כתב: סודרסן רגהבן | תרגום: אלחנן שפייזר
צייר אפגני קבר באתר חסוי 15 ציורי נשים פרי מכחולו, בימים שהטליבאן השתלט על קאבול. קולנוענית ידועה, שחששה גם היא בזוכרה את העבר, החביאה באתר סודי כונן קשיח גדול ובו יותר מעשרים סרטים, לפני שנמלטה מהמדינה. מוכר מזדקן בחנות רחוב קטנטנה הסתיר ספרים שייחשבו למגונים בעיני השלטון החדש, ובהם ספרי תנ"ך שתורגמו לשפות דארי ופשטו. "אם לוחמי טליבאן ימצאו אותם, הם יענישו אותי", הסביר.
ההתפרקות התרבותית של בירת אפגניסטן נמשכת גם עכשיו, חודשיים לאחר שובו של הטליבאן למוקדי הכוח במדינה המסוכסכת. בעבר השמידו אנשי הארגון יצירות אמנות יקרות ערך וחפצי דת עתיקים שנחשבו בעיניהם לחילול הקודש; הכיבוש המחודש פוער שוב את פצעי הנפש של האפגנים, ומעורר חרדה ומאמצים טרופים להגן על התרבות שנוצרה במדינה. בעשרים השנים האחרונות סייעה הנוכחות המערבית לפריחת האמנויות באפגניסטן: סרטי קולנוע, מוזיקה וספרים היו חלק מתהליך הפיכתה של קאבול למטרופולין קוסמופוליטי. האמנים הושפעו לא רק מהמסורת האפגנית ומההיסטוריה המקומית, אלא גם מנושאים מודרניים כמו זכויות נשים. המולות של הטליבאן טרם החליטו אם וכיצד יאפשרו לאמנות ולתרבות להמשיך להתקיים באפגניסטן החדשה שתחת שלטונם, אבל אמנים רבים חוששים כי בקרוב ימשול בכיפה חזון מדכא של "צדק" אסלאמי, שימחק את ההתקדמות בחופש הדיבור והדעה שהושגה בשני העשורים האחרונים.
"האמנות שיש לה ערך לדעתנו, פירושה שלאמנים יש חופש להביע את מחשבותיהם שלהם, בלא דיקטטורה או צנזורה", אומרת הקולנוענית סהרה קרימי. "אמנים לא יוכלו לעבוד בחופשיות. פעם הם היו חופשיים כל כך".
סתירות בנוף האמנות
חלק מהאמנים מסכנים את נפשם בניסיון להגן על היצירות מעשה ידיהם, ורבים נמלטו מהמדינה כדי להמשיך ליצור באופן חופשי; אחרים מעדיפים לצנזר את עצמם מעתה ואילך כדי לחמוק מזעם הטליבאן. כמה אמנים שברו את פסליהם או קרעו את ציוריהם. חנויות מוזיקה נסגרו, וכך גם גלריות רבות. להקות וזמרי חתונות הפסיקו לעבוד: גני האירועים מבטלים את המוזיקה החיה כדי לא להכעיס את אנשי הטליבאן. הקולנוע האפגני, כרגע, מת לחלוטין.
"הטליבאן לא פרסם הכרזה בנושא האמנויות", אומר סאפיאוללה חביבי, מנהל המכון הממשלתי לאמנויות היפות בקאבול, "אבל האמנים מגבילים את עצמם. הם מניחים שטליבאן יחזיר את מה שהיה בשנות התשעים. בימים ההם לא היה מקום לאמנויות". בילאל קרימי, סגנו של דובר הטליבאן, אמר שממשלת המעבר עדיין "יוצרת מסגרת" לכל הנושאים הנוגעים לאמנות ותרבות, אך הבהיר שהקביעה אם יצירה מסוימת "מותרת או אסורה" תלויה בחוק המוסלמי, השריעה. "החכמים יגבשו את הכללים בהתחשב במסורת הדתית, הלאומית וההיסטורית בדבר האמנות ומורשת התרבות, ועל פי השאלה אם נושאי האמנות תואמים את חוקי האסלאם או מנוגדים אליהם", אמר קרימי.
