"המכונה הזו בלתי מנוצחת"

ד"ר יגאל לב כורך סביבי סלילים, מחבר אליי אלקטרודות, ואז נותן לי הוראות לקראת הבדיקה. תחילה עליי לבטא רצף של חמישה שמות נשיים, שאחד מהם יהיה שמה של אמי. לאחר מכן הוא יקרא בקול את הרשימה שנתתי, וישאל אותי לגבי כל אחד מהשמות אם זו אמא שלי. התפקיד שלי בשלב הזה הוא לענות תמיד "לא"; כלומר, ארבע פעמים להגיד אמת, ופעם אחת לשקר. "אני כבר אדע לומר לך מי האמא האמיתית", מצהיר לב, גאוותני־משהו.

אני מתיישבת מולו בחדרו הזעיר בבניין משרדים בתלפיות, ומחליטה להקשות עליו. כבר בהתחלה אני נוקבת בשמה של אמי, טובה. לאחר מכן אני אומרת שמות של נשים שיש לי קשר רגשי אליהן – חמותי, דודה שלי. לב עורך את הבדיקה, שואל אותי על כל שם, ובסיום ההליך מראה לי את הגרפים. "את רואה מה התגובה הפיזית שלך ל'טובה'? אי אפשר לרמות את הפוליגרף", הוא מכריז.

זאת בדיוק הטענה העומדת בלב ספרו הקצרצר החדש, "הפוליגרף – להוציא את האמת לאור" (הוצאת ניב). לפי לב, שיטת תשאול שפיתח הופכת את בדיקות הפוליגרף למהימנות במיוחד, עד כדי כך שבתי המשפט צריכים לקבלן גם כראיה בשדה הפלילי – בניגוד לנהוג כיום ברוב מדינות העולם. "בצרפת המכשיר הזה בכלל אסור בשימוש, בארצות הברית המצב די דומה למה שיש פה בארץ, ואילו ביפן הפוליגרף מוכר גם במשפט פלילי", מונה ד"ר לב. "אבל מי אמר שאנחנו צריכים כל הזמן להסתכל החוצה? פיתחתי שיטה, ואני מאמין שהיא מוצלחת. אנחנו הישראלים יכולים להוביל, ולנהוג לפי מה שאנחנו רואים לנכון".

למה חשוב לך שיכירו בבדיקות הפוליגרף?

"כי יש אנשים חפים מפשע שיושבים בבתי כלא, וזה מתסכל, ומנגד יש חקירות שהסתיימו בהצלחה מסחררת רק בזכות הפוליגרף. בספר שלי אני מביא מקרים שלא היה אפשר לפענח בלי הכלי הזה. גם דיינים בבתי דין רבניים, שופטים בבתי משפט לענייני משפחה או שופטי שלום שמטפלים בקובלנות כאלה ואחרות – במצב של מילה מול מילה הם לא יודעים מה לעשות, ובסוף הם באים אלינו. לכן אני אומר: תתחילו עם זה בתור אמצעי חקירה. תגידו שבמשפט הפלילי אתם מקבלים את הפוליגרף כראיה נסיבתית אחת מתוך עשר, אבל אל תגידו שהוא לא קביל בכלל. החלום שלי הוא שבסופו של דבר יתייחסו לפוליגרף כמו לטביעת אצבע מהזירה".

למה בעצם לא מקבלים היום את הפוליגרף במשפט הפלילי?

"היחס הזה נוצר כי היו טעויות, וקרה שאותו אדם נמצא גם דובר אמת וגם דובר שקר בשני מכוני בדיקה שונים. גם אצלי זה קרה: הגיע אליי פעם כומר שנחשד בקבלת טובות הנאה מיניות, ומכיוון שאסרו אז לפרסם את פרטי החשדות נגדו הוא נבדק בשאלות כלליות מאוד ויצא דובר אמת. בהמשך, בבדיקה נוספת שכללה כבר את הפרטים, הוא יצא דובר שקר. לכן יש חשיבות לשאלות. אם אני מנסח שאלה כללית מדי, אני פוגע בבדיקה. השיטה שלי מבוססת על שימוש בשאלות מדויקות".

