הבית // קראווילה מחוברת ("הייתה שייכת לפנינו למפוני גוש קטיף"), עם מטבח, סלון וארבעה חדרי שינה, "כדי שנוכל לארח את הילדים שלנו והנכדים שבאים לביקור. הכי חשוב לנו שולחן האוכל הגדול שבמרכז המטבח, שיכול לארח לא מעט אנשים".
אירוח // עד הקורונה, חניכים התארחו אצלם לארוחות בכל שבת. "יש כאן כאלו שמעולם לא חוו ארוחת שבת נורמטיבית, וחשוב לנו שישתתפו בזה. הרגשנו שיש צורך בזה, ולכן התחלנו לאכול כאן בחלק מארוחות השבת ולארח, במקום לאכול בחדר האוכל".
הבוקר // מרדכי קם בשש בבוקר, לומד משהו ("לפעמים 929, לפעמים פרשת השבוע – משהו של קודש על הבוקר, בשביל הנפש"). בשבע הוא נפגש עם החניכים בחדר האוכל, מברך אותם בבוקר טוב ותולה קטעי עיתונים נבחרים על לוח המודעות. "אני שמח לראות חדר אוכל שוקק חיים. לפעמים אני יושב עם חניך אחד, לפעמים עם כמה. אני רואה חשיבות בחיבור לאקטואליה, ובכל בוקר אני גוזר מהעיתונים קטעים חשובים מהארץ ומהעולם, או מעשה טוב שאפשר ללמוד ממנו ומשמש השראה". בשבע וחצי הוא מצטרף לתפילה עם החניכים ("כרגע המניין מפוצל בגלל הקורונה: חלק מתפללים בספרייה וחלק בבית הכנסת"). שרה קמה בשבע וחצי ומשתדלת לצאת להליכה בת חצי שעה בכפר, "בנוף הכי יפה בארץ עם מזג האוויר הכי נפלא", לפני שהיא אוכלת עם מרדכי ארוחת בוקר.
להיות סבא וסבתא // הם אחראים על מגוון פעילויות בתוך הכפר, שבמשפחה רגילה סבא וסבתא עשויים להיות מעורבים בהן. יש להם קשר אישי עם הילדים – הבנות באות יותר לשרה, והבנים למרדכי. שרה: "לפעמים הם באים לארוחת ערב, לפעמים לארוחת בוקר, לפעמים רק לשתות שוקו, אבל בעיקר להרגיש שיש להם בית חם. הם מספרים לנו דברים אישיים שלא נספר לאף אחד. שנינו לא העלינו בדעתנו שנישאר פה ארבע שנים כשהגענו, אבל היום כשאחד הילדים בכפר עובר וקורא לי 'סבתוש' זה פשוט מרחיב לי את הלב, איך אפשר לעזוב דבר כזה?
"מעולם לא היו לי סבא וסבתא, ולא הייתה לי דוגמה אישית, אבל בהרבה אהבה ורצון טוב למדתי איך סבתא צריכה לנהוג ומה חשוב. ועדיין אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. את הניסיון שלי מהנכדים הביולוגיים שלי אני מעבירה לילדים בכפר. גם הילדים שלנו וגם הנכדים שלנו מחוברים מאוד לעשייה שלנו".
יום הולדת // יום אחד בשבוע הם לוקחים כמה ילדים לחגוג יום הולדת במוזיאון הכט לארכיאולוגיה ואמנות בחיפה. "אין דרך לתאר את אושרם של הילדים – הם נהנים לצאת, לבלות במוזיאון, לאכול פיצה, והכי נהנים מתשומת הלב של סבא וסבתא. זה פותח להם צוהר לדברים אחרים מעבר לבית הספר".
הספרייה // הם אחראים גם על הספרייה בכפר הנוער. "הילדים באים לקחת ספרים ולקרוא, אבל מותר גם לשמוע מוזיקה ואפילו לאכול – יש לנו ארון חטיפים ומשחקי חשיבה. מדי פעם אנחנו מביאים אנשים עם סיפורים מעניינים לספר את סיפורם האישי, ושרה מכינה שני סירים ענקיים של מרק כדי שתהיה אווירה טובה וכולם נהנים".
