שתי דרכים קיימות לדבר על העולם: בדרך החיוב ובדרך השלילה. אנחנו יכולים לדבר על מה יש בעולם, מה יקרה בעתיד או מה קרה בעבר. בדרך החיוב אנו מדברים על מה שיש, בונים תמונה של העולם כפי שאנו חושבים שהוא באמת קיים. דרך השלילה היא הפוכה – במקום לדבר על מה יש בעולם, אנו מדברים על מה אין. מה לא יקרה, מה לא יהיה.
כאשר הרמב״ם ותיאולוגים אחרים בימי הביניים באו לדבר על האלוקים, הם דיברו עליו דרך תארים שליליים – מה הא־ל אינו. משום שהא־ל אינסופי, תיאור חיובי לעולם לא יוכל לתפוס אותו. תיאור שלילי לעומת זאת יכול לכל הפחות לתפוס מה הא־ל אינו, ומכאן להבין במידת האפשר מה הוא כן (יש לציין שהרמח״ל ב״דרך ה׳״ מראה שגם בשיטת התארים השליליים, אפשר לדעת באופן חיובי ושלם לפחות תואר אחד של הא־ל: שהוא אחד).
דרך השלילה והחיוב שימושיות גם כשאנו יוצאים להבין את העולם. איננו יכולים לדעת אם מה שהיום נחשב לאמת לא יתגלה בעוד כ־100 שנים כשגיאה. אנחנו כן יכולים לדעת בוודאות שמה שהוכח היום כשגיאה – אם ההוכחה נכונה – ייחשב גם בעוד מאה שנים שגיאה. לדוגמה: תיאוריית הבריאה הספונטנית טוענת שיצורים חיים יכולים להיווצר מחומר דומם. במשך כ־2,000 שנה התיאוריה הזו נחשבה לנכונה, עד שבמאה ה־19 לואי פסטר הפריך אותה. איננו יודעים איך תיראה הביולוגיה בעוד 200 שנה, מה ישתמר ומה יתחדש, אך אנו יודעים בוודאות שהיא לא תכלול את תיאוריית הבריאה הספונטנית.
גם בהבנת הזירה הבינלאומית וחיזויה, יש כוח רב לחשיבה בדרך השלילה. חשוב לזהות מה אנו יודעים שאינו נכון, ולהעריך מה לא יקרה. חשיבה כזאת מספקת לנו תובנות שימושיות יותר מהניסיון לתאר את העתיד בדרך החיוב.
מה למשל? הנה שלוש תחזיות למה שלא יקרה בשנה הבאה.
ארה״ב לא תתקוף באיראן
האמריקנים נמצאים בראשיתו של מאבק רב־דורי עם סין על הגמוניה עולמית. הם מוציאים כוחות מאפריקה, מאירופה ומהמזרח התיכון כדי למקם אותם מחדש במזרח אסיה, ולהכיל את יציאתה של סין אל העולם. הם משקיעים במחקר טכנולוגי מתקדם, מחזקים קשרים עם מדינות משפיעות במזרח אסיה ומתכוננים להגדיל את הצי ואת כוחם הימי של הנחתים. הם לא מתכוונים לפתוח במערכה צבאית נגד איראן לשם השמדת תוכנית הגרעין שלה.
מקבלי ההחלטות בירושלים צריכים להפנים שהמזרח התיכון כבר אינו ניצב גבוה בסדר העדיפויות האמריקני, ולהתאים את האסטרטגיה שלהם למציאות שבה וושינגטון לא מתעניינת במה שקורה כאן, אלא אם זה בוער.
האיחוד האירופי לא יתפרק
בשנה הקרובה אנו עתידים לראות גל מהגרים חדש שישטוף את אירופה, דרך בלארוס וטורקיה. האיחוד ימשיך לדשדש כלכלית, וסימני שאלה יעלו בנוגע ליציבותה של גרמניה, לראשונה זה עשור וחצי בלי אנגלה מרקל בראשה. על אף כל הדרמות האלו, אנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: האיחוד האירופי לא יתפרק גם השנה.
לכל המדינות החברות בו יש אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים שמשאירים אותן באיחוד. גרמניה מקבלת גישה לשוק הצריכה במערב אירופה ולכוח אדם זול במזרחה. צרפת ופולין זוכות לסבסוד נדיב. הונגריה נהנית מעוצמתו של האירו, הדבר היחיד שמונע מהריבית על החוב הלאומי שלה להרקיע שחקים. אירופה כנראה בדרך לעוד משברים, אך האיחוד ימשיך להיות שחקן כלכלי חשוב ושחקן דיפלומטי שישראל לא יכולה להתעלם ממנו.
הדולר לא יאבד את מעמדו
בכל שנה יש מי שמכריז על מותו של הדולר. בכל שנה הוא גם מנסה למכור לכם חלופה – זהב, יואן סיני, ביטקוין. ובכל שנה הדולר ממשיך להיות מטבע הרזרבה העולמי, שרוב הסחר מסתמך עליו ושרוב הנכסים של הבנקים המרכזיים בכל העולם נשענים עליו.
יש כמה סיבות לכך שהדולר היה ויישאר מטבע הרזרבה העולמי. העוצמה הכלכלית של ארה״ב, העשירה במשאבים, בחקלאות ובבני אדם; העוצמה הצבאית האמריקנית, שמתקדמת בפער עצום מול רוסיה וסין; והיעדר מתחרים לדולר – סין לא מעוניינת במטבע גלובלי משום חוסר היציבות הפיננסית שהוא מביא; הביטקוין תנודתי מכדי לשמש נכס רזרבה.