"דוד שמרון השיב על כל השאלות בשלילה, והבדיקה שלי הראתה שהוא דובר אמת. יצאתי עם זה לתקשורת – ואז הוצפתי בטלפונים מהערוצים ותחנות הרדיו. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אם הוא היה דובר שקר; לא הייתי יכול לומר דבר, אסור היה לי לחשוף את זה"

בדיקת פוליגרף, מסביר לב, מורכבת משלושה סוגי שאלות עיקריים. הראשונות הן שאלות לא רלוונטיות, או "שאלות קרות" – כאלה שהתשובה עליהן ידועה היטב לכל הצדדים, ולנבדק אין שום סיבה להסתיר אותה. מי שנחשד למשל בגנבת מסמכים ממקום עבודתו, עשוי להישאל "האם אתה עובד בחברה הזו", וכמובן ישיב בחיוב. מטרת השלב הזה היא להרגיל את הנבדק לנוכחותם של המכשירים על גופו, ולכייל את הפוליגרף לתגובותיו. בקצה השני נמצאות "השאלות הרלוונטיות" – אלה שבמרכז החקירה, כמו "האם לקחת מסמכים ממקום עבודתך ללא רשות?".

בתווך יש שאלות ביקורת, או "שאלות השוואה": מטרתן היא לעורר תגובה של אי נוחות ורגשי אשמה, לדחוף אל גבולות האמת והשקר, כדי להשוות אחר כך בין ההשפעה שלהן על הנבדק ובין תגובתו בשאלות החשובות באמת. אם לשאלות הרלוונטיות הגוף מגיב בעוצמה רבה יותר מלשאלות הביקורת – ניתן להסיק כי הוא משקר.

"רבים משתמשים בשאלת ביקורת כללית ורחבה", מסביר לב את הכשל. "למשל, שואלים 'האם שיקרת בעבר בנוגע לעבודה שלך', או 'האם לקחת אי פעם משהו ממישהו ללא רשותו'. הבעיה עם שאלות כאלה היא שהן ידידותיות לגנבים: עבריין מועד שעשה מעשים בלתי כשרים רבים יגיב בעוצמה גם לשאלות ההשוואה, ובכך בעצם 'ינצח' את הבדיקה, כי לא יהיה הבדל בינן ובין השאלות הרלוונטיות. לכן אומרים שהפוליגרף הוא ידידו הטוב של הפושע, כי מי שממילא עושה כל מה שאסור, שאלת הביקורת עוזרת לו לצאת דובר אמת. בנוסף, הניסוח הכללי של השאלות מאפשר מרחב תשובות רחב, שתמיד יוביל לאי דיוקים בבדיקה.

"אני גורס שבמקום שאלת ביקורת כללית, צריך להציג לנבדק את השאלה הרלוונטית בשינוי אדרת, בלי לזוז מהנושא. לצד 'האם לקחת מסמכים ממקום עבודתך?', הוא יישאל למשל 'האם מקום העבודה שלך סתם חושד בך שגנבת?'. בשיטה שלי, ההשוואה בין רמת הלחץ בשתי השאלות הללו ובין שאלות אחרות תאפשר לדעת אם  הוא משקר או דובר אמת".

חרב מלובנת בגרסה מודרנית

לב, 59, מתגורר ביישוב רימונים במזרח השומרון. בעבר שירת במשטרה בתחום החקירות והתשאול, חקר לא מעט מחבלים, והיה שותף בפיצוח תעלומות כמו רצח הנערים רונן קרמני וליאור טובול ב־1990 ורצח אלכסנדר ברנוצניק ב־1992. בהמשך עבד כחוקר פרטי ועשה דוקטורט בתחום הביטחון הלאומי. מאז שנת 2000 הוא עוסק בבדיקות פוליגרף, ואף היה יו"ר איגוד בודקי הפוליגרף הממוחשב.

"בשאלת ביקורת שואלים את הנבדק 'האם שיקרת בעבר בנוגע לעבודה שלך', או 'האם לקחת אי פעם משהו ממישהו'. השאלות האלה ידידותיות לגנבים: עבריין מועד שעשה מעשים בלתי כשרים רבים יגיב בעוצמה גם לשאלות ההשוואה. בכך הוא בעצם 'ינצח' את הבדיקה, כי לא יהיה הבדל בינן ובין השאלות הרלוונטיות"

השיטה שפיתח, הוא אומר, אינה מבוססת על חידושים ותגליות מרעישות: היא פשוט צמחה מתשאולים רבים והוכיחה את עצמה גם במחקר שערך. "שוחחתי עם אחד ממתנגדי הפוליגרף הגדולים ביותר – פרופ' גרשון בן־שחר, שכתב את הספר 'מכונת השקר'. סיפרתי לו על המחקר שבעזרתו הגעתי למסקנות שלי, והוא נתן לי את ברכתו, ואמר שכדאי שאפנה לכתבי עת שיפיצו את זה בכל העולם".

