סיראז' היא בית תוכנה שמחבר בין צעירי החברה הבדואית לתעשיית ההייטק הישראלית והבינלאומית. בחברה 25 עובדים, והיא שוכנת במרכז הפיתוח בפארק גב־ים נגב.
את העציץ חילקנו לכל העובדים, כשמלאו לנו ארבע שנים. זה היה כדי להזכיר להם ולי שחברות, כמו עציצים, צריכות השקיה והשקעה. אנחנו משקיעים בארגון הזה בתקווה שיהפוך מעציץ קטן לעץ גדול.
אני מדבר בכנסים מקצועיים רבים. באחד מהם, שזכור לי במיוחד, דיברתי בפני סטודנטים מנצרת שרק לפני כמה שנים הייתי במקומם. כשראיתי אותם הבנתי שהעתיד שלנו יהיה זוהר. אחת הבעיות האקוטיות אצלנו במגזר היא מחסור במסגרות לצעירים, אבל אין ספק שהסטודנטים האלה ישתלבו בתעסוקה איכותית.
לוח השנה הזה הוא מתנה מאשתי. בכל חודש מופיעה תמונה שלי עם המשפחה וציון של ימי הולדת, יום נישואים ואירועים חשובים נוספים. עם לוח הזמנים הלחוץ שלי, זה עוזר לזכור תמיד שיש לי משפחה שמחכה בבית.
אני פותח את היום בקריאת עיתונות כלכלית. כשאני קורא ידיעה על חברה ישראלית שהצליחה לעשות אקזיט – זה נותן לי מוטיבציה לעבוד קשה.
"כשהייתי בן 12 אבא שלי החליט להעביר אותי מבית הספר בתל־שבע לבית ספר פרטי בנצרת. לא הייתי מגיע לאן שהגעתי אם לא ההחלטה הגורלית הזאת"
1 משכורת ראשונה
כבר בתפקיד הראשון שלי, כשעבדתי ב"פרוקטר אנד גמבל", התעסקתי עם תקציבים של עשרות מיליוני דולרים. הייתי בן 24, וחסכתי את הכסף כדי לבנות את הבית לעתיד שלי ושל משפחתי.
2 חור בהשכלה
כשלמדתי משפטים וחשבונאות כל הסטודנטים דיברו על הסדרה "Suits" (חליפות). אני לא ראיתי את הסדרה ובכלל לא הבנתי על מה הם מדברים. לפני כמה חודשים השלמתי את הפער וצפיתי בכל הפרקים.
3 משבר
כשסבתא שלי נפטרה לא הייתי באזור ולא הצלחתי להגיע ללוויה ולראות אותה בפעם האחרונה. מאז הבנתי שלימודים, קריירה ועבודה הם חשובים מאוד, אבל אסור שהם ישתלטו על החיים שלך, מוכרחים לייצר איזון.
4מנטור
מבחינה מקצועית זה ד"ר גיורא ירון, מאבות ההייטק הישראלי. במישור האישי – אבא שלי. כשהייתי בן 12 הוא קיבל החלטה גורלית והעביר אותי מבית הספר בתל־שבע לבית ספר פרטי בנצרת. גרתי לבד וההורים ביקרו פעם בשבוע. לא הייתי מגיע לאן שהגעתי אם לא ההחלטה הזאת.