מוכר ספרים מבוגר נזכר כיצד לפני 25 שנה הוא הניח בשוגג ספר על גבי הקוראן. שוטר במשטרת המוסר דרש שיסיר את הספר, ואחר כך הצליף במוכר. הפעם הוא מקפיד על התצוגה. ספרי התנ"ך, הכוללים את הברית החדשה, תחובים מאחורי ספרים אחרים
רק אפגנים מעטים מאמינים שהטליבאן ישוב לקנאות התרבותית שנקט באמצע שנות התשעים, כאשר עלה לראשונה לשלטון. מנהיגי הארגון אסרו אז על שידורי טלוויזיה ורדיו או על יצירת סרטים, והכריזו עליהם כבלתי מוסריים וכמשחיתים את החברה. כוחות השיטור שלהם החרימו וניפצו מכשירי טלוויזיה ווידאו, מצלמות וצלחות לוויין. מפרי החוק הולקו בפומבי. בשנת 2001, בחודשים שלפני סילוקם מהשלטון בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, אנשי הטליבאן גם אסרו על השימוש באינטרנט. היום הם עצמם מנהלים מסעות תעמולה מתוחכמים בטוויטר ובבימות רשת אחרות. בכירי הארגון מתראיינים בטלוויזיה וברדיו ומשיבים על שאלות בוואטסאפ. לוחמיהם בקאבול תועדו כשהם משתמשים בטלפונים חכמים ומצלמים תמונות סלפי.
חוסר הבהירות של טליבאן לגבי חזונו התרבותי יצר בקאבול נוף עמוס סתירות. בכמה שכונות הגלריות לאמנות עדיין פתוחות, אבל רק לקוחות מעטים מגיעים, בגלל החששות והקריסה הכלכלית. בכל יום שישי, במלון חמשת הכוכבים היחיד בעיר, עדיין מוצגים למכירה ציורי מים של נשים ושל בעלי חיים; בכירי הטליבאן המבקרים במלון חולפים מולם. לפעמים אפשר לשמוע מוזיקה מערבית עולה מתוך מכוניות או אוטובוסים. לוחמי הטליבאן עדיין לא סרקו את המוזיאון הלאומי המפורסם של אפגניסטן, העמוס אלפי חפצי תרבות עתיקים, כפי שעשו בתקופת שלטונם הקודמת.
אבל האמנים בקאבול סבורים שסובלנותו־לכאורה של הטליבאן היא רק תעתוע. לטענתם, הארגון מבקש לשפר את תדמיתו כדי לזכות בהכרה דיפלומטית בינלאומית, להשיג מיליארדים בכספי סיוע ולקבל עזרה בטיפול במשבר ההומניטרי המתפשט, אך מלבד זאת כוונותיו זהות לאלו שהיו בעבר. באוגוסט ירו לוחמי הטליבאן למוות בזמר-העם האפגני פוואד אנדראבי בכפר הררי מצפון לקאבול. קרימה בנונו, בכירה באו"ם העוסקת בתחום זכויות התרבות, קראה אז לממשלות העולם "לדרוש מהטליבאן לכבד את זכויות האדם של אמנים". במחוז באמיאן הרסו לוחמי טליבאן שני פסלי מנהיגים נערצים של המיעוט השיעי הזארה, שבניו נרדפים זה זמן רב בידי הארגון.
"עד כה יש הבדל בין מה שהטליבאן עושה למה שהוא אומר", קובע זיא, אמן ידוע שהסכים להתראיין רק בשמו הפרטי. הוא עצמו הסתיר יותר משישים ציורים ופסלים שלו כדי שלא ייהרסו בידי הטליבאן, ונמלט למקום מסתור.