משחר ההיסטוריה, כך מתאר לב בספרו, ניסו בני האדם למצוא שיטות לגילוי האמת ולחשיפת שקרנים. בתורה מוזכר טקס המים המאררים, שמטרתו לגלות אם אישה בגדה בבעלה. בתרבות הסינית הניחו ששקר גורם ללשון להתייבש, ולכן נהגו להכניס לפיו של הנאשם כמה גרגרי אורז, ולאחר תום חקירתו היו בודקים אם הם לחים. גם המסורת הבדווית הסתמכה על הנחה דומה, רק ששם היו מניחים חרב מלובנת בפיו של החשוד: אם נכווה קשות, הדבר מעיד שאין מספיק רוק בפיו.

צ'זארה לומברוזו, יהודי־איטלקי שנחשב לאבי תורת הקרימינולוגיה, היה הראשון שפיתח את תחום חקירת הפשע בכלים מדעיים ושיטתיים. בספר שפרסם בשנת 1895 הציג לומברוזו את ניסיונותיו לבנות מכונת אמת שתזהה תגובות פיזיולוגיות המעידות על דברי שקר. המכשיר הלך והתפתח, בין השאר בזכות ד"ר ויליאם מולטון מרסטון – פסיכולוג שגילה את הקשר בין שינויים בלחץ הדם לבין אמירת אמת ושקר (ובין לבין המציא את דמות הקומיקס וונדר־וומן).

כבר ב־1921 החלו ארגוני משטרה להשתמש בפוליגרף. בגרסתו העכשווית הוא כולל גלאי נשימת חזה, גלאי נשימת סרעפת, שרוול המודד שינויים בלחץ הדם ובדופק, גלאי מוליכות חשמלית של העור המוצמדים לאצבעות, וכריות המנטרות תנועת שרירים. בדיקות מהסוג הזה משמשות למטרות רבות: חקירות משטרה, תשאולים שעורכות חברות הביטוח ללקוחות־תובעים, סינון מועמדים לעבודה וגם הכרעה בוויכוחים מתוקשרים שונים ומשונים. מאידך גיסא, במשך השנים התפרסמו עוד ועוד מחקרים שערערו על אמינותו של הפוליגרף והציגו את מגבלותיו. למשל, ניסוי שערכה רשת CBS בשנת 1986 הראה שאם גורמים לבודק עצמו להאמין שהאדם שמולו אשם – גם בדיקת הפוליגרף, הפלא ופלא, תראה תוצאה דומה. מחקרים אקדמיים העלו ששיעור השגיאות של הפוליגרף מגיע לעשרות אחוזים.

מערכת המשפט הישראלית מנהלת יחסים מורכבים עם "מכונת האמת". מסמך הנחיות מפורט שהוציא היועץ המשפטי לממשלה לפני שנים אחדות מדגיש ש"שאלות הביקורת", אלה שמחזירות את הנבדק אל מעשים בעייתיים שאולי עשה בעבר, עלולות לגלוש בקלות לפגיעה בצנעת הפרט ולחדירה לפרטיות. עוד מציין היועמ"ש את סימני השאלה הרבים שהתעוררו סביב מידת אמינותו של הפוליגרף. מצד שני הוא עומד על התועלת שיכולה לצמוח מהשימוש בכלי גם לחשוד עצמו.

לאור כל זאת נקבע כי המשטרה יכולה להשתמש בפוליגרף בשלבי החקירה והמעצר, אך תחת סדרת מגבלות שהחשובה שבהן היא קבלת הסכמתו החופשית והמפורשת של הנבדק. גם אם אדם נמצא דובר שקר, הדבר לא ישמש כראיה נגדו במשפט הפלילי, ויתרה מכך: למשטרה ולתביעה אסור לציין בפני השופט כי נאשם מסוים סירב להיבדק. בדין האזרחי, לעומת זאת, יכול בית המשפט להיעזר בפוליגרף – אם שני הצדדים מעוניינים בכך ומסכימים מראש לקבל את התוצאות.

