משפחת בר, ידפת
הבית // בית פרטי עם שתי קומות. בקומה הראשונה שני חדרי שינה וחדר רחצה, ובקומה השנייה חדר שינה, חדר רחצה, סלון ומטבח. בחדרי השינה יש רצפת בטון מוחלק ותקרות גבוהות עם קורות עץ לאורכן. מסביב לבית חצר גדולה שמקיפה אותו, חורשת אלונים ועצי זית. "אנחנו אוהבים לשבת על הדק בחוץ, ליד שולחן עץ נמוך עם שרפרפי עץ מרוקאיים, והמון עציצים. בחצר נמצא גם משרד קטן של העסק".
בעצמו // את התוספת של חדר השינה וחדר הרחצה בקומה העליונה בנה אלרון, והוא גם אחראי למגוון רהיטי עץ שנוספו לבית במשך השנים. הבית מלא צמחייה, סלים ובדים מהחנות שבבעלותם.
בוקר טוב // אלרון מתעורר ראשון בשעה חמש וחצי, שותה קפה ומעיר את ימימה. ימימה מעירה את הילדים, וכולם יושבים יחד, אוכלים משהו ויוצאים לדרכם.
לעבוד ביחד // שניהם הבעלים של העסק – "ג'מה הום דקור", חנות המתמחה במוצרי טקסטיל לבית, כלי בית וסלים, הכול טבעי ונוצר בעבודת יד. אלרון מנהל את מחלקת העץ בעסק, ואת רוב היום הוא מבלה בסדנה שלו. ימימה עובדת במשרד או בבית, ומשתדלת לבקר בכל יום בחנות. "אנחנו נפגשים לרגעים במהלך היום, כדי להתייעץ על מוצרים חדשים למשל, ובמקביל נפגשים גם בחנות כשאנחנו מסדרים, משנים, מוסיפים וכו'. בכל יום חמישי בבוקר יש לנו ישיבה עם היועץ העסקי שמלווה אותנו".
הודו // כשאין מגפה עולמית, ימימה נוסעת להודו בערך פעמיים בשנה. "אני אוהבת מאוד את הנסיעות. אני נוסעת קודם כול לתערוכה בדלהי, שמציגים בה מאות יצרנים של מוצרים לבית מכל רחבי הודו – תערוכה מגוונת וברמה גבוהה. אני מתעדכנת בכל מה שחדש, נחשפת לרעיונות חדשים וליצרנים חדשים, יוצרת קשרים. אחרי שלושה ימים אני נוסעת לבקר את היצרנים 'שלי'".
מלאכה // אלרון גדל בכרמיאל, ויש לו אח ואחות. הוא שירת בצבא בתפקיד קרבי, ואז עבר להתגורר בירושלים, כדי ללמוד באקדמיה לאמנויות במוסררה: "ניגנתי בעוּד". אחר כך החל ללמוד עיצוב תעשייתי במכללת הדסה.
עיצוב // ימימה מיודפת במקור, ויש לה שני אחים. היא למדה בבית הספר במשגב, ואז למדה תדמיתנות, תפירה ועיצוב תלבושות ותפאורה, ועסקה בין השאר בגינון, בעיצוב תלבושות למחול ותאטרון, בתפירה ועוד. כשסיימה את הלימודים טסה לארצות הברית ועבדה בגינון. "יש לי דרכון קנדי. חברים שלי עבדו שם וחיפשו מישהי עם חוש אסתטי מפותח, אז הם קראו לי. עבדתי באי, והייתי מעצבת גינות משוגעות".
היכרות // הם הכירו הרבה לפני שהיו לזוג, דרך חברים משותפים. לבסוף, כששניהם התגוררו בירושלים, הם נפגשו פתאום ברחוב. אלרון: "ימימה חיפשה דירה אחרי פרידה טרייה וכואבת, ואני הצעתי לעזור. הלכתי לראות איתה דירות". ימימה: "הוא הצטרף אליי ומשם הכול התחיל. הרבה לפני שהפכנו לזוג היה לנו חבר משותף שאמר לי בשיחה שהוא חושב שנועדנו זה לזו, ובסוף זה אכן קרה".
יחד // הם התחתנו ביודפת, עברו לגור בתל־אביב, ואז עברו להתגורר ביודפת בבית השכן לבית הוריה. ימימה: "חזרתי לגור צמוד לבית ילדותי והיום אני גרה ממש בחצר משותפת עם אמא שלי. זו הייתה הבחירה הטבעית, ההגיונית. יש ביודפת משהו מיוחד: רוב הבנים הממשיכים חוזרים. 90 אחוז. גרות פה משפחות שלמות של סבים וסבתות עם הנכדים שלהם. כשעברנו לכאן גם אחי גר פה, וכולנו היינו ביחד כמו חמולה אחת גדולה. שמחתי ממש לחזור ולגדל את הילדים שלי במקום שגדלתי בו".