הציורים עדיין על הקירות
במכון לאמנויות היפות, יצירות שנאסרו בתקופת השלטון הקודמת של הטליבאן עדיין תלויות על הקירות. ציור אחד מציג נשים מדוכאות תחת שלטון הטליבאן; אחר מציג גברים רוכבים על סוסים ומשחקים בוזקאשי – ענף ספורט מסורתי במרכז אסיה, מעין פולו נוודים מחריד ואלים שבו משתמשים בפגרי חיות במקום בכדור. בטליבאן מאמינים שדיוקנאות של בעלי חיים הם חילול הקודש. "אמנים הם חלק גדול מהחברה שלנו", אומר חביבי במשרדו, כשעל הקיר מאחוריו תלויה תמונה של עיט. "שתיקת הטליבאן גורמת לנו לדאוג".
מזה זמן רב הוא מבקש להיפגש עם פקיד בכיר במשרד התרבות של הטליבאן. חביבי מקווה לשכנע אותו שהאמנות אינה מנוגדת לחוק האסלאמי, ושהמכון שומר על התרבות האפגנית ומסייע לחזק את הכלכלה בכך שהוא מכשיר 700 סטודנטים – 90 אחוזים מהם נשים – למצוא מקומות עבודה. בינתיים הפקיד לא חזר אליו.
בספטמבר הגיעה למכון חבורה של לוחמי טליבאן, שהציגו עצמם כאנשי שירות הביטחון של הארגון. בביקורם הם הבחינו בפסל צהוב המשחזר אחד משני פסלי בודהה הענקיים המפורסמים של במאן, שנחצבו במאה השישית בצלע הר במרכז אפגניסטן. במרץ 2001 הטליבאן השמיד אותם באמצעות חומרי נפץ. החבורה לא הייתה מרוצה מנוכחותה של הרפרודוקציה. "הם אמרו שהפסל הוא 'חראם', כי הוא מציג בן אדם", נזכר חביבי. "אמרתי להם: 'לא. זו המורשת התרבותית שלנו'".
הספרים הנסתרים
ברחוב סואן, עמוס בחנויות ספרים, נזכר מוכר ספרים מבוגר בהיתקלותו האחרונה עם הטליבאן. לפני 25 שנה הוא הניח בשוגג ספר על גבי הקוראן בדוכן שלו. שוטר במשטרת המוסר של הטליבאן הבחין בכך, ודרש שיסיר את הספר. "אחר כך הוא הצליף בי כמה פעמים", נזכר המוכר בן השישים.
הפעם הוא מקפיד על תצוגת הספרים שלו. ספרי תנ"ך, הכוללים את הברית החדשה, תחובים מאחורי הספרים האחרים שעל המדף. לדבריו, כמה אפגנים קונים אותם לצורכי מחקר, אבל הטליבאן רואה בהפצת כתבים נוצריים פשע נגד האסלאם. "אנחנו מראים את התנ"ך רק לאנשים שאנו מכירים אותם וסומכים עליהם", מסביר המוכר.
עד כה, הטליבאן גם לא הודיע בפומבי אילו ספרים מקובלים עליו, ורבים מבעלי החנויות לקחו על עצמם את מלאכת הצנזורה: הם מסירים בעצמם ספרים שהם מאמינים כי הטליבאן לא יסכים למכירתם. אלה כוללים ספרים נגד חוקי השריעה, ספרים שהכותרות שלהם פרובוקטיביות או שתמונות נשים מתנוססות על כריכותיהם, וספרים פוליטיים שטוענים שהטליבאן הוקם בידי פקיסטן. אזרחים אפגנים מסלקים ספרים רגישים גם מהספריות האישיות שלהם, למקרה שלוחמי טליבאן יערכו חיפוש בבתים. היו שסיפרו כי הסתירו ספרים על דמוקרטיה וזכויות אדם, ואחרים אמרו שהם מסתירים כל ספרות מערבית.