ד"ר לב, כאמור, רוצה לשדרג את מעמדה של הבדיקה. כדי להוכיח את אמינות השיטה שלו הוא חקר את תגובותיהם של כמאה נבדקי פוליגרף לשאלות בסגנונות שונים, ובספרו הוא מציג חלק מהממצאים. עוד מראה לב כיצד בעזרת שימוש בשאלות נכונות הוא טיהר את שמה של מנקה שנחשדה בגנבת כסף ממעסיקה, חשף מתלוננת סדרתית שניצלה את גלי מחאת "מי טו" כדי להפיץ עלילות, וידע להצביע, לבקשתם של מנהלי מפעל גדול,  על שני עובדים שמעלו במשלוח יקר ערך.

עו"ד דוד שמרון הזמין את לב עצמו לערוך לו בדיקת פוליגרף שתחזק את אמינותו בפרשת הצוללות. הפרסומים הראשונים בפרשה העלו את החשד כי שמרון, שייצג מספנות גרמניות, פעל כדי שראש הממשלה דאז בנימין נתניהו יורה לרכוש דווקא מהן את כלי השיט. בבדיקת הפוליגרף הוצגו לו ארבע שאלות: "האם סיפרת לראש הממשלה על קשר כלשהו בינך ובין המספנות הגרמניות?"; "האם שוחחת עם ראש הממשלה על רכש צוללות?"; "האם שוחחת עם ראש הממשלה על תחזוקה וכלי שיט?; ו"האם סיפרת פעם לראש הממשלה שאתה מייצג את מיקי גנור?" – האיש שתיווך בין המספנות למערכת הביטחון.

"שמרון השיב על כל השאלות בשלילה, והבדיקה הראתה שהוא דובר אמת", מספר לב. "יצאתי עם זה לתקשורת בצורה הכי בטוחה שיכולה להיות – ואז לא עבדתי שבועיים, כי הוצפתי בטלפונים מכל הערוצים ותחנות הרדיו. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אם הוא היה יוצא דובר שקר; לא הייתי יכול לומר שום דבר, אסור היה לי לחשוף את זה". מסקנותיה של המשטרה מהחקירה היו אחרות והיא המליצה להעמיד את שמרון לדין, אך לפני כחמישה חודשים החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגדו.

יש ברזומה של לב גם פרשיות גדולות שהתפספסו. "יום אחד התקשר אליי הכתב עמית סגל וביקש להביא אליי לבדיקת פוליגרף את שמואל דכנר, כדי לשאול אותו על חשדות לתשלום שוחד לאהוד אולמרט, שאז עדיין לא היה ראש הממשלה. עבדתי אז בחברה גדולה ולא יכולתי לקבל החלטות לבד. דנו בזה, החלטנו שבשביל בדיקה של אלף שקל לא נהיה מעורבים בפרשה, וסירבנו להצעה. סופו של דכנר ידוע – הוא הפך בסוף לעד מדינה, ונפטר לפני שהסתיים המשפט. מי יודע, אם הבדיקה ההיא הייתה יוצאת לפועל, אולי אולמרט לא היה נבחר בכלל לראשות הממשלה. היום אני מתחרט שלא עשינו אותה".

ולמלשינים תהי תקווה

גם בפרשת רצח תאיר ראדה שיחק הפוליגרף תפקיד, לפחות בשיח הציבורי. בשנת 2016 חשפה סדרת התעודה "צל של אמת" את עדותו של א"ח, שטען שבת זוגו לשעבר א"ק היא שרצחה את הנערה מקצרין. א"ח נמצא דובר אמת בפוליגרף, והדבר העניק תוקף לדבריו; א"ק – ובשמה המלא אולה קרבצ'נקו – הפכה למפלצת של המדינה, עד שתחקיר נגדי הפריך את הטענות.

"אני לא יודע מה היה הסיפור של א"ח", אומר לב, "אבל זכור לי שרצו להביא אליי את א"ק לבדיקת פוליגרף. מאחר שבתקשורת דיברו על העניינים הנפשיים שלה, ביקשתי מהם להצטייד במסמך שמאשר שהיא בכלל יכולה לעבור בדיקה כזו. מאז לא חזרו אליי, ואין לי אינדיקציה אם היא עברה בדיקת פוליגרף או לא".