השראה // הרעיון להקים עסק צץ מהטיולים של ימימה ברחבי העולם. "הייתי הרבה בהודו ובטורקיה, ונחשפתי כל הזמן למוצרי טקסטיל ייחודים מכל מיני ארצות. היו לי המון רעיונות ששמרתי. רציתי להמציא מוצרים ולעצב, אבל לא העזתי לעשות עם זה משהו גדול, רק דברים קטנים. בהיריון עם אריאל משהו קרה לי, והרגשתי שיש לי אומץ. לקחתי קורס לפתיחת עסק וליזמות עסקית, ואחרי שהוא נולד עבדתי בלילות ובניתי תוכנית. כשהוא היה בן שנה וחצי נסענו שלושתנו עם אמא שלי להודו, והייתה לי רשימה עם שלל משימות. קניתי סחורה, הבאתי סחורה ועשיתי מכירה בבית. כמעט הכול נמכר, ומאז היה לי עסק. אלרון החל לבנות רהיטים לחנות, ואז ראינו שגם לעץ יש פוטנציאל ושילבנו הכול ביחד בחנות שלנו".
עץ // אלרון עבד בבניית פרגולות ודקים ומבנים בבנייה קלה, וכשהקימו את מחלקת העץ בחנות שלהם הוא עבר לעבוד בעסק במשרה מלאה. "כל חיי עסקתי במלאכת יד, מתוך אהבה ליצירה ולחומרים שסובבים אותנו. אני חש צורך לחקור מבנה, שימושיות ואסתטיקה, וזה גרם לי להישאר בתחום העיצוב. כשימימה החליטה לפתוח את החנות הייתה לי הזדמנות לשתף איתה פעולה ולמכור את המוצרים שאני מייצר. עד עכשיו אלה היו רהיטים קטנים מעץ ממוחזר – מדפים, שולחנות קפה, שרפרפים. בעתיד ייכנסו חומרים חדשים – מוצרי בטון, גופי תאורה ופרזול בנפחות, בשילוב עם עץ אלון ממוחזר. מעניין לאיזה כיוון זה ילך בעוד כמה שנים".
התאומים // ימימה: "תכננתי לחזור לעבוד די מהר אחרי הלידה, דמיינתי את עצמי עם תינוק, ממשיכה לעבוד כמעט כרגיל, מקסימום נעזרת במטפלת מדי פעם, ואז גיליתי שאני בהיריון השני. הלכתי לבדיקה של הדופק, והרופאה שבדקה אותי עשתה פרצוף מופתע במהלך הבדיקה. שאלתי, מה קרה, אין דופק? והיא ענתה יש, יש, שני דופקים. לקח לי רגע להבין למה היא מתכוונת מרוב שלא ציפיתי שזה יקרה לי. התרגשתי אבל גם הייתי לחוצה. מה יהיה? איך אסתדר איתם ועם העסק?
"בתחילת ההיריון המשכתי לעבוד כמעט לגמרי כרגיל. בשבוע 27 אמרתי לאלרון בלילה שאני מרגישה לא טוב ושכדאי שניסע לבית החולים. בנסיעה כבר הרגשתי צירים, וכשהגענו הייתי כבר בהתחלה של לידה.
"הרופאים הצליחו להפסיק את הלידה, ומאז הייתי מאושפזת חודשיים בשמירת היריון הכי מחמירה שיש. קמתי רק לשירותים. ועדיין הזמנתי הזמנות מהודו מהמיטה הזאת, דאגתי לכל הבירוקרטיות, הייתי בקשר יומיומי עם החנות. היה לי לפטופ וזה הציל אותי. בשבוע 34 ילדתי את הלל ואסיה הבריאים והמתוקים".
ידפת | 58 דקות ממסדה | 66 דקות ממעלה־גמלא | 900 תושבים | מושב שיתופי בגליל התחתון | השכרה בית 4.5 חדרים | 4,500 שקל לחודש | קטנה על המקום | יוספוס מתאר את יודפת העתיקה בתור "משגב חזק לבני הגליל" | במושב עסקים קטנים, מרכז מסחרי ותיירותי ("בואכה יודפת"), גן חיות עם קופי סנאי ומרכז מבקרים ליודפת העתיקה
להשתתפות במדור:
dyokan@makorrishon.co.il