מאירופה לרחובות // מרדכי נולד בהולנד ועלה ארצה בגיל שלוש. משפחתו התיישבה ברחובות, ואביו הרב אברהם פרינס הוזמן לנהל את בית הספר היסודי הדתי תחכמוני. שרה נולדה ברומניה ועלתה ארצה בגיל שמונה וחצי. גם המשפחה שלה התגלגלה לרחובות, אחרי שנה בנהריה. הם למדו באותו בית הספר עד סוף התיכון, בפער של שנה, והתיידדו. אחרי התיכון הפכו לזוג, ויצאו שנה וחצי עד לחתונה. במשך השנים נולדו להם חמישה ילדים – שלושה גרים בירושלים, אחד בבית־רימון ואחד בבארות־יצחק.
התגלגלות // עד הפנסיה מרדכי עסק בניהול, ושניהם היו מעורבים חברתית בכל מקום. הם התגוררו בראשון־לציון, בבית ספר שדה שער הגיא בבית־מאיר, בקריית־גת (מרדכי היה עוזר ראש העיר, שרה טיפלה בילדים ובאמה האלמנה. ב־1983 הם השתתפו בקבלת פניהם של העולים החדשים מאתיופיה, ואירחו עולים בבית המשפחה. "זו הייתה חוויה מכוננת לילדים שלנו ולנו") ובירושלים. בעיר הבירה מרדכי ניהל קניון, ואז הוא ושרה הקימו וניהלו גן ילדים בשיטת מונטסורי, והגשימו בכך חלום שהיה לשרה במשך שנים רבות. אחרי ירושלים עברו לנצרת־עילית, ומרדכי היה יו"ר הגרעין התורני בעיר. בשנת 2014 הם קיבלו שם את פניהם של עולים חדשים מבני המנשה, מצפון הודו.
ימין־אורד // אחרי שלוש שנים שהיו בנצרת־עילית, אחד מבניהם ביקר אצל חברים בכפר הנוער ימין־אורד, ושמע שמחפשים "סבא וסבתא" לילדי הכפר. "הוא חשב שזה מתאים לנו כמו כפפה ליד, ובאמת הגענו ופשוט הוקסמנו מהמקום הנפלא הזה. רצינו להיות שותפים, ומאז כבר ארבע שנים אנחנו פה, נהנים מכל רגע ומרגישים סיפוק אדיר".
חינוך // את השיטה החינוכית של כפר הנוער פיתח ד"ר חיים פרי, והרעיון בבסיסה הוא ש"דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד": כל הכפר שותף לחינוך, מהמורים ועד עובדי המכבסה או המטבח. "כל חניך פה צומח 'משורד למנהיג', וזו אחת הסיסמאות שמובילות את הכפר. יש לנו גם קשר חשוב עם הבוגרים, ובכל שנה מחולקות כאן מלגות ללימודים גבוהים".
משפחה ובית // כפר הנוער במורדות הכרמל משכן נערים ונערות בגיל התיכון, ילידי הארץ ועולים, שנחשבים לנוער בסיכון משום שהם באים ממשפחות מורכבות. "יש פה בית, לא סתם בית ספר, ואנחנו חלק בלתי נפרד מתחושת הבית של יותר מ־400 חניכים ו־200 אנשי צוות. הילדים מקבלים פה דברים מדהימים – זה כמו צימר גדול על הכרמל עם נוף מדהים ושקיעות נהדרות, מועדונים, בריכת שחייה, אולם ספורט, מגרשי כדורסל וכדורגל, חוגי ספורט, אמנות מוזיקה וקרמיקה, וגם משק חי. כל כפר נוער צריך סבא וסבתא כדי שתהיה לחניכים אפשרות להשתמש במושגים של בית. אנחנו שמחים על הזכות להיות הסבא והסבתא כאן". 0
קטנה על המקום: כפר נוער פנימייתי דתי־לאומי בכרמל. 2 דקות מניר־עציון, 90 דקות מרחובות. כ־600 ילדים ועובדים. כפר הנוער הוקם ב־1953, ונקרא בתחילה "כפר וינגייט", על שם הקצין הבריטי הציוני אורד וינגייט
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