אנשים שסובלים מבעיות נפשיות יכולים לרמות את הפוליגרף?

"אפילו אני לא יכול לרמות את הפוליגרף. המכשיר הזה נותן מדדי נשימה, לחץ דם ודופק, ויש מוליכות חשמלית של העור, שמספקת לנו כ־90 אחוז מהאבחנה. לפעמים הפרמטרים מגיבים בו זמנית, כל הגרפים זזים ורואים חד־משמעית שכאן הבנאדם קרס, ובמקרים אחרים רק המוליכות החשמלית מראה לי אינדיקציה.

"יש גם כרית שיושבים עליה; אם אדם מכווץ את הישבן כדי להטעות, אני אעלה עליו. אנשים מדברים על שיטות להתחמק מההתרגשות, למשל להכניס נעץ לנעל וללחוץ עליו. נו באמת. אני לא מבין מה זה עושה בכלל, חוץ מלהראות לי שיושב מולי מטומטם. אין ספק ששתיית אלכוהול יכולה להשפיע בצורה פנטסטית על המדדים, אבל אני אזהה את ההשפעות שלה. אם מתחילים להתעסק עם חומרים, התגובות פשוט משתנות ונעשות גלויות. כשאני רואה גלים גבוהים אני יודע שיש מניפולציה. גם מי שמשתמש בתרופות או בחומרי הרגעה – אנחנו יכולים לגלות את זה, כי הגרפים מעידים על תגובות לא אנושיות.

"מה שנכון הוא שהפוליגרף לא יכול לכסות את כולם. יש למשל אנשים שהתרגלו כל החיים לשקר, והם כבר לא מבדילים בין אמת לשקר. אצלם קשה לדעת מה יהיה בבדיקה. אני מסוגל לעלות גם על אנשים מניפולטיביים מאוד, אבל ל־3 עד 5 אחוזים מהאוכלוסייה אי אפשר לערוך את הבדיקה, ואם לאדם יש רקע נפשי מעורער, זה כבר נופל בתוך התחום הזה".

איך מנטרלים בבדיקת פוליגרף את הלחץ הטבעי של הנבדק מעצם המעמד?

"קודם כול, חשוב לי שהנבדק יהיה רגוע, כי המעמד עצמו מלחיץ, והשאלות עוד יותר. חשוב שהנבדק לא יפתח עניינים פיזיולוגיים שלא קשורים לבדיקה עצמה. אני מתחיל בשאלות הפשוטות: האם שמך הוא כך וכך, האם אתה גר במקום הזה והזה, האם אתה מתכוון לשקר בבדיקה הזאת, האם אתה אדם ישר בדרך כלל. אם יש 'קפיצה' בתגובה שלו בשאלות הקרות, אני יודע שהסיבה היא לחץ. אבל אם הוא קופץ רק בשאלות הרלוונטיות, כמו 'האם גנבת את פנקס הצ'קים מהכספת', אני יודע שהבעיה היא בתשובות האלה.

"אחת למאה קורה שאדם מקפיץ את התגובות שלו גם כתוצאה מהתרגשות שהוא לא שולט בה. אבל אם אני לוקח את כל מה שאנחנו יודעים ומעלה את זה על תצהיר, ואז שואל אותו רק על מה שכבר נכתב בתצהיר, אני מוריד מאוד את מפלס הלחץ.

"כמובן, בסופו של דבר זה מכשיר, ואתה לא יכול להרשיע אדם ברצח ולהכניס אותו למאסר עולם בגלל מכשיר. לכן אני לא דורש שיקבלו את הפוליגרף כראיה ישירה, אלא כראיה נסיבתית. אם יש טביעות אצבע, ויש עד שראה את החשוד באזור, ויש טביעות כף רגל – אני חושב שאפשר להוסיף גם בדיקת פוליגרף לסט הזה. כשאני שומע למשל שאדם הורשע ברצח חנית קיקוס בגלל הודאה שנגבתה תחת לחץ, וישב בכלא חצי מהחיים שלו, אני שואל את עצמי למה את ההודאות האלה עדיין מקבלים, והאם היה אפשר לפתור את זה בבדיקת פוליגרף".

למה בתי המשפט האזרחיים כן מקבלים את הבדיקה?

