר:
"שירותי הטלוויזיה הושבתו לצערנו בשל הפסקת חשמל באזור נתניה. סלקום מתנצלת בפני הלקוחות, ותנקוט צעדים כדי למנוע מצבים דומים בעתיד"
במשך שש שעות בערך היו לקוחותיה של חברת "סלקום טי־וי" מנותקים משירותי הטלוויזיה שלהם בשבוע שעבר. החברה שהייתה חלוצת משדרי הטלוויזיה באינטרנט בישראל התמודדה עם תקלה ארוכה, והצופים החמיצו שידורים חיים של אירועי ספורט, מבזקי חדשות ותוכניות אחרות. במשרד התקשורת הסבירו שתחום שידורי הטלוויזיה באינטרנט אינו נתון לפיקוח בישראל, ובכל זאת גורמים במשרד סיפרו שבמהלך שעות נפילת השירות הם עמדו בקשר עם סלקום כדי להבין מתי התקלה תסתיים.
"השבתת שירותי הטלוויזיה של החברה נוצרה לצערנו בשל הפסקת חשמל שאירעה באזור נתניה ביום ראשון, לצד עומסי חום קיצוניים ששררו באזור", נמסר מסלקום טי־וי עצמה. "כל צוותי הפעולה פעלו להעלות ולייצב את השירות, ובתוך כמה שעות שירותי הטלוויזיה החיה חזרו ללקוחות. סלקום מתנצלת בפני הלקוחות, ותנקוט צעדים כדי למנוע מצבים דומים בעתיד ולפעול למען שירות וחוויה טובים יותר ללקוחותיה".
לפני כשנה הוקמה ועדה בראשותו של ח"כ לשעבר רועי פולקמן, כדי לדון באסדרת שוק השידורים הישראלי. ב"דו"ח פולקמן" הומלץ לבטל את ההגדרות הארכאיות בחוק התקשורת ולהטיל פיקוח ואסדרה על כל ספקי התוכן בארץ, ללא קשר לטכנולוגיה המשמשת את הספק ("אדישות טכנולוגית"). אלא שכל עוד המלצותיה של הוועדה אינן מיושמות, הלקוחות אינם יכולים לפנות למועצה לשידורי טלוויזיה ולוויין במשרד התקשורת – הגוף שמעניק רישיונות לספקיות הטלוויזיה ומפקח עליהן. לפי דו"ח פניות הציבור האחרון של המועצה, שפורסם בחודש יוני אשתקד, לקוחות שהתלוננו בין השאר על תקלות טכניות קיבלו במהלך 2019 החזרים כספיים בסכום של כ־250 אלף שקלים. במקרה של התקלה הממושכת בשבוע שעבר, החברה לא הודיעה שתעניק פיצוי, וכבר דווח שכמה לקוחות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל־אביב בקשה לתביעה ייצוגית נגד החברה בסך 2.75 מיליוני שקלים.
כמובן, הפיצויים אינם רק על אי מתן שירות, אלא גם על פספוס התוכן – לקוח שרצה לצפות באולימפיאדה, למשל, לא היה יכול לראות בזמן אמת את המשחקים. אבל האם באמת הטלוויזיה חשובה כל כך? את רוב התכנים אפשר לראות ברשת דרך הסלולר, למשל. האינטרנט הוא זה שהפך להיות כמו חמצן בשבילנו; האם הטלוויזיה לא איבדה מיוקרתה?
"מוגזם לומר שהמחסור בטלוויזיה הוא כמו מחסור בחשמל או בחמצן", אומר ד"ר איתי חרל"פ, עמית הוראה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל־אביב. "בשנות השמונים הייתה שביתה ארוכה בערוץ הממלכתי ולא היו תחליפים, ואילו היום רוב האנשים יודעים למצוא את התכנים באינטרנט. אבל כמובן, תקלה כזאת היא מעצבנת, וייתכן שלקוחות יתנתקו מהם ויעברו לחברה אחרת".
אז אפשר לומר שירד כוחה של הטלוויזיה, כי ממילא כולם באינטרנט?
"ירד כוחה? איפה אתה חי? הטלוויזיה הרבה יותר חזקה עכשיו. אולי לא קוראים לנטפליקס טלוויזיה, אבל הכוח של המדיום רק גובר ותופס תאוצה. פעם הקולנוע היה נחשב למדיום האיכותי והטלוויזיה למדיום הפופולרי, אבל היום הטלוויזיה היא שניהם ביחד. היוצרים הכי גדולים שהיו בקולנוע עוברים אליה, אנשים מדברים על סדרות, במקום ללכת לסרט רומנטי יושבים לצפיית בינג'.
"הטלוויזיה היא תוצר של החברה, והיא מושפעת ממנה, אבל גם גורמת לנו לאמץ ולפתח תפיסות עולם. הטלוויזיה לוקחת את החברה קדימה כי היא יכולה לשים על המסך דעות פחות מקובלות ממה שאנו רגילים. בארה"ב, ביל קוסבי פתח את הדלת לנשיאות של ברק אובמה. זה דרש עשרים שנה, אבל התוכנית שלו בהחלט שינתה את תפיסת העולם לגבי האפרו־אמריקנים. מצד שני, יש גם דברים שליליים. אני רואה עם הבן שלי את הסדרה 'חברים', ומזדעזע בכל פעם מחדש מדימויי הגוף של הנשים הרזות שם ומההערות ההומופוביות".
זה קורה גם בישראל?
"אצלנו אתה יכול לראות השפעה חזקה של הטלוויזיה בחדשות. למשל, המהדורות מעודדות מלחמה ומתעלמות באופן כמעט מוחלט ממחיריה. הראייה הזאת קשורה כמובן בעמדה הפוליטית שלי. אפשר גם לדבר על כמות הריאליטי הבלתי נסבלת בערוצים המסחריים, ועל ההשפעה שלהם על השיח בארץ. אבל גם אם אנשים מתלוננים על כך, ובצדק, לפי מחקרים רק 20 אחוזים מאמינים לריאליטי, ו־90 אחוזים מאמינים לחדשות.
"הטלוויזיה היא הרגל, ואנחנו אוהבים הרגלים. פעם היה לנו לוח שידורים ליניארי, ראינו חדשות תמיד בתשע. היה משהו בסדר היום שעזר לנו. היום אנחנו קובעים מתי אנחנו צופים, וצופים במה שאנחנו רוצים, ובכל זאת יוצרים לעצמנו הרגל. וכשלוקחים לנו אותו, זה מעצבן".
לתגובות: Bini365@gmail.com