בספטמבר הגיעו כמה לוחמי טליבאן למכון לאמנויות היפות, והבחינו בפסל צהוב המשחזר אחד משני פסלי הבודהה הענקיים שהארגון פוצץ ב־2001. "הם אמרו שהפסל הוא 'חראם', כי הוא מציג בן אדם", נזכר מנהל המכון, סאפיאוללה חביבי. "אמרתי להם: 'לא. זו המורשת שלנו'"
ארכיון הקולנוע
לפני שהטליבאן השתלט על המדינה בראשית אוגוסט, חברת הקולנוע הממשלתית "אפגן פילם" ניהלה יותר מעשרים הפקות קולנוע בשלבים שונים, ובהן סרטים באורך מלא, סרטים קצרים וסרטי תעודה – כך מספרת סהרה קרימי, מנהלת החברה. הם כבר התכוננו לפסטיבל הקולנוע הלאומי השני שלהם. היום חברי הצוות מגיעים לעבודה רק כדי שנוכחותם תירשם.
קרימי אומרת כי היא חוששת לגורלן של היצירות שטרם הושלמו. הצילומים הגולמיים של שניים מהסרטים הוברחו מאפגניסטן עם עורכי קולנוע שנמלטו מהמדינה; שאר חומרי הגלם נמצאים על כונן קשיח, המכיל גם תמונות ותוצרים מפעילויות אחרות של השנתיים האחרונות. קרימי עצמה שוהה כעת בסלובקיה, אבל הכונן הקשיח שלה עודנו חבוי באפגניסטן. "הטליבאן לא מצאו אותו", היא אומרת. "אם ימצאו, הם יהרסו אותו. הם ימחקו הכול".
יש לכך תקדים. באמצע שנות התשעים אסר טליבאן על "תמונות נעות" ושרף פילם. מנהיגי הארגון, אומרת קרימי, כבר אינם מתנגדים למדיום כשלעצמו – הם משתמשים בעצמם בטלוויזיה ומפיצים סרטונים ברשתות החברתיות לצורכי תעמולה, אבל חשוב להם שהתוכן יהיה מוסלמי אדוק. לדבריה, יוצרי סרטים עצמאיים "אינם מתכוונים להתפשר, והם יראו את האמת"; לפיכך, הטליבאן לא יהיו מרוצים מהם.
היא חוששת גם לארכיוני סרטים הכוללים חומרי גלם מצולמים בני עשרות שנים שהיו בתהליכי דיגיטציה. כיום הם נמצאים בארמון הנשיאותי, שנשלט בידי הטליבאן. "הארכיון בסכנה גדולה", אומרת קרימי.
מטמון הציורים
צייר בן 38, שלא מעז להזדהות בשמו מכיוון שהוא מוכר מאוד, אינו יכול עוד לבקר במקום שבו קבר 15 מהציורים שלו. לדבריו, אתר ההטמנה מצוי במתחם ממשלתי שלוחמי הטליבאן שומרים עליו כעת.
מאז אוגוסט הוא עובר ממחסה למחסה, במאמץ להסתתר מפני כוחות הממשלה החדשה. כיום הוא מתגורר במרתף ביתו של קרוב משפחה, שומר לצידו 42 ציורים המתארים בעיקר בני אדם או בעלי חיים. שלושה ימים לפני שהטליבאן נכנס לקאבול הוציא אותם הצייר מהמסגרות, עטף אותם בשמיכה ולקח אותם מהגלריה שלו. "כשאנחנו מציירים אדם או בעל חיים, הטליבאן אומר שאנחנו נותנים חיים ורוח לפיסת נייר", הוא אומר. "הצלת האמנות שלי היא כמו הצלת החיים שלי".
האמן הזה הוא גם זמר; את הדומברה שלו, כלי מיתר מסורתי, לקח מהגלריה יחד עם ציוריו. לפעמים הוא מנגן בה בשעות הבוקר המוקדמות ("כדי להגן על בריאותי הנפשית", הוא מסביר). הוא פורט בשקט, כדי שהשכנים לא ישמעו וידווחו לטליבאן. אבל לפני כמה ימים בשעות אחר הצהריים, לאחר שיחה ארוכה ומדכאת עם שני מבקרים על מצוקתו, הרים האמן את הדומברה שלו וחצה רף אסור: הוא פרץ בשירה ובנגינה בלהט. בדקות הקצרות הללו הוא חזר לתקופה לא רחוקה כל כך, שבה הוא היה חופשי ונטול פחד.