"כי היא מאוד מסייעת להם במקרים של מילה נגד מילה. היה לי למשל מקרה של אישה שכל הזמן פנתה לבית המשפט וביקשה להוציא לבעלה צווי הרחקה, בטענה שהוא אלים כלפיה וכלפי הילדים. בסוף הוא הלך לפוליגרף ויצא דובר אמת. בית המשפט הורה לה שבכל תלונה עתידית שתגיש למשטרה, עליה להציג בדיקת פוליגרף משלה. יש שופטים שמחוברים מאוד לרעיון של המכשיר הזה. אחד מהם, שיושב בבית משפט בצפון הארץ, החליט שבכל תיקי האישוּת וסכסוכי המשפחה הוא יבקש בדיקת פוליגרף, וזה עוזר לו מאוד".

מדי פעם אנחנו שומעים על אדם שמציע לעבור בדיקה מיוזמתו. זה מעיד שהוא משוכנע בהיותו דובר אמת?

"לרוב, אבל לא בהכרח. ייתכן ששאלו אותו אם הוא מסכים, והוא אמר 'כן' כדי לא להיראות כמי שיש לו מה להסתיר. גם כשאדם מציע מיוזמתו את הבדיקה, לפעמים הוא נופל בה. אבל נכון – ב־80 אחוז מהמקרים, אנשים שמתנדבים להיבדק הם דוברי אמת".

"אנשים מדברים על שיטות לחמוק מההתרגשות, למשל להכניס נעץ לנעל וללחוץ עליו. אני לא מבין מה זה עושה בכלל, חוץ מלהראות לי שיושב מולי מטומטם. אין ספק ששתיית אלכוהול יכולה להשפיע בצורה פנטסטית על המדדים, הגרפים מעידים על תגובות לא אנושיות"

מהניסיון שצברת, יש פרופיל של אנשים שיותר נוטים לשקר?

"זה קיים אצל כולם. אני כן יכול לומר שנשים דוברות אמת בבדיקות יותר מאשר גברים. בהרבה מקרים הן גם יספקו בחקירה אמת קטנה על עצמן כדי להפריך את הטענות הגדולות יותר שמופנות נגדן, כלומר יודו חלקית במעשה שמיוחס להן. גם אנשים אינטליגנטים, שיודעים מה המחיר של השקר, נופלים בבדיקות. לעומת זאת יש אוכלוסיות שקשה יותר לבדוק, אנשים שפחות מבינים את השאלות למשל".

ויש גם מקרים שלב עצמו יסרב בנימוס לערוך בדיקה: "לפני כמה שנים פנה אליי עורך דין שייצג ארבעה חבר'ה בתיק של פריצה לדירה. הוא רצה לדעת מי מהם שיתף פעולה עם המשטרה. לא הייתי מסוגל לעשות את זה. כאיש משטרה לשעבר, נראה לי אבסורד להסגיר את מי ששיתף פעולה".

מלבד הפוליגרף, אומר לב, יש לו כלי מהימן נוסף שמסייע באיתור שקרנים: אינטואיציה פנימית שנבנתה מתוך רקע עשיר בתחום החקירות. "אני כבר יודע מי דובר שקר ברגע שהוא נכנס. אלה דברים שהחוקר לא יכול להסביר, מה שנקרא פסיכופיזיולוגיה, אבל אני לא יכול לוותר על הפוליגרף. בשביל זה הם באים".

לניסיון בעבודת החקירה, הוא אומר, תהיה משמעות קריטית גם אם בתי המשפט אכן יקבלו את בדיקת הפוליגרף כראיה פלילית. "כמובן, הם לא יוכלו לסמוך בהקשר הזה על כל מכון. צריך להיות מישהו שעובד בתחום לא פחות מ־15 שנה, ושיש לו רזומה של 2,500־3,000 בדיקות לפחות. אבל הכי חשוב שידע איך לשאול".

נראה שאתה מחזיק המון סודות בחדר הזה. היו בדיקות שבגללן לא הצלחת לישון בלילה?

"במשטרה זה היה קשה יותר, וגם בעבודה שלי כחוקר פרטי. אני חי את זה כבר ארבעים שנה, ויודע לעשות את ההפרדה וללכת לישון בראש שקט. קורה שאני מתחבט בלילות ואומר לעצמי 'אולי את האיש הזה אני צריך לבדוק עוד פעם', אבל זה נדיר ביותר. עד היום לא גיליתי טעויות במה שעשיתי".