לפני פחות משנה, בפברואר 2021, צבא מיאנמר ביצע הפיכה נגד הממשלה האזרחית שם. מאז, המדינה מסתחררת אל עבר כאוס הרסני, כמעט מלחמת אזרחים גלויה. הפשע והאלימות מכים בפינה האומללה ביותר של דרום־מזרח אסיה.
במיאנמר, לשעבר בורמה, משטר צבאי הוא הנורמה: ב־1948 המדינה הכריזה עצמאות מהשלטון הבריטי, ובתוך 14 שנה הצבא נטל את השלטון. במשך יובל הצבא שלט לבדו במדינה, ומחץ באלימות כל תנועה דמוקרטית שניסתה לערער על שלטונו.
אבל בתחילת האלף, למשך פרק זמן קצר, היה נדמה שהצבא מנסה דרך חדשה. ב־2003 הכריז ראש הממשלה של המשטר הצבאי על מפת דרכים לדמוקרטיה, שתכלול חקיקת חוקה ועריכת בחירות לפרלמנט. ב־2008 התקבלה החוקה החדשה: היא הבטיחה את שליטתו המוחלטת של הצבא בממשל האזרחי דרך הבטחת 25 אחוזים ממושבי הפרלמנט לאנשיו, אך לפחות פתחה מחדש את האפשרות שאזרחים יתייצבו בעמדות כוח.
ב־2010, בבחירות הראשונות לפרלמנט בהתאם לחוקה החדשה, התוצאה הייתה מכורה מראש: המנצחת הייתה מפלגת הסולידריות והפיתוח של האיחוד (Union Solidarity and Development Party), שחבריה הם גנרלים לשעבר, והיא מעין חזית אזרחית של הצבא בפוליטיקה של מיאנמר.
בבחירות ב־2015 השתתפה לראשונה הליגה הלאומית לדמוקרטיה (National League for Democracy), המתנגדת המובילה למשטר הצבאי. את הליגה הקימה אָאוּנְג סַאן סוּ צִ'י ב־1988. הליגה ניצחה בבחירות והפכה למפלגת השלטון החדשה במיאנמר, אבל אאונג סאן סו צ'י לא הייתה יכולה להתמנות לנשיאה: לפי החוקה אדם לא יכול להתמנות לנשיא אם יש לו קרובים בעלי אזרחות זרה, ולסו צ׳י יש שני בנים בעלי אזרחות בריטית. לכן הפרלמנט יצר לסו צ׳י משרה חדשה – יועצת למדינה, מקבילה לתפקיד ראש הממשלה אצלנו. אאונג סאן סו צ׳י הפכה למנהיגה דה־פקטו של הממשל האזרחי, גם אם רשמית הייתה כפופה לנשיא הרפובליקה.
במשך חמש שנים, בין 2016 ל־2021, מיאנמר התנהלה עם ממשל היברידי מוזר: שני מוקדי כוח, אחד אזרחי ואחד צבאי; כשהממשלה האזרחית מנוהלת בפועל בידי ״יועצת המדינה״ ודה־יורה בידי נשיא. הבלגן הפוליטי הזה יכול להתחרות אפילו בהסכמי הרוטציה שלנו כאן בארץ.
חיכוכים היו גם היו. הליגה ניסתה לצמצם את כוחו של הצבא, והצבא ניסה לפגוע באהדה העממית לאאונג סאן סו צ׳י. מאמצי הגנרלים כשלו: בנובמבר 2020 התקיימו בחירות נוספות לפרלמנט, והליגה זכתה ב־83 אחוזים מהמושבים הפנויים בפרלמנט (הצבא כזכור מחזיק ברבע מהמושבים לפי החוקה). מפלגת הסולידריות של יוצאי הצבא זכתה רק ב־7 אחוזים.
החזית האזרחית של הגנרלים הובסה; הליגה זכתה בניצחון היסטורי; והצבא, כמובן, הגיב בעוצמה: הוא הוביל הפיכה נגד הממשל האזרחי בפברואר 2021. הפרלמנט פוזר, ואאונג סאן סו צ׳י נשלחה למאסר. בתגובה פתחו אזרחי מיאנמר בהפגנות נגד הצבא שכללו בתחילה צעדות ענק שקטות. מאז פברואר 2021 האלימות גברה במעגל הסלמה בלתי פוסק: הצבא ירה באזרחים, האזרחים החלו לירות בחיילים, הצבא הגיב בעוצמה. מיליציות וארגוני מורדים בפריפריה החלו להעצים את פעילותם, בתמיכת קבוצות אופוזיציה שרואות בהם את החזית החדשה נגד החונטה. שביתות פנימיות ועיצומים חיצוניים פגעו בכלכלת מיאנמר, והקורונה מתפשטת בה באין מפריע.
הכאוס במיאנמר אינו רק בעיה של מיאנמר. המדינה היא מוקד של ייצור סמים ומקור לפליטים. הפליטים בורחים לבנגלדש והודו שבמערב, ויוצרים משבר הומניטרי בפריפריה הענייה של תת־היבשת ההודית. הסמים, בעיקר קריסטל מת׳, נשלחים ממיאנמר לסין, לדרום־מזרח אסיה ולארה״ב. מיאנמר תמיד הייתה מדינה על הקצה, עם גיוון אתני רב ועוני חמור, ולכן הייתה מוקד של פשע ואלימות. עכשיו מלחמת האזרחים מאיימת להחמיר את המצב במדינה, ולהביא להתפשטות האלימות אל מעבר לגבולותיה.
